"... פתאום ההודעות שלכן נתנו לגיטימציה להתנהגות שלי, ולא הגינוי שאני
ביקשתי לגנות את עצמי..."

"... פעם לא חשבתי על זה. לא נתתי לזה בכלל מילים, ודעת. אח"כ, חשבתי על
זה, והתביישתי, וגיניתי, וחשבתי שזה רק שלי. ואז, חלקתי את זה עם חברה,
וגיליתי שגם אצלה זה ככה. שגם לה יש מגירות..."

"... לפעמים, אנשים שואלים אותי, איך אני יכול לעסוק בכמה דברים, מאוד מאוד
שונים. ואחד ההסברים שלי הוא שלכל נושא יש לי דיסק. כשאני בעבודה, אני עם
הדיסק של העבודה, וכשאני בתיאטרון, אני עם הדיסק של התיאטרון, וכשאני עובד
על מקום, אני עם הדיסק של מקום, וכשאני בחיי הפרטיים, אני עם הדיסק הפרטי..."

"... אני חושב שמרבית התרעומת באה, כשמתלוננים שכשאני עם דיסק אחד, כל השאר
מחוק. נגיד, כשאני בחיי הפרטיים, ופתאום מתקשרים לשאול אותי משהו שקשור
לעבודה, לוקח לי זמן להבין מי אני, ומה מצפים ממני, ואני צריך למצוא מהר את
הדיסק, ואז אני יכול להתמקד חזרה ולענות כמו שצריך. (אולי בגלל זה אני לא
אוהב טלפונים?). או שכשאני נמצא בעבודה, אני שוכח מכל שאר העולם, אותו דבר
גם כשאני בתיאטרון. ולפעמים אני כועס על עצמי, איך זה שאני יכול לשכוח ככה
מהכל? אבל זה ככה. זה כאילו שכלום לא קיים, חוץ מהדיסק שבו אני נמצא באותו רגע..."
"... כל החלפת דיסקים שכזו והקלות שבה היא נעשית מוכיחה לי שזה הכל שקר,
ויכולתי באותה הקלות לבחור להתנהג אחרת לגמרי..."

"... אני יודע שעניתם לי. להודעה שכתבתי. רק שכל פעם מתחלף לי הדיסק, ואני
לא מזהה את הדיבור, את ההקשר. זה מוזר, כאילו מישהו גנב לי את ההודעה..."

"... ההתמודדות הזו דרך תנועה / מגע... השבוע חשבתי שאני מטפס על הקירות,
כשהבחנתי שאני נשאב לתוך עבודת המגע שאני עסוק בה, ומצד שני, לא יכול להישאב
לתוכה כי היא מכאיבה לי כל-כך - האבסורד שבדבר היה שכשהיא הכאיבה פיזית,
יכולתי לה, וכשהיא הפכה לטובה ומגינה, אני יצאתי מגדרי מרוב תסכול, כעס
ושנאה עצמית..."

"... הבנתי שהשפה היחידה שהגוף שאני גר בו מכיר, היא שפת הכאב. שם הגוף
פיתח לו שלל של תגובות. שלל של התמודדויות שונות. ולמעשה, כל שאר סוגי המגע
האפשריים, בכלל לא מוכרים. כשאני רוצה לפרוט את מה שאמרתי אני לא מצליח, כי
אפילו אין לי מילים לתאר סוגי מגע אחרים. כאילו, זה נתקע ב- מגע מיני, מגע
כואב, נורא צפוף וצר לי. אני לא מתפלא בכלל למה תמיד הסברתי רק דרך כאב. כי
זה המגע היחיד שהגוף ספג, ולמד להתמודד איתו. זו השפה היחידה שהוא הכיר...."

"... הרבה פעמים אמרו לי, שאני איש של מילים, וכשאני מדבר, אז דברים נעשים
מאוד ברורים. אני יכול להבין את זה. אבל יש לי בעיה. אני לא מאמין לעצמי.
להוויה שלי, לקיום שלי, וכתוצאה מכך, גם למילים שלי. מכיוון שאני מכיר
בכוחם, אני מפחד מהם. אני מפחד מלשגות בתיאור המציאות, כפי שאני חווה אותה,
כי אני לא משוכנע שאכן זה התיאור הנכון, והמדויק, ושאכן זו המציאות. אפילו
שאני מודע לכך שזה תיאור המציאות שלי, כפי שאני רואה אותה, עדיין, אני לא
משוכנע שזה אכן מתרחש ואכן קיים. במידה מסוימת, אני חושב שאני בתפקיד הצופה הנצחי..."
"... לא הייתי מדויק, ולא הכל קשור לשם. וקצת נמאס לי שהכל אני מתרץ דרך
המשקפיים של שם..."

"... פתאום מפחיד לי. שוב שאני יוצא שקרן, או אומר דברים לא נכונים או לא מדויקים..."
"... לגבי הבחירה לראות במטושטש או בחדות, אני תמיד אבחר בחדות. הכי חד
והכי מדויק שאפשר. הכי "אמיתי". ככה אני. מדקדק על קוצו של יוד..."

ראה גם: בזוי.