אלימות פסיכולוגית

סקירה של ספרות מקצועית והשלכות מניעתיות, טיפוליות ומחקריות מאת ענת פרלמוטר-שבו

פתיחה

בשל הנטייה הקיימת במחקר ובציבור להתיחס לאלימות הפסיכולוגית כחלק בלתי נפרד מהאלימות הפיסית, וכן בשל הבולטות הניכרת לעין של תוצאות האלימות הפיסית, מושקעים מרבית המשאבים, כספיים, חוקיים וטיפוליים, במניעה, טיפול וענישה של מקרי אלימות פיסית. פחות מודעות ופחות פיקוח חברתי מושקעים בנזקים ובסבל הנגרמים מאלימות פסיכולוגית, שאיננה מלווה בהתנהגות פיסית אלימה. התקשורת, מנהיגים ואנשי חינוך מטיפים, למשל, כנגד האלימות המילולית, אבל הנורמה, לפחות בחברה הישראלית, היא שאין ענישה כנגד תופעות של אלימות מילולית בין מבוגרים והנסיונות לחנך ילדים ובני נוער להימנע ממנה אינם מצליחים, שכן אפילו חלק מנבחרי הציבור והמנהיגים, שאמורים לשמש דוגמא, אינם נמנעים, לפעמים, מאלימות מילולית.

בעבודה זו ברצוני, אם כן, להתמקד באלימות הפסיכולוגית בנפרד מן האלימות הפיסית ולנסות לבחון את מופעיה השונים ואת השלכותיה הנפשיות ולבדוק דרכי מניעה וטיפול אפשריות, כפי שהן מוצעות בספרות המקצועית.

קשה ביותר להפריד אלימות פסיכולוגית מאלימות פיסית, כיוון שהראשונה מובילה דרך שלבים שונים אל השניה. בגלל הקושי להפריד, האלימות הפסיכולוגית, למרות שכיחותה, כפי שיודע כל אדם מנסיונו וכפי שמראים המחקרים (להלן), אינה זוכה כמעט להתייחסות מצד עצמה, לא מצד החוק ולא מצד הפיקוח החברתי הנורמטיבי ומטופלת בדרך כלל רק לאחר שהתפתחה לכדי אלימות פיסית גופנית ו/או פגיעה ברכוש. גם כאשר קיימת התייחסות של החוק לאלימות פסיכולוגית, היא מיושמת על פי רוב על אירועים שבין אנשים זרים, כגון החוק נגד הוצאת דיבה ופגיעה בשם הטוב של אדם. ואולם אלימות פסיכולוגית מרבה להתרחש דוקא בין אנשים קרובים, במשפחות, בין בני זוג ו/או בין הורים לילדיהם ושם, ברשות הפרט, היא בדרך כלל אינה מטופלת אלא אם כן היא הופכת לאלימות פיסית שפוגעת בגוף ו/או ברכוש.

קיימת כיום, כאמור, מודעות גדולה בציבור בכלל, ובמיוחד בקרב אנשי חינוך, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, כמו גם בקרב אנשי החוק והמשפט, לתוצאות ההרסניות של אלימות פיסית המופנית כלפי נשים וילדים במשפחה והמוסדות השונים פיתחו מסגרות חוקיות, חינוכיות וטיפוליות להתמודדות עם האלימות הפיסית, הנראית לעין. שלא כבעבר, האלימות הפיסית אינה נחשבת עוד לענין משפחתי פנימי, לפחות כאשר מדובר בילדים והחוק מחייב אנשי מקצוע לדווח על כל מקרה של אלימות הפוגעת בילדים. הנשים, מהיותן בני אדם בוגרים, מצופות לדווח בעצמן על אלימות המכוונת נגדן, אך הנשים המוכות, ועוד יותר מהן – הנשים הסובלות מאלימות פסיכולוגית ללא מכות, מצויות במצב פסיכולוגי שמקשה עליהן מאוד להיות אסרטיביות וזקוקות לתמיכה חברתית, של בני משפחה, ידידים או אנשי מקצוע, בכדי להגיע למודעות בדבר היותן קורבנות לאלימות מצד בני זוגן. קיים לחץ חברתי גדול על נשים, לא רק מצד בני הזוג והמשפחות, אלא גם ואולי יותר בשל דפוסי הסוציאליזציה שהפנימו, להכחיש את האלימות שהן קורבנותיה, בייחוד כאשר מדובר באלימות פסיכולוגית שמתבטאת ביחסים הרסניים ומשפילים, אך איננה מלווה באלימות פיסית נראית לעין.

אין עדיין מודעות והתייחסות מספיקות מצד החברה ומוסדות הרווחה לתוצאות ההרסניות של האלימות הפסיכולוגית, הבלתי-נראית, שקיימת לעיתים בין בעל לאשתו או בין הורים לילדיהם. תוצאותיה של אלימות פסיכולוגית סמויה הן קשות לא פחות מאלה של אלימות פיסית ואלה החשופים לה משלמים מחיר נפשי כבד ביותר. ואולם בדיון הציבורי מוזכרת בדרך כלל אלימות פסיכולוגית רק כאשר היא מלווה באלימות פיסית ואין דנים בה די הצורך כבעיה בפני עצמה. גם בפעולות מניעה מושם בדרך כלל הדגש על מניעת אלימות פיסית ופחות על מניעת אלימות נפשית ועד כמה שידוע לי, גם המערכת המשפטית לא ניסחה עדיין נורמות נפרדות לגבי סוג זה של אלימות. אין להתפלא על כך, מפני שהמושג 'אלימות פסיכולוגית' הוא אכן עמום, גבולותיו אינם ברורים וקשה למתוח קו קונספטואלי ברור בינו לבין אלימות פיסית. יש בהחלט מקום לשאול אם פגיעה ברכושו של אדם אחר, או הגבלת חופש הפעולה שלו, זו אלימות פסיכולוגית או פיסית?

בעבודה זו אשתדל, באמצעות סקירת ספרות מקצועית, לנסות ולחדד את ההבחנה בין אלימות פסיכולוגית לבין אלימות פיסית ולהצביע על השלכות מניעתיות, טיפוליות ומחקריות שיש להבחנה כגון זו. ברצוני להעיר שתי הערות, לפני שאכנס לדיון עצמו:

  1. לצורך העבודה בחרתי להתמקד בעיקר ביחסים שבין אנשים מבוגרים, יחסים שאמורים להיות שוויוניים. הנושא של אלימות המכוונת לילדים הוא מורכב עוד יותר בשל אי-הסימטריה המובנית ביחסי מבוגרים-ילדים ודורש דיון נפרד.
  2. למרות שהמחקרים הראו שברוב המקרים הגברים הם האלימים והנשים הן קורבנות האלימות, קיימים גם מקרים הפוכים ולכן השתמשתי בחלקים מהעבודה, אם כי לא בכולה, בלשון נייטרלית המכוונת לשני המינים, במידה המוגבלת שהשפה העברית מאפשרת זאת.

תיאור התופעה של אלימות פסיכולוגית

Gleason מצא ב-1993 שכיחות גבוהה של התופעות הפתולוגיות הבאות אצל נשים הסובלות מאלימות, פיסית ופסיכולוגית כאחת:

  • דכאון מאג'ורי;
  • תסמונת דחק פוסט-טראומטי (PTSD);
  • הפרעת חרדה כללית (GAD);
  • הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD);
  • אי-תפקוד פסיכוסקסואלי;

נמצא שתופעות האופייניות לאנשים בדכאון, כמו עייפות כרונית, אי-יכולת להיענות לאתגרים, פסימיות, האשמה עצמית ורגשות אשמה, וכן שתופעות האופייניות למצבי טראומה כמו בלבול, הלם, פחד, חוסר אונים, דאגה, ודימוי עצמי שלילי – מופיעות גם אצל נשים הסובלות מאלימות. תופעות אלה מסבירות במידה רבה התנהגויות שנצפו אצל נשים מוכות, שהחוקרים לא ידעו להסביר אותן קודם לכן: דיסוציאציה, אובדן זכרון, הפרעות פסיכוסומאטיות, תחושות של חוסר ערך. תופעות אלה מייצגות נסיונות שלא עלו יפה להתמודד עם סיטואציות של קושי ודיכוי.

Vissing & Straus, Sweet, מצאו ב- 1989 קשר חיובי בין תוקפנות מילולית של הבעל לבין דכאון אצל האשה. ככל שגדלה מידת התוקפנות המילולית של הבעל, גדלים סיכוייה של האשה ללקות בדכאון.Miller ב-1995 מתארת את הדינמיקה של האלימות הרגשית (Emotional Abuse ):

"מניפולציה של היחסים באופן שאין זה משנה עד כמה האשה מתאמצת, חוסר יכולתה לרצות את בעלה אינו נתפס על ידו כתוצאה של דרישותיו הבלתי-סבירות, אלא כתוצאה של חסרונותיה וכשלונותיה. השגיאות שהיא עושה מנופחות מחוץ לכל פרופורציה ומסתכמות בכך שהבעל משיג את מבוקשו: שליטה מוחלטת באשתו" (תרגום שלי.ע.ש.).

האלימות הרגשית לובשת צורות שונות אך מטרתה אחת: שליטה המחבלת בכבוד העצמי ובתחושת הערך העצמי של האשה. פעמים רבות קורה שהאשה אינה מבחינה כי הביקורת הקבועה וכינויי הגנאי מסמנים בעיה. אשה העובדת מחוץ לביתה מוצאת נחמה זמנית בהערכה לה היא זוכה מהממונים ומחבריה לעבודה. עקרת הבית מוצאת הפוגה בשעות שבעלה יוצא לעבודתו. הפגיעה הרגשית נחווית בכל פעם מחדש, אפילו לפני שהבעל חוזר לביתו. עצם הזכרון ותחושת הפחד מכאיבים. הבית נתפס כמקום חסר-שמחה ומלא מתח. האלימות הרגשית, המתחילה מהשפלה חוזרת ונשנית של האשה, גורמת לטראומה רגשית. אף כי אין היא ניזוקה באופן פיסי, היא מאבדת את האמון בעצמה ואת הכבוד העצמי ונותרת, למעשה, מרוקנת מעצמיותה. היא מעבירה את השליטה על חייה לגבר המדכא אותה ונעשית חסרת-אונים.

Miller M.S סבורה שחבלה שנגרמה כתוצאה מאלימות פסיכולוגית קשה הרבה יותר לטיפול וריפוי מחבלות פיסיות. חבלה פיסית מעוררת רגשות של פחד וכעס שהאשה מסוגלת לזהות, להגדיר ולהתמודד איתם בעזרת איש מקצוע.

אלימות פסיכולוגית, לעומת זאת, מערערת את הבטחון והאמון בסדרי העולם והחברה האנושית אליהם הורגלה, כך שהאשה נותרת ללא משענת פנימית וחיצונית. האשה מגיעה למצב שהוא ההיפך הגמור ממה שאליס מילר, בספרה "הדרמה של הילד מחונן", מתארת כמצב של בריאות נפשית:

"הרגשה עצמית בריאה פירושה ודאות נטולת ספק כלשהו כי הרגשות שחשים והמשאלות העולות בקרבו של האדם שייכים לעצמיותו… בגישה ישירה ומובנת מאליה זו אל רגשותיו ואל משאלותיו מוצא האדם את חוסנו ואת כבודו העצמי… לא זו בלבד שידוע לו מה שאין הוא רוצה, אלא שברור לו גם מה הוא כן רוצה והוא מסוגל לבטא זאת מבלי שיהא תלוי באהבתו או בשנאתו של הזולת… יכולנו לדבר כאן על חירות פנימית או על חיוניות".

בהסתמך על אליס מילר, קובעת M.S.Miller (שם) שהאלימות הפסיכולוגית מתבטאת בכך שהמתעלל יוצר תנאים וסביבה (מיזנסצינה) המכחיש מלכתחילה את חוויותיה האותנטיות, את מחשבותיה ואת רגשותיה של האשה-הקורבן.

כאשר נאמר לאדם מה עליו לחשוב, ממיתים את רוחו וגרוע מזה המצב כאשר אומרים לו מה עליו להרגיש. כשאומרים לאדם שעליו להרגיש מאושר, בעוד הוא אומלל, מאיימים על שפיותו והוא מתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר אתו.

הוא מאבד את הקשר עם מחשבותיו ורגשותיו ומאבד אוריינטציה ביחס לעולם הסובב אותו. השגעון הופך למפלט מפני משהו שאדם שפוי אינו יכול לשאת אותו.

קיימות צורות ודרגות שונות של אלימות פסיכולוגית:

אחת הצורות היא התנהגות מאיימת, שפת גוף שמשדרת כעס ומעוררת אצל האדם הנחשף אליה ציפיה להתפרצות זעם ולמעשים אלימים.

צורה נוספת היא אלימות מילולית, המתבטאת בפגיעה ברגשות, על ידי אמירת מילים גסות, קללות, כינויי גנאי, ביטויי לעג המיועדים להשפיל ולבייש.

צורה אחרת של אלימות פסיכולוגית המצויה על גבול האלימות הפיסית היא התנהגות מילולית שמכוונת לשלוט בצורת הלבוש, בהתנהגות ובאופן הדיבור של הזולת. התנהגות המלגלגת על המשפחה, החברים והידידים של בת הזוג וניתוקה ובידודה מהרשת החברתית התומכת שלה. שליטה בסדר יומה, הוצאותיה הכספיות, שיחותיה הטלפוניות. ביטויי לעג ובוז כלפי האופן בו מנהלת האשה את משק הבית, מטפלת ומחנכת את הילדים. שימוש בכינויי גנאי, עזיבת הבית לתקופות לא ידועות, פגיעות בחיות מחמד, צעקות, האשמות, ניתוק מחברים, יצירת תחושה של אפסיות.

חשוב להדגיש כי התעללות נפשית איננה התפרצות זעם מקרית, אלא התנהגות שיטתית בעלת דפוסים ספציפיים שנועדו להשיג שליטה על האדם האחר.

אחת התופעות האופייניות להתעללות בכלל והתעללות נפשית היא ההסלמה. בדרך כלל קשה לקורבן לזהות את הרגע או האירוע שבו נהיה מודע לעובדת ההתעללות בו. זהו תהליך איטי ומדורג ומי שמצוי בתוכו חסר את הפרספקטיבה הדרושה כדי להבחין שמה שמתרחש היא הוא התעללות. בייחוד הדבר כך באשר להתעללות הנפשית, שקל יחסית לראותה כאוסף אירועים שאין ביניהם קשר. מדובר באקלים של דיכוי היוזמה, של התקפה על כל רעיון או פעולה שיש בהם מן המקוריות והיצירתיות.

קורבן ההתעללות הנפשית יכול להגיב בכניעה או בהתנגדות. הכניעה אינה מביאה הקלה, מפני שהמתעלל מוצא דרכים חדשות לבקרים להצר יותר ויותר את מרחב המחיה של קורבנו, לבודד אותו ולגרום לו לאובדן עשתונות בתנאים של אי-יציבות פסיכולוגית. הקורבן, שחשב כי "למד" את יריבו במידה המאפשרת חיזוי התנהגויותיו נוכח בכל פעם מחדש כי מה שלמד אתמול אינו תקף היום וכי הציפיות והדרישות השתנו. המתעלל זקוק בכל פעם להוכחה חדשה של מידת שליטתו בקורבן והוא ממציא, על כן, בכל פעם מיזנסצינה חדשה על מנת לממש את כוחו. אם הקורבן מגלה התנגדות, ההתעללות נעשית חמורה עוד יותר. המתעלל אינו בוחל בשום דרך במאמץ להכניע את קורבנו. במקרה של בעל ואשה, ישתמש הבעל בידידיה, משפחתה וילדיה כדי לפגוע היכן שהכי כואב.

התעללות רגשית יכולה להיות מפחידה לא פחות מהתעללות פיסית. תקופות של רגיעה וחמימות המתחלפות לסירוגין עם תקופות של השפלה והתעללות מטלטלות את האשה בין ייאוש לתקווה וגורמות לה להיכנע לשליטת בעלה בתקוה לשמר את תקופת החסד.

ההתעללות הנפשית לובשת צורות כה מעודנות וסמויות מן העין עד כי הנשים עצמן וכן חוקרי האלימות, המשטרה ואנשי המקצועות הטיפוליים מתקשים להכיר בהן ולהתמודד עמהן. הקורבנות של האלימות הנפשית הינם בבחינת "מתים מהלכים". התעללות נפשית הורסת את קורבנותיה רגשית, פסיכולוגית, חברתית ולעתים קרובות גם כלכלית.

גורמים לאלימות פסיכולוגית

מחקרים הראו (Walker, עמ'112 ) שהגבר המתעלל רגשית, או פיסית, סובל מדימוי עצמי נמוך ומשנאה עצמית, כתוצאה מסביבת גידול נוקשה, מדכאה, קרה ואוטוריטטיבית שלימדה אותו כי הוא חסר ערך, טיפש וחלש. גבר כזה הנו מלא זעם ומתעב את תחושת חוסר האונים המלווה אותו גם בבגרותו. המתעלל מפעיל מניפולציה הגורמת לאשה להאמין שהיא זו הנושאת באשמה ליחסים הגרועים וכתוצאה מכך האשה מתאמצת יותר ויותר לרצות את בן זוגה, לשווא כמובן.

Miller M.S (שם, עמ'17 ) ממיינת את הגברים המפעילים אלימות נפשית לשלוש קבוצות, בהתאם לדרגת המודעות לצורך שלהם בשליטה. מטרת האלימות הנפשית, בהבדל מסאדיזם, איננה לגרום כאב אלא להשיג שליטה. מידת המודעות של הגברים לצורך שלהם בשליטה משתנה בהתאם לקבוצה אליה הם משתייכים.

  1. גברים המאמינים בזכותם לשלוט ונוקטים באמצעים שיבטיחו להם שליטה, כגון אלימות מילולית. גברים אלה פטורים מרגשי אשמה ובטוחים בצדקתם.
  2. גברים שסף התיסכול הנמוך שלהם גורם להתפרצויות זעם ואף מכות, וסובלים זמנית מרגשי אשם, אך רק עד שהם מוצאים דרך להטיל את האשמה על נשותיהם.
  3. גברים שבמודע מחזיקים את נשותיהם תחת שליטה מדוקדקת, כאשר החלשת האשה גורמת להם לחוש עצמם חזקים והרגשת צדקנות מצ'ואיסטית מונעת מהם לחוש רגשי אשמה.

Loring (שם, עמ'7 ) מונה שלושה גורמים עיקריים שעלולים להפוך אנשים לקורבנות אפשריים של אלימות רגשית.

  1. הגורם הראשון הוא סגנון התקשרות חרדה (Bowlby 1973, ע"פ Loring, עמ'7 ). כאשר המאמצים החוזרים של בן הזוג לקשר מכובד הדדי נענים שוב ושוב בדחיה וסירוב מזלזלים, הוא חווה טראומה שגורמת לו להיצמד ביתר ייאוש למתעלל, תופעה שהוגדרה על בולבי כהתקשרות של חרדה: צורת התקשרות הנובעת מחרדת נטישה ונחווית בדרך כלל על ידי תינוקות וילדים הסובלים מחסך רגשי כתוצאה מהעדרם של חמימות פיסית ורגשית מצד המבוגרים המטפלים בהם. בן זוג שמתעלל רגשית מגרה את חרדת הנטישה הזו.
  2. הגורם השני הוא ילדות הורית: ילדים בעלי רגישות מיוחדת לצורכי הוריהם שלמדו לוותר על צורכי עצמם למען צורכי הוריהם ובהמשך – למען צורכי אנשים אחרים בסביבתם, כגון בן זוגם ולמעשה איבדו את זהותם ואת תחושת העצמיות. (אליס מילר, "הדרמה של הילד המחונן"1981 ).
  3. הגורם השלישי היא טראומה והפרעת הלחץ הפוסט-טראומטית. (ג'ודית מילר, "טראומה והחלמה" עמ' 50 ואילך):

"אירוע טראומטי ממוטט את המערכות הרגילות המעניקות לאדם הרגשת שליטה, קשר ומשמעות….  האירועים הטראומטיים משתקים את ההסתגלות האנושית הרגילה לחיים… הם מעמתים את האדם עם מצב קיצוני של חוסר ישע ומעוררים תגובות של קטסטרופה: פחד עז, חוסר ישע, אובדן שליטה וסכנת הכחדה… חויות מסוימות מגדילות את סיכויי ההיפגעות: הפתעה, הרגשת מלכודת וחשיפה ממושכת ומתישה"

התגובה הטראומטית מתעוררת כאשר אין כל תועלת בפעולה, כאשר אי-אפשר לא להילחם ולא לנוס. מערכת ההגנה העצמית נעשית הלומה ומבולבלת. כל מרכיב של התגובה הרגילה לסכנה נוטה להתמיד במצב מוגזם זמן רב לאחר שחלפה הסכנה הממשית. האירועים הטראומטיים מחוללים שינויים עמוקים ומתמידים בעירור הגוף, ברגש, בהכרה ובזכרון. הם עלולים לנתק זו מזו את הפונקציות האלה, המשולבות בדרך כלל. הנפגע עשוי להרגיש רגשות עזים בלי לזכור מה עורר אותם או לזכור במפורט את האירוע אך לא להרגיש דבר (דיסוציאציה).

הסימפטומים של הפרעת הלחץ הפוסט-טראומטית מתחלקים לשלוש קטגוריות עקריות:

  1. "עירור-יתר": האדם מצוי במצב של דריכות ומתח ללא סיבה נראית לעין.
  2. "פלישה": האירוע הופך לקבעון, לזכרון טורדני שאינו מרפה וחוזר ומופיע באופן לא רצוני, קפוא בצורתו הראשונית. בנסיון להתמודד עם עירור היתר והפולשנות עלולים נפגעי טראומה להיזקק לאלכוהול ולסמים כאמצעי שיכוך והרפייה.
  3. "צמצום": בגלל חוסר האונים, נקלע האדם למצב של כניעה, קהות רגשית, אדישות, ויתור על יוזמה ומאבק, נתן מן העצמי, ניתוק מהמציאות, נסיגה ממעורבות עם הסביבה וחיים מדולדלים מבחינה יצירתית, חברתית ורגשית. הצמצום פוגע בציפיות ובתכנון העתיד ובנטיה גדלה לאמונות תפלות ולחשיבה מאגית, כולל הזקקות לאותות וקמעות.

אירועים טראומטיים מעמידים בספק יחסי אנוש בסיסיים. קורעים קשרי משפחה, חברות, אהבה וקהילה. מנפצים את מבנה העצמי שמגובש ומשווים מתוך יחס אל הזולת. מערערים את אמונת הנפגע בסדר טבעי או אלוהי ומטילים אותו לתוך משבר קיומי מתמשך, כיוון שאינם יכולים להיטמע בתוך "הסכימות הפנימיות" שיש לאדם ביחס לעולם.

מודלים והגדרות

Loring מגדירה (1994, עמ'2 ) אלימות רגשית כתהליך מתמשך שבו אדם אחד משמיד ומתנכל באורח שיטתי לעולמו הפנימי של אדם אחר, כלומר לרעיונותיו, תפיסותיו, רגשותיו, ותכונותיו האישיות. כתוצאה מההכחשה והלגלוג המתמידים מפסיק הקורבן לסמוך על עצמו ועל שיקול דעתו. נוצרת תחושה של ריקנות ואפסות. בדרך כלל משוכנעים הקורבנות שהם עצמם אשמים במצבם וביחס הגרוע אליהם מצד בני זוגם ולכן אינם מסוגלים לזהות עצמם כקרבנות של אלימות רגשית. אם הם מגיעים לטיפול, הרי זה בדרך כלל בגלל סימפטומים כמו אובדנות, מחשבות טורדניות, פוביות למיניהן או בלבול ואיבוד תחושת המציאות.Loring  מדגישה כי כאשר מדברים על אלימות רגשית ביחסים האינטימיים, אין מדובר בעלבון יחיד פה ושם, אלא בדפוס התנהגות שיטתי ומתמשך. חוקרים מתארים את תהליך ההתעללות כהסלמה מתמדת. אחרים מעדיפים לתארו כמעגל או כתבנית החוזרת על עצמה.

החוקרת L. Walker (שם, עמ'104 ) מתארת איך נלכדים בני זוג במעגל של אלימות. האלימות נובעת מאי-יכולתם של בני הזוג להתמודד בהצלחה עם לחצי היומיום: גידול הילדים, בעיות כלכליות, התנהגויות מרגיזות, הבדלי השקפות ועוד. לחצי היומיום מלבים את כעסו של הבעל שגובר מבלי שיהיה ביכולתו לפרקו. פחדה של האשה, שאינה יודעת איך להתמודד עם הכעס הגובר, מגרה עוד יותר את כעסו של הבעל וכך נוצר מעגל קסמים ששני בני הזוג לכודים בתוכו. אי היכולת להתעלם מהלחצים או לשוחח אודותיהם כדי לפוגג את המתח שהם גורמים יוצרת מעגל אלימות החוזר על עצמו שוב ושוב: מתח-אלימות-התפייסות-רגיעה-מתח-אלימות וחוזר חלילה.

Ernest Andrews (אצל Walker, עמ'107 ) מתאר את מעגל האלימות בצורה שונה. התהליך המעגלי מתחיל בכך שבני הזוג חשים תרעומת אחד כלפי השני מסיבות שונות: האשה מתרעמת על כך שהבעל אינו קומוניקטיבי, שאינו מחנך היטב את הילדים, שידידיו אינם לרוחה, כועסת שאינו עוזר בבית, שאינו אוהב את מאכליה, או שדרישותיו המיניות אינן לרוחה. הבעל מתרעם על טפשותה, ילדותיותה, התלות שלה בהוריה, תביעותיה הכספיות, חוסר צייתנותה, הזמן שהיא מבלה בשיחות טלפון וכו'. הדחיה ההדדית, המשתקפת בהבעות הפנים ובהתנהגות של האשה מביאה את הבעל להתנהגות רודנית במאמץ להגביר את שליטתו. הרודנות מתבטאת בהתרחקות רגשית, בידוד האשה, פגיעה בתחושת הערך העצמי שלה, הגברת תלותה הכלכלית, בעוד האשה, לאחר שלמדה כי התנגדות לאלימות מסלימה אותה, נעשית יותר ויותר כנועה ופאסיבית. הכניעות מתבטאת בהתעלמות מהבעל ככל האפשר, השתקעות יתר בילדים, בעבודה, וויתור על כל ציפיה מהיחסים. שני בני הזוג מוצאים עצמם במעגל של תסכול מתמשך ושל כעסים הולכים ומצטברים. האשה מתכנסת פנימה בייאוש. הבעל מחצין את החימה. אין הם יכולים לענות זה על צרכיו של זה ומעגל האלימות הנפשית נמשך.

הפרוייקט להתערבות למניעה וטיפול באלימות במשפחה בעיר דולות, במינסוטה (מתואר אצל Walker, שם) מציע את מודל ההגה, כאשר במרכזו של הגלגל מצוי הצורך בכוח ושליטה ובשוליים החיצוניים של ההגה מצויה האלימות.

המודל מציע שמונה חישורים (מוטות המחברים את מרכז ההגה עם השוליים), שכל אחד מהם מבטא סוג אחר של אלימות נפשית: תלות כלכלית, איומים, הפחדה ע"י פגיעה בחפצים, אלימות רגשית, בידוד, האשמה והכחשה, שימוש בילדים כנגד בן הזוג, שימוש ב- "זכות הגבר": קבלת שירותים מהאשה, אי-השתתפות בעבודות הבית, החזקת האשה במצב של הריון נצחי.

Tolman מציע (1992, עמ'292 , על-פי Loring, שם) לראות את האלימות הרגשית כרצף שבקצהו האחד הסתגרות רגעית, הקשבה חסרת-אמפתיה ודיבור כועס ובקצהו האחר התעללות פסיכולוגית מתמשכת של צד אחד במשנהו המקבילה לשטיפת מוח. האלימות הרגשית מתבטאת גם ברצף המשתרע מדפוסים גלויים יותר ועד דפוסים עקיפים וסמויים שקשה להצביע עליהם אך השפעתם הרסנית לא פחות ואולי אף יותר. בקצה הגלוי של הרצף ייכללו התנהגויות שפורטו לעיל, כגון: עלבונות, כינויי גנאי, ביקורת, לגלוג וזלזול, התפרצויות זעם, חלוקת פקודות, מניעת חמימות, התעלמות, בידוד חברתי ומשפחתי, פיקוח על הזמן, הפעילויות והמשאבים, מניעת הזדמנויות להתפתחות אישית, האשמת בת הזוג בהתנהגויות פוגעניות, השלכת חפצים בבית, הבעת גועל ודחייה מפני בת הזוג, קנאה, איומים על הילדים, בני משפחה וחיות מחמד, השאת בת הזוג לפעולות לא-חוקיות. בקצה הסמוי של רצף האלימות הרגשית ייכללו התנהגויות פחות ישירות שהאפקט ההרסני שלהן מזיק לא פחות: ביטול והכחשה של רגשות ומחשבות בת הזוג, האשמות והשלכה של תכונות שליליות, הכחשת עצם הפגיעה כאשר בת הזוג מנסה לברר מה אירע, תיוג שלילי, איומים בנטישה ממשית ואף נטישה ממש, רגשית ואפילו פיסית.

להבחנה של Tolman בין אלימות גלויה ואלימות סמויה, מוסיף Marshall (אצל Loring עמ'16 ) את האלימות הסימבולית, המתבטאת בהתנהגויות שנועדו להפחיד כמו הבעות פנים ומחוות גוף מאיימות, הרס חפצים, פגיעה בחיות מחמד וברכוש, נהיגה פרועה כשהקורבן או אנשים קרובים לו נמצאים במכונית.

Royse (שם, עמ'28 ) ממיין את המשפחות הדיספונקציונליות לפי כמה סוגים של אלימות רגשית המאפיינת אותן:

  • משפחות שמאפיינת אותן אוירה של מתח, אי-אושר, קרירות רגשית ושתיקה לא-נוחה. לא חוגגים ימי הולדת, לא מתכנסים בחגים. בדרך כלל סובל לפחות אחד מבני המשפחה מדכאון.
  • משפחות סימביוטיות, שאינן מכבדות את הפרטיות של חבריהן ואינן מאפשרות להם לפתח זהות נפרדת.
  • משפחות שמאופיינות בסכסוכים מילוליים רבים. אחד האינדיקטורים של תופעה זו הוא שהארוחות המשותפות אינן נעימות בגלל ויכוחים, ביקורת ומתח.
  • משפחות בעלות משטר נוקשה, חוסר סובלנות לחריגות מהכללים, פחד מעונש, שחבריהן נמצאים תחת פיקוחו של בן המשפחה הדומיננטי, שהוא באופן בולט בעל כוח יותר משאר המבוגרים במשפחה.
  • משפחות שמאופיינות בהתנהגויות כאוטיות, בלתי-צפויות ולא-הגיוניות מצד המבוגרים שבהן. מריבות וסערות פורצות ללא סיבה נראית לעין ובני המשפחה חיים באי-וודאות ובחוסר יציבות רגשית.

Royse (שם, עמ'75 ) מציע רשימת התנהגויות שניתן לזהותן כאלימות רגשית ביחסים זוגיים ובין מבוגרים בכלל. על פיו –

אדם סובל מאלימות רגשית כאשר:

  • גורמים לו לחוש לא-רצוי, מנוצל, חרד, פגום, חסר-ערך, כועס, מתומרן.
  • כאשר לא מדברים עמו, מונעים ממנו קרבה רגשית, לא מתענינים בדברים החשובים לו.
  • כועסים עליו אם אינו עושה דברים בצורה מסוימת הרצויה לאחר.
  • מתייחסים אליו כאל משרת, דורשים ומצפים ממנו לשירותים שונים.
  • אומרים לו שהוא לא-יוצלח ואינו מסוגל לעשות דברים כמו שצריך. מזכירים לו שוב ושוב כשלונות ושגיאות מהעבר.
  • מאיימים עליו, על משפחתו, חיית המחמד שלו, רכושו. מפחידים אותו. עושים לפניו תנועות מאיימות בידיים, בכלי נשק, משחיתים רכוש, מאיימים להתאבד או לנטוש.
  • מחלקים לו הוראות, דורשים ציות. תובעים יחסי מין בדרך שאינו מעוניין בה או בזמן שאינו רוצה בכך.
  • מפרים הבטחות, הסכמים והבנות דרך קבע ומערערים את אמונו.
  • מגיבים בדרך כלל בכעס לבקשותיו לעזרה, מתיחסים בבוז לאוכל שהכין או מסרבים לאכול אותו, מותחים ביקורת על הלבוש ו/או התסרוקת.
  • בוחרים לא לשמוע את שאלותיו או הערותיו ונותנים לו הרגשה שהוא בלתי-נראה, מסרבים לשוחח עמו או עונים לכל שאלה ב- "כן/לא". מתרגזים או מסתלקים כאשר הוא מנסה לנהל שיחה.
  • כאשר מונעים ממנו שליטה במשאבים ומקציבים לו סכום שאינו מספיק לצרכים.
  • מגבילים את מספר שיחות הטלפון או משכן, וכן את הביקורים אצל בני משפחה וידידים, את השימוש במכונית ובכל רכוש משותף אחר.
  • כאשר מקנאים לו ומתנהגים כלפיו באופן רכושני.
  • מביישים אותו בפני אנשים אחרים.
  • לא מאפשרים לו להביע את דעותיו או להחליט החלטות.
  • מגבילים את אפשרויותיו ללמוד ו/או לעבוד ולהתפתח מחוץ ליחסים הזוגיים.
  • צועקים עליו או מרימים קול כדי להבליע ולטשטש את דבריו, מסרבים להקשיב לו, מקללים אותו.
  • מונעים ממנו פרטיות, פותחים את דברי הדואר שלו, מחטטים בתיקו או במגרותיו.
  • כל צורה של אלימות פיסית מלווה תמיד באלימות רגשית מעצם מהותה: צביטה, סטירה, דחיפה, בעיטה, שימוש במכשירים לצורך פגיעה פיסית וכו'.

האלימות הרגשית קשה לאיתור וזיהוי מפני שכמעט בשום מקרה לא מתרחשות במערכת יחסים אחת כל ההתנהגויות שתוארו לעיל. לא עוד, אלא שלעתים קרובות קיימות, בצד כמה צורות של אלימות רגשית, התנהגויות אחרות הסותרות או מטשטשות אותה. בהחלט ייתכן שאדם יחבב את רוב תכונותיו והתנהגויותיו של בן זוגו ויסבול רק מתופעה אחת או שתים של אלימות רגשית.

Tolman מציין (1992) שבכל מערכת יחסים אנושית צפויה מידה של כאב ואי-שיתוף פעולה. האתגר, מבחינה קלינית, הוא לזהות מתי התנהגות שלילית ביחסים איננה אירוע מקרי, חד-פעמי, אלא מהווה דפוס פוגעני (Maltreatment).

Tolman מצטט (1992, עמ'292 ) את Andersen, Boulette & Schwartz המציעים (1991) להגדיר פוגענות פסיכולוגית כשליטה במחשבותיו, רגשותיו ומידת החופש האישי של אדם אחר. ניתן, לדעתם, להעריך את מידת הטוטאליות המאפיינת יחסי שליטה על-ידי ספירה של תופעות השליטה שניתן לאתר ביחסים, כמו: שליטה מילולית או פיסית, בידוד ואפילו כליאה בבית (כאשר הבעל אינו מרשה לאשתו ללמוד, לעבוד, או לקיים יחסים חברתיים), סגנון מאשים הגורם לצד הנשלט להאשים עצמו, הטלת פחד ואפילו טרור, טיפוח חולשה וחוסר אונים בבן הזוג, ביטויי קנאה קיצוניים, שמירת סודות מפני בן הזוג, תביעה לנאמנות מצד בן הזוג עד כדי ביטולו העצמי. ניתן לאתר אצל זוגות צירופים שונים של אחת או יותר מהתופעות שנמנו לעיל. הקושי הוא, כמובן, להעריך מתי צירוף מסוים מהווה דפוס שאינו מקרי, אלא פוגעני ומזיק.

Tolman מדגיש שאלימות פסיכולוגית, כתופעה, היא חלק בלתי נפרד מכל מאלימות פיסית. הוא מסביר שלצורך הדיון הוא מפריד את האלימות הפסיכולוגית מזו הפיסית, אך ניכר שהוא אינו מייחס די משקל לאפשרות שתיתכן אלימות פסיכולוגית שאינה מלווה כלל באלימות פיסית.

הבחנה חשובה שעורך Tolman (עמ'293 ) נוגעת לקשר, המאד מורכב ומסובך, שניתן לעתים לראות בין יחסי תמיכה ליחסים פוגעניים. בעקבות Gurley (1989), מציע Tolman לחשוב על שתי התופעות לא כרצף אחד שבקצהו האחד קיימים יחסי תמיכה ובקצהו האחר יחסים פוגעניים, כיוון שלדעתו זוהי הצגה פשטנית של היחסים בין תמיכה ופוגענות. לכן הוא מציע לחשוב על שתי התופעות כעל שני רצפים נפרדים, שלכל אחד מהם קוטב חיובי (רמה גבוהה של פוגענות או של תמיכה) וקוטב שלילי (רמה נמוכה של תמיכה או של פוגענות).

שני הרצפים הללו יכולים לקיים ביניהם אינטראקציות מורכבות שרובן לא נחקרו עדיין. למשל, רמות גבוהות של תמיכה מצד הסביבה או מצד בן הזוג עשויות אמנם לרכך את השפעתו של יחס פוגעני מצד אותו בן זוג עצמו, אבל קיימת גם אפשרות שיחס תומך מצד בן זוג פוגעני יגביר את הנזק הנפשי אצל הקורבן, שיחוש נבגד ומבולבל מן המסר הכפול.Tolman  סבור שיחס של תמיכה ואהבה מצד בן זוג, הניתן רק בתנאי וכאשר הצד השני מתנהג בהתאם לדרישותיו של הראשון ונמנעים כאשר בן הזוג אינו נוהג כך, מהווים קטגוריה מזיקה במיוחד מבחינה פסיכולוגית, מפני שהם מבלבלים ומערערים את האיזון הנפשי של הקורבן.

Chang שחקרה (1996) את האלימות הפסיכולוגית מנקודת מבט פמיניסטית ובשיטת מחקר אנתרופולוגית של הסיפור האישי, הנאראטיב, סבורה שהסיפורים האינדיבידואליים הרבים מהווים, עקב האפיונים החוזרים על עצמם, מעין נאראטיב קולקטיבי של נשים בחברה הפטריארכלית (פרק 4 בספרה). בחברה זו הנשים נחשבות נחותות מהגברים, מוקצאים להן תפקידים נפרדים, בדרך כלל בבית ובמשפחה, הסוציאליזציה שלהן מכוונת לטפח את דאגתן לזולת ולא לפיתוח עצמי. הגברים מתחנכים לעצמאות וחוסר-תלות באמותיהם, דבר המקרין מאוחר יותר על יחסם לבנות-זוגם, שאת התלות הרגשית בהן הם מכחישים ובמקום זאת חשים צורך לשלוט. מתוך כך נהרסים היחסים השוויוניים ונוצר מעגל הרסני. הנשים המאבדות את זהותן העצמית מתסכלות את הבעלים אשר מצידם מגבירים את האלימות.

Chang (עמ'8 ) מוסרת את הנתונים הבאים, מתוך מחקרים שונים, על היקף התופעה של אלימות פסיכולוגית בזוגיות:

  • מחקר על גירושין (Cleek & Pearson 1985) מצא ש55.5% מהזוגות התגרשו על רקע של אלימות רגשית.
  • במחקר על זוגות שפנו לייעוץ עקב קשיים ביחסים (Straus, 1979) נמצא כי 97%-89% מהזוגות הנשואים וליותר משני-שליש של הזוגות המאורסים שנתבקשו לענות על שאלון TCS (ראה בפרק על כלי אבחון) היו התנהגויות של אלימות פסיכולוגית.

בעקבות Andersen, Boulette & Schwartz (1991) מגדירה Chang את הנזק שגורמת האלימות הפסיכולוגית כ-

"אובדן השליטה הפנימית ואיבוד היכולת להימנע מפגיעות חוזרות נוספות".

1984 Hoffman (שם) מגדירה אלימות פסיכולוגית:

"התנהגות מאיימת הגורמת לאשה לאבד את האמון ביכולתה לעבוד, לקיים יחסי משפחה וחברה וליהנות מבריאות גופנית ונפשית טובה".

Hoffman מצאה שהגברים נטו לבקר דווקא את הנושאים שבהן חשו עצמן הנשים חזקות ובעלות יכולת, ואף כי בתחילת היחסים דחו הנשים את הביקורת, הרי שבמהלך הזמן, עקב הבידוד והניתוק שבן הזוג כפה עליהן וחוסר היכולת לקבל משוב מאנשים אחרים, הן השתכנעו בנכונות הביקורת, ואיבדו את הבטחון העצמי ואת תפיסת העצמי החיובית, דבר שהגביר את עוצמת הכאב והפגיעה.

כלי איבחון

הכל מסכימים שהצעד הראשון בהתמודדות עם האלימות הנפשית היא המודעות אליה. חוקרים שונים בנו כלי אבחון לצורך איתור, זיהוי והעלאת מודעות לאלימות פסיכולוגית.

במדינת ניו-יורק הוקמה יחידה לטיפול בנשים מוכות שאחת מפעולותיה הראשונות היתה לסייע לנשים לזהות מצבים של התעללות פיסית ו/או נפשית באמצעות תיאור אופרטיבי של התנהגויות. הורכבה רשימה של 19 סוגי התנהגויות, שרק הראשונה בהן עוסקת באלימות פיסית וכל השאר ממוקדות באלימות נפשית לסוגיה (M.S.Miller,עמ'9 ). השאלון מגדיר את ההתנהגויות הבאות כאלימות פסיכולוגית והוא הועבר בקרב נשים עם ההנחייה:

"…אם ענית 'כן' לאחת או יותר מההתנהגויות הבאות, ייתכן שאת נתונה להתעללות נפשית… "

  • איום לפגוע באשה או בילדיה, בחבריה, במשפחתה או בחיית המחמד שלה
  • התפרצויות כעס
  • הגנת יתר
  • קנאה ללא סיבה סבירה
  • הגבר מונע מהאשה לפגוש חברים או משפחה
  • הגבר מונע מהאשה ללכת כרצונה ומתי שברצונה
  • הגבר מונע מהאשה לצאת לעבודה או לימודים
  • משחית חפצים אישיים או חפצים בעלי ערך רגשי
  • הגבר מונע מהאשה גישה למשאבים כלכליים של המשפחה
  • הגבר דורש מהאשה דיווח מפורט של הוצאותיה ושומר על שליטה כלכלית
  • הגבר תובע מהאשה לקיים יחסי מין נגד רצונה, או באופנים שאינם לרוחה
  • הגבר מעליב את האשה ומכנה אותה בכינויי גנאי
  • הגבר משפיל את האשה בפני ילדיה, ידידיה ומשפחתה
  • הגבר הופך אירועים פעוטים למריבות ענק

Miller מציינת (שם, עמ'10 ) שבתפקידה כיועצת לנשים המגיעות לבית משפט כדי לבקש הגנה, היא גילתה שכחמישית מהפונות לא היו מוכות פיסית כלל והן הגיעו על מנת לבקש הגנה מפני התעללות נפשית. כל הפונות, כולל מי שסבלו מהכאות תכופות וקשות אמרו שהפגיעות הנפשיות קשות יותר לאין ערוך מהפגיעות הפיסיות. האחרונות מתרפאות אבל תחושת העצמי השלם שנפגעה אינה חוזרת לתקנה.

(1994 , Loring & Myers) קובעים שאנשי מקצוע המטפלים במי שסבלו מאלימות רגשית חייבים לערוך הבחנה ברורה בין סוג זה של אלימות לבין סוגי אלימות אחרים כתנאי להתערבות אפקטיבית. חוקרים שונים נוהגים לכנות סוג זה של אלימות בשמות שונים: אלימות לא-גופנית, אלימות עקיפה, תוקפנות פסיכולוגית, התעללות מנטאלית ועוד. כולם מסכימים שאלימות זו, המעוררת בקורבן רגשות פחד, השפלה ואפסות היא המכאיבה ביותר והמזיקה ביותר לתחושת הערך העצמי ומובילה בהכרח לדכאון עמוק, מחלות, תאונות, התאבדויות ועד רצח.

בהנחה שאלימות פיסית מלווה תמיד באלימות רגשית אך לא בהכרח להיפך, ערכו ,Loring & Myers (שם, עמ'26-23 ) מחקר (Atlanta study, 1991) שמטרתו היתה לחדד את ההבחנה בין אלימות רגשית לבין אלימות פיסית ולבודד את מרכיבי האלימות הרגשית לצורך זיהוים. החוקרים ראיינו 121 נשים ובני זוגן, שמוינו בדיעבד, לאחר איסוף הנתונים ולצורך עיבוד הנתונים, לשלוש קבוצות: נשים מוכות פיסית, נשים שסבלו התעללות רגשית ללא מכות ונשים שעל-פי דיווחיהן לא סבלו כל התעללות ביחסיהן עם בני זוגן.

השערות המחקר היו:

  1. שניתן לאבחן אלימות רגשית בנפרד מאלימות פיסית.
  2. שההבדלים בין האלימות הפיסית לבין האלימות הרגשית יתבטאו בשני תחומים:
  • דפוס האלימות: האלימות הרגשית תתבטא בדפוס רצוף וליניארי, בעוד שדפוס האלימות הפיסית יהיה מעגלי, כאשר תקופות של התעללות מוחלפות בתקופות של "ירח דבש", כמתואר לעיל (Walker).
  • רמת המודעות של האשה: נשים שסובלות מאלימות רגשית תגלינה פחות מנשים מוכות פיסית נטיה להודות בכך שהן קורבן לאלימות.

בניתוח הראיונות נמצאו 7 משתנים שבהן נבדלו שלוש קבוצות הנשים זו מזו:

  1. מודעות עצמית לאלימות הרגשית.
  2. הסטוריה של אלימות רגשית במשפחת המוצא של האשה.
  3. קיומה של חרדת נטישה והתקשרות חרדה של האשה אל בעלה.
  4. דפוסי תקשורת של אלימות רגשית סמויה (ביטול והכחשה של רגשות ומחשבות ע"י תגובות כמו: "את לא יודעת על מה את מדברת", "הדברים שאת אומרת חסרי הגיון", "לא יכול להיות שזה מה שאת מרגישה", תיוג שלילי: "טפשה", "מטומטמת", התעלמות ונטישה רגשית, תנוחות גוף והבעות פנים מבטלות ומזלזלות וכו').
  5. אלימות מילולית ליניארית (לא מעגלית) מתמשכת, גלויה וסמויה כאחד.
  6. תחושות של בדידות, בלבול וחרדה מתמדת מפני הינטשות על ידי בן הזוג.
  7. אלימות פיסית קיימת /נעדרת.

ניתוח הממצאים העלה ש:

  • יותר ממחצית הנשים המוכות פיסית (67%), לעומת פחות משליש מהנשים שסבלו מאלימות רגשית (29%) היו מודעות למצבן.
  • כל הנשים שסבלו מאלימות רגשית דיווחו על תחושות של בדידות, בלבול וחרדת נטישה, לעומת 70% מבין הנשים המוכות. האחרונות דיווחו בעיקר על רגשות של פחד מנזק פיסי וממוות.
  • התצפיות בעת הראיונות הראו שכל הנשים שסבלו מאלימות רגשית ו72%- מהנשים המוכות סבלו מאלימות רגשית גלויה ו/או סמויה מצד בני זוגן במהלך הראיונות, אלימות שהתבטאה בכינויי גנאי, הטחת עלבונות, ביטויי זלזול ולעתים גערות וצעקות. לעומת זאת, בראיונות עם הנשים מהקבוצה השלישית, נשים שלא סבלו מאלימות פיסית או רגשית לא נצפו תופעות כאלה כלל.
  • הנשים שסבלו מאלימות רגשית דיווחו על רצף ליניארי מתמשך של אלימות מילולית גלויה וסמויה, בניגוד למודל המעגלי שמצאה Walker אצל נשים מוכות.
  • נמצא הבדל מובהק בין הנשים שסבלו מאלימות רגשית לבין שתי הקבוצות האחרות. לכולן, ללא יוצא מן הכלל, היתה היסטוריה של אלימות רגשית במשפחת המוצא, לעומת 65% מהנשים המוכות שדיווחו על היסטוריה משפחתית של אלימות רגשית. אף לא אחת מהנשים שלא סבלו מאלימות רגשית דיווחה על היסטוריה משפחתית של אלימות רגשית.
  • אחדות בלבד מהנשים שלא סבלו מאלימות דיווחו על קיומו של משתנה כלשהו מהרשימה. הדבר מאשר, אולי, שנשים שלא סבלו מאלימות רגשית בילדותן נוטות פחות להינשא ולהישאר על בני זוג אלימים רגשית.

המחקר אישר את השערתם של החוקרים שיש נשים הסובלות מאלימות רגשית שאינה מלווה באלימות פיסית. החוקרים הפריכו גם את הנחתם של החוקרים urphy & O'leary (1989) שאלימות רגשית מובילה בהכרח לאלימות פיסית. הנשים שסבלו מאלימות רגשית היו נשואות בממוצע 11.5 שנים בעת שנערך המחקר, מבלי שהאלימות הרגשית תקבל ביטוי פיסי. המחקר הוכיח שאלימות רגשית מזיקה לא פחות ואולי יותר מאלימות פיסית.

ככל שתגבר המודעות והרגישות לנזקי האלימות הרגשית מצד אנשי מקצוע והחברה בכללותה, יגדל הסיכוי לאבחון התופעה ולהתמודדות עמה, גם כאשר אינה מלווה בהכאה פיסית. החוקרים ממליצים על מחקרים נוספים של האלימות הרגשית בהקשרים נוספים כגון ביחסי זוגות שאינם נשואים, ביחסי חיזור, גברים הסובלים מאלימות רגשית מצד בנות זוגם, ויחסים הומוסקסואליים ולסביים. לכך ניתן להוסיף, לדעתי, מחקרים על יחסי אלימות רגשית בהקשרים חברתיים אחרים, כגון ביחסים בינדוריים, ביחסי מורים-תלמידים, ביחסי עבודה, ביחסים בינלאומיים, בינגזעיים ובינדתיים ועוד. למעשה מרחב המחקר בנושא האלימות הפסיכולוגית הוא ממש אינסופי, כל עוד קיימים בני אדם ויחסים בין בני אדם.

Tolman מציע (1992) פרמטרים שיש להביא בחשבון לצורך הערכה של מידת האלימות ביחסים:

עוצמה: התנהגות שלילית, למרות היותה נדירה, יכולה להיות מאד פוגענית בגלל עוצמתה.

תדירות: התנהגויות פוגעניות קלות החוזרות על עצמן עלולות לגרום נזק בגלל האפקט המצטבר שלהן.

כוונה: Tolman  מציין, בעקבות Straus et al (1989) שהחוקרים חלוקים ביניהם בשאלה באיזו מידה ניתן להשתמש בכוונה כפרמטר בהערכה של אלימות פסיכולוגית. הטענה היא שקשה מאוד להעריך כוונה. בני זוג מתארים אותם אירועים באופנים שונים ובדרך כלל אינם מסכימים ביניהם בשאלת הכוונה. לכן סבור Tolman שעדיף להעריך את הנזק שנגרם בפועל, ללא קשר לכוונה.

הדדיות: כאשר קיים דפוס יחסים פוגעני, קיימת תמיד מידה מסוימת של פוגענות הדדית. בן הזוג הדומיננטי יטען בדרך כלל שהתנהגות מתגרה מצד בן הזוג גרמה להתפרצותו.Tolman  מציע לבחון את חלוקת הכוח בין בני הזוג כדרך להעריך את המידה בה יכול כל אחד מהם לפגוע בזולתו. למרות שקיימים גם מצבים אחרים, יתברר, בדרך כלל, שבידי הגבר מצוי יותר כוח כלכלי, חברתי ופיסי מאשר בידי בת זוגו ועל כן מותר להניח שיש לו יותר אחריות לאלימות ביחסים.

 

כשאנו רוצים לזהות ולהעריך אלימות פסיכולוגית, אומר Tolman (שם) עלינו לזכור שהקטגוריות שהוצעו (כגון: הטלת פחד, בידוד, מניעת גישה למשאבים, אלימות מילולית, השפלה, ביקורת, זלזול ולעג, תביעת שירותים בבית, דרישה ליחסי מין בזמן או באופן לא רצוי לבת הזוג, ערעור האמון ותחושת הערך העצמי, האשמות, הכחשות מעשים או כוונות, ועוד ועוד) אינן מתקיימות במציאות באופן נפרד ונבדל זו מזו. יש ביניהן חפיפה ואינטראקציה רבה.

התנהגות אלימה מסוימת יכולה לגרום ליותר מנזק ספציפי אחד. אלימות מילולית בנוכחות אנשים אחרים, מלבד ההשפלה שיש בה, עלולה להוביל להסתגרות חברתית של הקורבן מחשש לפגיעות נוספות, ובו בזמן להטיל פחד מאלימות פיסית שאולי תבוא בעקבותיה. למרות חוסר דיוקן המדעי, סבור Tolman שקטגוריות אלה עשויות לשמש אנשי מקצוע כמדריך כללי לזיהוי ואיתור דפוסים של אלימות פסיכולוגית ביחסים זוגיים, משפחתיים וביחסים חברתיים בכלל.

Tolman מציע קטגוריה נוספת: השפלה פיסית של בת הזוג, שאיננה מכות ואולי אף אינה דורשת הפעלת כוח פיסי מצד הבעל, אלא שהאימה שהוא מטיל גורמת לבת הזוג לעשות דברים המשפילים אותה, כגון קיום יחסי מין בפני אנשים אחרים ואפילו ילדיה, אכילה מקערה שעל הרצפה, או בקשת אוכל או רשות לגשת לשירותים. קטגוריה אחרת היא תפיסה נוקשה של תפקידי המינים מצד אחד מבני הזוג, שגורמת לבן הזוג האחר לחוש כילד או כמשרת.

למשל: דרישה למילוי עבודות הבית בדרך מסוימת ובה בלבד, דרישה לדיווח מדויק של לוח הזמנים שנדרש לביצוע כל אחת מעבודות הבית או דרישה לדיווח מפורט, חד-צדדי כמובן, על הוצאות כספיות או שיחות טלפון וכו'. פיקוח על שעות הפנאי ועל אופן ביצועה של עבודה מסוימת, תביעה לשירותים מסוימים, כולל מין, בזמן ובאופן שאינו מתאים לבן הזוג ועוד. אחד מסוגי האלימות הפסיכולוגית הגרועים ביותר הוא כאשר בן זוג מנסה לשכנע את שותפתו שהיא אכן לא-שפויה. כדוגמא מהספרות מביא טולמן את "אילוף הסוררת" של שייקספיר, מחזה הנחשב כקומדיה ואולם ניתן בהחלט לראות בו תהליך השתלטות של בעל על אשתו בדרך של אלימות פסיכולוגית, על-ידי ערעור בטחונה בתפיסתה הנכונה את המציאות.

מניעת התנהגויות תומכות וחיוביות המצופות על-ידי בן הזוג מתוקף היחסים הזוגיים ניתן לסווג כאלימות פסיכולוגית פאסיבית. הכוונה למשל למצב שבו נוטש בן הזוג את היחסים לתקופות ממושכות ללא כל הסבר מתקבל על הדעת, או שתיקה מתמשכת והמנעות משיחה, תשובות לשאלות ואינטראציה מילולית טבעית. חוסר רגישות ואי-מתן תשומת לב לצרכים רגשיים ומיניים של בן הזוג. אי-מתן אמון ואי-שיתוף בן הזוג בהיבטים ובקשיים שונים שמתעוררים מחוץ לזוגיות. מניעת ליווי לאירועים משפחתיים וחברתיים. אי-הערכה של מאמציו, השגיו ותחומי התעניינותו של בן הזוג. כללית ניתן לדבר על רצף שבין גרימת נזק פסיכולוגי גלוי לבין מניעה פאסיבית של סוגי תמיכות שבן/בת הזוג מצפה להן מתוקף היחסים.

הטראומה הגלויה לעין של אלימות פיסית מאפילה תכופות על נזקי האלימות הפסיכולוגית הנלווית אליה ועלולה להוביל לטעויות טיפוליות. למשל, האלימות הפיסית עשויה להיעלם מיחסיו של זוג בעקבות טיפול, בעוד שהאלימות הפסיכולוגית, הסמויה יותר, עלולה להימשך ואף להחמיר. מטפלים צריכים להיות ערים לסכנה זו, לעשות הערכה של דרגת האלימות הפסיכולוגית הקיימת ביחסים ולהבהיר לבני הזוג שהמטפל מתייחס בטיפול לכל טווח ההתנהגויות האלימות, וכי אלימות פסיכולוגית אינה פחות מזיקה מאלימות פיסית. הערכה ואבחון של סוגי ההתנהגויות האלימות צריכה להדריך את המטפל בקביעת מטרות ההתערבות, ובבחירת אסטרטגיות שונות לטיפול בסוגי האלימות השונים.

אחד הכלים השימושיים ביותר במחקרי אלימות ובהערכה ומדידה של אלימות לצורכי התערבות טיפולית הנו ה- Conflict Tactics Scale – CTS, שהוצע על ידי  Straus בשנת 1979. הסולם מתייחס בעיקר לצורות שונות של אלימות פיסית, אך הוא מכיל גם מספר מוגבל של פריטים המתייחסים לאלימות פסיכולוגית.6 פריטים בסולם נועדו לזהות מצבים של תוקפנות מילולית וסימבולית:

  • קללות ועלבונות
  • שתיקה זועמת וסירוב לענות או לשוחח
  • יציאה כעס מהבית
  • עשיית מעשה בכוונה להכעיס
  • איום במכות, השלכת חפצים על בן/בת הזוג
  • הרס חפצים בבית

בעקבות Straus הלכו חוקרים אחרים ועדכנו את ההבחנות והוסיפו פריטים נוספים לסולם. Tolman סבור שהסולם הנ"ל, ככלי מחקר, לא עבר די בדיקות של תוקף ומהימנות. אף על פי כן יכול הסולם לשמש אנשי מקצוע ככלי לסריקת ואיתור קיומה של אלימות פיסית ופסיכולוגית ביחסים זוגיים ובמשפחות.

כלי אחר שיכול לשמש לזיהוי אלימות בין זוגות, Index of Spouse Abuse  או ISA הוצע על-ידי Hudson & Mcintosh בשנת 1981. האינדקס מכיל מיפרט רחב יותר מה- CTS של התנהגויות בתחום האלימות הפסיכולוגית ומאפשר לא רק לזהות את עצם קיומה של אלימות כזו ביחסים, אלא גם את האופנים הספציפיים שבהם היא באה לידי ביטוי. יתרונו של הסולם שהוא מאפשר להבחין בין נשים מוכות לנשים הסובלות מאלימות פסיכולוגית על אף שאינן מוכות.

ה- ISA בנוי כשאלון לדיווח אישי, מיועד למילוי על ידי הנשים עצמן. חסרונו של כלי זה שאינו מכיל שאלון מקביל עבור גברים.

עוד כלי שעובד על ידי Tolman ב 1989 (שם) הוא Psychological Maltreatment of Women או PMWI. הכלי מכיל 58 פריטים, כלומר הוא מעודן יותר משני הכלים האחרים ויש לו היתרון שהוא מובנה לנשים ולגברים במקביל. השאלון בודק את שכיחותן של התנהגויות הנושאות אופי של אלימות פסיכולוגית. תת-סולמות שנגזרו מהשאלון הנ"ל, האחד מודד רמות של שליטה ובידוד והשני נועד למדידת אלימות מילולית ואלימות רגשית, עברו מבחני תוקף ומהימנות ונמצאו יעילים לצורך הבחנה בין נשים מוכות לנשים שאינן מוכות אך סובלות מאלימות פסיכולוגית.

כלי מומלץ לעבודה עם גברים אלימים, הן פיסית והן פסיכולוגית, הוא יומן אירועים שבו רושם הגבר את כל האירועים הקריטיים. החוקרים Pence 1989, Sonkin, Martin & Walker 1985  מדווחים על שימוש בכלי זה מצביעים על כך שגברים נוטים, בתחילת הטיפול, להמעיט בערכן של התנהגויותיהם האלימות ואילו היומן מאפשר מעקב והערכה מחדש של ההתנהגויות כחלק מהתהליך הטיפולי וכן הוא מספק אינפורמציה על מה שקדם לאירוע האלים ועל תוצאותיו המיידיות. החוקרים ממליצים שגם בנות זוגם של הגברים תנהלנה יומנים מקבילים כאלה, ודיווחיהן משמשים לצורכי ביקורת על מידת הדיוק שבדיווחי הגברים ומספקים תוספת מידע למטפלים.

Broderick מציע (1980) כלי למעקב אחר יחסים זוגיים DCMADaily Checklist of Marital Activities. הכלי מכיל רשימה של 109 פריטים והזוגות מתבקשים לסמן מדי יום אילו מההתנהגויות הרשומות התרחשו במהלך אותו יום ולציין לגבי כל התנהגות אם היתה נעימה או בלתי-נעימה להם. 54 ההתנהגויות השליליות שברשימה, בייחוד אם הן מכוונות אל בן/בת הזוג, עשויות, לדעת Tolman, לסייע למטפל לבדוק אם קיימת אלימות פסיכולוגית בין בני הזוג. הוא אף ממליץ כי בשל מורכבות הנושא והקושי לאשש ממצאים הנוגעים לאלימות פסיכולוגית, ישתמשו מטפלים, בנוסף ליומן המעקב, בשאלונים אחרים ובראיונות לצורך תמיכה בממצאים ולקבלת מידע נוסף.

בנסיון לעקוף את הקושי לקיים תצפיות ישירות על זוגות, מציעים (1972) החוקרים Hops, Wills, Patterson & Weiss  סולם להערכת האינטראקציה בין זוגות נשואים – MICS, Marital Interaction Coding System. סולם זה מכיל מספר קטגוריות הנוגעות לאלימות פסיכולוגית, כגון הפחתה בערך בת/בן הזוג, הסתגרות והתעלמות מביקורת. חסרונו של הסולם בכך שהוא מאפשר רק מיפוי של התנהגויות נקודתיות שניתן לצפות בהן במסגרת מפגש קצר ואינו סוקר את מלוא טווח ההתנהגויות שניתן לראותן כאלימות פסיכולוגית. למרות זאת, סבור Tolman שהכלי מאפשר לפחות להבחין בין זוגות שקיימת ביניהם אלימות פסיכולוגית לבין זוגות שהתופעות הללו לא קיימות ביחסיהם. כן מאפשר הכלי למיין את הזוגות האלימים ולהבחין בין זוגות הסובלים מאלימות פיסית, לבין זוגות שאלימותם מילולית בעיקרה.

הצעות לדרכי התערבות וטיפול

Tolman (שם) מבהיר כי קיימות מספר בעיות שמכבידות על המחקר והטיפול בתופעות של אלימות פסיכולוגית בין בני זוג:

  • סוג זה של אלימות אינו מותיר סימנים בגופו של בן הזוג הנפגע.
  • אין אפשרות לערוך תצפיות על ההתנהגויות הרלבנטיות כיוון שהן מתרחשות שלא בנוכחות המטפל.
  • הערכה מהימנה של רמת האלימות ואפיוניה תלויה בתיאור ההתנהגויות על ידי בני הזוג שבדרך כלל אינם מסכימים ביניהם על מידת החומרה של ההתנהגות האלימה וגורמיה. מחקרים הראו (Edleson & Brygger 1986, O'leary & Arias 1988, in Tolman 1992, p. 299) שהגברים, בדיווחיהם, נוטים להכחיש או למזער את התנהגותם האלימה. כמו כן הגברים נטו להסכים עם בנות זוגם לגבי התנהגויות של אלימות מילולית כמו צעקות, קללות וגידופים במידה רבה יותר מאשר לגבי צורות אחרות של אלימות פסיכולוגית. קורה שגם הנשים מפחיתות בדיווחיהן בהערכת מידת האלימות שהן סובלות ממנה, אם בגלל חוסר מודעות, צורך להפחית את החרדה הכרוכה בהודאה כי היא קורבן לאלימות קשה, או בגלל פחד מנקמת בן הזוג.
  • ככל שמידת האלימות הפסיכולוגית בין בני זוג רבה יותר, כך גוברת הסכנה לכך שהאשה תהיה, בעקבות ההתערבות הטיפולית, קורבן לפעולות תגמול אלימות מצד בן זוגה.
  • גברים אלימים נוטים לטעון שהאלימות הפסיכולוגית היא הדדית וכי הם קורבנותיה לא פחות מבנות זוגם.

מהסיבות הנ"ל מומלץ, בדרך כלל, שהטיפול בזוגות הסובלים מאלימות, הן פיסית אך גם פסיכולוגית, לא יהיה זוגי אלא נפרד. ההנחה היא שלאחר תקופה מסוימת של טיפול יהיה הגבר מסוגל להתמודד טוב יותר עם הערכתו האובייקטיבית של המטפל את מידת אחריותו שלו לאלימות ביחסים. הנחה נוספת שהאשה, לאחר שהאלימות הפיסית תחדל והיא תלמד לתת אמון בעצמה ובמטפל, תוכל אף היא להיעשות מודעת לרמה האמיתית של האלימות ממנה סבלה וללמוד דרכים מוצלחות יותר להתמודד עם מצבי מתח ביחסים.

Gleason ממליץ (1993, עמ'65 ) שהמטפלים בנשים הסובלות מאלימות ישקלו בחיוב שימוש בטכניקות שהוכחו כיעילות במצבי דכאון וטראומה, כולל שימוש בתרופות אנטי-דכאוניות. כן הוא מציע לחבר את גישת ההעצמה בטיפול בהפרעות נפשיות אצל נשים מוכות עם התיאוריה הפמיניסטית הרואה רבות מההפרעות כנגרמות מסיבות חברתיות ותרבותיות. גישת ההעצמה מאפשרת לנשים לזהות קוגניציות מכשילות ולפעול נגדן באופן אקטיבי כדי למתן את הדכאון והטראומה. מיקוד כזה חיוני לתהליך ההחלמה והשתחררות מהסטטוס של "קורבן". חינוך לקומפטנטיות ואסרטיביות כחלק בלתי נפרד מהחינוך מחדש של נשים אלה ומהתמודדות עם מצבי דכאון. התיאוריה הפמיניסטית ממליצה על אימון בהגנה עצמית ושיקום מקצועי כחלק מהטיפול וכן אימון לשליטה בכעסים וטיפוח תפיסה עצמית חיובית.

Gleason מציין שמחקרים רבים הראו את תרומתה של פעילות גופנית יומיומית כדרך להתמודד עם מצבים פוסט-טראומטיים ולשיפור הדימוי העצמי החיובי. למרות התנגדותן של חוקרות פמיניסטיות לשימוש בתרופות פסיכואקטיביות בטענה שהן מנציחות את המצב במקום להיאבק בו, סבור Gleason שיש לתרופות כאלה תרומה חשובה בכך שהן מאפשרות לנשים הפגועות לצאת מהפאסיביות ולהפנות את האנרגיות שלהן להתמודדות עם מטלות חייהן. ככלל, הוא סבור שהמטפלים בנשים פגועות צריכים להיעזר בכל טווח התראפיות ודרכי הטיפול שהוכחו כיעילים בתחומי הדכאון והטראומה.

Figley ממליץ (1985, שם) על סינתזה של הידע הטיפולי שהצטבר בכל התחומים הטיפוליים הנוגעים למצבי ויקטימיזציה: פשע, אונס, עינויים ומלחמות ובניית תיאוריה כוללנית לגבי מצבי טראומה.

Chang (עמ'118 ) סוקרת את התהליך שעוברות נשים הנחלצות מאלימות:

נשים רבות אינן מסוגלות להיחלץ מיחסי אלימות אלא כאשר הן מאבדות לחלוטין את התקווה ומגיעות להכרה שחייהן ו/או שפיותן בסכנה ממשית. האובדן כתוצאה מאלימות פסיכולוגית גרוע יותר מזה הנגרם מאלימות פיסית. זהו הרס טוטאלי של העולם הפנימי. הנשים עוברות חוויה של מלחמת הישרדות. במצב כזה, הן נאלצות לוותר על חלקים גדולים מהסוציאליזציה החברתית, מה- "תיכנות" הפנימי שהפנימו מאז ילדותן. התוצאה היא שינוי פנימי עמוק והתחברות עם המשאבים האישיים והפנימיים ביותר כאל המשענת היחידה בעולם שאיבד משמעות, כפי שביטאה זאת אשה אחת (שם,120 ):

"הגעתי להכרה שאני חשובה יותר ממנו. אני חשובה יותר ממערכת היחסים הזו. אני חשובה לעצמי יותר מכל".

יש חשיבות רבה, בתקופת המעבר והשינוי, לתמיכה מבחוץ. הנשים זקוקות למישהו אחר שיאשר שאכן הן קורבנות של אלימות, בייחוד כאשר האלימות היא פסיכולוגית ואין לה סימני היכר חיצוניים. ברוב המקרים התמיכה ניתנת על ידי איש מקצוע, או על ידי קבוצת תמיכה מונחית לנשים. הקבוצה חשובה לשם השוואת ההתנסויות והתפיסות וקבלת משוב המאזן את העיוות התפיסתי הנגרם על ידי האלימות הפסיכולוגית של בן הזוג. לעתים האשה נתמכת על-ידי חברים או בני משפחה ולפעמים משמשת היכרות עם גבר אחר כקטליזטור להחלטת האשה לעזוב את מערכת היחסים.

אחד השינויים הנחוצים לסיום יחסים אלימים הוא שהאשה תאמין ביכולתה לחיות חיים עצמאיים, ללא תלות ביחסים עם גבר, וזאת בניגוד גמור לתפיסה העצמית עליה ולקראתה חונכה. עקב השינויים החברתיים במעמד האשה שחלו במחצית השניה של המאה העשרים, קל יותר כיום לנשים צעירות, שהכירו נשים עצמאיות שחיות לבדן, לוותר על התלות בגברים יותר מאשר לנשים מבוגרות, שגדלו בחברה מסורתית ששימרה את תפקידי המינים באופן נוקשה. עזיבת הבעל והבית על ידי נשים שהיו קורבנות לאלימות, איננה רק עזיבה פיסית. זוהי עזיבה של כל מה שהבית והבעל מסמלים ויצירת השקפת עולם חדשה ושונה בתכלית מכל מה שלימדו אותן.

בהבדל מגברים מכים, המודעים לאלימותם, גם אם אינם מסוגלים להפסיק אותה, אין הגברים האלימים פסיכולוגית מודעים להתנהגותם ובמקרים רבים הם מסרבים לקבל טיפול ולהשתנות. עזיבת האשה איננה משנה בדרך כלל את תפיסתם העצמית, אלא במקרים נדירים.

היבטים מניעתיים וחוקיים של אלימות פסיכולוגית

בישראל, החוק אינו מגדיר אלימות פסיכולוגית כתופעה נפרדת הדורשת התייחסות בפני עצמה. החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א1991- מתייחס בעיקר לאלימות גופנית וקובע כי בית משפט רשאי לתת צו הגנה מפני אדם:

  1. אם נהג באלימות בבן משפחתו או ביצע בו עבירת מין;
  2. אם התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי היא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין.

שמעתי מפי עו"ד אטלן כי בימים אלה עוסקים גורמים משפטיים בניסוח הצעת חוק שתתן מעמד משפטי לנושא האלימות הפסיכולוגית, במקביל לאלימות הגופנית, אך נראה שיידרש עוד זמן עד שיימצאו בתחום מורכב זה מענים חוקיים ומשפטיים.

בארצות הברית, על-פי Tolman (שם, עמ'304  ואילך), מכירים בתי המשפט לצורך משפטי גירושים במונח "אכזריות רוחנית" (Mental cruelty), המקביל, למעשה, לאלימות פסיכולוגית, אך גם בארה"ב לא קיימת הגדרה חוקית מחייבת של 'אכזריות' וההכרעה נתונה לשיקולו של בית המשפט בכל מקרה ומקרה. בעיקרון לא די להוכיח שהתרחשו התנהגויות פוגעניות, אלא יש להוכיח שקיים דפוס התנהגות מתמשך וכמו כן הצד הנפגע צריך להוכיח שנגרם לו נזק גופני או נפשי. גם במקרים של תביעת פיצויים מבן זוג על נזק נפשי, דבר שאפשרי רק מאז שנות ה- 80 (לפני כן, לא היתה כלל אפשרות חוקית שבן זוג אחד יתבע את משנהו ובני זוג גם לא היו רשאים להעיד האחד נגד האחר), חייבים להוכיח, לא רק שההתנהגות האלימה נפשית נעשתה במכוון כדי לפגוע, אלא שאכן נגרם נזק. יש מצבים בהם מכיר בית המשפט בכך שהתנהגות של אלימות פסיכולוגית התרחשה, אך מוצא שהקורבן לא ניזוק מכך באופן חמור ולכן אינו זכאי/ת לפיצוי, למרות הנזק שנגרם.

בארצות הברית יכולה אשה לבקש צו הגנה והרחקת בן הזוג מהבית על בסיס אלימות פסיכולוגית בלבד, בעיקר הטלת פחד מפני פגיעה פיסית, גם אם לא היתה אלימות גופנית בפועל. בפנסילבניה מכירים בתי המשפט גם במקרים בהם מונע הבעל מהאשה ללמוד או לעבוד כעילה לצו הגנה. למרות האמור לעיל, קשה בדרך כלל יותר לקבל צו הגנה במקרים של אלימות פסיכולוגית מאשר במקרים של אלימות גופנית. בתי המשפט נוטים כיום לקבל עדויות מומחים בנוגע לסינדרום הפסיכולוגי ממנו סובלים קורבנות האלימות, אך בעוד שקל יחסית לשכנע שמצבה הפסיכולוגי של אשה המוכה פיסית הוא בכי רע, קשה הרבה יותר לשכנע את בית המשפט שהדבר נכון במידה שווה גם במקרים של אלימות פסיכולוגית שאינה מלווה במכות ובנזק גופני. להשקפתי, הקושי נובע מכך שאלימות פסיכולוגית, במידה מסוימת קיימת כמעט בכל מערכת יחסים אנושית, פעמים רבות באופן לא מודע ולא מכוון והיא מהווה נורמה סמויה שאפילו בתי המשפט מתקשים להתמודד עמה.

יש לקוות שהמודעות הגוברת לבעיה והמאמצים מצד חוקרים ומטפלים לעדן ולחדד את ההגדרות ולבנות כלי מחקר (שאלונים, ראיונות מובנים ועוד), יאפשרו בעתיד לאתר ולזהות באופן מדוייק ואמין מצבים ויחסים שבהם קיימת אלימות פסיכולוגית ולהתמודד עמם באופן טיפולי, חברתי ומשפטי.

Evans עוסקת (1993) בחקר האלימות המילולית והשלכותיה הפסיכולוגיות. בפרק הרביעי של ספרה היא מציעה, בין השאר, את הקריטריונים הבאים להערכת מערכות יחסים חדשות כדרך למניעת התפתחותם של יחסים אלימים:

  • האם בן/בת הזוג מביע התעניינות ומתייחס בכבוד למחשבותייך, רעיונותייך והישגייך?
  • האם אומר/ת לך מה לעשות, איך להתלבש, מה לחשוב, מה את/ה מרגיש…?
  • האם את/ה מרגיש טוב ומועשר לאחר בילוי זמן במחיצתו?
  • האם השיחות עמו/ה מעניינות ונותנות תחושה של שביעות רצון?
  • האם יש לשניכם תחומי ענין משותפים?
  • האם בן/בת הזוג בדרך כלל נינוח או מתוח?
  • האם השקפותיכם הערכיות דומות?
  • האם אתם צוחקים מאותם הדברים?
  • האם בת/בן הזוג נוקשה או גמיש?
  • האם בן/בת הזוג בדרך כלל מאושר או מדוכא?
  • האם הוא/היא מתנהג/משוחח בטבעיות ובנעימות עם אחרים או מכונס בעצמו ו"מתאמץ" בנוכחות אחרים.

כללית מציעה Evans להזהר מקשירת קשר עם אנשים הנוטים להצהרות קיצוניות כגון: שהם אוהבים אותך יותר מכל, ימותו בלעדיך, אוהבים וזקוים לך יותר מכל אחד אחר, יתנו לך הכל, מאמינים שאתם שייכים זה לזה ושגורלותיכם קשורים.

ביבליוגרפיה

הרמן ג' ל', טראומה והחלמה, הוצאת עם עובד, ספריית אופקים, ת"א,1992 .

חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א 1991-, בתוך: ינאי א', מ'ה אטלן, שירותים סוציאליים אישיים: הבסיס המשפטי, נורמות ומוסדות, ירושלים, תשנ"ח, עמ'107 .

מילר אליס, הדרמה של הילד המחונן: החיפוש אחר העצמי האמיתי, דביר הוצאה לאור, ת"א,1992 , עמ' 56-55, 62.

Chang V. N., I Just Lost Myself: Psychological Abuse of Women in Marriage, Praeger Inc., Westport .Conn. 1996. Pp. 1-39, 50-131

Evans P.; "Awakening awareness", Verbal Abuse-Survivors Speak Out, On Relationship and Recovery, Bob Adams Inc., Holbrook Ma. 1993. Pp. 56-69

Gleason W.J.; "Mental Disorders in Battered Women-An Empirical Study", Violence and Victims. Springer Publishing Co., Vol. 8, No. 1, 1993. Pp. 53-66

Loring M. T.; Emotional Abuse: An Overview, Lexington Books, Macmillan Inc. New York, 1994. pp. 1-14

Myers D.L., "Differentiating Emotional Abuse", Ibid, pp. 15-24 & .Loring M.T

Miller M. S.; No Visible Wounds, Contemporary Books, 1995. Pp. 1-19, 99-112, 23-49

Royse D.; "Emotional Abuse in Adult Relationships", in: How Do I Know It's Abuse?, Charles c.Thomas Publisher, Springfield Ill. 1994. Pp. 73-84

Royse D.; "Recognizing Abuse in Troubled Families, Ibid, pp. 27-49

Assessment of ,(.ed) Hersen M & .Tolman R. M.; "Psychological Abuse of Women", in: Ammerman R.T. Sons Inc., New York, 1992. pp.291-307 & Family Violence, John Wiley


תגובות

אלימות פסיכולוגית — 69 תגובות

  1. ואו איזו עבודה! לצערי הרב 95% מהכתוב זיהיתי שקורה אצלי. לא ייאמן ממש. ניסיתי לקחת את הבן זוג לכל מיני טיפולים זוגיים ושום דבר לא צלח. אחרי קריאת המאמר הזה אני יכולה לומר בוודאות שאני סובלת מאלימות פסיכולוגית ואני הולכת לשים לזה סוף ולקבל את החיים שלי בחזרה. תודה רבה לכותב

    • אני הייתי במערכת יחסים כזאת שכללה אלימות מינית והתדרדרה בהדרגה לפיזית. למזלי עזבתי די בתחילת ההתעללות הפיזית.אחרי שהוא איים עליי שהוא ירצח אותי כי הוא מסוגל, כשהוא שבר עליי דלת, הבנתי שזה הזמן לברוח ולא לחזור.
      אל תחכי שזה יקרה לך. תהיי אמיצה ותברחי מזה. יש חיים אחרי. למזלי פגשתי את בן זוגי הנוכחי שלימד אותי איך אמורים להרגיש בקשר זוגי וזה עולם אחר לחלוטין מזה שהכרתי. מאחלת לך שתמצאי את זה גם! אפשרי בהחלט! מחזיקה לך אצבעות.

    • לא מחייב שזה יהיה עם הבעל רק זה מתחיל מהבית מה שראה כילד אוו ילדה והישתרש
      אם היא הצליחה לעשות לזה קאט כנערה ולא חיפשה להיתחתן מהר ולא נפלה על דמות כמו שראתה אבל הדור הקודם הרבה שייכים לאלימות מילולית ובהמשך פיזית במקרה אחר לא
      חיפשה גבר שיעריך אותה שזה לא קורה הרבה
      מאמר נכון כי זה מה שראתה בבית

      • לא מחייב שזה יהיה עם הבעל זה קורה גם בין האחים רק שזה מתחיל מהבית מה שראה כילד אוו ילדה והישתרש ממה שההורים העבירו לילדים
        אם היא הצליחה לעשות לזה קאט כנערה ולא חיפשה להיתחתן מהר ולא נפלה על דמות כמו שראתה לכן הדור הקודם הרבה שייכים לאלימות מילולית ובהמשך פיזית במקרה אחר ולא
        חיפשה גבר שיעריך אותה שזה לא קורה הרבה
        מאמר נכון כי זה מה שראתה בבית

        הגלא מחייב שזה יהיה עם הבעל רק זה מתחיל מהבית מה שראה כילד אוו ילדה והישתרש
        אם היא הצליחה לעשות לזה קאט כנערה ולא חיפשה להיתחתן מהר ולא נפלה על דמות כמו שראתה אבל הדור הקודם הרבה שייכים לאלימות מילולית ובהמשך פיזית במקרה אחר לא
        חיפשה גבר שיעריך אותה שזה לא קורה הרבה
        מאמר נכון כי זה מה שראתה בבית

        הגב ↓ב ↓

    • קראתי וזה גם דיבר עלי בקטע של אלימות רגשית עצוב מאוד שזה גורם לי לחשוב על התאבדות המילים הפוגעניות האלו פוגעות חזק בנפש.

  2. העבודה מושקעת ותודה! שאלתי היא מה אפשר לעשות. רוב הדברים פה ממש נכתבו עלינו. מילה במילה. 🙁 . הבנתי שטיפול לגבר זה הפתרון הבעייה שהוא לא מסכים ונשארה ברירת מחדל של טיפול זוגי שהוא מסכים לפנות לו את זמנו היקר, דלק והמימון עליי. אני כבר לא יודעת אם יש סיכוי. הרי אני בעצמי בחרתי אותו. קשה קשה קשה.

    • שלום גלית,

      אדם שלא רוצה להשתנות, לא ישתנה בשום מצב.
      לכן העדיפות היא להתרכז בך, לחזק את עצמך, לעלות את המודעות שלך כדי שתוכלי לבחור את האופן בו את רוצה לחיות את שארית חייך.

    • מניסיוני, אם הוא לא מוכן לטיפול, זה לא יחזיק זמן רב. זה אפילו עשוי להרגיז אותו יותר מתוך תחושה של אובדן שליטה עלייך ברגע שנכנס גורם מקצועי ביניכם…
      אני אישית (אבל זו דעתי האישית) חושבת שמגבר מתעלל צריך לברוח ולא לתת לו סיכוי נוסף. אם הוא רוצה להשתנות אז שישתנה. אם הוא לא עשה את זה עד עכשיו, אין סיבה להאמין שזה יקרה. זה יכול להחמיר ויש סיכויים גבוהים שיחמיר. יכול להיות יש לו סיכוי להשתנות, אבל מה שחשוב פה זה לא לתת לו סיכוי אלא לתת לך סיכוי לחיים טובים וזה יותר חשוב. כי את צריכה לחשוב על עצמך. במיוחד בהיעדר הפרטנר מהצד השני שידאג לך, את צריכה לעשות את זה בעצמך.
      איך אחותי אמרה לי באותה תקופה שהתנתקתי ממנו: "את לא יכולה לחיות לפי פוטנציאל…פוטנציאל יכול גם לא להתממש לעולם."

      מחזיקה לך אצבעות. תדעי לך שאין יותר חשוך מלהימצא בסביבה כזאת. מחוצה לה את רק תחווי הקלה ושחרור ומציאת עצמך ורק אז תוכלי להתחיל להחלים מהנזקים שהוא חולל בך. יש נשים כמוך בכל העולם. את לא היחידה ואת בסדר גמור כמו שאת. זה הוא שמקולקל.

  3. תודה רבה איזו עבודה הושקעה כאן ! זה מתאר בדיוק אחד לאחד כל מה שעברתי בחיי הנישואין ולמרות שכיום אני כבר הרבה שנים לא איתו עדיין הטראומות הכאב הפחד והחרדות קיימים. עכשיו אני מבינה כמה חשוב לטפל בכל הסימפטומים כמה שיותר מהר. והכי חשוב ממש מילדות לחזק ביטחון עצמי וכלכלי אצל בנות ובנים וכמו כן לתת לנערות צעירות וכן לנערים עוד לפני הנישואין הדרכה מתאימה שידעו איך לזהות דפוסי התנהגות הרסנית כזו ולהציב גבולות או לברוח.שוב תודה רבה ובהצלחה

  4. עברתי אלימות רגשית כפי שתואר, אחרי 17 שנות נישואין הסכים בעלי ללכת לטיפול פסיכולוגי, וזאת לאחר שכבר היינו בטיפול זוגי כשנה, עם התקדמות קטנה אך לא מספקת בכלל,
    אני סובלת מתופעות של פוסט טראומה, והייתי רוצה לשמוע על התופעות הפוסט טראומטיות דווקא כתוצאה מאלימות רגשית ולא מטראומות מסוגים אחרים,
    אני בטיפול פסיכולוגי אישי כבר שנה שלישית ולא השתחררתי. המון מקרים או מפגשים שונים מציפים בי את רגשות ההשפלה שהייתי חווה מולו, מה שמקשה עלי את הטיפול הזוגי.

    • שלום לך,

      מאחר ואת עדיין נמצאת במערכת יחסים עם אותו אדם ולא ברור אם הוא הפסיק להיות אלים כלפיך, קשה מאוד לטפל בטראומות שהתרחשו עד כה.

      זה בערך כמו לנסות לאפשר לפצע להחלים בתנאים בהם כל הזמן מקלפים את הפצע מחדש ולא מגיעים למצב של החלמה.

  5. היי אילנה, אנחנו גם עובדים על הורדת האלימות המילולית והרגשית מהשגרה היומית שלנו, לעיתים מטופלים ביחד אצל איש מקצוע ובמקביל גם אני הולכת לטיפול רגשי בנפרד. לגבי תשובתך הנ"ל, מעניין אותי לדעת, אם בן הזוג כן מצליח להשתנות בשלב כלשהו בחיים ומפסיק עם ביטויי האלימות הרגשית, איך אני "מוחקת" אצלי את הזכרונות והכוויות שנגרמו לי בשנים "הרעות"? האם ניתן בכלל להמשיך לחיות לצד מישהו שפגע בי כל כך (רגשית)? איך סולחים? איך ממשיכים הלאה בחיים שמחים ורגועים יותר? תודה רבה מראש

    • הי קלייר,

      אם אדם רוצה להשתנות באמת, הוא יכול. אבל אם הוא לא רוצה, הוא לא ישתנה או שהשינוי יהיה קוסמטי בלבד, לעשיית רושם אבל הדפוסים האלימים יחזרו בנסיבות בהן הוא לא מרגיש צורך ליצור רושם.

      תקראי את המאמר הזה –

      http://www.macom.org.il/definitions/topic_domestic/steps2change/

      מקווה שיעזור לעשות סדר בדברים.

      אני לא חושבת שמחיקת זיכרונות היא משהו אפשרי או אפילו רצוי. זה חלק מההיסטוריה שלך, לטוב ולרע.

      את מעלה את השאלה אם אפשר להמשיך לחיות עם מישהו שפגע בך כל כך – זו שאלה שרק את יכולה לענות עליה. אבל המפתח מצוי בכניסה לתהליך שבו את בודקת מה את רוצה וצריכה. במקום לבדוק מה מצב רוחו בכל רגע נתון, האם עמדת בציפיותיו, האם עברת את המבחן התורן – תתמקדי במה שלך חשוב, במה שהופך את חייך לבעלי משמעות בשבילך.

      אחרי שהדברים יהיו מוגדרים לך, לבד, מול חברות טובות, בטיפול הפרטני שלך – נסי לענות על השאלה ששאלת.

      שיהיה בהצלחה!

  6. היי,
    זה מדהים כמה כל מה נכתב פה אני חווה בנישואין שלי.
    אני נשואה שלושה חודשים אחרי מערכת יחסים של שנה וחצי.
    כבר תקופה ארוכה שאני חווה אלימות מילולית מצד בעלי וזה התגבר קרוב למועד הנישואים ועד עתה.
    הוא משתמש במילות גנאי ומשפיל אותי. אני אפילו לא מעזה לציין אותן.
    בכל מחלוקת שיש לנו, הטונים מתגברים והוא מאבד את זה לגמרי. מתעצבן, אומר מילים לא יפות, ותמיד מסובב את האשמה עלי.
    במקביל, אציין שהוא כן דואג לי ואני חשובה לו ואילו לא רק מילים אלא גם מעשים.
    הבעיה היא שברגע שהוא מגיב ככה, זה לא ממש משנה.
    באופי שלי אני תמיד נמנעת מאינטריגות אך זה בא לרעתי במצבים האלה וכמה שאני מנסה להגיב, בסוף אני משתתקת והולכת. וכשזה קורה, זה לא מעניין אותו. הוא לא יבוא וינסה לפשר ולהרגיע אלא ישאר בשלו. ניסיתי עשרות פעמים לדבר איתו ולומר לו שיפסיק אך תמיד הוא מתגונן ומאשים אותי בטענות נגד. מתחשבן איתי על כל דבר שאני עושה או אומרת לו. טוען שאני הופכת אותו למפלצת. הוא גם ״מוריד״ אותי בעל דבר שאני עושה. תמיד יורד ונותן לי תחושה שכל דבר שאני עושה לא טוב. תמיד הוא מעל.
    אני כבר לא יכולה לשאת זאת, כל הזמן חושבת דברים שליליים, גם עליו. מעורערת ומלאה בספקות, מסתכלת על זוגות מהצד ומקנאה, בוכה לעצמי כשאני לבד
    כל הזמן חושבת על התרחיש הגרוע מכל ( לפחות מבחינתי) שזהו גירושים כי אני אוהבת אותו ולא רוצה להיפרד אל מצד שני לא רוצה להיות עם מישהו שמתייחס אלי ועלול להפוך ולהיות שנוא עלי.
    מעולם לא דיברו אלי ככה. גדלתי בבית שאבי בחיים לא אמר מילה כזו או אחרת לאימי. תמיד נתן כבוד, העריץ, אמר מילים טובות, העריך, פירגן ובחיים לא הרים קול.
    אני חשבתי שגם כך יהיה איתי אך לא תיארתי שאגיע למצב כזה.
    ככ הרבה פעמים אמרתי לו שנלך לטיפול אך הוא מסרב.
    אני מאוד רוצה להביא ילדים אך אין לי ביטחון ולא רוצה להביא לעולם ילד כאשר הקרקע שלי והיחסים שלי לא יציבים.
    אני כבר אובדת עצות ולא יודעת לעשות? האם טיפול זוגי יכול בכלל לעזור במצב כזה??? אני אפילו לא יודעת אם אני יכולה להמשיך את זה.

    • שלום לך,

      מצטערת לקרוא את הדברים. בטח לא קל במערכת יחסים יחסית צעירה לחוות דברים כאלה וכל כך סמוך לנישואין.

      אחת הגישות לטיפול באלימות במשפחה היא קודם כל לטפל בכל בן זוג בנפרד ולא ביחד. אחת הסיבות לכך היא שלעתים בפגישה הזוגית עולים דברים קשים ואז בבית הצד הנפגע משלם על זה ביוקר. אבל את יכולה ללכת לטיפול משלך, להתחזק ולהבהיר לעצמך/להזכיר לעצמך מי את ומה את רוצה בחיים בכלל ובזוגיות בפרט.

      את כותבת שבעלך אינו מעוניין בטיפול וגם סבור שכל הבעיות הן אצלך. עם זאת הוא נשאר איתך ולא עוזב. לרוב המניע להתנהגות הזו הוא שליטה – ככל שיצליח לגרום לך להרגיש חסרת ערך, לא בסדר ואשמה – כך תהיי חלשה יותר ולא תעזבי אותו. זה לא קשור לאהבה אלא לשליטה ורכושנות, חשוב לא להתבלבל בעניין הזה. כשאוהבים מישהו, לא מכאיבים לו באופן מכוון ואם מכאיבים בטעות- לוקחים אחריות ומתנצלים.

      המילים והיחס הזה מחלחלים עמוק ופוגעים בך, בכל המישורים. שקלי טוב מה ברצונך לעשות כבר בנקודת זמן זו.

      חזקי את עצמך וזיכרי ששום דבר שתעשי לא מצדיק יחס כזה כלפיך.

      • היי,
        תודה על המענה.
        כואב לי לקרוא זאת ואני כבר בטיפול אישי במשך שנה. שיתפתי את המטפלת בכל אשר על הליבי בעניין המערכת יחסים. הגעתי לנקודה שגם היא המליצה לי ללכת לטיפול זוגי.
        האמת חששתי בדיוק ממה שאמרת לגבי הטיפול הזוגי כי ידעתי שיעלו דברים פוגעים וזה רק יחמיר את המצב.
        אני רוצה להאמין שכן ניתן לשנות דברים.
        לדעתך, במידה ויתרצה ללכת לטיפול, דברים יכולים להשתנות? או שזה חסר תקווה?

        • אני אישית לא מאמינה שאדם שלא רוצה להשתנות ולא חושב שהוא צריך להשתנות – ישתנה.
          השינוי פה נמצא אך ורק בידיך. להחליט עד מתי את מוכנה לסבול את ההתנהגות הזו כלפיך ולהיות ברורה לגבי העמדה הזו מולו.
          זה אומר שאם יחזור על עצמו עוד מעשה אלים – את מסיימת את הקשר… לא פשוט, אבל רק כך הוא יבין שיש מחיר להמשך הפגיעה בך.

  7. אוי אני קוראת את זה ולא מאמינה מה עברתי, והדמעות לא פוסקות. אני חושבת שהייתי בהכחשה וגם מודעת לכל במשך 20 שנה אך אף פעם לא העזתי או פחדתי או לא ידעתי איך לצאת מזה. היום לפני כחודשים נפרדנו ורק עכשיו אני מעכלת מה עברתי ולא יודעת איך לצאת מכל התחושות, התסכול וההתעללות הפאסיבית הזו שנטמעה בי עמוק בנשמה. זה הזמן לצאת לטיפול ::::) מחזיקה לי אצבעות.

  8. שלום,.
    אני נמצאת כמה חודשים במערכת יחסים עם גבר (שנינו גרושים) הוא מאוד נחמד ויש בנינו המון הערכה ותקשורת מצויינת כאשר אנחנו יחד.
    כשכל אחד בעיסוקיו ובביתו אני לא יכולה כמעט בכלל להתקשר אליו רק הוא אליי. ויש זרות עמוקה.
    כאשר אני מתקשרת הוא עושה דחיית שיחה ומתקשר כשחפץ ליבו.

    נכון לעכשיו הוא נסע עם ילדיו לשבוע נופש באילת והודיע לי שהוא עושה ניסוי ובניסוי הזה לא נדבר שבוע. שאלתי מה פשר הדבר וביקשתי שירד מזה ושזה חד צדדי. אבל הוא צחק…. ועמד על דעתו לערוך ניסוי..
    כששלחתי לו הודעות הוא ענה באיחור רב בקצרה ובלקוניות.
    לקראת סוף השבוע הוא מתחיל להיות יותר חמים אליי אבל רק הודעות. אין שיחות טלפון וכו'.
    אני מרגישה מבודדת ממנו, וניראה לי שזה מה שעשה גם לגרושתו בהיותם נשואים…
    כי היא עפ"י דבריו ניהייתה אישה מסוגרת….
    האם זו התעללות?
    האם יש סיכוי שכדאי לשוחח איתו על כך?
    או פשוט להעלם לו לעולמים?… ובכך לחסוך מעצמי התמודדות מיותרת עם טמבל…

    • שלום לך,

      על פניו נראה שילדיו לא יודעים על קיומך וכשהוא איתם או עם אנשים אחרים שלא יודעים על קיומך, הוא מסתיר אותך. קחי את המילים האלה בערבון מוגבל כי אני לא מכירה את האיש או אותך או את אופי הקשר שלכם.

      הוא יכול לעשות את הדברים האלה כמובן, אבל את חצי מהקשר הזה הרי. תחשבי מה את צריכה ומה חשוב לך והביעי את הרצונות שלך. לכל היותר, יגיד שהוא לא יכול לתת לך את מה שאת צריכה ולא תצטרכי להעלם לו, אלא להיפרד יפה ולשחרר את עצמך מקשר שגורם לך סבל.

  9. איי. הלב שלי כבר עייף מלכאוב. מיואשת.
    תודה על המאמר. קראתי בשקיקה.
    אשמח לעצתך הנבונה, אני נשואה כ3.5 שנים , יש לנו ילדה קטנה..

    אני חיה תחת אימה, ביקורת קשה, בוז, האשמות והשפלות מילוליות בלתי פוסקות. ושתיקות.

    "את מגעילה לי את הנשמה", הוא אומר
    "את אכזבה"..ועוד ועוד ועוד…לא מסוגלת לכתוב את זה.
    כל הזמן אומר שהחיים שלו זה גיהנום ושהוא טמבל שהוא נשאר איתי.

    בערב חג אחד הוא יצא מהדלת האחורית של הבית ועזב את הבית לשבוע וחצי (ברח להורים שלו).
    ותמיד תמיד-אני אשמה במצב הזה. זה הכל תוצאה של ההתנהגות שלי .

    "ההתנהגות שלי": ההתנהגות שלי זה הדברים הקטנים בחיים.. למשל,
    לא הספקתי לסדר את השקיות כשהוא חזר מהקניות. או שקניתי לבת שלי מוצץ חדש. או שנפל לי חפץ שלו מהיד. או שהרגשתי לא טוב ולא יכלתי לערוך שולחן . או שביקשתי לצאת מוקדם יותר מביקור אצל המשפחה שלו (למחרת יש לי משמרת בשמונה בבוקר..) ויש עוד ועוד.

    ועל כל אלה הוא מבזה אותי ובעיקר שותק .

    ימים שלמים, שבתות וחגים שלמים הוא לא מדבר איתי . מתעלם ממני. ברוגז באמצעות שתיקה. ואני מבקשת ממנו בדמעות בבקשה תדבר איתי בבקשה..והוא, הוא בשתיקתו. והוא יודע שזה הדבר הכי כואב לי בעולם, השתיקות האלה. אני, שאוהבת לבטא ולהתבטא ולספר ולהביע ולשתף. השתיקות האלה הורגות אותי.

    ויש את המשפחה שלו ברקע(בעיקר בעיקר אבא שלו). אבא שלו זה קודש קודשים, ערך עליון ונשגב. בצורה לא הגיונית ומוגזמת…אבא שלו מעל כולם. מעליו ומעליי ומעל הזוגיות שלנו ומעל הכל. ובכלל, כל בני המשפחה שלו מאוד מפחדים וחוששים מהאבא. לא להרגיז אותו. לא לצער אותו. ובעיקר, להיזהר ממנו.
    ולאבא של בעלי יש אבא (הסבא)..שהוא לא מדבר עם הבן שלו (אבא של בעלי) כבר שנים רבות וארוכות בגלל שהוא עבר דירה לעיר אחרת…
    כן, יש פה שרשרת שתיקות..שרשרת אימה שהם מעבירים בירושה…

    בעלי אומר לי שהוא מוכן ללכת לטיפול, אבל אני מרגישה שזה מהפה ולחוץ.. איך אפשר לטפל בכזה דבר בכלל? הוא לא ישתנה…הוא פשוט כזה.
    אני מרגישה שאני רוצה להתגרש..ומצד שני גם נורא חוששת..איך אסתדר? איך אטפל בילדה לבד? איפה נגור..ממה נתפרנס… קשה קשה קשה…

    אשמח לעצה ותמיכה.
    תודה

    • שלום אחת,

      כואב לקרוא את התיאורים שלך. האם יש לך תמיכה ועזרה מהמשפחה שלך? במידה ותחליטי לעזוב, זה יהיה חיוני, בטח עם ילדה כל כך קטנה. לצעד כזה צריך להיערך, קודם כל כלכלית. יעזור מאוד אם תהיי מוקפת בחברות שיעודדו אותך, שיזכירו לך ברגעים של חולשה ובלבול את מה שהביא אותך להחליט ללכת.

      שום התנהגות שלך לא מצדיקה יחס כזה. נקודה. על הכל אפשר לדון ולדבר, לחפש פתרונות. עונשים הם לא הדרך ואולי הם משמשים אותו כדי להתרחק ממך לתקופות מסיבה כזו או אחרת.

      את שואלת על שינוי. אדם שלא רוצה להשתנות – לא ישתנה. אבל אם לנסות, כדאי לפנות למרכז לטיפול באלימות במשפחה, יש להם סניפים בכל הארץ. בגישה שלהם מטפלים בשני בני הזוג בנפרד ורק אחר כך ביחד. המטרה היא קודם כל לגלות את הבעיות, לפעול כדי לתקן את עיוותי החשיבה של בן הזוג האלים, להביא אותו למצב של נכונות לשינוי ורק אחר כך לעבוד אתכם כזוג. אחרת טיפול זוגי אף עלול להיות מסוכן, כי הדברים שתעלי שם יעלו לך ביוקר כשתחזרו הביתה. כמו כן זה עוזר שיש גוף כזה ברקע כדי לשמש בלם להמשך האלימות נגדך.

      בינתיים עשי הכל, כל מה שביכולתך כדי לחזק את עצמך ולא להאמין לדברים הפוגעים שהוא אומר לך. לא לשכוח מי את.

  10. הגעתי למאמר הזה אחרי שאני איבדתי שליטה לחלוטין.
    אני נשואה 3.5 שנים לבעלי, ואיתו יחד מעל 8 שנים.
    בהתחלה לא ראיתי את כל התפרצויות הזעם שלו כבעיה , אלא כחלק מהאופי שלו ״ככה הוא״ הייתי אומרת.
    אבל עם השנים שק האשמה שאני סוחבת רק גדל.
    עד לקריאת המאמר לא יכלתי לשים אצבע על מה הבעיה בכלל, ניסיתי הכל רק כדי לא לעצבן אותו, רק שלא יתחיל עם המילים הפוגעניות, מנסה לרצות אותו וזוכה כל פעם בכאפה לפנים של זלזול וחוסר סיפוק.
    אפילו סנדוויץ הייתי צריכה להכין בזהירות.
    מאז שנולדו לנו 2 ילדים בהפרש מאד קטן הוא מאיים עליי דרכם, מגרש אותי מהבית יחד איתם, ישעיר אותם משנתם אם אני לא אעשה את מה שהוא מבקש.
    אחרי כל ריב לא ברור וחסר פרופורציות כזה הוא נותן הזדמנות אחת להתפייס, ואם אני לא מעוניינת זה אבוד, הריב ממשיך. הוא מתעלם לחלוטין מהרצון שלי לכעוס עליו.
    בדרך כלל בשביל להטריף אותי לחלוטין הוא הופך את כל הבית, והפעם זאת הייתי אני.
    הוא גרם לי לבכות וכל מה שרציתי זה לשבת בשקט כדי להירגע, הוא לא הפסיק לנסות להציק לי ודרש לי שאענה לו, כשלא עניתי הוא התיישב צמוד אליי ככה שהנוכחות שלו בלתי ניתנת להתעלמות והתחיל להלום עם מזלג בקופסת פח כדי שהילדים יתעוררו, כי הוא ידע שאני אתפרץ.
    ניסיתי להתאפק אבל לא הצלחתי להחזיק מעמד ופשוט התנפלתי עליו במכות וצרחות, הפכתי את כל הבית והעפתי עליו חפצים. הוא הביא אותי למצב שאני לא מכירה את עצמי.
    עברתי את הגבול ודי ברור שלי שאין פה דרך חזרה.
    האם יש עוד סיכוי בכלל שטיפול יעזור פה?
    אני מפחדת לעזוב בגלל המצב הכלכלי.

    • שלום יעל,

      מקווה שיש מי שיעזור לך להסתדר בתקופה הראשונה מבחינה כלכלית במידה ותאזרי אומץ לעזוב.

      בינתיים כדאי לפנות למרכז לטיפול באלימות במשפחה – יש לך רשימת סניפים כאן:

      http://www.molsa.gov.il/Populations/Distress/FamilyViolence/Pages/TM_02_02_A01.aspx

      תתייעצי איתם מה ניתן לעשות ולאיזו עזרה את זכאית במצב כזה. הם מציעים גם טיפול, לכל בן זוג בנפרד, לא ברור לי אם הוא מעוניין ללכת לטיפול.

      בנוסף בעמוד זה באתר יש רשימה של אירגונים שונים שיכולים לעזור לך:

      http://www.macom.org.il/topic/violence/

      גם אם התרגלת להרגיש אשמה ולנסות לרצות אותו כל הזמן, לחיות בפחד הוא משהו שלא הכרחי. שווה להיאבק על כך שיהיו לך ולילדייך חיים שקטים ובטוחים.

      בהצלחה!

  11. אני חייבת לציין שאני ברחתי מהבית עם שני ילדיי אך המסע נהיה קשה עוד יותר מאחר שאחד ילדיי נהםך להיות קורבן של בעלי ואינו מוכן לשוב הביתה ..הוא מעוות לו את תפיסת המציאות לגבי נשים .הילד סך הכל בן תשע אשר מנסה לגרור את אחיו לתופת הזו ..אני היום במאבקים עם הרווחה עם משטרה .עם בתי משפט שאלתי היא איך אוכל להוכיח שאכן אבא שלהם גורם להם נזק עתידי ?,אני ממש מוצאת את עצמי חסרת אונים מקווה לתשובה מיידית

  12. אני רק עכשיו מבינה אחרי שקראתי את זה שאני עוברת גם אלימות מילולית. הבן זוג שלי מנסה כל הזמן להגידלי שאני לא אשה טובה ושאף גבר לא ירצה אשה כמוני שלא שומרת על בית מסודר כל הזמן ולא מבשלת תמיד כי אני שונאת לבשל רוב הזמן. גם תמיד יש עליות וירידות. פתאום הוא חמוד ואוהב ובתוך שניה צועק עלי והכל מתהפך תמיד זה ככה. הכל סבבה ופתאום מוריד הכל בבום עם הצעקות שלו. אבל אני מפחדת לעזוב כי יש לי את הבן שלי ואיך הסתדר כלכלית אני יכולה עוד ליפול עמוק כלכלית לבד ועוד עם הבן שלי אני לא יודעת מה לעשות תעזרו לי

    • הי דידי,

      בן זוג אמור להיות קודם כל חבר, לקבל אותך כמו שאת ולא לצפות שתהיי סוג של עוזרת בית ועל פי היכולות שלך בעבודות בית נמדד הערך שלך. חבל שהוא מתנהג באופן הזה כלפיך. אם יש משהו שלא מרוצים ממנו, אפשר לדבר בכבוד ולחשוב על פתרון. הפחדה ועלבונות לא עושים שום דבר טוב לקשר.

      יכול להיות שכרגע אין לך אפשרות לשרוד לבד לכן תשקיעי כמה כוח שאת יכולה בבניה של עצמך מבחינה מקצועית כדי שתוכלי לפרנס את עצמך ואת בנך ובעיקר, אל תאמיני למסרים המשפילים שבעלך מעביר אליך.

  13. שלום רב,
    לפי הכתוב אני מבינה שאני עוברת התעללות רגשית כבר יותר משלושים שנים.
    אני כן מאמינה בעצמי, הגעתי להשגים בכל שטח וגם לא נמנעו ממני מעולם חופש או אפשרות להתפתחות. (לכן לא הבנתי שאני מוכה )
    אבל, כמעט בכל יום יש את התפרצויות הזעם. בעלי תמיד כועס ומדוכא. הוא מרבה להעניש אותי בשתיקות ארוכות. עוזב באמצע שיח. ללא התרעה לחדר אחר. מאשים אותי בכל דבר והוא תמיד צודק. מאוד מזלזל ברגשות שלי ואם אני בוכה אומר שזו הצגה. מעולא אינו מחבק או מפרגן,מעולם.
    היום אני המפרנסת העיקרית ובכל זאת תמיד מדבר על הכסף שלו. מאשים אותי לאורך שנים על כך שאבא שלי לא הביא לנו כסף וכו.. .
    כול הנשים מסביב טובות ממני ועוד ועוד. . .
    והכי קשה לי עם האוירה והאנרגיות השליליות שיש בבית. פשוט לא נעים אצלנו.
    מיותר לציין שכל עבודות הבית הם תפקידי המסורתי.
    כתוצאה מהיחס המזלזל כלפי גם משפחתו מאוד מזלזלת בי.
    מצד אחד אומר הרסתי לו את החיים וחבל שהתחתן אתי ומצד שני אומר שאם אעזוב הוא לא ישרוד.
    ובכל זאת אני בן-אדם עליז ושמח.
    שאלתי היא,כיצד עלי להתנהג אליו האם בקשיחות ? בעדינות? בהתעלמות?

    • שלום הדס,

      מצטערת שאת חיה בתוך מערכת יחסים אלימה.

      מתחת למפגני הכעס והביקורת חבוי אדם חלש ומפוחד, שעושה הכל כדי לשלוט בך. הרי אם את מואשמת ללא הרף ומוצגת כבעייתית וחסרת ערך, הסיכוי שתבואי אליו בדרישות שישתתף בעבודות הבית או ייצא לעבוד – קטן מאוד. את עסוקה בלהתגונן ולהסביר את עצמך במקום להציב לו גבולות ולהביע את הרצונות שלך בתוך הקשר.

      נוח להיות גבר מבוגר שחי עם אישה שמפרנסת אותו וגם דואגת לכל שאר העניינים. צריך רק להבטיח שזה יימשך.

      תחשבי מה את רוצה, לא רק מהקשר הזה אלא מהחיים בכלל.

      כשהוא תוקף אותך – את לא צריכה להסביר את עצמך ולהתגונן, אלא להורות לו להפסיק ולעזוב בעצמך את החדר במידה וזה לא מתרחש. לא ליפול למלכודת של להתגונן כל הזמן מהאשמות חסרות שחר. היחס שאת מקבלת לא במקום מראש ואם יש משהו שמפריע לו, שיבקש בצורה ברורה מה הוא רוצה שישתנה.

      במידה ואת מבחינה שיש הסלמה באלימות, מאוד מומלץ לפנות לאחד המרכזים למניעת אלימות במשפחה ולבקש את התערבותם. כמו כן עייני ברשימה זו של אירגונים שונים שעוזרים בנושא:

      http://www.macom.org.il/topic/violence/

      שיהיה בהצלחה!

  14. קראתי בשקיקה. איתו 10 שנים, 3 ילדים בהפרשים קטנים. אף פעם לא ידעתי לשים את האצבע על מה לא בסדר. רק בשנה האחרונה התעוררתי. הבנתי שאני חיה עם גבר אלים. מהתחלה זה היה שם, פוצח במריבות איומות כשהתנגדתי לו לאחר שניסה לאסור עליי ללבוש בגדים מסויימים, או לא לזרוקזבל בכיור, או תמיד לריב איתי כשנקטתי פעולות שלא מצאו חן בעיניו. התקפי זעם נוראיים שכללו צרחות, מבטים רושפים, זריקות חפצים, שבירת כלים בכיור,נהיגה פרועה כשאני איתו באוטו, אפילו פגע בעצמו כשניסיתי לעזוב אותו.מגיב בכעס כשאני מבקשת ממנו לעזור. הוא אפילו התנגד לבקשתי להביא עוזרת כי לדעתו הבית לא מלוכלך מספיק , תמיד תמיד רב איתי כשביקשתי לקנות משהו לבית או לעצמי. הגעתי למצב שאני מסתירה ממנו את הקניות שלי.
    בשנה האחרונה זה זלג לאלימות פיסית של משש, לא אגרופים וכאלו, אלא זריקת חפץ לעברי, דחיפות, שפך עליי מים מול הילדים, החזקת בכח של היד עד כדי סימן כחול. ועוד ועוד. תמיד אני אשמה, תמיד אני הבאתי אותו למצב הזה. אף פעם לא אמר סליחה.
    למזלי, התפכחתי ועזבתי אותו. כבר חודשיים גרושים. כל כך כועסת עליו שלעיתים בא לי להתפוצץ מחוסר המודעות שלו. כשאני מנסה לעמת אותו עם התנהגותו הוא טוען שגם הוא מרגיש אלימות ממני, שהוא היה הקורבן שלי. לא יודעת מה זה יותר עצוב מכעיס או מצחיק!
    העניין הוא שאפילו עכשיו אחרי הגירושין, אני תופסת את עצמי מנסה לרצות אותו ללא הצלחה.
    כתבה ממצה, מעמיקה וחשובה.
    הלוואי והוא היה מתעורר.
    שאלה, האם דפוס ההתנהגות הזה יתעורר בכל מערכת שלו? או שמא תלוי בזוגתו הרלוונטית לאותה תקופה? האם יכול להיות שעם מישהי אחרת הוא לא יהיה בן זוג אלים? יש מחקר הבודק את זה?

    • שלום לך,

      מצטערת שעברת עשר שנים של סבל ומקווה שהיום היכולת שלו להזיק לך פחתה משמעותית.

      גבר שמתנהג כך לבת הזוג שלו הוא גבר שבתוכו מרגיש חלש, חסר כוח. הדרך היחידה שלו להרגיש כוח היא להפגין כוח על מישהו אחר ומה נוח יותר מבת הזוג, לעתים הילדים. הרי יש יחסי תלות.

      כן, יש לשער שהוא יתנהג כך גם בזוגיות הבאה כל עוד לא טיפל בעצמו.

      אין שום דבר בך שבאמת גורם לו לתקוף אותך וכפי שאת רואה הוא ממציא סיבות חדשות לבקרים. כך שהשתדלות לרצות אותו היא המשך האמונה שאתם שווים ויש מקום לשיתוף פעולה והשתדלות. אז לא. כל עוד הוא מרשה לעצמו לדכא אותך באלימות מילולית ופיזית, הוא לא מכבד שוויון, אלא דוגל בכוחנות. הניסיון שלך לרצות אותו מאפשר לו להשיך עוד ועוד להפגין כוחנות כלפיך. אין גם טעם לנסות להסביר לו את מצבו – הוא יראה בזה התקפה ויתקוף חזרה בהאשמות ומילים קשות.

      מקווה שבמקום לתהות לגבי עתידו הזוגי ולעזור לו, תתרכזי בך, תחזקי את עצמך ותמצאי דרך לבנות חיים שבהם את בטוחה, מוערכת ונאהבת. לא סובלנית כלפי יחס אלים וכוחני אלא מעריכה את עצמך מספיק כדי לדרוש שיעריכו אותך חזרה.

  15. קראתי עם דמעות בעיניים. עברתי התעללות מבעלי במשך שנתיים ויש לנו ילדה קטנה ועכשיו אנחנו בתהליך פרידה. בעלי מאוד קיצוני ואני מפחדת שיפגע בי או בילדה או בעצמו. הוא סוחט ריגשית ומאיים ומשתמש במוניפולציות כדי תמיד להיות צודק ולנצח. הוא פוטר מעבודתו בגלל שהיה אלים לעמית. ואפילו הגיע לבית משפט על תקיפה של עובדת שירות לקוחות בחברת סלולר. השאלה שלי זה איך להיפרד ממנו. ניסיתי לרצות אותו ולשחק כאילו הכל בסדר ואנחנו נפרדים בטוב אבל הוא כל פעם משתגע והזעם יוצא עלי. "את מעוררת אצלי אלימות" זה המשפט הקבוע שלו. איך נפרדים ממישהו חסר גבולות ולא יציב? להיפרד ברע? לברוח ממנו שלא ימצא אותנו? לשחק אותה ולהיפרד כאילו בטוב?
    תודה על העזרה.

    • שלום שרה,

      את מתארת גבר אלים, לא רק כלפיך, שאינו לוקח אחריות על התנהגותו אלא מאשים את האחר, את זה שהוא למעשה תוקף.

      חשוב שתדעי שתהליך הפרידה מגבר כזה הוא תקופה מסוכנת במיוחד עבורך ועבור בתך. שימי את הטחונכן בדרגת חשיבות עליונה. פני לאירגונים שעוסקים באלימות במשפחה, היי מלווה לאורך התהליך הזה. יש מרכזים לטיפול באלימות במשפחה שלהם סניפים בכל הארץ, כדאי לפנות ולהתייעץ איך לעבור את התהליך הזה בשלום.

  16. שלום ,

    קראתי את העבודה ואני מסכים עם כל מילה , אני יכול להגיד שאני גבר אלים שהתעלל פסיכולוגית באשתו (ככה גם איבדתי אותה ) אני עושה שינוי ולמד לחיות מחדש אין דרך אחרת לתאר את זה , אני מגיע מבית שהשיח היה שם אלים וכוחני ולא ידעתי משהו אחר . אני מרגיש את השינוי קורה בי ויש לפני עוד דרך ארוכה מאוד , אשתי לשעבר התלוננה עליי במטרה בעקבות איומים מילוליים קשים מאוד שלי דבר שהוביל למעצרי והרחקה מהילדים , אין לי אלה להודות לה על כך לצערי זאת הייתה נקודת המנה שם קיבלתי את חיי בחזרה , לפני המעצר הייתי שבוי במעגל קסמים שלא היה לי כוח לצאת ממנו . היום אני מטופל , משקיע מאוד בהלכי חשיבה נכונים .

    אם אתם חושבים שאתם יכולים להועיל לי או שאני יכול להתנדב ולהועיל לאחרים (דבר שבסופו יועיל לי ) אני אשמח מאוד שתיצרו איתי קשר

    • שלום לך,

      שמחה לשמוע שהמודעות שלך התעוררה ואתה עושה שינוי. מקווה שבזכות השינוי הזה גם תזכרה במערכת יחסים חדשה, שבה מתקיים שוויון, הדדיוות, רצון טוב ואהבה.
      אין לנו מסגרת להתנדבות, מאחלת לך הצלחה במציאת המסגרת המתאימה.

  17. קורא ומתחיל להבין שזה מה שאישתי עשתה לי כל השנים. השפלה, ניתוק הקשר ביני לבין הילדים. ניתוק הקשר ביני לבין אחי, ניתוק הקשר עם החברים.

  18. אני אישית בעלי במתכוון רב איתי מכה אותי זורק עליי חפצים מבודד אותי מחברים ומהורים מכה את הילדים מול עיניי מקלל אין דבר שהוא לא עושה איתי אך מכיוון שהוא המפרנס בבית ולי יש ארבע ילדים ובנוסף אין לי משפחה תומכת כל זה גרם לי לשבת ולהיכנע לדרישותיו לא יודעת מה לעשות אני חסרת עצות וחסרת אונים
    כני מרגישה כלפיו שנאה גדוללללה

    • שלום סנדרה,

      כואב לקרוא את מילותיך. את וילדיך חיים במעגל האלימות וכרגע לפי מילותיך את לא רואה מוצא.

      ממליצה לך לפנות לאחד מהמרכזים למניעת אלימות במשפחה כדי שיוכלו לחזק אותך ולכוון אותך בבניית העצמאות הכלכלית שלך ודרכי ההתמודדות עם בעלך.

      כדאי להסתכל על רשימת הארגונים כאן – http://www.macom.org.il/topic/violence/ ולפנות לקבלת עזרה. יש מוצא ואתם לא חייבים לחיות בתנאים כאלה.

  19. שלום רב,
    לא כל כך מובן לי למה רוב המאמר שלך מדבר רק על אלימות מצד הגבר לאישה, קיום קיימים מספיק מחקרים ומקרים המראים שרוב מקרי האלימות נפשית ופיזית אצל זוגות מתחלקים לחמישים אחוזים לשני הכיוונים. מפאת אגו ופחד ממערכת משפטית שהורגלה לתלונות של נשים בלבד ,הגברים חוששים להתלונן. אשמח אם האתר ייתייחס בשיוויוניות לשני המינים.
    בתודה מראש
    שברו את המעגל, שברו שתיקה, צאו מהכלוב גם אם הוא מ"זהב"…
    בהצלחה לכל הסובלים מכל הלב!

  20. מה עושים במקרה שהאלימות היא מילולית? חברה טובה שלי התחתנה עם מישהו שמזלזל בה ומתעלם ממנה (את טיפשה, מה עשית? כזה דבר פשוט את לא יודעת? או 'את שוכחת כל דבר' 'את משוגעת') יש ביניהם ריבים הזויים בצעקות על שטויות..כל יום. הוא מדגיש את החסרונות שלה ומתנהג אליה כמו אל משרתת (תביאי לי זה ..מהר נו, נו כבר). הוא מזלזל בילד שלהם שהוא רק תינוק (כינויי גנאי) וגם תופס אותו חזק או צועק לידו ומבהיל אותו…לא נעים לי כבר לבקר אצלם..אבל אני לא רוצה לנתק את הקשר איתה. הבנתי שעד שלא קורית התעללות פיזית אי אפשר לעשות כלום. חשבתי כמה פעמים לדווח אבל-
    לגבי הילד אולי אפשר לעשות משהו אבל עלולים לקחת אותו וזה יהיה ממש לא הדבר הנכון.
    לגבי אלימות מילולית- טכנית זה חוקי לגמרי…
    וגם- אם היא לא מתלוננת אז טכנית הכל בסדר..
    איך פותרים את הסיפור הזה?

    • שלום לך,

      את רשאית לדווח, הדברים שכתבת כאן חמורים וכיום נחשבים להתעללות לכל דבר. בכל הנוגע לילד אין בכלל אופציה, מרגע שאת חושדת שיש התעללות בו, חובה עליך לדווח. את יכולה להיעזר באל"י ולהייעץ איתם: http://www.eli.org.il/

      לגבי חברתך – היא בהחלט בצרה. אלימות מילולית יכולה בקלות להתדרדר לאלימות פיזית. עשי ככל יכולתך להעביר לה מסר שמה שהוא אומר לה – לא נכון, היא לא מה שהוא מנסה לגרום לה לחשוב על עצמה. התנהגות כזאת אצל גבר תמיד מצביעה על חולשה גדולה בתוכו שכדי לפצות עליה, הוא יוצר סביבו משפחה של אנשים מוחלשים ופגועים. דינמיקה פוגענית ובעייתית שאין סיבה להכיל אותה. אם חברתך מוכנה, אולי תסכים ליצור קשר עם אירגון כלשהו שעוזר לנשים. נסו את מה שמופיע בדף הזה – http://www.macom.org.il/topic/violence/

      אם את מסוגלת, שמרי איתה על קשר. עכשיו יותר מתמיד היא זקוקה לקול המאזן שמזכיר לה מי היא באמת.

  21. נשים יקרות
    ברשותכן הערה חשובה
    אני כגבר חווה את הרבה מהנ"ל
    להערכתי יש לא מעט ואפילו הרבה
    גברים שחווים התעללות נפשית מילולית.
    מה עושים אז ….. ?
    מסובך הרבה יותר…
    הרי תמיד הגבר מצטייר כאלים
    פוגעני ושתלטן

    ולך תוכיח שאין לך אחות …..

    שוב להערכתי אלימות במשפחה
    ממנה אני סובל
    להערכתי היא בהחלט תופעה
    במידה כזו או אחרת.

    ואחר שהעליתי את המודעות לנושא.
    נעבור לצד המעשי
    מה עושים ? !
    מקריאה של מאמרים בנושא
    אני מבין כי שתיקה והמנעות מעימות
    רק יעצימו את התופעה.
    אז מה עושים ?

  22. היי שאלה לי אליכן
    בגיל 16-18 הייתי בזוגיות אם בן אדם מאוד אלים הוא התעלל בי פיסית וריגשית למזלי הצלחתי לברוח ממנו לאחר שנתיים אבל השנתיים האלה מאוד שיבשו אותי מאז .אני כיום בת 29 מעולם לא דיברתי על מה שעברתי לא באותה תקופה ולא אחרי ..סיפרתי בקטנה כשניסתי לחזור לחברות שהיו לי לפניו אז רק סיפרתי שהיה אלים קצת אבל אף פעם לא נכנסתי פנימה זה הביך אותי מידי ..הייתי בכמה מערכות יחסים מאז אבל הייתי חולה מאוד באלכוהוליזם והפרעות אכילה מאוד קשות שפיתחתי אחרי המערכת יחסים הזאת,כיום אני אחרי אשפוז במחלקה סגורה בטיפול בהפרעות ובגמילה אך עדיין מעולם לא דיברתי אם אפ אחד אני מרגישה שאני מבועתת מגברים אני מרגישה מעוד פגומה רגשית ונראה לי שזה קשור לחוויה הזאת שהייתה לי בגיל הזה האם יש לי למי לפנות ולדבר לטפל בזה?

    • הי אלה,

      כדאי לעבור טיפול פרטני כדי להבדיל בין המסרים שאותו גבר אלים שתל בנפשך לבין מי שאת באמת. יש הבדל גדול ובעזרת טיפול טוב תלמדי להכיר את עצמך מחדש ולהניח בצד את ההשפעה האלימה שהיתה לך.

      שיהיה בהצלחה, אל תוותרי על האפשרות לחיות טוב יותר וללמוד לאהוב ולקבל את עצמך.

  23. יש לך כיוונים להפנות אותי באיזור המרכז? ותודה רבה מאחלת לכל הבנות/ים שעוברים עברו למצוא את הכח שיש בהם ולהשתמש בו לטובת עצמם אך ורק !

  24. הבעיה שהחוק לא מגדיר ולא באמת מטפל באלימות
    אני אישה שחוותה אלימות בעיקר נפשית/ מינית/ כלכלית וכיום אני מטופלת במרכז לאלימות במשפחה אבל מה קורה עם הגרוש האלים? כלום חי את חייו ניכר את ילדיי ממני וממשיך בחייו כאילו כלום….
    מה קורה עם העלאת המודעות לנושא זה?
    איך אפשר לצאת ממעגל האלימות כאשר צד אחד נשאר שם וממשיך?!!!!

    • הווה אלימות מילולית מתחילת הקשר ,בהמשך קיבל תפנית של איומים והתנאיות …סירוס מיני וכבילה .
      אני לא גבר חלש אילו הייתי כזה הייתי עונה לה באלימות משלי .לרוב סופג את התפרצויות הזעם שלה הכוללים השתלכות מתלהמת נגדי :הנמכות ,ביזוי ושימוש בחולשות לטובת השפלה מוצלחת …כשהיא יוצאת לקרב היא לא לוקחת שבוים ,זה המוטו שלה.קורה שאני מחזיר לה כי יש סף ליכולת הספיגה אבל הטונים שלי חלשים והתגובות שלי מאופקות מאוד ומתגוננות…הקרבנות האמתיים זה הילדות שלנו .
      אני האחוז הזה שנופל בסטטיסטיקה של אידיוטים שמתחתנים בניגוד לתחושת הבטן …כן אם לא הבנתם עד כה "היא" זו אישתי ,אתה התחתנתי לפני עשור אחרי מערכת יחסים קצרה לפני הנישואין כאשר היא עברה לביתי (שאני קניתי עוד לפני הכרותינו) וכבר אז לפני החתונה היו משקעים שאני בזמנו חסר ניסיון החיים בעידן טרום אינטרנט מהיר וגדוש המלצות לא הפנמתי …כמו לדוגמה העובדה החשובה שהיא הצניע בעיות פסיכאטריות ,נטילת תרופות יומיומיות עקב התנהגויות כפיתיות ואילו השלכות יהיו לזוגיות…היום מהמקום בו אני נמצא ודאי הייתי משוכנע הרבה יותר לא להיכנס למיטה חולה אבל חכמת הבדיעבד לא תשנה אצלי דבר.
      אני לא יודע למה אני כותב פה זה ממילא לא ישנה את המציאות אולי כדאי להעיר\להאיר שאומנם הסטטיסטיקה מוכיחה שמרבית האלימות במשפחה נעשית ע"י גברים אבל יש גם נפגעים שקטים מהצד השני .
      אף אחד לא יגן עלי ,אני מתבוסס בבושה שלי כמו זקן ערירי שמתבוסס בצרכיו בחוסר עונים .
      האישה אתה התחתנתי הרעילה את כל הבארות… התקשורת בינינו כמו בין טירון למ"כ בשבוע השני לטירונות -תקשורת של דיסטאנס …מילה שלא מצא חן בעיניה תיענה מיידית בכעס שילווה בעלבון או באיום.
      הזכרתם פה אלימות כלכלית אז הנה לכם דוגמה לאלימות כלכלית מהצד הנגדי -לה החשבון שלה ולי החשבון שלי …החשבון שלי מחזיק את הבית על כל המשתמע (משכנתא ,ביטוחים ,חשמל,מים ,סל קניות ,רכב ,דלק ,נסיעות ) …ולה החשבון שלה ומחזיקה שני צהרונים וזהו זה הנטל שהיא מוכנה לקחת על עצמה ולא מוכנה בשום פנים ואופן לחשבון משותף …ההוצאות שלה הן זמניות כי ילדים גדלים מהר בעוד ששלי הן נצחיות והנטל כבד מנשוא ויש לה עבודה טובה ויציבה .
      ומה לגבי סירוס שזה לא הוזכר פה במאמר …אילו הייתי חשוף הייתי מתבייש לעלות זאת …אדם שנמצא בזוגיות ממוסדת ונמנע ממנו יחסי אישות באופן כרוני ,תסכולים מיניים עמוקים והרגשה של כבילה .
      וכבילה במובן הרחב של המילה -לא נוסעת לא לכאן ולא לשם וגם אתה לא נוסע ( לא עם עצמך ובטח לא עם הילדים) ..אהה, שחלילה לא אחטא בהפרזה… מותר לי חופש לעצמי ובתנאי שמילאתי את חובתי ההורית והילדים אחרי מקלחת ,ארוחה ובפיג'מות בשעות הערב המאוחרות אני יכול להתפנות לעצמי לא לפני שהיא זורקת לעברי רפש שארגיש רע עם החלטה לצאת לפעילות ספורטיבית לדוגמה.
      אחרי סשינים גדושים בחרא מהסוג שהזכרתי היא שולפת את השפן הקבוע מהכובע "טיפול זוגי" אחרי הכל גם רצח הנפש של הצד השני אמור לקבל החייאה וחזרה לחיים כאשר נכנסים לתהליך טיפולי של מי יודע כמה חודשים בעלות של רכב משפחתי מתוך ידיעה שלעולם גם לא נתחיל תהליך כי שנינו לא רציניים לגביו אבל בעיקר לא היא שעלולה לאבד את המעמד הדומיננטי שהיא בנתה במשך השנים .,שקלתי בעבר וגם היום אני מהרהר בגירושין אבל לא ממהר גם לשם כי הבנתי שגם התהליך הזה לא בדיוק גן של שושנים והאפשרות לעבור ללינת רכב במהלכו לא קורצת עבורי …למען האמת גם היא לא .כשאישה רוצה גט היא תרוץ לעברו על מנת להציל את עצמה משנוא נפשה אבל אישתי בדומה לגברים האלימים בתגובות ובמאמר לא ממהרת לאבד את שק האגרוף המעלה לה את האגו עם כל מכה ומי יודע איזה שחרור נהדר של אינדרופימים גם.

  25. אני מאד מזדהה
    עם מה שכתוב אני חושבת שאני עוברת התעללות נפשית כבר 5 שנים… היום אני בורחת מקיום יחסי מין איתו במיוחד אחרי ריבים קשים שקורים מידי יום לא מוכנה לשכב ואז גם אז יש ריבים והשפלות
    אני מרגישה אומללה , מפחדת להיות לבד בלעדיו כי אולי אני לא אצליח לגדל את ילדי כי אני לא שווה ואצליח…
    אני מרגישה שאני אשמה אני שבורה חסרת בטחון הכי קשה לראות את הילדים. סובלים ומעל הכל לחשוב שאני משוגעת כי זה מה שהוא אומר שאני שכולם חושבים כך… אני בוכה עכשיו אני כל כך עצובה… השם ישמור

    • הי אור,

      מה שאת מתארת, המחשבות הקשות שיש לך על עצמך – זו בדיוק ההשפעה הרעילה של האלימות הנפשית. הוא חילחל לתוך האני שלך והחליש אותך.

      עשי כל מה שאת יכולה כדי לחזק את עצמך ולחזור להאמין בעצמך. והעיקר, אל תאמיני לו. הוא אומר לך את הדברים האלה כדי לקצץ את כנפיך ולמנוע ממך לעזוב אותו. פעלי בחכמה, אל תתני לו להרוס את מאמציך לחזק את עצמך.

      מאוד חשוב להשיג עזרה חיצונית. נסי לקבל יעוץ במרכזים למניעת אלימות במשפחה. הנה קישור לאירגונים שונים שיכולים לסייע –
      http://www.macom.org.il/topic/violence/

      את כמובן גם יכולה ללכת ליעוץ פרטני לבד, לא איתו.

      את לא אשמה, הדברים שהוא אומר לך מעוותים. היי נאמנה לעצמך.

  26. היי, אחותי עוברת.התעללות נפשית קשה ופוחדת לעזוב כי הוא מאיים שיפגע בה גם אם יהיו גירושים,הם ביעוץ כבר שנים שלא ממש עוזר, מה עושים?

    • שלום קטי,

      איומים הם עבירה פלילית. במידה ואחותך נחושה לעזוב, מציעה להיעזר באירגוני סיוע המסייעים לנשים החיות במעגל האלימות ולשקול תלונה במשטרה ומעשים יותר קונקרטיים כדי להחלץ מהקשר. נסי בשלב זה לפנות אליהם בעצמך ולראות מה חוקית ניתן לעשות במקרה כזה.

      הנה הרשימה –

      http://www.macom.org.il/topic/violence/

      בהצלחה ויישר כוח!

  27. שלום
    אני כבר 3 חודשים פרודה מבעלי
    אני חוששת שעברתי אלימות פסיכולוגית שהחלה ברגע שהפסקתי להיות עקרת בית ויצאתי לעבוד.
    הוא היה מתכנן לי את היום בבית בצורה קפדנית: מתי אנוח, מתי אשתה קפה, מתי אכין סדויצים לילדים, מה אעשה עם הילדים, מתי אחזור מהעבודה, מתי אקפל כביסה וכו'
    הרבה פעמים היה עולה המשפט שאני בקושי בקושי רואה את הילדים (מגיעה כל יום הביתה בארבע וחצי אחרי שיצאתי מהבית בשעה שש וחצי) אז שלפחות עכשיו אעשה איתם דברים מעשירים, שלא יהיו במחשב או בטלויזיה, ואז אוכל לנוח. כשהייתי מתלוננת בפניו היה אומר לי שאני צריכה להודות לו כי הוא עושה הכל: מארגן את הילדים בבוקר (כי אני בעבודה), שוטף כלים (כי אני לא מסדרת טוב ביבשן), עושה כביסה (כי אני לא פותחת טוב את הקפלים, ומכניסה מכונה לא מלאה וכו'), עושה קניות (כי אני לא קונה טוב, קונה דברים מחוץ לרשימה), מקלח את הילדים (כי אני לא מנגבת אותם טוב), בקיצור שזכיתי בו ואין לי זכות להיות מדוכאת. שאני אמא לא טובה- והיה משווה לאמהות אחרות שנמצאות יותר בבית ולא נראות עייפות כמותי, והבית שלהן יותר מסודר.
    תמיד היה לועג לעבודה שלי, ולעובדה שאהבתי אותה. היה אומר שהיא משעממת ושאני מזניחה את הבית ואת המשפחה בגללה. לא הרשה לי לדבר בטלפון או לקרוא הודעות בזמן שאני בבית עד הערב "כי עכשיו זה לא מתאים, עכשיו את עם הילדים"
    היה הולך אחרי לכל מקום לראות מה אני עושה, אפילו מהשירותים היה קורא לי! לפעמים גם משבח "איזה יופי שאת עושה איתו פאזל" ולפעמים מבקר: "למה את כל הזמן בווצאפ?"
    היה מכיל עלי כללים, כאילו שאני ילדה (וגם היה אומר שאני כמו עוד ילדה בשבילו) למשל שמותר לי להיות במחשב רק אחרי שהבית מסודר, היה מחייב אותי לספר לו מה דיברתי עם חברות (כאילו בצורה ידידותית, מתעניינת, אבל סירוב לספר לא היה מתקבל! כמו הורה שמדובב ילד)
    הייתי כל הזמן מרגישה את הצל שלו לידי, אפילו כשלא היה בבית היה משאיר לי משימות: תשתי קפה ואז תכיני ארוחת ערב, או: ש*** לא ישחק במחשב.
    פחדתי נורא להתגרש, והוא גם הגיב רע, אמר לי שאני פוגעת בילדים, שהוא נתן לי הכל ואני זורקת את זה, האשים אותי בכך שהתמסר לבית ולמשפחה ולכן לא התקדם בעבודה, ניסה להמשיך להכתיב לי מה לעשות עם הילדים בזמן המשמורת שלי, האשים אותי בכך שהרסתי את הנישואין ועוד.
    אבל הצלחתי ואני מארגנת את הבית, הקניות, הבישולים, ואפילו הרכב!
    לא קל אבל משחרר!

    • שלום קרן,

      שמחה לשמוע שהצלחת להתנתק מהקשר הזה, ללא ספק "עזרה" כזאת שהוא הגיש לך מעבירה לך מסרים בלתי פוסקים על חוסר היכולת שלך בכל תחום ומטרתה לשלוט בך.

      שיהיה בהצלחה בחיים החדשים, גם הקשיים שיש הם קשיים בריאים וטבעיים ולא תוצאה של יחס רודני ומשפיל.

      • זה מורכב עדיין. העניינים הטכניים הם אכן שוליים. אבל עדיין יש לי חוסר ביטחון עצום ביכולת שלי להיות אמא, ובנחיצות שלי בתור אמא. הרגשתי מיותרת הרבה שנים (חוץ מההכנסה הכספית), נאמר לי שאני כמו עוד עוד ילדה.
        ועדיין אני מפחדת לאבד את הילדים, להיות לא נחוצה להם, שיסתפקו באבא שלהם, שלא יאהבו אותי. מרגישה שאני לא יודעת מה צריכה אמא לעשות עם הילדים שלה, בלי שמדריך יורה לי מה לעשות. מרגישה מפשלת איתם הרבה, חסרת סמכות מולם.
        זה בכלל לא פשוט, קצת כמו להיות אמא בפעם הראשונה, אבל בבת אחת ל4 ילדים בגילאים שונים.
        וברור שההתעללות ממשיכה מצידו גם בתור גרוש: התעללות כלכלית, איומים, הטחות אשמה על כל דבר וכו'

        • הי קרן,

          אף אחד לא נולד עם ידע איך להיות הורה. מעבר לזה, יש סגנונות הורות שונים. מותר ואפילו מומלץ ללמוד גישות שונות דרך ספרים, הדרכת הורים, בית ספר להורים וכו' כדי לגבש את הסגנון שלך. לדעתי לא משנה איזה סגנון תבחרי, גישה של כבוד לילד, הקשבה לצרכיו ורגשותיו, מלמדים אותו שהוא טוב וחשוב. ביטויים של אהבה מלמדים אותו שהוא אהוב. וכל השאר שתחליטי לתת לילד יהיה לו כבר קרקע פוריה לגדול ולפרוח.

          ואת אמא לא בפעם הראשונה, הילדים שלך יודעים היטב שאת אמא שלהם ואת חשובה להם ביותר.

  28. תודה על המאמר החשוב! אחרי 20 שנות נישואין אני פתאום מבינה, קראתי שוב ושוב כדי להיות בטוחה והדברים מתארים את חיי, פחדיי, תחושת החנק, הלחץ והפחד.
    ניסיתי זמן ממושך לבקש טיפול משותף, הוא מתחיל ונוטש. המודעות כ״כ נמוכה שאין עם מי לדבר.
    אני מבינה שעלינו להיפרד ואני מאד חוששת- לא משום שאני לא יודעת להסתדר, גם כך אני עושה הכל בבית…
    אני חוששת כי יש לי נטייה להמשיך ולדאוג לו, לוותר, לעזור.
    אני חוששת כי אני מבינה שמבחינה כלכלית נחוש ירידה משמעותית.
    אני חוששת כי אף אחד לא יודע. לא משער. בעלי אדם מאד מאד מוערך, אהוב, נערץ… עבור אנשים מבחוץ. אין לאף-אחד מושג איך נראים החיים שלנו בבית, למה התרחקתי מכולם (אנחנו חיים בישוב קטן ומשערת שנמשיך לחיות בו, למען ארבעת ילדינו). שנינו אקדמאים, משכילים, הוא עוסק בחינוך (… בעמדה מאד בכירה), אני אשת טיפול!!
    [אני לא מבינה איך זה יכול היה לקרות לי]
    אני חוששת כי אני רואה את הדפוסים שלו אצל שתיים מבנותיי (יש לנו בן ושלש בנות). ואיך אדע להסביר להם… הם מעריצים אותו (ופוחדים ממנו, ללא מודעות). והרי ארצה שימשיכו לחוש אליו הערכה ואהבה, ארבעתם מתחילים את החל ההתבגרות שמורכב גם כך.
    אני באמת לא יודעת איך לנהוג. אולי יש לך עצה?

    • הי לך,

      כל אחד יכול להפוך לקורבן של התעללות. למתעללים כלים מניפולטיביים שהם מתאימים לקורבן ומשתמשים בהם כדי לשלוט בו. את אדם ולכן הוא מצא דרך לשלוט בך.

      אולי הדבר החשוב ביותר הוא להתפנות בדרכים שונות לשקם את האני שלך, להיזכר מי את, מה החלומות, הרצונות והצרכים שלך ולהשקיע בהם. את לא חייבת להיות אחראית לו, הוא לא ילד. ומה יחשבו אנשים? לא ניתן לרצות את כולם ובסופו של דבר לחיות כדי לשמור על רושם חיובי הוא מניע שמוביל בוודאות לכשלון. אין לך שליטה במה שאחרים ירגישו.

      את חשובה לא פחות ממנו, דאגי לעצמך.

      אולי יעזור לך לקרוא את זה גם http://www.macom.org.il/what_now/topic_recovery/drama-triangle/

      בהצלחה במסע הקשה.

  29. הי ענת,
    אני עושה מחקר על חוויית האלימות של נשים נפגעות אלימות. והייתי שמחה להשתמש במאמר שלך 🙂 תוכלי להפנות אותי לבבליוגרפיה המלאה של המאמר? תודה רבה

    • שלום לך,

      ענת לא יכולה לראות את תגובתך, את המאמר הזה היא כתבה לפני שנים רבות עבור האתר שלנו. יש לך את הביבליוגרפיה בסוף המאמר, זה מה שיש, מקווה שתסתדרי עם זה.

השאר תגובה