ככ לא מתאים לי כל העצב הזה..

כאילו הכל בסדר
אני מסתובבת
הכי מתפקדת
נחמדה וזורמת
חייכנית מתבוננת
לכולם מפרגנת
כאילו הכל בסדר
רק שלא יתקרבו ויגעו לי בפנים
או אפילו רק יביטו
כי אז יתקלף לי הכל
ורק אתחיל לבכות ולבכות
ולא לגמור
כאילו הכל בסדר
ורק אני פתאום מוצפת
בדמעות מוזרות שצצות
או על הילדים צועקת
כי אין לי כח בפנים, פניות
כאילו הכל בסדר

 

איך בכלל אפשר
להכניס מילים
בדקות
איך בכלל אפשר
להכניס חיים במילים
ואלפי רגשות וזכרונות
גם קשים,
שבכלל אין להם אותיות
מאיפה בכלל מתחילים לדבר
את החיים
מאיפה בוחרים
עבר הווה עתיד
מבדילים
איך בכלל אפשר לבחור
אילו מילים,
אי אפשר
אז עדיף לשתוק
שתיקה מנחמת
שתעטוף אותי סביב
ואז כל המילים שלא נאמרות,כמו רוקדות מסביבי
שומרות עלי
ולא נאמרות

 

גוש בגרון
תקוע חסום
של גועל שהולך וגואה
ורצון להקיא את כל מה שבפנים
זכרון שעדין לא מקהה
ותחושות של גוף כה חזקות,וזוכרות
בדברים שרציתי לשכוח
וילדה קטנה שרציתי לא לראות,
תכאב וחוסר אונים משווע
ומשהו גדול שהולך מתקרב
וקולות ותחושות משונות
ומח קטן וגוף כה עייף
וניתוק מסרב לעזוב
מקום בו נפגשתי פתאום
ורציתי לזעוק לא קרה באמת
או זה לא קשור אלי,או זה לא אני
אבל הגוף שלי מכריח אותי
להסתכל בעינים לשם
ולא להתנתק
כבר לא להתנתק
ואולי גם לבכות,כי זה בסדר
כי זה היה נורא ואיום,תבואו דמעות
ותלך לך גוש,ותצאו תמונות
ותרגע גוף,
כי כבר לא צריך להכריח אותי
להסתכל בעינים לשם

 

קראתי לך בואי
ורצית לבוא
אבל היה שם גדר ביני לבינך
ולא נפגשנו.
קראתי לך בואי
אך לא יכלתי
לדלג משוכות
בינך לביני
ולא נגענו
רציתי אותך, בואי
ולא הצלחתי
לבדי
להתיר הגנות ישנות, חדשות
חשובות מצילות
ונותרת מהעבר השני
ולא נתנו ידים
כאבתי- אותך
ולא הצלחתי
להביט בעיניך, להתחבק בידיך
רק עמדתי והבטתי
ורציתי , וקיויתי
גם מעבר למשוכות.
חיכיתי.

 

אזמה
אני אומרת אזמה לכל הקשיים

אזמה
לגוף שלי הדרוך,שלפעמים עושה בעיות

אזמה
ללב שלי היקר,שפועם פתאום ללא רצוני

אזמה
לזכרונות שעולים ברגעים כה גרועים

אזמה
להתפרצויות של כעס בזמנים הזויים

אזמה
לדחייה של קרבה, או מגע של חיבה מחברה

אזמה
אני יותר חזקה ויותר שווה
ואןלי יום אחד אני אפילו לא אצטרך להגיד
אזמה

 

את ואני
ככ יחד
תהומות של פחד
את ואני
איך הרשתי
איך הרפתי
איך זה כבשת את ליבי כך
שהתרכך לו אט אט
ונפתח לו מעט
והרשה להעיז לאהוב
איך לא וויתרת
אמונה שחתרת
ביטחון שהנכחת
שאצליח אט אט
לתת לו.לי.
לאהוב.
את ואני. אני ואת.
ים של פחד.
חוף של כח
לתת לאהוב.

 

דממה מתקתקת
וככ מנחמת
ועוטפת
בלי להזיק
בלי לפגוע
אל תתקרבו אלי
שלא תעזו
להתרחק
אני צריכה אויר לנשימה
אני מפחדת
צריכה קרבה
אל תתקרבו אלי
שמא הכל ישבר בפנים
ותפרוץ לה זעקה
ממקומות עמוקים
של חיה
של טורף
של גלים איומים
אל תתקרבו אלי
רק החושך יעטוף, גם הלילה
והכוכבים ירגיעוני כרגיל
וצרצרים ילטפו אותי
וציפורים יחבקו אותי
והרוח תכה על לחיי
אל תתקרבו אלי
כי ככ שבירה אני
אל נא, אל.

 

כאילו הכל בסדר
אני מסתובבת
הכי מתפקדת
נחמדה וזורמת
חייכנית מתבוננת
לכולם מפרגנת
כאילו הכל בסדר
רק שלא יתקרבו ויגעו לי בפנים
או אפילו רק יביטו
כי אז יתקלף לי הכל
ורק אתחיל לבכות ולבכות
ולא לגמור
כאילו הכל בסדר
ורק אני פתאום מוצפת
בדמעות מוזרות שצצות
כי אין לי כח בפנים, פניות
כאילו הכל בסדר
קראתי לך בואי
ורצית לבוא
אבל היה שם גדר ביני לבינך
ולא נפגשנו.
קראתי לך בואי
אך לא יכלתי
לדלג משוכות
בינך לביני
ולא נגענו
רציתי אותך, בואי
ולא הצלחתי
לבדי
להתיר הגנות ישנות, חדשות
חשובות מצילות
ונותרת מהעבר השני
ולא נתנו ידים
כאבתי- אותך
ולא הצלחתי
להביט בעיניך, להתחבק בידיך
רק עמדתי והבטתי
ורציתי , וקיויתי
גם מעבר למשוכות.
חיכיתי.

 

איך זה
שרב העולם
נמשכים זה לזה
גבר לאישה
ואני לא
איך זה שעומדים זה מול זה ומתקרבות השפתים
ונראה שרק רוצות לגוע ולישק
ואצלי לא,
רק רוצות להתרחק, נבהלות
איך זה
שרב העולם, גבר ואישה
נושמים זה את זה מתחבקים ומתנשקים
ורוצים לטעום אחד את השני
ואני לא
אני חוששת , מסתגרת, מתגברת
איך זה
שהרבה מהעולם , גבר ואישה
פוקחים עינים ומתבוננים עמוק באהובם
ואני לא
אני עוצמת עינים ,כשאנו קרובים ככ
אהובי שלי ,ואני
איך זה שרב העולם,עובדים ועובדים
ואולי נחים
ואני לא ,
לא סיימתי, עוד ארכה לי הדרך
של גבר ואישה
של רב העולם
כי אני עוד לא.

 

עצב מתקתק שאופף אותי
לך מפה
יגון מתקרב
מתחכך בי
עוף מפה
לא רוצה אותך שתדמים לי מנועים
או תספר סיפורים
או תשדר לי כל מיני שדרים
עלי , או על עצמי, או על איזו ילדה מעצבנת
מנדנדת, ובוחנת,מתחננת??
ואולי לא??
אל תבוא אלי עצב,
אין לי כח לחוש את הדמעות
מגיעות לקצה
ונתקעות
לא רוצה להיות עצובה
השמחה יותר שווה
ומרהיבה
ומקלילה
אל תבוא אלי עצב,
לך, בבקשה???

 

הייתי הולכת ברחוב וצורחת
הייתי זורקת אבנים על פינה
וקופצת ומדלגת ובורחת
ומתפקעת מצחוק עד נפילה
היו אומרים היא לא בסדר
היו אומרים צריכה אשפוז
ואני הייתי לי צוחקת
ובראש עושה סיבוב
הייתי פותחת ידים ועפה
ואת הרוח מסניפה
ונותנת לכאב לעוף החוצה
ורצה וצורחת וגם בוכה
היו אומרים היא משוגעת
היו אולי מנסים לעצור
אבל אני היתי ממשיכה הלאה
רצה רצה בלי לחזור

 

יושבת דוממה
ככ בודדה
ללא משפחה
ונותנת למוזיקה
לחבוק אותי
יחד,
לב אל לב נפתח בתקווה
לאהבה
השיר מתנגן
ואותי מסמם
בנוסטלגיות
פשוטות
אמיתיות
שאהבתי ככ
זכרונות, אולי מעטים
אופפים ומריחים לי
ריח של בית
הווי משפחתי
שכבר אין לי
נותרתי אני לבדי
יחד לב אל לב
נפתח ונראה
תאור שבשמים
והנני כסומא
ואין לי תקווה.

 

נפשי הפצועה
ילדה עזובה, בוכיה
איך זה נותרתי שם לבדי
וכולם הלכו להם
רק אני בפינה
עזובה שכוחה
עלובה.
ככ עלובה.

 

אתה חרא:
אני אחזיק אותך בשתי ידי, שלך
ואטלטל ואצרח חזק, באזנך –אזני
שנמאס לי ממך וכבר עלית לי על כל העצבים
אני שונאת אותך. ואותי, על ששונאת.
אתה תוקע לי מקלות בגלגלים.
רעד באיברים
לב מנתר לגבהים
דייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!
תרגע כבר ודי!!!!!!!!!
למה אתה לא יכול להניח לי??
אולי נעשה הסכם?
אתה ואני? אני ואתה?
גוף שלי. מכוער ויפה.
אומלל ואכזר
די כבר, אני מתחננת
נגמר לי הכח אליך
אולי סטירה חזקה תעזור??
ותחזיר אותך למקור??
אתה גוף של אישה, א י ש ה
מתי תזכור???
ותניח לי להתגעגע לאהוב שלי
מה כבר ביקשתי.??יא חמור
ותרשה לי להכיר כמיהה או תשוקה
מותר לי!!מגיע לי!!
תן לי לצאת אל האור!!
אין לי כח לדרך מפותלת
איטית וכה זוחלת
כדי לזכות בדרור
אני שונאתותך שאתה שומר חזק ככ
איזה חרא של בור
גוף שלי מכוער, משומש ושחור.

 

אמא שלי נסעה רחוק
אז אני מחפשת
אמא להשכרה
יש דרישות.מסוימות
לא כל אחת מתאימה
אני מחפשת
אמא רכה, אמיתית
אמא מעניקה
אמא גם חזקה
שאפשר להשען עליה
אמא מקשיבה
שאפשר לדבר איתה
ןלסמוך, שישאר רק אצלה
אמא חמה
שלא תחשוש ללטף, ולהניח יד
חמה ענודה, בטוחה
אמא שיהיה לה ברור
אהבתה
ותשדר זאת בכל צורה
אני מחפשת אמא
ולא כל אחת מתאימה
יש הרבה אכזבות בדרך
יש גם הרבה ציפייה
אני כאן, לא נסעתי
למצוא אמא אני פנויה.