בהתחלה פחדתי אפילו מהמטפלת שלי

חלום: אני הולכת לישון. פותחת את דלת חדר השינה, לבושה ב-T שירט, תחתונים,
חלוק, יחפה, כמו כל לילה. מול הדלת, מתחת לחלון, עומדת מיטה. במיטה -
תינוקת, בערך בת שנתיים ו-ש. המטפלת שלי יושבת לידה, משכיבה אותה לישון.
מכסה אותה בעדינות, מהדקת את השמיכה סביבה, שלא יהיה לה קר. על הפנים של
התינוקת רואים שנעים לה ובטוח וחם. ש. מתכופפת אליה לתת לה נשיקת לילה טוב
ופתאום אני רואה, מהפתח של הדלת, שהיא מנשקת אותה על הפה כמו שגבר מנשק אשה.
היא לא שמה לב שאני עומדת שם והנשיקה ארוכה ואני לא זזה. אני רוצה שהיא תראה
אותי. פתאום היא מבחינה בי, מזדקפת ומביטה בי. אני תוקעת בה מבט מאשים, כזה
של "חשפתי אותך", ובורחת. ש. רצה אחרי וצועקת לי: "גאיה, אל תברחי, זה לא מה
שאת חושבת" אבל אני בורחת.
הבית ממוקם על שפת הים ואני ממשיכה לרוץ על החול, ליד המים, יחפה בחלוק פתוח
עד שאני מגיעה לתא טלפון. אני רוצה לטלפן לחסות-הנוער ולדווח, אבל אני זוכרת
רק 3 ספרות ראשונות. אני מכירה שם המון אנשים אבל לכולם יש אותן 3 ספרות
ואני לא מצליחה להזכר בשאר. ואני כבר לא יודעת מה לעשות, ופתאום בעלי עומד
לידי ואומר לי: "מזל שמצאתי אותך, כי יש לי צו אישפוז בשבילך". ואני שומעת
את הצפירות של האמבולנס שבא לקחת אותי, והשעון המעורר מצלצל, ואני מתעוררת.


והייתי בטוחה שלא יאמינו לי

חלום: אני בתוך סיטואציה של הפגזות, או פחד מהפגזות, ואני פותחת חלונות בכל
המקומות ומשאירה רק תריסים חצי פתוחים כדי שההדף לא ישבור את החלונות. ואז
אני יושבת ליד שולחן, באמצע אולם גדול, וכותבת. פתאום באה ילדה קטנה, נורא
חמודה בת 3 או 4, ומבקשת שאעזור לה במשהו. אני אומרת לה שאני עסוקה כרגע ולא
יכולה, ואיפה אמא שלה. הילדה עונה שאמא שלה באולם השני, רוקדת. יושב לידי
איזה גבר לא מוכר, על כסא, בלי שולחן, ואומר: "אני אעזור לה". והוא לוקח את
הילדה אליו ומחבק אותה. ופתאום אני רואה שהוא מאונן עליה. בכוח כזה. ומחזיק
את הידיים שלה בכוח על אבר המין שלו. ותוך כדי חיבוק חזק מאונן, ומזיע,
ונושם ונושף. ממש מגעיל. קשה לי להסתכל כי זה מגעיל נורא, אבל אני חייבת
להיות בטוחה. ואז הוא גומר, ונרגע, ואני רואה כתם גדול רטוב על המכנסיים שלו
ואני כבר בטוחה לגמרי, יוצאת לרחוב ומוצאת שוטרת.
ואנחנו יושבים כמו למשפט, עם הרבה אנשים, ואני מספרת הכל, והאיש ההוא מתחיל
להשמיץ אותי. הוא מסתכל בתעודה שלי ואומר: "איך השיער שלך מסודר. את בטח
משקיעה 5 שעות ביום בזה". ואח"כ הוא אומר לי: "תראי איך את אדישה" ומצביע על
גבר שיושב מולי וממשיך: "זה לא מגרה אותך? את אטומה לגמרי! את לא יודעת מה
זה יצרים, אז איך את יכולה להבין אותי?!!!".
ואני מרגישה שכולם מסביב בעדו, מבינים על מה הוא מדבר ובאמת מגורים מהגבר
ההוא ורק אני לא, ופתאום במקום להיות המאשימה הם מאשימים אותי, ואין לי
ברירה ואני אומרת: "אני כן מגורה" ומתחילה לשחק את האשה הייצרית, ואז הם
מקבלים אותי אליהם ומתחילים להקשיב לי. ואני מתעוררת.


ומי אני בכלל?

...הלילה חלמתי חלום זוועות, ועדיין לא התאוששתי.
אני עומדת בתחנת אוטובוס, ומגיע האוטובוס שלי, ואנשים מתחילים להתרוצץ
ולהדחק. אני מצליחה להגיע לפתח ועולה שתי מדרגות, ופתאום אמא אחת, בתוך
האוטובוס, מתחילה לצעוק עלי: "משוגעת, תראי מה עשית!". היא מראה לי את
התינוק שלה, והוא נראה מת. ואני אומרת לה: "זה בכלל לא אני, ואני לא נגעתי
בו. תראי את היד שלי" - אני מראה לה את הזרוע - "יש לי כוויות על היד וזה לא
אני!". אבל אין שום סימן של כוויה, רק כמה שריטות דקות וחלשות, והיא אומרת
לי: "השריטות הן בגלל שדחפת אותו. כשדחפת אותו קיבלת את השריטות". ואני שוב
מנסה לשכנע אותה: " לא נכון. בכלל לא נגעתי בו".
ואני בבית, ופתאום אתי חברה שלי נכנסת בריצה ואומרת לי: "תקחי מהר תעודות
ותלכי חמשטרה. האמא בדרך לשם עם התינוק. תלכי מהר!". אני פוחדת נורא, אבל
עכשיו כבר רואים על היד ממש כוויות - שלפוחיות גדולות נפוחות ואדומות. אני
נפגשת עם האמא, ומראה לה את הכוויות, ובינתיים כל השלפוחיות התפוצצו וכל
הנוזל יצא מהן, מגעיל שכזה, מסריח, ונמרח על כולי, וזה כבר בכלל לא נראה כמו
כוויות, אבל פתאום היא מאמינה לי. היא רואה את הצלקות ומתחילה לבכות: "למה
לא אמרת לי. זה נורא". והיא בוכה ובוכה. ואז היא מראה לי את התינוק. והוא
שמח ומחייך, והיא אומרת: "יש לו שבר ביד", מרימה את הסוודר שלו ומראה לי את
היד בגבס.

התעוררתי מזיעה, וקפואה ורועדת, והרגשתי שאני הכל ביחד.
אני התינוק, ואני האמא, ואני אני.
והכל היה מעורבב והרגשה קשה קשה. הרגשתי שאני מעורבת במוות. ברצח.
ואני גם הנרצחת וגם הרוצחת.
הכל מעורבב לי עוד עכשיו. ואני לא יודעת מה זה אומר, החלום, ואני גם לא רוצה לדעת.
אני רק יודעת שאבא שלי גם עשה לי כוויות וגם שבר לי את היד.