תעודת זהות

-התעללות מינית בילדות
-הפרעת אכילה לא מוגדרת:2 אישפוזים בילדות ואחת בבגרות
-דיכאון
-פוסט טראומה
-כדורים פסיכיאטריים
-ניסיונות אובדניים
-פגיעה עצמית
-התקפי חרדה
-דיסוציאציה
-קשרים הרסניים עם גברים
-פלשבקים
-פגיעה נוספת
-סמים
-אלכוהול
-סיוטים
-הפרעות שינה
9- מטפלות עד היום
-אשפוזים פסיכיאטרים

במשך השנים שעברו מאז שפתחתי את החדר בגיל 16(היום אני בת 24) עלו לי
עוד זיכרונות מהפגיעה ובעצם עד אז היה לי זיכרון אחד מההתעללות ועוד
משהו שהיה שם שלא היתי קוראת לו זיכרון אבל תמיד ידעתי שזה קרה יותר
מפעם אחת משהו עמוק בפנים פשוט ידע.

היום יש לי כמה זיכרונות הם עדיין לא שלמים ולא ברורים אבל זה יותר נורא
ממה שיכולתי לתאר לעצמי..לפעמים אני חושבת שעדיף היה לי להישאר עם
הזיכרון הבודד הזה ועם הנספח ולא להיזכר בעוד.

הוא היה שכן,אבא חורג לשתי בנות ואבא לתינוק קטן,הוא היה סומלי ובקושי
ידע לדבר אנגלית,הוא היה מכה את הבת הקטנה ואת אשתו ועד לפני 3 שנים
אפילו לא ידעתי איך קוראים לו.

הוא-מוחמאד.
הוא חייך אלי
הוא שיחק איתי
הוא התחנן אלי
הוא הפשיט אותי
הוא נגע בי
הוא אנס אותי
בו נגעתי
מאז הושתקתי.
לפני 9 שנים היגשתי נגדו תלונה,אבא היה לצידי לכל אורך הדרך.הוא בעצמו
היה שוטר באנגליה כך שידע את התהליך של הגשת תלונה באנגליה.

כאן נתקעתי..כבר מרגישה איך אני נחנקת והדמעות עולות.

התהליך היה ארוך..מידי כמה חודשים היתי מקבלת מייל מהשוטרת שעימה היתי
בקשר לאורך השנים.

אחרי תקופה ארוכה של כמה שנים הם הגיעו לארץ בכדי לקחת ממני עדות,הם היו
מצוידים בציוד כמו מצלמות ומיקרופון.3 הם היו,שני שוטרים והשוטרת
לבושים בחליפות עם עניבה.

אחרי תקופה נוספת שלחו לי מייל שהם הצליחו לאתר את האדם שפגע בי.

שוב תקופה עברה והם ביקשו שאבוא לאנגליה בכדי לזהות אותו במסדר זיהוי.
נסעתי עם אבא והתהליך נמשך 4 ימים.

ישבתי עם השוטרת בחדר ועברנו ביחד על הכל כמו שעדות הראשונה רק שכאן
היתי צריכה להיכנס ליותר פרטים ולצייר את הבית שלו..להיזכר בריח
ובצבעים...

ולענות על שאלה שבעדות הראשונה לא היתי מסוגלת לענות עליה.
תתארי את איבר המין שלו.
התנתקתי..קפאתי..מסתבר שגם פצעתי את עצמי..מישהי נוספת נכנסה לחדר
והצליחה להחזיר אותי
ואז הציוד נתקע והיינו צריכות לדחות את הכל לעוד יומיים.
יום למחרת היה המסדר זיהוי.
אני יושבת מול צג מחשב 9 גברים,9 פרצופים,כולם שחורים.
ולי אין מושג איזה מהם זה הוא.
הראו לי תמונה עדכנית שלו מהשנה האחרונה כי לא מצאו תמונה ישנה שלו.
ובעיקר כי לא זכרתי את הפנים שלו.
אז ניחשתי וטעיתי.
הם היו בטוחים שזה ילך למשפט ולא הפסיקו לעודד אותי.
כמה חודשים אחרי ואני כבר בחזרה בארץ,יום ראשון בעבודה חדשה שעבר דווקא
בסדר.
אני חוזרת הביתה ואבא אומר לי שקיבלנו מייל מהמשטרה ושאלך לקרוא.

אני לא יכולה להגיד שמאותו הרגע היתה לי הרגשה רעה כי כבר מהתחלה לא
האמנתי שזה ילך למשפט
אף פעם לא חשבתי שבאמת באמת יאמינו לי וכך היה..

הפרקליטות החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות ואף המליצה לשוטרים לעצור
את החקירה ולא לאסוף ראיות עתידיות.

העיקר שניסיתי,לא?