מכון תודעה כל הזכויות שמורות ©

הכנס השנתי ה-11ללימודי נשים ומגדר ולתיאוריות פמיניסטיות של הפורום ללימודי נשים עם NCJW והתוכנית ללימודי נשים ומגדר בסיוע NCJW אוניברסיטת תל אביב

הפמיניזציה של העוני

23-25 בפברואר 2003

הגלובליזציה העכשווית נשענת על מערכת כפולה של דיכוי – הנאו-ליברליזם והפטריארכיה. מערכת השליטה הנאו-ליברלית מארגנת את השוק למטרה היחידה שהיא להוציא ממנו מקסימום רווח על חשבון ותוך פגיעה ברוב. היא מקצינה את חוסר השוויון הכלכלי בין המדינות השונות ובתוך המדינות בין גברים ונשים וכן בין המעמדות החברתיים השונים. הליברליזם מרוויח בגדול מקיום הפטריארכיה שמאפשרת לו לנצל את כוח העבודה הנשי, להחזיק את הרוב הנשי בנחיתות כלכלית והפחתת ערך חברתי ולמסחר את גופן.

רוב המחקרים על הגלובליזציה הקפיטליסטית העכשווית לא מתייחסים להיבט הגלובלי של תעשיית המין. סקטור זה של הכלכלה העולמית מתפתח וגורם לניידות גדולה של אוכלוסיות, יוצר רווחי עתק ומרכז את האיפיונים העיקריים שלא נראו עד כה בכלכלה הקפיטליסטית. כתוצאה מצמיחה חסרת התקדים של סקטור זה נוצר סיכון לזכויות אדם בסיסיות בעיקר של נשים וילדים שהפכו ל- "סחורה מינית". הדינמיות של התהליך היא כה גדולה שמאז בייז'ין 1995 מאמצים הארגונים הבינלאומיים עמדות שנוטות להכרה בזנות כשוק חופשי למרות שיח שמצביע על ומאשים את התוצאות של הגלובליזציה של תעשיית המין. בעצם המדיניות של ארגון הסחר העולמי בעד הגלובליזציה הנאו-ליברלית הפכה להיות גם המדיניות של ארגונים אירופאים ובינלאומיים כמו האו"ם בתחום הניצול המיני של נשים וילדים.

הגלובליזציה הקפיטליסטית כוללת היום "מסחור" בני אדם – חסר תקדים בהיסטוריה. במשך 30 השנים האחרונות השינוי הדרמטי ביותר של שוק המין היה הפיכתו לתעשייה, הבנליזציה שלו והתפשטותו המסיבית ברחבי העולם. תעשייה זו, בו זמנית גם חוקית וגם לא חוקית, הגורפת רווחים של מיליארדי דולרים יצרה שוק שבו מליוני נשים וילדים הפכו לסחורות בעלות אופי מיני. שוק זה התפתח ע"י פריסה מסיבית של הזנות (כתוצאה, בין השאר, מנוכחות כוחות צבא העסוקים במלחמות או בכיבוש שטח אוייב במיוחד בארצות שהפכו תעשייתיות לאחרונה), ע"י פיתוח ללא תקדים של תעשיית התיירות הבינלאומית, ע"י פיתוח ונורמליזציה של הפורנוגרפיה,  ע"י גידול בתחום הנישואין המוסדרים וכן ע"י הצורך בצבירת הון. להגיד שהתרחש תיעוש של הסחר במין זה להדגיש עובדה: אנחנו עדים בין השאר להתפתחות של ייצור המוני של "נכסים" ושירותי מין – וייצור זה מביא לחלוקת כוח העבודה ברמה איזורית ובינלאומית. ה- "נכסים" מורכבים ברובם מבני אדם שמוכרים שירותי מין.  תעשייה זו, שמתפרסת בשוק גלובלי, המשלב בו זמנית את המקומי והאיזורי, הפכה לכוח כלכלי שאי אפשר לעקוף אותו. הזנות והתעשיות הסמוכות לה – ברים, מועדוני  רקדניות, סלוני עיסוי, מפיקי פורנוגרפיה וכו' …- נשענות על כלכלה מחתרתית מסיבית שנשלטת על ידי סרסורים הקשורים לפשע מאורגן ושלטונות מושחתים נהנים מזה. שרשראות מלונות בינלאומיות, חברות תעופה, ותעשיות התיירות מרוויחות ובגדול מתעשיית המין. הממשלות בעצמן מרוויחות ממנה: ב1995- העריכו שרווחי הזנות בתאילנד היוו בין 59% ל60%- מהתקציב של הממשלה. לא בלי סיבה ממשלת תאילנד שיווקה ב1987- את תיירות המין במילים אלו: "הפרי התאילנדי שהינו יותר טעים מהדוריאן (פרי מקומי) הינו הנשים הצעירות". ב1998- ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) העריך שהזנות מהווה בין 2% ל14%- מהתל"ג של תאילנד, אינדונזיה, מלזיה והפיליפינים. על פי מחקר של בישופ ורובינסון תעשיית התיירות בתאילנד מייצרת 4 מיליארד דולר בשנה.

תעשיית המין הפכה לאסטרטגיית הפיתוח של מספר מדינות: מלבד תאילנד גם ברזיל, קובה, רוסיה, קניה, סרילנקה, פיליפינים, ויאטנאם, ניקרגואה ואחרות. הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית עודדו מדינות באסיה, אמריקה הלטינית ואפריקה לפתח את ענף התיירות והשעשועים שלהן על מנת להחזיר את הלוואות הענק שניתנו להן. בכל אחד מהמקרים, גידול בסקטור התיירות והבידור איפשר את פריחת תעשיית המין. במקרים מסויימים כמו בנפאל, הנשים והילדים הועברו ישירות לשווקים איזוריים או בינלאומיים (בעיקר בהודו והונג-קונג), ללא פיתוח משמעותי של הזנות המקומית. במקרים אחרים, כמו בתאילנד, התוצאה היתה פיתוח בו-זמני של השוק המקומי – ושל השווקים האיזוריים והבינלאומיים. בכל מקרה ה- "סחורות" האלו, גם ברמה האיזורית וגם ברמה הבינלאומית, נעות מהאיזורים העניים לאיזורים פחות עניים או עשירים. כך למשל מעריכים שב10- השנים האחרונות כ200,000- נשים ונערות מבנגלדש נסחרו לפקיסטן, בעוד שכ20,000- עד 30,000 מהזונות של תאילנד נסחרו מבורמה.

הגלובליזציה הקפיטליסטית מתאפיינת יותר ויותר על ידי הפמיניזציה של ההגירה. חלק גדול מזרם ההגירה נעשה לעבר המדינות המתועשות. הזונות הזרות נמצאות כמובן בתחתית ההיררכיה של הזנות. הן מבודדות חברתית ותרבותית ועוסקות בזנות בתנאים סניטריים גרועים ביותר. המעמד של הנשים והילדים התדרדר בעולם מכאן ואילך. במדינות רבות של העולם השלישי וכן גם במדינות של חבר העמים ומזרח אירופה, כתוצאה ממדיניות התאמת המבנה הכלכלי שלהן לשוק העולמי והכלכלה החופשית, הנשים והילדים הפכו לחומרי גלם חדשים במסגרת הפיתוח של הסחר המקומי והבינלאומי.

לדוגמא רוסיה: במוסקבה בלבד יש כ120,000 – 130,000- זונות ומעריכים שגברים רוסיים וזרים ברוסיה קונים שירותי מין תמורת 7 מיליארד דולר בשנה. בעיקר מאז שנות ה90- זנות היוותה סימן לפמיניזציה של העוני ברוסיה ובארצות מזרח אירופאיות אחרות. אבטלה, אפליית מגדר, ומסחור החינוך והבריאות השפיעו בעיקר על נשים שכתוצאה מכך היו חייבות להרוויח לחמן על ידי שימוש בדרכים אלטרנטיביות. מנקודת מבט כלכלית ל- "סחורות" אלו יש יתרון כפול: הגופות האלו משמשים גם כנכס וגם כשירות. ליתר דיוק אנו עדים לא רק למסחור הגוף אלא גם למסחור הנשים והילדים עצמם כסחורה, מכאן הרעיון השכיח המתאר את הסחר במיליוני נשים וילדים כצורה חדשה של עבדות.

עובדות אלו מגדירות את התנאים וההיקף של הגלובליזציה הקפיטליסטית העכשווית עבור נשים וילדים המנוצלים על ידי שוק המין. חייבים להוסיף גורמים קובעים: חטיפות, אונס, ואלימות תמיד ישמשו כבוראי תעשייה זו. גורמים אלו הכרחיים לא רק לפיתוח השווקים אלא גם לשם "ייצור" סחורות אלו כיוון שהם תורמים להפיכת הגופות ל- "מתפקדים" עבור תעשייה זו שדורשת מוכנות טוטלית של הגופות. בין 75%-80% מהזונות עברו התעללות מינית בילדותם. יותר מ90%- מהזונות נמצאות תחת פיקוח של סרסור. על פי מחקר שנעשה על הזונות באנגליה 87% מהזונות היו קורבנות של אלימות במשך השנה שקדמה למחקר,43% מהן סבלו מתוצאות של תקיפות מיניות חמורות. על פי מחקר אמריקאי 78% מהזונות נאנסו על ידי הלקוחות או הסרסורים שלהן בממוצע 49 פעמים בשנה.49% היו קורבנות של חטיפות והועברו ממדינה למדינה בתוך ארה"ב וב27%- מהן הטילו מום. הגיל הממוצע לכניסה לזנות בארה"ב הינו 14. בתנאים כאלה האם אפשר עדיין לטעון שקיימת זנות חופשית ולא בכפייה? בארצות בהן הזנות ממוסדת הזונות הזרות מהוות את הרוב הגדול של הזונות. הן במעמד מפוקפק כתוצאה מהגירה מחתרתית ואינן נהנות מהנורמות הבריאותיות שאמורות "להגן" על זונות ו- "קוני" המין.

לבסוף, הזנות מתפתחת גם דרך הניצול של נשים ממיעוטים אתניים. כך ב1980 40%- מהזונות של טאי-פיי בירת טאיוואן היו ממוצא אבוריג'יני (שבטים מההרים), בקנדה 90% מהקטינות בזנות הן משבטים אינדיאניים כאשר האינדיאנים מהווים רק 2% מהאוכלוסיה. בהונגריה 60% מהזונות הן צועניות כאשר הצוענים בהונגריה מהווים כ4%- מהאוכלוסיה. רוב הזונות בתאילנד מגיעות מבורמה, לאוס וקמבודיה ובין הזונות שהן ילידות תאילנד רובן באות מהמיעוטים האתניים כמו אקא, מאו ומונג. ב30- השנים האחרונות מספר בני שבט האקא ירד ב40%- בגלל הסחר בבני אדם למטרות זנות ומחלת האיידס. בעולם הלקוחות של הצפון מנצלים את הנשים של הדרום והמזרח, בדרום עצמו הלקוחות המקומיים מנצלים נשים וילדים של מיעוטים אתניים.

במשך שלושה עשורים רוב הארצות של חצי הכדור הדרומי ידעו פיתוח פנומנלי של הזנות ובמשך העשור האחרון גם ארצות חבר העמים וארצות מזרח ומרכז אירופה עברו תהליך דומה. מיליוני נשים, נוער וילדים חיים ברובעים ה- "חמים" של הערים הגדולות במדינות שלהם או במדינות השכנות. מעריכים שבתאילנד שני מיליון נשים מועסקות בזנות,300,000 בפיליפינים,500,000 באינדונסיה, קרוב לשמונה מליון בהודו, מתוכן 200,000 נפאליות.1,500,000 בקוריאה,142,000 במלזיה, בין 60,000 ל200,000- בוייטנאם ומיליון בארצות הברית. בין 50,000 ל70,000- באיטליה וכמחצית מהן זרות בעיקר מניגריה.30,000 בהולנד שמתוכן 80% נסחרות, 400,000 בגרמניה שמתוכן 75% נסחרות ו200,000- בפולין. ארגון הUNICEF- מעריך שמדי שנה נכנסים לתעשיית המין כמליון ומאתיים אלף ילדים בעולם. אתמול 23/02/2003 בעל תפקיד בכיר בארגון UNICEF צוטט שבמשך 30 השנים האחרונות כ30- מיליון נשים וילדים נסחרו רק באיזור אסיה וכינה תופעה זאת "סחר העבדים הגדול בהיסטוריה". מלבד ציון הגורמים הידועים הדגיש הבכיר כי רוב נפגעי הסחר הינם שייכים לקבוצות מיעוטים או שהם פליטים, יתומים, נזנחו או עניים. במקביל לשגשוג הזנות המקומית הקשורה להגירה מהכפרים לערים מאות אלפי צעירות מועברות  אל המרכזים האורבניים של יפן, של אירופה המערבית, צפון אמריקה והמזרח התיכון כדי להציע שירותי מין במסגרת תעשיית המין המתפתחת בארצות אלו עבור הגברים שקונים סקס. הגירה זו מהכפרים אל המרכזים העירוניים הקרובים אינה מראה סימני האטה אלא להיפך.

מעריכים שכ150,000- הזונות ביפן מגיעות בעיקר מטאיוואן, פיליפינים, תאילנד ורוסיה. מדי שנה כ50,000- נשים מהרפובליקה הדומיניקנית מוברחות למדינות אחרות לתעשיית המין. נציין שבהולנד הן מהוות כ70%- מהזונות בחלונות של אמסטרדם. מעריכים שכ500,000- נשים מחבר העמים וממזרח אירופה מועסקות בזנות באירופה המערבית תחת פיקוח סרסורים ומהוות הכנסה של 100 מליון דולר ביום לאירגוני הפשע הרוסיים. נשים מאמריקה הלטינית, אסיה, קריביים ואפריקה נסחרות לאירופה ולצפון אמריקה כיוון שקיים שם שוק מין שמדגיש את היופי האקזוטי של נשים אלו. רעיון זה מבוסס על אתנו-סקסיזם. את אותו אתנו-סקסיזם מוצאים גם בתעשיית הפורנוגרפיה.

הפורנוגרפיה היא היום תעשיה עולמית מוקרנת להמונים ולגמרי בנאלית שלא רק משווקת חוסר שיוויון מיני אלא גם פועלת לחיזוק אי-השיוויון הזה. היא הפכה לחלק מהתרבות, חדרה לתודעה וכתוצאה מכך היא משפיעה על מכלול הסמלים החברתיים באמצעי התקשורת המסורתיים או החדשים. הפורנוגרפיה אינה רק תעשיית הפנטזיות: היא משתמשת ומנצלת בני אדם ובעיקר נשים וילדים. מאות אלפי המשתתפים בתעשיה זו עוברים באמת אונס, אלימות ואפילו רצח. הפורנוגרפיה המסחרית מייצגת בעצם את ההזניה של הפנטזיות הגבריות. היא הופכת את הנשים לילדותיות ואת הילדים לבוגרים מינית. אי אפשר לצמצם את השיח על הפורנוגרפיה רק לשיח על חופש הביטוי. כיוון שגם פה מדובר בתעשייה ריווחית עבור חברות ענק כמו הילטון,AT& T ,GM. מדובר בתעשיה שמגלגלת בארה"ב בלבד דרך כרטיסי ויזה באינטרנט בין מיליארד לשני מיליארד דולר בשנה מבלי להתייחס לרווחי תעשיית הכבלים וקלטות הוידאו.

סקטור נוסף שמתפתח בתעשיית המין הינו תיירות המין. התיירות המינית אינה מוגבלת לארצות התלויות במדינות אחרות מבחינה כלכלית. הרפרבאן בהמבורג והקורפרשטנדם בברלין ואיזורי האורות האדומים של אמסטרדם ורוטרדם הינם יעדים ידועיים עבור תיירי המין. הארצות שמיסדו את הזנות הפכו למקומות תיירותיים חשובים. הארגונים הלא ממשלתיים שמקדמים את תעשיית המין באים מארצות אלו. תעשייה זו שמתפתחת מאז 30 השנים האחרונות גורמת להזניית המרקם החברתי. עבור 5.4 מליון תיירי מין בשנה. בתאילנד סופרים כ450,000- לקוחות מקומיים ביום. תעשיית המין בתאילנד התפתחה בחסות מלחמת וייטנאם ובגלל נוכחות הצבא האמריקאי באיזור. עוד כיום מעריכים שכ18,000- זונות משרתות את 43,000 אנשי צבא אמריקאים בבסיסים בקוריאה. סביב בסיסי הצבא אמריקאי בקוריאה התפתחו איזורים הנקראים GI Towns שבהן שיכנו את הנשים לשרות החיילים אך בו זמנית התפתחה ב- "ערים" אלו תעשיית מין עבור הלקוחות המקומיים.

תעשיית המין במסגרת הגלובליזציה מרכזת את כלל הנושאים (ניצול כלכלי, דיכוי מיני, צבירת הון, הגירה בינלאומית, גזענות, בריאות, היררכיה כלכלית בין מדינות, פיתוח לא שיוויוני, הקצנה של הפערים החברתיים, עוני וכו') שמתגלים כמכריעים בהבנת העולם שבו אנו חיים. מה שרבים תופסים כשולי בעצם נמצא במרכז ההתפתחות של הקפיטליזם העולמי. זו הסיבה שמכירים יותר ויותר בתעשיית המין כסקטור כלכלי רגיל וכמו כל תעשייה, תעשיית המין מנוהלת על ידי דיקטטורת הרווח.

מאמרים ודו"חות על פיהם נכתב המאמר:

1. Prof. Richard Poulin, "La Mondialization des March?s du Sexe" – April 2002 (Ottawa University).

2. Kathleen Barry, "The prostitution of Sexuality", New York University Press 1995.

3. CATW, "Factbook on Global Sexual Exploitation".

4. Bishop, Rand L. Robinson. "Night Market: Sexual cultures and the Thai Economic Miracle", New York, Routledge, 1998.

5. Aida F. Santos, "Globalization, Human rights and Sexual Exploitation – Making the Harm Visible", Hughes and Roche Edition ,1999.

6. Gu?ricolas Pascal, "G?ographie de l`inacceptable", Gazette des femmes, vol 22 No.1, Mai-Juin 2000.

7. Christiane Marty, C. Piganiol Jacquet, Evelyne Rochedereux, "Analyse sexu?e des m?canismes de la mondialisation n?o-lib?rale", Femmes info, Fevrier 2002.

8. International Abolitionist Federation, Articles and News Letters.