היום ראית בפעם הראשונה מי אני באמת. ידעתי שתהיה בהלם. מדהים כמה כאב אפשר
לאגור ב15- שנה. מי אמר שהזמן מרפא את הפצעים? אחר כך ישבתי וחשבתי - למה
הראיתי לך את זה. אולי באמת זה הניסיון האחרון שלי לעצור את עצמי?
אולי בגלל שאני יודעת שלא תוכל לעצור אותי?
לא בגלל שאתה לא רוצה, פשוט אין לך זמן.
מה בעצם עוצר אותי?
מפחדת שהמעצורים כבר השתפשפו. כל-כך הרבה פעמים הייתי על הקצה. כמה פעמים כבר
עשיתי את הצעד.
רוצה טיפול. זה מציף אותי ואני טובעת. לא מצליחה להיאבק וכל יום נהיה יותר
ויותר קשה. לאט לאט מתנתקת מכולם. לא מצליחה למצוא משמעות. כל דבר שעומד על
קצה הלשון נראה סתמי, כל-כך לא אמיתי.
חשבתי שאני מתמודדת באמת. הלכתי לדבר איתו, הוא רצה שאני אסלח. לא יכולה. אמר
שרק עכשיו הוא מבין מה הוא עשה. זה נכנס אליו הביתה. החברה שלו נאנסה. עד
עכשיו זה סתם היה אירוע שצחקו עליו עם החבר'ה. צחקו על איך שנלחמתי, צחקו על
איך שלא הסכמתי, על איך שבכיתי ואיך נכנעתי. חשבו שבסוף נהניתי, ציפו שאבוא
לעוד. לא הבינו למה נעלמתי. אפשר לחשוב מה כבר קרה.
נורא רציתי לדעת למה? למה אני? מה עשיתי? האם הבאתי את זה על עצמי?
והכל קרה סתם. לא מצא חן בעיניהם היחס שלי אליהם. לא הראיתי מספיק יחס, לא
רציתי אותם. סתם.
רצה שאני אסלח לו. לא יכולה. הסליחה לא תחזיר לי את החיים. הוא לא ראה כמה
אני חלשה ומפחדת. לא הראיתי לו איך הם ניפצו אותי. כשהוא הלך, הייתי כמו רוח
רפאים. יכולתי לעבור בין קירות.
הלם. יומיים שכבתי במיטה, לא מצאתי כוח אפילו לנשימה קטנה. הרגשתי שהרגע זה
קרה, הרחתי אותם - את ריח הזיעה, את ריח הדם והקאתי, הקאתי את הנשמה. החיים
עוררו בי בחילה.
הרגשתי עוד פעם מלוכלכת, מטונפת, מדממת. הדבר היחידי שהחזיק אותי בחיים זה
הכלבים. הם נצמדו אליי מכל כיוון, שמרו על טמפרטורת גוף נורמלית, שמרו שלא
אפול, ליקקו את הדמעות. שמרו שלא אחתוך.
שאלת אותי למה עשיתי את זה. אמרת שאני מפגרת, שאני סתם מכאיבה לעצמי. צודק,
אבל הייתי חייבת. רציתי להוכיח לעצמי שאני לא מפחדת יותר. שאני מסוגלת
להסתכל ל- "מוות" בעיניים. לא הצלחתי.
 |
|
התמונות והתכנים בחלק זה של האתר נמסרו לידינו כולם על ידי גולשי האתר כדי שנעלה
אותם
עבורם כמו שהם. למיטב ידיעת מנהלי האתר אין בשימוש בהם משום הפרת זכויות יוצרים.
במידה
והינך סבור/ה כי בשימוש בתמונה, תמונות או תכנים שבאתר יש משום הפרת זכות יוצרים
הפוגעת בך, אנא הודיענו ונסירם מיד.
רוצה לכתוב משהו ליוצר החדר?
אפשר לשלוח מייל לכתובת האתר שיועבר ליוצר, לא לשכוח לציין את
שם החדר שבו מדובר.
atar.macom@gmail.com
~ חזרה לעמוד החדרים ~
דף הבית
אתר מקום פעיל משנת 1999 ומתעדכן באופן שוטף מאז.
ליצירת קשר - atar.macom@gmail.com