"... מה תגידי למשפחה, שחיה על הסכם כלכלי בין הפרטים בה? עד גיל 18 אנחנו
מספקים לך את צרכייך, החל מגיל שמונה עשרה, החוק אומר שאתה ברשות עצמך,
ותפקידך להחזיר את כל ההשקעה שנעשתה בך, ותפקידם לקצור את הפירות? מדברים על  כסף, נקי..."

"... המשפחה כיחידה כלכלית מחזיקה ומתפקדת בדיוק בגלל שאין בה את כל הרגש.
זה לא קיים. זו עסקה כזו. יום אחד, אחרי שהגיע לי צ'ק הביתה, הוא ניגש,
וביקש ממני לשלם איזשהו חשבון, וכשאמרתי לו שאני זקוק לכסף הזה, הוא אמר לי
שאני אנוכי, וחושב רק על עצמי, וכפוי טובה וכו' וכו'. ושהוא לא חשב כשהוא
הביא אותי לעולם שאהיה כזו הוצאה גדולה. הייתי מאוד מחוצף אז, ועניתי לו
שהוא היה צריך לשקול זאת אז, ולא אני קיבלתי את ההחלטה לבוא לעולם..."

"... אני זוכר בגילאים היותר מבוגרים, אחרי שמונה עשרה, כל מיני הבהרות
בנוגע להסכם הלא כתוב בין הורים וילדים, ועל זה שאני מפר אותו ולכן ראוי  לגינוי..."

"... אבל כל המערכות יחסים בינם לביני, תמיד נחשבות כעסקאות, בנויות על
חוזים. ובעיקר על שוויון. תן לי ואתן לך. אני צריך לספק את הסחורה, ובפעמים
רבות פשוט לא סיפקתי אותה, ולכן זכיתי למחליפים, פוטרתי מהתפקיד, או נודיתי..."

ראה גם: אינטרסים, מחמאות, פרגון, תן וקח.

"... "הם לא מבינים כלום, אנחנו יודעים מה טוב בשבילך" - שזה מוחק ומבטל את
כל הביקורת וההשוואה שהייתה לי בין החוץ, לפנים..."

ראה גם: לא שייך.

"... החוק שאומר שאסור לדבר על דברים שלא בטוחים לגביהם ומעורבים בהם אנשים נוספים..."

"... אני חושב שתמיד ידעתי שהם הכי טובים והכי מושלמים בעולם. היה להם תמיד
גיבוי לוגי והסבר חינוכי לכל חוק והחלטה..."

"... אחד החוקים שם היה שהגוף שייך להורים עד גיל שמונה עשרה. אני עדיין
מוצא לפעמים את הלוגיקה בחוק הזה. המשמעות המעשית שלו היא שאם פרט רוצה לגעת
בגופו, הוא צריך לבקש רשות מהם. אני לא מדבר רק על המעשים האינטימיים שנעשים
בפרטי, אלא גם על דברים הרבה יותר פשוטים כמו גירוד, סיבון וכו'. אם אתה ילד
טוב, ותבקש, תוכל לקבל אישור. אם אתה לא בסדר, אין טעם בכלל לבקש. זה בעיקר
מביא לפיתוח פטנטים מדהימים ופתרונות שונים לתחליפי מגע. מסרגות / מסרקים
לגירוד, ספוג לסיבון ועוד. את יודעת עד כמה החוק הזה נשמע נורמלי? כולם
במשפחה פועלים על פיו. מאוד הגיוני שאכפת להם מהגוף והם שומרים עליו, כי אני
עוד קטן ולא מבין את מלוא המשמעות ולא אחראי מספיק. ומה עם מבחן העולם
החיצון? אז כן, ראיתי ילדים אחרים, שנוגעים בעצמם בהיסח הדעת בעת משחק, או
שלא בהיסח הדעת. אבל היה ברור שהם ילדים טובים, ושהם קיבלו אישור מהוריהם.
מעולם לא עלתה בדעתי אפילו המחשבה הזו, שאצל אחרים אולי זה אחרת. הערעור
עליהם ועל החוקים מעולם לא הופיע. יותר מזה, את יודעת מתי גיליתי שהחוק הוא
חוק פנימי של הבית? בגיל שבע עשרה..."

ראה גם: מנגנונים, נוסחאות, כללים, האוטומט שלי.