בס"ד

שלום לכול אורח.

אני מתרגשת מאוד לשתף אתכם במה שעבר עלי בדרך הארוכה והכואבת עד שמצאתי את עצמי ועד שלמדתי לחיות עם מה שמצאתי…

אמרו לי שבמקום לחתוך כל החיים – כתבתי. אולי…

עברית היא לא שפת האם שלי לכן אולי שפה שלי פשוטה.שנתיים אחרי שעליתי לארץ הכתיבה שלי עברה לעיברית. מעולם לא וויתרתי על תקווה. מאז שחזרתי בתשובה גם חיפשתי מה אלוקים רוצה שאלמד מהנסיונות שלי. השתדלתי לראות ולהרגיש אותו למרות הכול. תמיד השתדלתי להעזר ולא להשאר לבד. נלחמתי ונלחמת.

יש שאומרים שהמילים שלי חוצבות את הלב, שיש בהן המון עוצמה, הרבה כאב. שירים הם הנשמה של היוצר, הנה נשמתי פתוחה לפניכם, שקופה כמו קנקן זכוכית: ים של דמעות, ים של כאב, ים של כוח, ים סוער, ים רגוע, ים של מלחמות, של אהבה, של חיפוש אחרי משמעות החיים, ים המוות, ים של התמודדות, ים של קפור וים של שמש מלטפת, של געגועים מתנגנים להם בחופשיות בין שמיים לארץ ועוד הרבה הרבה מים עמוקים.

תבחרו למה להתחבר ואל תוותרו לעולם על עצמכם. יש חיים אחרי המוות… אל תוותרו על תקווה. אנחנו ננצח!

שבע מדורי גהנום עברתי ואני כאן אתכם עדיין כאובה, עדיין זקוקה למישהי שתספוג את הדמעות אבל מלאה באמונה ואמון.

קרעתי שמיים ואלוקים נתן לי מתנות לרוב שכול אשה חולמת עליהם: בית חם וברוך שבנינו במו ידינו עם בן זוגי, זוגיות טובה. אני אהובה ואוהבת וזה ממלא אותי בחום. ברגעים קשים אני מרבה לפתוח את שיריי ושואבת מהם כוח אז אולי הם יהיו מועילים גם לכם?

ים

---

פעם…

זה מה ששורף אותך מבפנים.
זה מה ששורף אותך מבחוץ.
זה מה שכמעט אתה לא מבין
זה ימים ולילות שאתה לחוץ.
זה ימים ולילות שאתה לבד.
כריות שספוגות בדמעות רותחות.
זה אתה שמנסה לישר מבט
שלא יסתכלו לך בדמעות.
זה אתה שמנסה לעצב תדמית
שכולם יחשבו שאתה מקסים
שלא יחושו בפחד ממית
ולא יסתכלו לך לבפנים.
זה כולם שאומרים שאתה מוכשר
בחכמה, הבנה ובלב ענק
זה אתה שנותן לכולם בלי שכר
כדי לא להרגיש כאב ומחנק.
זה אתה שהולך בחושך לבד
מנסה לאתר פנסי רחוב.
זה אתה שחולם שיתנו לך יד
לצאת לעולם שחם בו וטוב.
זה אתה שטובע בלחץ סמיך
משתדל להגיע למטרות.
זה אתה את קולך בלילות מנמיך
שלא יסתכלו לך בשורות.
זה עולם שאוהב אותך מבחוץ.
זה עולם שמדהים אותך מבפנים.
זה כבוד מרוסק מפורר ומחוץ.
זה אתה שמסתיר ממנו פנים.
זה חיים שתמיד היה בהם טוב
אנשים שנתנו לך כוח וזמן.
זה אתה שהלכת לעתים ברחוב
מנסה תמיד להיות כמו כולם.
זה אתה שקפאת אז בלילות
מפחד סמיך של זוועות מלחמה
זה אתה שנואשת, חיפשת שמיכות
שיוכלו לחמם אותך בדממה.
זה אתה שתמיד בחרת לחיות
גם אם כאב עבר את הסף.
זה אתה שיושב עכשיו בדמעות
ושופך כרגיל אותו על הדף.

10.06.2013

 

 

פעם הייתי ילדה

פעם הייתי ילדה עליזה
ילדה חכמה, עצמאית וזריזה
פעם הייתי ילדה נדיבה
רגישה לזולת עדינה וטובה.
רציתי להיות ילדה מאושרת
ילדה שלאימא ואבא עוזרת.
חלמתי שפעם אהיה מוצלחת
אביא להורים חופניים של נחת.
התפללתי לקום בבוקר מוכשרת
שמחמאות בבית ספר קוצרת.
נואשת חיפשתי להיות אהובה
לעלות לפסגות על כנפי התקווה.
דמיינתי שיש מקום בחלל
שבו אהבה קונים במשקל.
"מה המחיר?” הייתי שואלת
וצחוק מתגלגל בתמורה מקבלת.
"אל תצחקו, אם אין לי בררה
אני אשלם בחיים עבורה…”

כיסתה השמיכה ילדה מכווצת
מחושך סמיך שנראה כמו מפלצת
ילדה מפחדת מהצל של עצמה
שלא תתפרק לבד בדממה.
ילדה מבוישת ילדה חצופה
בקושי שומרת על החום של גופה
ילדה שחלמה להיות נסיכה
וללבוש מלמלות לעיני המלכה.
ילדה שרקמה סיפורי דמיונות
בתקווה את הממלכה במעט לשנות.
שחשבה אם היא רק תיקח אחריות
דברים ישתנו לטובה בקלות.
אז המלך יביט בעייני המלכה
ושניהם יסכימו שהיא נסיכה
היא תשכח מהכול ותסלח לכולם
העיקר שיהיה לה מקום בעולם.
מקום כדי לשאוב ממנו כוחות
לא לוותר לעצמה ולבנות.
מקום כדי לחזור אליו ולבכות
אם הלב התנפץ להמון חתיכות
ורוח קרה ללא רחמים
שורפת תקוות ופותחת פצעים…

על נהר צפוני ישבה הילדה
מתבוננת באופק לקראת הפרידה
מים קפואים זרמו לדרכם
היא חלמה על ספינה לשוט בעולם
שחף לבן במים נגע
"מסכן, היא ריחמה, קפא ממגע"
היא חלמה עם השחף לעוף לדרום
וניפצה מציאות כדי לשמור על החלום…

עד ששמעה מתוך המבנה
קול של אשה אליה פונה:
"בואי מתוקה, את כן אהובה
עלי על פסגות על כנפי התקווה
הים התיכון ספג דמעתך
ואלוקים שמע תפילותיך.
שחף זקן החליף ממלכה
אך ספינתך ממשיכה את דרכה.
חיוכו-הכוכב שלך במרום
הצלחת להגשים את החלום.
תבכי ילדתי, החיבוק שלי חם
הוא לא יעלם, הוא שלך לעולם.
גם אם קשה לסלוח הכל
או התבלבלת בים הגדול
גם אם נפלת או טעית בבחירה
יש לך מקום בלבי יקרה…”

24/12/2013

 

מטוס ממריא

מטוס ממריא, שמיים!
סחרחורת התרגשות,
דייל הביא לי מים,
(תודה על הרגישות).
מבט קצר למטה
מגלה סודות,
הרגשתי שקטה,
ארזתי מזוודות.

חמש שעות שמיים
כמו חמש שניות…
ניירת לידיים
ולמוניות.
נהג, ירושלים
שכולה זהב.
דמעות בעיניים,
כל כך רוצה אליו.

חבקו אותי, שמיים!
הדרך מלוחה!
נכנסתי אל המים,
עכשיו התור שלך!..

לאן אני הולכת?
תרמוז לי כרגיל…
הרוח מאלפת
ולא נשמה בצליל.
אז מה! אמשיך ללכת
ואז נקרע הים,
הרוח מקלפת
ומלח על הדם!..
חבקו אותי, שמיים
והעיר כולה זהב!
הכל נשאר במים
מאחורי הגב…

מארצי הלכתי,
יצאתי מביתי,
וגם אני עזבתי
את מולדתי.
קרבו אלי, שמיים!
האירו בלילות.
תפילה על השפתיים,
שמרי מנפילות…

3.11.09

 

גלי חיים

גלי הים-גלי חיים.
הם נשברים ושוב עולים.
גלים גלים-גלי חיים
הכל רשות האלוקים!
עולם גדול-קטן אדם.
חייו הם כמו שחיה בים.
כשמשתוללת סערה
קשה לשמור על הסירה.
מצד לצד רוחות ערות
אותה בים מטלטלות.
ואם נופלים וצוללים
לתוך שכרון מעמקים
צריך ללמוד כמו מלחים
לשרוד במים מלוחים.
תמיד לצוף לנשום אוויר
למצוא כוחות ולהחזיר
ואחרי הסערה
שוב לעלות על הסירה.
ולהמשיך למרות הכל
לשוט ליעד הגדול.
במשוטים לחתור חזק
כדי להדביק את המרחק
עד קו האופק הנחשק
שבו התכול בתכול דבק
ומי הים אל מי מרום
ממשכים תמיד לזרום.
גלי הים-גלי חיים.
הם נשברים ושוב עולים.
גלי הים-גלים גלים
הכל רשות האלוקים!

12.06.2013

 

 

דם של שורדת

 

יש לך דם של שורדת רותח כאש
שגדוד חיילים לא היה מבייש!
הוא זה שדוחף לסגור מעגל
ולעלות בספירלה אל-על.
הוא זה ששורף ברוח חיים
כשחוזרת תחושה וחושפת פצעים.
שורף בעוצמה שבא לך לצעוק
שלא תצליחי יותר לסבול ולשתוק.
שיקפוץ הירח ואיתו הכוכבים
את לא תוותרי לעולם על החיים!
גם אם תפלי ותקיאי את דמך
את לא תוותרי לעולם על עצמך!
את לא תוותרי לעולם על תקווה
כי מגיעה לך הזכות להיות אהובה!
מלח ודם מעורב בדמעות
כשכל שריר מבקש שיתנו לו לבכות…
אניח לגשם לשטוף את פניי –
מלח תמיד שורף את החי.
דם של שורדת רותח כאש
שגדוד חיילים לא היה מבייש,
דם של מורדת, דם של אשה
דם שמותר לו לזרום בלי בושה
הוא זה שתמיד שומר על כוחות
מתוך הכאב לשקם ולבנות.
תינוקת, ילדה, נערה ואשה –
את גיבורה כשאת חלשה
בת מלך שמרת על עצמך בכבוד
גם אם בגדייך רחוצים בדמעות.
נשמה נצחית קיבלת בחינם
בזמן שגופך נוצר בעולם.
היא איתך, היא נשארת ויש לה עוצמה
היא רק מתחבאת כדי לשמור על עצמה.
כשחוסם לך הכאב את דרכי הנשימה
אחזי יקירה באותה נשמה.
חוליה הכרחית בשרשרת דורות
כמו עץ שדרכו ניזונים הפירות
תינוקת, ילדה, נערה ואשה –
חמה, עדינה, צנועה, רגישה –
את כוח פלדה ביסוד של יקום
דרכך אלוקים דואג לקיום.
יש לך דם של שורדת רותח כאש
שגדוד חיילים לא היה מבייש!
מותר לך להיות גאה בעצמך
מגנוזי מרומים נגזר עולמך!

23/03/2014

דמעות של כבוד

בפינה רחוקה בעומק הלב
יושב לו כבוד ובוכה מכאב.
יושב לו כבוד על כיסא נמוך
ומתאבל בחדר חשוך.
זולגות דמעותיו על דפי זיכרונות.
דקת דומיה נעמדו התמונות.
בעצב עמוק מספיד חלומות.
עשן של חורבן עולה מהחומות.

פרוצה, בודדה, עייפה מלכאוב
ילדה-נערה אבודה ברחוב,
קלופה, עירומה, שייכת לים
מופקרת סופית לידי העולם.
התנפצה המראה נמחקו המילים.
נהפכה נשמה לשק של שברים
נהפכה נשמה לשק חבטות
מלא תסכולים, עלבונות ובגידות…
שכול וכאב, אבדן ציפיות
חלל תהומי בלי חשק לחיות.
נשמה חנוקה בטיל דוקרני
מילים אחרונות על לשוני:
אבא, סליחה, אין לי כוח יותר
מתי התפקיד שלי יגמר?..
זוכרת קיבלתי תשובה בחלום:
"מוקדם לך מידי לעלות למרום"…
אשה צעירה על שפת התהום
נשמה אבודה מחפשת מקום
יושבת לבד על שרידי החומה
ומחליטה להשיב מלחמה…
נשק כבד, קרבות מתישים
מעל חיילים מפקד מאשים.
קשה להבין מי קרבן מי אויב.
מתחלפים הצדדים וקורעים את הלב.
פצוע אנוש צונח כבוד
ונחבט על קרקע ספוגה בדמעות.
בכוחות אחרונים מדמם וחרוך
הוא מתחבא בחדר חשוך…

בפינה רחוקה בעומק הלב
יושב לו כבוד ובוכה מכאב.
יושב לו כבוד על כיסא נמוך
ומתאבל בחדר חשוך…

28.03.2014

בכבוד

בכבוד לעלות בלהבות.
בעצמך להגן על עולמך.
בתקווה לעטוף באהבה
כל דקה של כאב ומועקה.

בדרכים להודות למלאכים
ולכולם שגדלתי לצידם.
גם למרום שעטף אותך בחום
להודות שהיה למי לבכות.

כוכבים כמו עיני האלוקים.
בלילות הן ראו את הדמעות.
ב"לבד" הן תמיד נתנו לך יד
ובאור קשקשו על השחור.

על דממה התנפצה הנשמה,
רסיסים התפזרו מהכיסים…
ובמופע את רקדת יחפה
שחקנית של שתיקה על הזכוכית.

במופעים לא הרגשת את הפצעים.
מרוב אדם לא עניין אותך הדם.
גם בסוף כשירדת לרחוב
מהמרחק את המשכת את המשחק.

עד יום אחד שסער במיוחד
ברוחות נעלמו המסכות,
על הבמה את עמדת עירומה
בבושה ששייכת לאישה.

בכבוד שעלה בלהבות
בדמעות ששרפו את הראות
בתקווה להנציח אהבה
בעצמך לא וויתרת על עולמך.

י'אייר 2014

 

 

עד השנייה האחרונה אשב לצידך
נשימות אחרונות אספור
תלית לבנה מונחת לידך…
אצלנו הסוף צחור.

בכאב תהומי אקשיב ללבך
לצעדיו כושלים…
עוד כמה דקות תפגשי עם עצמך
בעולם שכולו חיים.

חיבוק אחרון על גבול הוויה
רגעים נמסים של חום
שלום יקרה, שלום ציפייה….
מרגישה שנפתך המרום…

אבקש מרופאים לעזוב את חדרך
כדי לבכות את נפשי לבד
אלוקים בעצמו נלחם בשבילך…
ה' אלוקים אחד!

אשב בפינה על הכיסא הנמוך
ואתאבל חרישית.
אצעק לדיין ששוב הוא ברוך
אתחנן אליו על נפשי.

קרועה חולצתי, זולגות הדמעות
בוכה ילדתי בפנים:
מפחד עלי – מי ישמור בלילות?..
אענה לה בחום: ”אני…"

"כאשר אתפרק עייפה מלכאוב
מחכה לשעת מותי
את מי אחפש יחפה ברחוב?”
אשיב לה בחום: ”אותי…"

"כשגופי הקטן יישרף מבושה
למי אגלה את כולי?
כאשר אצטער שנבראתי אישה?”
אשיב לה בחום: ”לי…"

"כשאלך לאיבוד בין שבילי המבוך
ודמעות יכסו פניי
על מי בעולם אצליח לסמוך?”
אשיב לה בחום: ”עלי…”

"אם כאב מעורפל ינתק מחושים
ואפחד מהכוחות שלי…
איפה אמצא מקלט לנפשי?”
אשיב לה בחום: "אצלי…"

בואי, מתוקה, אני חזקה,
יש לי כוח לשמור עליך
כנסי לביתי, אני מחכה
לחיוך מאושר על פניך…”

9.05.2014

 

ממקום למקום

ממקום למקום התהלכתי.
בבתים שונים התארחתי.
את בגדיי בדמעות כיבסתי.
ובדרכים את עצמי חיפשתי.

במראה השבורה התבוננתי.
לאלוקים שלי התחננתי.
שישמור על תקווה דועכת
וייתן לי כוחות ללכת.

ליד הרבה מדורות התחממתי.
גם את שלי יום אחד הקמתי.
מאושרת אותה חיבקתי
ועל כול להבה נאבקתי.

את המרה השחורה כבשתי
כשאת הפצעים בחמלה חבשתי,
רסיסים כואבים אספתי
ובחום דמעותיי עטפתי.
כשילדיי בשמיכות כיסיתי
ומכאב תהומי בכיתי
אמה, שאלתי, למה?
לא חיבקת אותי בפיג'אמה?
מדוע במקום "ביחד"
זוכרת אני רק פחד?
מדוע בעת חולשה
את מכרת אותי לבושה?
מדוע היה לך נוח
שנמחקת אני בכוח?
כמו חרק מעצבן נמחצת
חנוקה בידי מפלצת?
כמו רכוש מיותר שותקת
להרגיש בכול זאת שייכת…

את צודקת, באמת
אין וויכוח עם מי שמת…

כבר שנים אני לא מתווכחת
תבורכי בבריאות ונחת.
כבודך ככבודי מרגישה
כמו בשר מבשרי בתחושה…
דורותיך בעולם הקמתי
כשבאש דמעותיי התחממתי…
מכבדת אותך בשרשרת-
מתנה מבתך הבוגרת
גם התאמתי אליה צמיד-
את מוזמנת אלינו תמיד.
תפילותיך התקבלו בשמיים:
יש לי כוח ואור בעיניים.

יש המון אהבה בלב
חוץ משכול תהומי וכאב.

אם מתאים לך – אני מוצלחת!
תבורכי בבריאות ונחת!
כואב לי לראות בתמונות
את שערותייך הלבנות…

את חוליה שלי בשרשרת
בחלקך על חלקי שומרת.
אולי פעם יהיה לי כוח
באמת עד הסוף לסלוח
ולבדוק אם שרד הגשר
שעליו התנתק הקשר…
בינתיים קבלי שרשרת-
מתנה מבתך הבוגרת.
אם תרצי לענוד גם צמיד-
את מוזמנת אלינו תמיד…

5/05/2014

 

אבא יקר, דמעות מלוחות
מתוך ערפל עולות וזולגות.
הן שורפות את גרוני, אלוקים הגדול.
תן לי כוח לשאת ולסלוח הכל.
הושיט לנפשי קרן שמש חמה
עייפה ממסע התייבשה הנשמה.

תן לי מים חיים להמשיך דרכך,
כי מים הדמעות חולצתי מלוחה.
הוא עלה לקראתי והסתיר את פניי
בזעקה חנוקה ים נקרע לפניי.

שמור עלי אלוקים ותאיר על דרכי
בלילות ארוכים תישאר לי מלכי.
וקבל בכבוד קרבנות אהבה
קרבנות של אישה ששמרה על תקווה.

גם כשמים רתחו וכאב משתק
את גופה מנפשה היה מנתק
היא ידעה שהים הוא שלך לעולם
ואתה לא נותן ניסיונות לחינם.

קרבנות של אישה – תפילותיה חמות,
בין כביסה לשטיפה ובישול ארוחות
תעלה למרומים תחבק ותזכור
שהים הוא ענק מסובך בו לבחור.

כאן קשה לפרש כיווני המצפון,
הערפל הכבד הוא סימן של צפון.

אבי היקר, דמעות מלוחות
מתוך ערפל עולות וזולגות.
הן שורפות את גרוני, אלוקים הגדול
תן לי כוח לקום ולסלוח הכל…

7 לינואר 2014

 

אולי אלה לא החיים
ואני ממציאה אותם סתם,
בא לי בוקר אחד מדהים
להתעורר ולהיות כמו כולם.
לדבר בלי שגיאות ומבטא,
לדעת פסוקים בעל-פה,
במקום לבכות במיטה –
"איך שפעם כתבתי יפה".

לא לטעום מבלבול הזהות
בעקבות עליה ותשובה,
ובמקום זעקת ריקנות,
עמוק להרגיש משמעות
כשאני מקיימת מצווה!

בא לי בוקר אחד מדהים
לבקש מכבודו הבמאי,
שבשבתות וחגים
יחכו לי בבית הוריי.

שיהיה לי מקום בעולם
ממנו לשאוב כוחות,
כמו שיש לכולם
שתורת אימהות ממשיכת.

בא לי בוקר אחד מדהים
להרגיש סביב נפשי חומה ,
לזרום עם שלוות אלוקים
ולהיות עם עצמי שלמה,
במקום לנהל מלחמה.

אך ככל שהזמן עובר
מתברר לי יותר ויותר
שכל אחד אחר
על אותה אשליה מצטער:
רוצה להיות כמו כולם –
לקום לבוקר מושלם
בלי לחוש בכאב של "אחר"
שבעומק לבו מסתתר…

בא לי בוקר אחד מדהים
עם "אחר" שלי להשלים
ובין אלף מיליון דרכים
לזהות: אלה, כן החיים…

2007

 

שלוש אותיות – רבה המשמעות
לאבא גדול אפנה ברשות:
שאלה מלבי פורצת עולה –
למה אני נעלמת מולה?

למה עכשיו, כמו ילדונת קטנה,
אני מסתירה את עצמי בפינה?

רק שהיא לא תסתכל בדמעות,
רק שלא תגלה שלמדת לבכות.

מחק עובר על שורות רועדות,
שלא תגלה שלמדת לשרוד.
כאילו את שוב מרגשה אשמה,
שבין מנצחות אינך רשומה.

כאב ובושה רקומים על תסכול,
אשן של חורבן שורף על הגבול…

אבא מדוע מים של דמעות
שלפתי אני את הכוח לחיות?

שלוש אותיות, רבה המשמעות.
נשמות לעולם לא יורדות בטעות.
אם כך אז מדוע בין ים למרום,
נפשי כל חיי מחפשת מקום?

שייכת לים, שוחה בין גלים,
תמיד מתביישת להיות במילים.
לתכול השמיים, לשמש חמה,
צוללת תמיד כשנשברת חומה.

שייכת לעם – בוכה על החורבן,
שבורה מכאב חנוקה מעשן.

אבא יקר, תזרים לי כוחות,
מתוך התסכול לעלות מדרגות,
להמשיך להודות שיצרני אישה,
מקור החיים, שותפה לקדושה.

שלוש אותיות-יסוד העולם,
אימא אוהבת ילדה בחינם,
אימא תומכת, אימא בונה,
גם כשכועסת, היא אמינה.

מתפעלת בחום מכל יצרה,
מקור נחמה מעלבון וצרה.
אימא – יסוד אהבת האדם,
כוח רצון מבריאת העולם.
כוח מפעיל ופועם בתקווה,
גם כשכאב מסתיר אהבה.

'”ד אלול 2013

 

מי את, האישה שבמראה?
כותבת את שורה אחר שורה,
והשיר שלך כמו שביל, נעשה ארוך:
שלשום עצוב, אתמול מבודח, היום נבוך.

מי את, האישה שבמראה?
בתוך ערמת כלים כמעט ולא נראית.
אולי כביסות הן חלק מדמותך,
אם במראה הן גם עומדות לידך?..

דמעות רותחות אל תוך הלב זולגות,
היטב רואות עיניים עצומות
כאב בודד הושלך על הרצפה,
את לתשובות ממנו מצפה…

תקשיבי, את, האישה שבמראה
אולי מזמן המראה שלך שבורה?..
לכן את לא רואה שבעולם
ניתן להיות שלם אם לא מושלם.

 

הרחק הרחק בלב הים
בין השמיים לעולם
בתוך מי הים הסוערים
מלח אחד חיפש חיים.
האוניה שלו הייתה
נראית קופסת קרטון פשוטה.

בתוך לבו עמוק עמוק
מרוב ייאוש בכה תינוק
מרוב ייאוש מרוב תסכול
ששכחו אותו בלול.

גלים בקצב נשברו
לחול סלעי כוחם וויתרו.
עופות על פני הים ריחפו
נישקו שמיים ובכו
הם לא נתנו סיכוי קטן
שהמלח ישרוד בים.
אך הוא עצמו היה לוחם
הוא לא וויתר נפשו להם.
תקווה תמיד בו פעמה
גם כשגלים פרצו חומה.
נחרד לקצב פעימות
בכל מצב המשיך לבנות.
בתוך לבו תמיד ידע
שיסודות דורשים פלדה
ולא נייר קרטון נמס
שלא טובעה דרך נס.

הוא לא ידע להיות חלש
רוחות ומלח הם לא דבש!
גם לא ידע להיות מסכן,
לבכות לשאול להתחנן.
הוא האמין למרות הכל
שעתידו להיות גדול!

צרב לו מלח בפצעים
הוא רק הסתיר מהם פנים.
דמעות טבעו בין הגלים
אך הוא המשיך ללמוד חיים.
ועל ספינה גדולה אחת
למד מקצוע מיוחד:
ביפנים זכר שהוא מלח
אך כלפי חוץ נהיה טבח.
חשב שדווקא מעניין
יש גם תפקיד וגם מגן.
עד יום אחד שסערה

בכוח אז תורן שברה
קרעה מפרש ואת כולם
ללא חשבון שטפה לים.
לתוך תהום נשאב טבח
ואז נזכר שהוא מלח…

בלב הים על הגלגל
זרוק הרחק ממעגל,
שואב כוחות מאמונה,
את הספינה שלו בנה:
הרים מפרש חיזק תורן
בין ים ורוח לתמרן.

שטפו דמעות את הפנים,
הוא לא עצר אותן בפנים.

נפלו שמיים על גלים,
לבו קרב לאלוקים.
ואז משום מקום נודע
שהוא עומד על הפלדה…
הרחק הרחק בלב הים
בין השמיים לעולם
בתוך המים הסוערים
מלח אחד מצא חיים…

י"ב אלול 2013

 

 

בעינייך הכחולות אסתכל,
לנשמתך העמוקה אקשיב,
שייתן לי כוחות קל
אהבה לך להשיב.

בקבוק ומוצץ לידך,
מנגבת דמעות אמך,
שאדע להקשיב לקולך
בפעימות מהירות של לבך.

שייתן לי כוחות אל
להפריד בין עיקר לתפל
כשנכיר בשתי לשונות
וכאב של אי הבנות.

שאדע להגן, לכבד
ולשמור עליך בכל עת.
לטפח כמו פרח בגן
בלי חשבון של כוח וזמן.

שנצליח להיות קרובות
תוך שנים ולמרות הניסיונות.

נתחזק במידות טובות,
בשמירת תורה ומצוות…
תתברכי בכל טוב, תגדלי…
יתמלאו משאלותיך לטובה…

וכשפעם חלון תפתחי,
ולחיים משלך תפרחי,
תשמרי תפילתי בלבך,
כדי לקרוא אותה לבתך…

2008

 

גשם, שלח טיפות
לשטוף את נפשי מדמעות.

דמעות שאינן זולגות,
דמעות שקפואות, תקועות,
דמעות של תקוות קבורות,
דמעות של ציפיות ריקות,
דמעות של חוסר זהות,
שכמו פזל גזור בטעות.

דמעות העדר גבולות,
של חומות שכל פעם נופלות.
נשברות, מתנפצות בכאב,
דמעות ששורפות את הלב…

ינואר 2009

 

חולשה וכוח – עולם של הפכים,
הם כה הרבה אצלנו מתחלפים.

חזק – יודע להסתדר לבד,
הוא מפחד בפנים מהזולת.

בכל אחד (אגיד ללא אשמה)
כזה חזק יושב בנשמה…

עולם זה אוהב את החזקים,
אוהב כאלה שתמיד שמחים
ובעינינו הם המצליחים.

לכן מגיל קטן אנו לומדים
איך לאחסן דמעות עמוק בפנים,
איך לא לבכות אף פעם במצב
בו מסתכלים עלינו מין הצד.
שלא יגידו: ”די! תפסיק עם השטויות!
אתה גדול מכדי לפני כולם לבכות!
אתה חזק? תלמד להתאפק.
זה כבר עבר בכלל ללא ספק!"

לכן קורה הרבה שמין צד
קשה לשאת דמעות של הזולת
ולחבק במקום להתחמק
ולספר על "כוח" ו"ספק"…
לכן קשה (אוסיף בין השורות)
לחשוב שינגבו לנו דמעות.

30.12.05

 

חצי נחמה

על סף יכולת להרגיש,
על סף יכולת להבין…
מקום שלא היה בו איש,
שבלילות יוצר שירים,
מקום שלא ידע לבכות,
שהתייבשו בו הדמעות,
מקום שלא ידע לשאול,
את, כן נכנסת לשם אתמול.
את כן היית, את כן ראית,
על סף יכולת אנושית
לשאת רגשות אשם קשים
למדת לא להאשים.
למדת לא לדרוש תשובות
אף לשאלות מאוד קשות…
את התגברת מתוך חלום
שבביתך יהיה שלום…

8.01.06

 

כשמילים מתפרקות בשורות
וטעם הדמעות הוא מר,
כשצלילים צורבים כמו כוויות
והיום מתערבב עם מחר,
כשהזמן לא חשוב
וכאב עוצר נשימה,
אני רק מזכירה לך שוב –
את עדיין אינך אשמה.

את תמיד חיפשת אהבה,
ודאגת להחיות תקוות,
גם כשפעם ללא תשובה
במקומם נעמדו מצבות.

את חיבקת אבנים קרות
עד שרוח הקפיאה דם.

את רצית להמשיך לחיות
ונלחמת איתה עד עולם.

את נלחמת עד סף הכוחות
גם אם חושך היה מסמיך,
אם נפלת וקיבלת כוויות,
קמת מוכנה להמשיך.

עכשיו שמרי על אוצר
שקנית בדם ודמעות,
שלמת עליו כה יקר
עד שאהבת לחיות.

7 לדצמבר 2013

 

להספיק אחרי הגלגל,
לנסות לסגור מעגל.
דמעות של שנים רחוקות
עדיין נשארו מלוחות.

עדיין צורב העלבון,
מפוזר בין שבילי זיכרון
וטעם הבגידות המר
עדיין בגרוני נשאר.

הייתי רוצה לשאול
את אלוקים הגדול,
מדוע משאיר כאב
צלקות של כוויות בלב.

מדוע כל כך עצוב
ולמי זה בכלל חשוב
שאני בוכה כאן לבד,
מנסה להסתיר מבט.

והזמן שוב אינו עוזר,
אולי מטשטש יותר
או רק מסבך יותר,
חיים בתפקיד אחר.

אף אחד לא רואה דמעות
שזולגות על חורבן התקוות,
גם אם על סף כוחות
אני שוב אוהבת לחיות.

5 לדצמבר 2013

 

רציתי את לחש הגלים
לתרגם לשפת המילים.

לחוש את השמש מלטפת
שאת השורות שלי עוטפת…

רציתי עם קולות המים
להתפרץ אל השמיים.

עם הגלים להתגבר
ועל החוף להישבר.

זמנית לשכוח את הכל,
להיספג אל תוך החול,
להסתמך על הגלגל,
להיות מחוץ למעגל-
לתת אוויר לנשימה
שתעביר לנשמה…

אך שוב עם רוח סערה
לתוך הים ללא סירה…
מלוח רעש של גלים
גם אם תורגם הוא למילים.

סוף הקיץ תשס"ט

 

 

לילה ירד. אגיד לו שלום,
שיעטוף את נפשי בחלום…

אמא ,חבקי אותי, הלילה ארוך…
ידך על מצחי מונחת ברוך…
שמיכה, תכסי אותי, תני לי מגן,
שמרי על גופי רועד וצונן…
שמרי מחלום שחוזר כל פעם
שאני וגופי נפרדים לעולם…

אני משוחררת, אני לא מרגישה,
זו דרכי לנצח כאב ובושה,
זה הוא שביל המבריח מלחץ מתמיד,
מידיו החונקות של הלילה מפחיד.

חורף 2009

 

שמעתי אותך לוחש באוזניי –
"אני שומר על הכל תקוותך – תקוותיי,
תקווה אחרונה הכי יקרה לי
כי למדת להיות ממנה קרובה לי"

"אלוקים היקר – כואב לי לשמוע
שהיה לדרכי לטפס כה גבוה,
להיות ראויה להחיות את תיקווה,
להרגיש על עולם שלך אהובה.

כואב לי אבי, כואב לי יקר.
דמעות מלוחות זולגות על הכר.
תגיד לי מדוע נוצר העולם
שנגזר ללבי לאהוב לחינם?”

שמעתי אותך בחום לי לוחש:
"תביני הכל כשניפגש.
עולם השאלות הוא עולם החיים,
אהבה ואבדן בו מתמזגים.

אגלה לך מעט זה לא לחינם:
בלב הענק בנית לך עולם
גם כשכאב עבר את הסף,
בכו אנשים במקומך על הדף.
תבכי מתוקה – אני מנחם,
אני המקום לדמעות שלכם.
הגיע הזמן שתתחילי לחיות:
להרגיש, להבין, לחבק ולבכות."

אלוקים הגדול קבל תפילותיי
חמות מלוחות מכאב דמעותיי
בין קירות של ביתי שתהיה חשובה
עוטפת, חמה, מכילה אהבה.

אבא החם תחבק דמעותיי
ותן לי כוחות לגדל ילדיי,
להשרות בביתי אווירה מתאימה,
שיצליחו לספוג מקדושת השכינה.

מתחננת אני שקבל תפילותיי,
שירגישו תמיד אהובים ילדיי.
תבטיח אבי כשתבנה המקדש,
כל בית שחרב להקים מחדש.

ביתנים אני אנסה בעולם
לקרב לבבות לחבק בני אדם,
להקשיב להבין ולשמור על תקווה
שעולם אמתי הוא מלא אהבה.

21 ליוני 2013

 

נשמה ממרומים ירדה,
"שמרו על כבודי "היא פקדה.
בת מלך באה לעולם,
קבלו את פניי, בני אדם.

וקולה היה כה חזק
שצייתו לו רובם למרחק.

אך ברגע שנוצר החיבור
עם גופה ונותק התבור,
קולה נחלש עד רמה
שכמעת לא היה נשמע.

"זה תנאי קיומי" זעקה,
מתכווצת כמו ממכה,
מתפרצת מאין בררה,
כשנמנעת ממנה בחירה.

"שכבודכם לא יהיה מבוזה,
כבדיני מרגע זה!”

בקולה הדורש עוצמה,
כול אחד את עצמו שמע.
היו כאלה שהרגישו זלזול
בכבודם ואפילו פיצוי
על גופה הקטן והחלש,
שהתחילו חינוך של ממש…

שתדע לעולם נשמה
היכן נמצא מקומה…

נשמה התכווצה התביישה
מתסכול וכאב התייבשה.
לתוך עצמה כה עמוק התכנסה,
שמרוב מאמץ התנפצה…

והחליטה לחסום כל שביל
שללב השבור מוביל…

2006

 

שורות כתובות בכתב צפוף,
בעפרון צהוב.
אשאל אתכם ביום עצוב
מתי יהיה לי טוב..

וכרגיל ללא תשובה,
אמשיך את הסיפור –
למה להפריע לדמעות
לשטוף את האיפור.

תראי איך גשם זלעפות
נשבר על החלון,
כך על רכבת זיכרונות
נשבר ההיגיון.

את מלווה את השנים
קרון אחר קרון
ומרגישה אותך בפנים
על סף השיברון.

הזמן הוא לא תמיד תרופה,
נדמה לך לפעמים.
הוא רק מגדיר את המפה
לעבודת חיים.
הוא מקיים את הגבולות
של חומר בעולם,
שנמהר תמיד לחיות
כל רגע נעלם.

פסים מתחת מסתבכים,
איתם הרכבות
ואנו לא תמיד זוכרים
מקום התחנות.

שמחה ועצב מהולים
בים של מטרות
ואנו לא תמיד בוחרים
שילוט של רחובות.

כאב הוא חלק מהחיים,
כל עוד דולק הנר –
הוא מקרב לאלוקים
שעל הלהבה שומר.

הזמן הוא לא תמיד תרופה,
נדמה לך לפעמים.
הוא רק מגדיר את המפה
לעבודת חיים.

כ"א כסליו תשע"ד

 

אבא, שטוף את הדמעות
של תקוות שבורות.
במדבר יבש
רק אותך לי יש.
תמלא בורות
בגשם זלעפות.
שישטוף פניי
שורף לי על החי.
מלח, דם, דמעות
קור של מצבות
אדמה טרייה –
גבול של הוויה.
כאן כולם שבים
כי לכאן שבים
אחרי מסע
בלי מעמסה.
כאן אין הנחות
ואין מסכות
כל אחד עומד
מול מלכת אמת.
מבטה חודר
ומאיר בנר.
כל אחד חשוף
כמו קנקן שקוף
ועונה יבש
"זה כל מה שיש…"
אבא, שמור עלי
שורף לי על החי
ותספוג את הכאב
מחדרי הלב.
אני כאן מולך
כמו ילדה בוכה
נשמה נצחית
בתוך כלי זכוכית.
השביל שלי אבוד
וקולי חלוד…
שלח נא לי ברכה
מול אותה מלכה
לעמוד זקוף
כמו קנקן שקוף.
מול מבט חודר
לתסכול שובר
להמשיך דרכי
כל עוד רוחי
בקרבי בוערת
ועלי שומרת.

 

ט"ז אדר 2014

 

להיות שייכת לעצמך,
להיות בונה את עולמך,
להיות בין דף לעפרון,
מלכה של משחקי לשון.

להסתתר בין השורות,
זורמות, עולות ונשברות.
מתוך האמת שלך הפנימית,
להתפרץ ללא תכנית.

לזעזע יסודות,
למחוק בפנים עולם סודות,
עולם אפל ספוג דמעות,
מקום קבורה של התקוות.
מנקודה הזו שאת
לראשונה הרמת מבט.

לפרוץ גבולות של מציאות –
את לא נולדת בטעות!

לצלול, לזרום עם הכאב,
לתת לו דרך מהלב.

לפתוח דלת לתקווה,
לנשום אוויר של אהבה.
למעמקי הנשמה,
לשאוב אוויר בנשימה
ולהודות לאלוקים
שמחדש אותך הקים.

על כל שורה שלך הפנימית,
שנכתבה על פי תכנית…

י"א באלול 2013

 

שמיים שמיים,
כחול ולבן,
את עוצמת עיניים…
לרגש אין זמן.
שמיים שמיים
קרבה לבורא.
דמעות הן לא מים
ככל הנראה.
על גבול היכולת
מילים להסביר
בתוך מערבולת
שילמת המחיר.
שילמת וביוקר
על ציר הנמתח
שתקומי בבוקר
בבית משלך.
שבוקר יגיע
ישלים עם החלום,
שתוכלי להצביע
על לילה ויום.
שמיים שמיים
הכל לטובה,
את עוצמת עיניים
בדמעות של תקווה…
17.01.06