"... הרבה פעמים אני מגלה שאני פועל לפי הנוסחאות האלה בלי לחשוב בכלל..."

"... אני לא חושב שכשחייתי שם, הייתי מודע לנוסחה הזו של חיים כעסקאות תן
וקח, לפחות לא גלוי ופתוח כמו שעכשיו אני יכול לנתח את זה..."

"... יש משהו מאוד חמקני בנוסחאות האלה שלי. זה שאני יכול להציב אותן ככה
בגלוי, ולדון עליהן, עדיין לא משחרר אותי מהשפעתן..."

ראה גם: מנגנונים, כללים, חוקים, האוטומט שלי.

"... וכעסתי על עצמי, והייתה שם נזיפה שאני צריך להקפיד יותר שלא יראו כלום..."

"... והוא נזף בי על שאני לא בא לבקר אותו..."

"... וכל הנזיפות האלה, שאני מבין שזה לא אתם שנוזפים בי, עדיין לא מצליחים
להתבטל, ואני מרגיש נזוף, ולא יוצלח, ומאכזב..."

ראה גם: ביקורת עצמית, צעקות, לכלוך עצמי.

"... כשכבר הגעתי לחדר ההמתנה של רופא השיניים, כל מה שהדאיג אותי, היה
שהוא יתפוס אותי משקר, שהוא לא ימצא כלום, ויבין שאני רק רוצה תשומת לב. לא
יכולתי להאמין לתחושה שהיא באמת קיימת, לכאב אם הוא באמת קיים. זה לא שהייתה
לי את הפריבילגיה באמת לבחור, בין להודות בכאב ובין להתעלם ממנו. באמת
ובתמים שלא ידעתי מה קורה שם, והחשש הגדול שלי היה שהוא יאמר לי שאין לי
כלום ואני סתם עושה הצגות..."

"... שאלו אותי אם אני מדחיק או מכחיש, ולא ידעתי מה לענות. אבל עכשיו אני
חושב שאני קצת יודע - אני מנותק..."

"... הניתוק. זה מצחיק לתת דוגמא על הדבר עצמו, אבל ננסה. קראתי הרבה על
הניתוק, אני יכול להבין אותו לוגית, לדעת להסביר למה, ואיך זה קורה, ומה יש
מאחוריו. אבל להגיד שאני מנותק? זה כבר שלב אחר לגמרי, והרבה זמן נרתעתי
ממנו, כי חשבתי שזה יומרני לנסות לאבחן את עצמי. ועוד על סמך ספרים.
פחחחחחח. והנה מגיע היום, ואני מספר לאיש המוח דברים, מתאר חוויות שונות של
היומיום שלי בהווה, והוא אומר לי - אבל דניאל, לא קראת על ניתוק? על
דיסוציאציה? ואני אומר לו - כן, בוודאי, קראתי, אבל מה הקשר?..."

"... מה הייתי עושה בלי הניתוק הזה, שאיפשר לי להעביר יום נוסף בניו יורק
בלי החרדה (שאולי בעצם כן הייתה, אבל לא אצלי? אולי בגוף?). ובעיקר, מה
הייתי עושה בלי החברים, שלא לקחתי אותם בחשבון. שכשנסעתי ידעתי שאני צריך
לדאוג לעצמי לבדי, ופתאום שם מרחוק, הם היו בשבילי אותה רשת ביטחון שלא
יכולתי לבקש לעצמי, שלא ידעתי אפילו שחסרה לי..."

"... מאיזה כיוון שלא מסתכלים על זה - כנראה שאני קצת מנותק. אני מניח שאם
הייתי יכול להישאר עם אותה תובנה, עם אותה התבוננות, עם אותה הדעה וקליטת
המצב כל הזמן, הייתי יכול אולי להיות יותר החלטי. אבל אני לא. ברגע שאני
משתעל - אני מקלל את הרגע, והדמעות מתחילות לזלוג, ואיכשהו ברור לי שמשהו לא
בסדר. אבל שניה אח"כ, אני בוכה מרוב השפלה עצמית, שאני רוצה רק תשומי, ואני
לא בסדר שאני עושה הצגות כל הזמן. בכדי להיות קיים, ולא מנותק, צריך להיות.
כאן. ולהבין מה קורה כאן. ואני לא מבין. אני באמת לא מצליח להבין. לפחות לא
לפרק זמן מספיק ארוך בכדי לקבל החלטות נכונות..."

מינעד: הפוך / לא מחובר / רחוק / צף / מנותק / לא נמצא / ללכת / לעוף /
להיזרק / להיעלם / לא להיות / רצון למות / קו ישר.

"... כל כמה שאני שונא את עצמי על היחס הגרוע שהם מקבלים ממני, אני לא
מסוגל לחשוב על להיות שם, כשהם יזדקנו. עבורם. הם כבר כמה שנים אנשים זרים
לי. אין לי קשר איתם, שום מעורבות לטוב ולרע. ונכון, הרגשי זועק למרחקים, על
איך אני כפוי טובה, הם גידלו אותי וכו'... ואני לא אהיה שם עבורם. אבל
ניתקתי. אני לא רואה איך אני מסוגל פתאום לשבת ולסעוד אותם. על מה נדבר? מה
כבר אוכל לומר? נתק הוא נתק..."

"... איך לרגע אחד, העולם שהם רקמו, והיה עבורי האידיאלי, והמושלם, התערער
פתאום, עד כדי כך, שהייתי חייב להתנתק ולהתכחש לו. לחלוטין..."