"... כל בוקר אני עושה לעצמי שיחות שכנוע - לא, אתה לא מתחמק מעבודה. כן,
אתה חולה, כן, הגוף פצוע. לא, אתה לא משחק, לא, אתה לא משקר. כן, זה בסדר
להישאר במיטה. כן, מה שאתה מרגיש מוזר בגוף באמת מוזר בגוף. ונמאס לי
מהמלחמות האלה. אחרי שיחות השכנועים, כל השבוע, הרגשתי אשם. אשם על שנשארתי
במיטה. אשם על שאני מרמה ומשקר לכל העולם. והיום - היום הלכתי לעבודה, בבוקר
הרגשתי שקרן, כי הגוף הפריע לי, הרגשתי אותו בכל מהמורה בדרך במונית שלקחתי
לעבודה. ואחרי זה בישיבות במשך היום - הרגשתי שקרן על שאני "עושה את עצמי
חולה ומסכן". אבל האמת - הכי פחדתי שם, כי הגוף מתנהג מוזר. ואני לא יודע אם
זו הצגה, ואני רק רוצה את התשומי הארור, או שאולי משהו לא בסדר עם הגוף..."

ראה גם: אנשים שלא שלי, מרגל שלה, שבוי שלה.

"... הרבה מאוד מהפעמים, הגוף לא חוזר לתפקוד רגיל אחרי הפגישה, ואני פשוט
לא מסוגל לצאת מהחדר, וזה במקרה שאני מחובר. אם אני לא מחובר, אז אני אפילו
לא קולט שהזמן עובר..."

מינעד: הפוך / לא מחובר / רחוק / צף / מנותק / לא נמצא / ללכת / לעוף /
להיזרק / להיעלם / לא להיות / רצון למות / קו ישר.

"... מאוד מוכר, מה שאת אומרת לגבי מסרים מרגיעים שיוצרים בדיוק את התחושה
ההפוכה. אני מכיר את זה ממקום נוסף - מחמאות שרק מלחיצות, כי ברור שרוצים
ממני משהו. וכל מחמאה נאמרת למען השגת מטרה כלשהי ולא לשמה..."

"... ולמה זה? למה אנחנו לא מצליחים לפרגן לעצמנו את המחמאות? וכל מה שלא
השקענו במחמאות - עובר ישר, בריבוע, לכיוון הביקורות?..."

ראה גם: פרגון, תן וקח, אינטרסים, חוזים הסכמים ועסקאות.

"... שוב המילים לא שלי. מצטער..."

"... אני חושד שהיו אצלנו פערים, בין המילה הנאמרת, והמשמעות מאחוריה..."

"... וכל מילה שנכתבת נחרטת ואני חתום עליה, וזה מבלבל ומקשה עוד יותר..."

"... נמאס לי מהמילים של עצמי. שקר, הצגה, תשומי. הן כולן דוחות אותי..."

"... לפעמים, כשאני לא רוצה לתת מקום לדברים, אני ממעיט בערכם. זו הסיבה
שאבחר הרבה פעמים להשתמש במילים עם עוצמת רגש מתונה. אולי כך הדברים שקורים
לי יפחתו בעוצמתם, וההשפעה שלהם עלי תקטן..."