"... אז מגיעים הימים המוזרים. ימים שאני לא יודע להגיד מה קורה. שאני לא
בדיוק נמצא באמת..."

מינעד: הפוך / לא מחובר / רחוק / צף / מנותק / לא נמצא / ללכת / לעוף /
להיזרק / להיעלם / לא להיות / רצון למות / קו ישר.

"... בעקבות בלגאן, נתקלתי בשתי מילים, שמצאתי את עצמי חוזר עליהן שוב
ושוב, אבל מעבר ליכולת שלי להבין שאני לא קומוניקטיבי, ולא מסביר את עצמי,
ושאי אפשר להבין מהמילים האלה כלום, לא הצלחתי לעשות עם זה שום דבר..."

"... מרגיש שלא קומוניקטיבי מספיק, שלא יודע להסביר. שלא באמת נמצא מספיק,
או מדבר ברור מספיק. אבל אני כל-כך מנסה. רוצה שיבינו. רוצה שאיכשהו יתנו
אישור. וזה לא עובד לי. והתסכול רק מגביר את המצוקה ואת הקושי..."

"... אני מתקשה להחליט אם מה שקורה, באמת קורה. לא תמיד אני בטוח שאני בכלל
קיים..."

"... אנשים אחרים חושבים שאני איש אחר. הם לא יודעים שהכל הצגה, ואני שקרי
ולא קיים בכלל..."

"... לפעמים, הפער הזה מתגלה פתאום, בעוצמה רבה. לדוגמא כשאני הולך ברחוב,
ואני קולט שאנשים מסוימים מביטים בי. ואני לא מצליח להבין למה. או ניגשים
לדבר איתי, או כל מיני כאלה. מבחינתי זה נורא מבלבל, כי אני לא באמת קיים
בחוץ עבור אנשים. אני קיים עבור עצמי, עבור המחשבות והמילים שלי. וכשפתאום
מישהו פונה אלי, בלי שאני מוכן לזה, הוא בעצם יוצר אותי באותו הרגע, עבורו.
לפעמים, זה מטריף אותי. ועכשיו כשאני חושב על זה - זו בדיוק הסיבה שאני
מעדיף להיות זה שיוזם, זה שעושה, פונה (זה לא אומר שאני פונה...), אבל
האופציה ההפוכה, שפונים אלי, היא הרבה יותר מסובכת עבורי, כי היא פתאום
נותנת לי נוכחות בחוץ, שלמעשה, מבחינתי, בכלל לא קיימת..."

"... אני לא קיים. מבחינתי. לא רק זה, אלא שהמציאות סביבי - אני רק צופה
בה. אני מסכים איתך בתחושה הזו של מציאות לא מוחשית. אולי יותר אני כחפץ זר,
כמשקיף, בעולם לא לי. לפעמים כשאני מצליח קצת לתפוס מרחק מהמציאות ומהתחושה
הזו, אני קולט עד כמה אני יחידה נפרדת ולא קשורה. עד כמה הפער הוא עצום,
ואני לא באמת קיים, ולא באמת מתרחשים דברים..."

"... התחושה שלי היא מעבר לעניין ה- "שקר". זה חוסר קיום. ברור לי שאני
פיקציה. זה מצחיק לכתוב את זה, כי ברור לי שזה לא ברור. איך אני יכול בו
זמנית לכתוב, ולא להיות קיים. אבל זה ככה. הקיום שלי הוא תוצאה של סך האנשים
שפגשתי בדרך, ועיצבו אותי. אין שם אותי, יש בבואה של האנשים סביבי. הייתה
תקופה, שלא יכולתי לסבול את ההתנהגות שלי, כי כל מחווה גופנית שעשיתי, ידעתי
להגיד בדיוק ממי לקחתי אותה, ולמי היא שייכת, והייתה מלחמה מאוד גדולה על
להפסיק את השימוש במחוות האלה. המלחמה הזו השאירה אותי ריק. לא קיים..."

"... אני שם בשביל אחרים, אחרת אני לא קיים. אני לא יודע איך אחרים רואים
אותי, אני יודע (פחות או יותר) מה אני מרגיש, ואני לא מרגיש קיים, אני מרגיש
נלווה, סרח עודף, שלא תמיד עומד בקצב של האחרים, אבל מאוד משתדל להתאים את
עצמו לאחרים. להוכיח שאני יכול להיות טוב, שמגיע לי להתקיים. זה לא עובד
כל-כך, אבל הניסיון עצמו הוא תמידי..."

"... קשה להיות נפרד כשאתה לא קיים..."

"... אין אני. זה כבר ברור. ואמות המידה נקבעות על ידי אחרים. כי אני לא
יכול ללמוד מעצמי כלום. אבל אני חושב שזה יוצר בעיה בחדר הטיפולים. אני כבר
יודע, שכשאני שם, למרות שאני לא מרים את העיניים, אני יודע בדיוק לפי
האינטונציה של איש המוח, לפי התנועות שהוא עושה, אם מה שאני מדבר עליו זה
בסדר, או שאני מרחיב מדי, או שאני מאכזב, או שאני טועה, ואני מכוון את דבריי
לפי התגובות שלו. למעשה אני מתנהל על פי התגובות שלו. וזה קצת מטריף אותי,
שאני לא באמת קיים, אלא מנווט על פיו, אבל אני לא מצליח לשנות את זה..."

"... אני נמצא גדור ותחום, ולא נמצא באותה השניה. מחפש איפה להיות ואיך
להיות, ומאידך - לא קיים. לא רוצה להשתתק, ולנוח, כי טובע במלל שבפנים..."

ראה גם: לא אמיתי, למחוק.