"... מישהי שאלה אותי למה אני הולך לאיש גוף, אם אני ממילא לא לוקח תרופות
אז בשביל מה ללכת אליו? ועד כמה שזה נשמע מטופש זה בדיוק זה. אני הולך לאיש
גוף כדי לקבל אישור שאני לא מרמה. שאני באמת חולה. אני מגיע לאיש גוף רק
אחרי כמה ימים של תחושה של חולי. כי תחושה של יום אחד לא אמינה מספיק, צריך
הרי להיות בטוח שבאמת יש משהו. אז שלושה ארבעה ימים של אותה תחושה יכולים
להוות מדד אמין (הכל יחסי כמובן). וזה בדיוק מה שכל-כך הרס אותי בביקור הזה
אצלו, שהוא אמר שאין כלום, זה אומר שכל הימים היו סתם הצגות..."

"... ואולי זה מחזיר אותי שוב לטענה של איש המוח שלי - שאני מנותק..."

"... שכשאני בא לאיש המוח שלי, המחשבה היא על עבודה על הפנימי..."

"... בהתחלה היה איש רגליים ואישתו לעתיד. טיפול בארבע ידיים. אם יש משהו
קשה במגע, אז על אחת כמה וכמה מגע בארבע ידיים, שאתה לא יכול בשום פנים
ואופן לדעת בעיניים עצומות מאיפה יבוא המגע הבא. ואחרי כמה מפגשים, איש
הרגליים אמר שנראה לו שיש המון עבודה, אבל לטווח ארוך, ואז עדיף לעבור
לפורמט של אחד על אחד. והסכמתי. עבדנו משהו כמו 3 שנים, פעם בשבוע, שעה אחת.
אני מגיע, הוא "קורא בכף הרגל"] לא יודע איך, אבל הוא תמיד היה נגנב מהשינוי
שכף הרגל עוברת אצלנו בשבוע[. ואחרי זה מחליטים על מה עובדים באותה פגישה,
]הוא מציע ואני אומר כן[, ואחרי העבודה, הוא מכסה אותי בשמיכה, מכבה את האור
ומשאיר אותי לבד לעוד 10 דק' למנוחה. ואחרי, כשהוא בא, אז מדברים על מה שהיה
וזהו. עד לפעם הבאה. זה עזר. קודם כל הוא, הגוף אני מתכוון, קיבל מקום. לא
רק הברברת בראש, אלא גם התייחסות לגוף. הייתה להם שפה משותפת, לאיש רגליים
ולגוף..."

"... אצל איש הרגליים זה אחרת. הגוף עושה מה שהוא רוצה, ואני לא ממש יכול
לעצור אותו. למרות שעדיין יש לי את המחשבה הזו שזו רק הצגה, ובוודאי שאני
יכול לקום וללכת נורמלי אם אני רק רוצה..."

"... איש הרגליים שלי כרגע בהפסקה. אני הוצאתי אותו להפסקה. עד שלא אוכל
לדבר את שפת הגוף קצת יותר טוב, אני מפחד ללכת אליו, כי אני לא יודע לשים
גבולות בטיפול עם הגוף. אני לא יודע לקרוא את המפה נכון אצלו, ואני נכנס
לעומקים ולמקומות שלוקחים ממני הרבה יותר מדי כרגע. אז בינתיים - הוא
בהפסקה..."