"... כשנפרדתי, לא נפרדתי מהאח הקטן. לפחות לא במחשבה. במחשבה הוא היה מחוץ
לסיפור ורק חיכיתי ליום שנדבר. בדיעבד, אחרי כמה שנים, גיליתי שזה בלתי
אפשרי. כי הוא שבוי שלה. ועבורי הוא איש זר לגמרי שאין לי מה לחפש אצלו..."


ראה גם: אנשים שלא שלי, "מושגי מלחמה", מרגל שלה.

"... מכיוון שיש צנזורה ואיסור על המילים, מאוד קשה בתוך הבלגאן, כשעושה
מאמץ לדבר ולא להישאר לבד, למצוא את המילים להסביר יותר עגול. כל-כך רוצה
למצוא את הדרך לתקשר אז, כשצריך להילחם באיסור לדבר, לספר, לשתף, והצנזורה
דווקא אז מחמירה מאוד, ולא מאפשרת את כל מנעד המילים. כי הכל חייב להיות
מאוד מדויק, בכדי לא להוסיף חטא על פשע ולזכות בעונש נוסף. ואולי זו שוב
החשיבה הזו של שחור ולבן, שלא מאפשרת לראות שאפשר גם אפור?..."

"... אפרופו אמונה ואמון, הנטייה העיוורת שלי לשחור ולבן, ולשמוע את מה
שאומרים לי ועלי ואם אני נותן אמון באותו האדם - דבריו נשמעים לי מוחלטים,
ומכיוון שלי אין עמוד שדרה, אני נסחף ונכבש במילים של האחר..."

"... כל מה שאני עושה, תמיד, הוא בשליטתי, כי אני רוצה להשיג תשומי, שזה דבר
פסול מאוד, ועבור אותה תשומת לב, אני מוכן לעשות הכל, כל הזמן, ובעיקר הצגות
ושקרים. אין בכלל אפשרות, שמשהו יקרה, או יעשה, בלי שאני עומד מאחורי הדבר
הזה, וחושב איזה רווח של תשומת לב יצא לי מזה. כל תנועה, כל בגד שאלבש, כל
מילה שאומר, כל מעשה שאעשה, הכל ברור לי שנעשה בשביל להרוויח תשומי. אבל
העולם שלי מצטמצם לפי האנשים סביבי. אני מוגדר ומעשי מוגדרים, לפי הסביבה,
והרצון שלי לתשומת לב מהם. כלום לא נעשה כי הוא נעשה. והכי דוחה, זה שהכל
נעשה לשם התשומי הזה, שאני כל-כך נגעל ממנו. ..."

"... אני לא יודע מה טוב ומה אני מרגיש. רק כאן בפורום אני מרשה לעצמי באמת
להתוודות על זה. אין לי מושג. אולי בגלל זה הפחד הכל-כך גדול הזה שלי, כי זה
נוגד את יכולת השליטה שלי על הכל. ולהודות שאני לא שולט במה שקורה עם הגוף
כרגע, ואני לא מבין ולא מדבר את השפה, וזה לא הצגה או תשומי או תמרון שלי,
אלא זה פשוט לא בשליטתי זה מפחיד מדי..."

"... זה פשוט מאוד מאוד מפחיד. להרפות ולהרשות לאבד. לא לשלוט..."

"... למה אני נובר אחורנית? למה אני צריך לדעת מה היה שם? למה אני רוצה
הוכחות? למה אני בכלל תקוע שם בעבר במקום לחיות קדימה? ניסיתי להסביר לו,
שאני מעוצב משם. שיש דברים שאני עוד לא יודע אפילו, אבל הם תולדה של "שם"
והוא מחק הכל, עם החיוך שלו. והסביר, שאין שום צורך בידיעה הזו. שאין לו ל-
"שם" הזה, שום כוח עליו..."

"... אני מפחד מהמשטרה. חלמתי שפוגעים בי, שאוסרים אותי, שאני צריך לברוח,
צלצלתי והמשטרה לא מגיעה, ואני צריך לקפוץ מהחלון, אפילו שאמות, אבל הכל
עדיף על פני שאשאר נעול. שם..."