אף אחד לא מדבר על צדק

מאת: חנה קהת

פורסם לראשונה ב:- "ארץ אחרת"
הכותבת היא יו"ר "קולך – פורום נשים דתיות"

מוסד הרבנות הוא גורם מרכזי בעיצוב אופיה של החברה הדתית. כל נער ונערה גדלים על התביעה הדתית לכבד את הרבנים, לשמוע בקולם ולציית לפסיקתם, שהרי הם מבטאים את דעת התורה, והבניית סמכותם ושליטתם בציבור נראית הכרחית לצורך שימורה של החברה הדתית, הנדרשת להאבק על שרידותה התרבותית. חינוך זה יוצר הילה של קדושה מטפיזית סביב דמותו של ה- 'רב', באשר הוא רב ומקנה לו עמדה של יתרון וחוזק.

גם הרבנים עצמם, יאמר לזכותם, על פי רוב מקדישים לפונים אליהם לילות כימים, מגלים סבלנות, אמפתיה ותמיכה בכל אחד ואחת ומשקיעים את מיטב זמנם בזולתם. כך שנוסף לסמכותם ההלכתית כיום הם משמשים בפונקציות סיעודיות שונות, כמו יועץ, פסיכולוג ועובד סוציאלי. הרבנים אם כן משמשים בשתי פונקציות מרכזיות, האחת ציבורית, דאגה לעתידה של היהדות הדתית, והשניה פרטית, בטיפול בהענות ובתמיכה באדם הפרטי.

ובכל זאת, מתוך עיסוקי זה מספר שנים בתמיכה וסיוע לנשים במצוקה במגזר הדתי, ברור לי כיום שחלק גדול של הרבנים נכשלים במשימתם השניה, כאשר מדובר במקרים של אלימות כלפי נשים, כמו גם כשמדובר בנערים וילדים. כגון, בעל ואב מכה, סרבן גט או אפילו אנס, הרבנים, ברוב רובם של המקרים לא נרתמים כראוי לעזרת הקורבן. וכשהגבר האלים הוא רב או מקורב לרבנים או לשררה, יזכה לתמיכה למרות פשעו והקורבן יוכה כפליים. במקרים בודדים מגלים הרבנים אומץ לב ויפעלו כנדרש מהם על פי החוק וההגיון המוסרי, יתיצבו לצד הקורבן ולא לצד החשוד בפשע.

יתכן והבעיה נעוצה בהעדר הכשרה נכונה. למרות משימתם המורכבת, הכשרתם של רבנים היא בתחום ההלכה בלבד. לעומת זאת, האתגרים העומדים בפניהם הם בתחומי החברה, בתחומי הטיפול ודורשים פיתוח של מודעות, יכולת ורגישות לטפל בהיבטים המורכבים של המציאות. במיוחד בהתנגשות בין שני התחומים, ברצוני לציין כי במרבית המקרים רבנים יעדיפו את מה שנראה להם כ- 'מגן' על שמו הטוב של הציבור הדתי ומנהיגיו מאשר על הפרט הניזוק מהם.

בגיליון אקדמות יב, בדיון רחב ומעמיק על אופיה הייחודי של ההלכה, כדרך המרכזית כיום בעיצוב חיי הדת, מתריע הרב יובל שרלו, על הבעיות שהצטמצמות זו יצרה. מגבלותיה הנורמטיביות, התעלמותה מאינטואיציות ומהשפעות חיצוניות שהיו יכולות לתרום לה ועוד. ברצוני לציין כי הרב שרלו, אינו מתייחס למרחב משמעותי נוסף שנעדר מן השיח ההלכתי כיום, והוא השיח המוסרי, העדרות זו כאשר היא נחשפת מעוררת תדהמה והשתאות, כיצד יתכן שפסקי הלכה של רבנים, עמדות שהם נוקטים וגלויי דעת, יהיו כה לא מוסריים?!

במאמר אחר, בכתב העת נקודה (כסלו תשס"ג), נראה שהרב שרלו עצמו נוכח בבעיה זו. כשהוא מביע חרטה על כך שהצטרף לרבנים הרבים, שחתמו נגד הנשים שהתלוננו בפרשת הרב אבינר, ופסקו שאין להאמין להן ולעיתון. הוא מביע תהייה על תגובתם האוטומטית של הרבנים (ושלו?), שיצאו בהתקפה מוחצת נגד הקורבנות, ונגד הכתב, אשר נתן פרסום לדברים. כאשר, נשים אלו טענו והוכיחו לכתב ולנשים ממרכז הסיוע שטפלו בהן, כי עברו התעללות נפשית, ארוטית מצד הרב אבינר, אשר באופן שיטתי ומניפולטיבי, הפכן לקורבנות מושפלים בחיזורים מתעתעים ובשידול לספק לו ידע על חיי המין והפנטזיות שלהן, ללא כל קשר לבעיות שאיתן היו צריכות להתמודד בשעה שפנו אליו.

לאמיתו של דבר, רבים לא הופתעו מתגובה ציבורית זו, והדבר החריג היחיד שהיה בפרשה זו היא הפומביות הרבה שניתנה לפרשה על ידי רבנים רבים ותלמידי הרב אבינר, הרבה לפני שהעיתון יצא לאור. אנשי ונשות מקצוע בתחום הטיפולי, נשים שעובדות במרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ונשים שפועלות בארגוני סיוע לנשים במצוקה, כמו, נשים מוכות, מסורבות גט, עגונות וכיו"ב, רגילות מאז ומתמיד לתגובות דומות על ידי רבנים. במקרים רבים, להפתעתם, הרבנים אינם יוצאים מעורם לסייע לקורבן, וחמור מכך, לעיתים קרובות מדי מתגייסים לטובת ה- 'נאשם', גם כשאין הוא אדם בכיר, הודפים את האשמה ולעיתים, לא כל כך נדירות, גם חוברים לחבריו הרודפים את הקורבן, רודפים אותו או אותה, ובכך הופכים אותו פעם נוספת לקורבן. וכך, מוצא הקורבן, אם זו אשה, נערה או נער, כי כל נסיון להתלונן על מה שנעשה לו, גרם לו ליפול לתוך מסכת של התעללות חדשה, רדיפה ציבורית, החרמה ונידוי. תופעה מוכרת בחברות סגורות. הכאב הגדול הוא שבמצוקה כפולה זו, במרבית המקרים, דווקא הרבנים שאמורים להיות אמונים על הצדק והמוסר שותפים לאותו יחס רודפני כלפי הקורבן, ולא להיפך האכזבה מהם קשה כפליים.

לצערי הגדול, באמתחתי עובדות ועדויות קשות מנשוא על עמדותיהם של רבנים בסיפורים מצמררים. ברצוני להזכיר כמה כדי להסביר את חומרת הבעיה וגודל המצוקה והעוול.

במקרים קשים ביותר, כשמתברר ש- "משהו אמנם קרה", ומתגלה חשש סביר שאדם מקורב, ידוע, ובמיוחד אם הוא רב, מואשם בתקיפה או הטרדה מינית. מישהו, קרוב אלי, מהתחום הטיפולי, היה קשור לבחורים שהתלוננו נגד רב בישיבה ידועה, שתקף אותם מינית, בהיותם צעירים. מישהו, אחר, במקרה זה רב, שפעל ללא דופי, כשהגיעו אליו ידיעות על איש ציבור שאנס צעירה (כשלאחר זמן מה, התברר שעשה זאת למספר נשים). נשים, שאני מכירה אישית, שהגישו תלונות על הטרדה או תקיפה מינית, והן דלפו לעיתונות, למרות שפנו לפני כן כבר לרבנים וזכו לתמיכתם, בעת שנשמר קשר השתיקה. ברגע שהסיפור דלף והתגלה – חייהם של אותם אנשים, נשים וצעירים הפכו לגיהנום. במקרים רבים רוב הרבנים של אותו מגזר, או אותה ישיבה, ומעגל רחב של תלמידים של אותם רבנים, שהם כיום בעצמם רבנים, ועומדים בראשי מוסדות, מכונים וישיבות הפכו את המתלוננים והקורבנות למוחרמים ונרדפים. על כך שגרמו לחילול ה' והוציאו שם רע לציבור הדתי או לישיבה בכך שפנו למשטרה. לא אחת, הרב המואשם המשיך ללמד בחורים מאותה ישיבה. במקרים מסוימים הנשים או הצעירים שהותקפו, ממשיכים להיות רדופים חודשים ארוכים לאחר חשיפת ה- 'פרשה'. כאשר אחד מהם התחתן לפני זמן מה, ניסו 'רבנים' להרוס לו את השידוך על ידי ניסיונות שכנוע נואלים, של הכלה, גם דרך חברותיה, לעזוב אותו, כי הוא "כפוי טובה, מחלל שם שמים וכו'". נוצרה קואליציה רחבה של מענישי ה- "מלשינים", כשתגובתה הרודפנית, של אותן קואליציות ממשיכה לתרום ליצירת חממה, בחברה הדתית, לפושעים וסוטים למיניהם.

במקרה אחר, פנתה אלי בבקשה לסיוע, אישה שהייתה נשואה לבן של אחד מרבני הציונות הדתית. הבחורה שהיתה עולה חדשה בודדה בארץ, הלכה שבי אחרי קסמו של הבחור והמשפחה ה- 'טובה', ולא ידעה שהוא גרוש, לאחר התעללות קשה באשתו וילדיו הקודמים, עד כדי כך שחל עליו, בצו בית משפט איסור להתקרב לילדיו מהאישה הקודמת. לאחר נישואיה החלה פרשה קשה ביותר של התעללות, התעללות מינית, סטיות מיניות ואף נסיונות לרצח. הרבנים שפנתה אליהם והקהילה תמכו בה לאורך שנתיים, בתנאי שתשמור על כך בסוד ולא חשפו את הבעל האלים ואת מסכת ייסוריה למשטרה. עובד סוציאלי חדש, שנתקל בתיק, נדהם הלך ומיד הגיש תלונה במשטרה, לאחר שחשף את חומרת התיק שהתבקש לטפל בו. הסיפור התגלגל לעיתונות ולאחר שנחשפה פרשת ההשתקה, התהפכה הקערה על פיה וכל אלו שהיו מוכנים לסייע לאותה אשה מסכנה הפנו לה עורף, אף היו נסיונות לפטרה מהעבודה. התערבות שלנו במשרד הממשלתי בו עבדה, מנעה את פיטוריה ונסיונות לפנות לרבנים שאמנם סייעו בידיה בעבר, אך היו שותפים לקשר של השתיקה שנוצר סביב חייה המיוסרים, ענו בתחושת עלבון וזעם; "כיצד יכלה היא להחזיר לנו טובה תחת רעה, הרי עזרנו לה, הרי תמכנו בה לאורך כל הדרך". חשוב לציין שכל אותם שנים בעלה, שהתהלך חופשי המשיך בהתעללויותיו הנוראות, באינוסה ובצבירת חובות ענק שיצר בשיחות ארוטיות ובילויים פרועים. האישה החלה מאז לסבול רדיפות, בקהילה שגרה, עד כדי אלימות פיזית, התנכלו לה והתנכלו לילדיה ואפילו לכלבה. היא הפכה בעיניהם לפושעת והם לא חשים עד היום, כיצד בשתיקתם הפכו לשותפים לקשר של פשע. אישה זו, אם לחמישה ילדים, בתוכם אחד נכה, מודרת ממשפחת הבעל. הילדים לא נחשבים בעיני הורי הבעל ואחיו (כולם רבנים) כנכדים וכאחיינים. הם אינם מוזמנים לארועים משפחתיים ואינם זוכים לקשר עם הסבא וסבתא. למרות מסכת קשה זו, אישה זו היום משוקמת בהרבה, כי ביום שנפתח התיק הפלילי, הבעל הוברח בעזרת משפחתו התומכת לחו"ל, יצא מחייה, ולפחות מבחינת ההתעללות שלו, היא נשמה לרווחה.

במקרים כמו אלו ההשתקה גורמת תמיכה עקיפה ב- "נאשמים החשודים", כאשר הם עצמם אינם רבנים, אך עצם הרצון להכחיש את קיומה של תופעת האלימות המינית בחברה 'אידיאלית' זו גורמת להתייצבות בצד הרע. חמורים הרבה יותר הם המקרים בהם האשמה מופנית כלפי רבנים עצמם, במקרים רבים כאלה, פרשיות מסתיימות במקרה הטוב בפיטוריו של אותו רב מן המוסד החינוכי, כאשר ברוב המקרים לא יחלוף זמן רב והוא יתחיל לעבוד במוסד אחר. למשל באחד המקרים החמורים יותר בעת האחרונה, כשהתברר שרב במדרשה לבנות אנס מספר תלמידות, הוא פוטר מעבודתו ובזה הסתיים העניין. מי מבטיח שאותו 'רב', אנס סדרתי, שמוצא מחסה מאחורי זקנו ותארו, לא ישוב לעבוד במסגרת דומה במדרשה אחרת.

ה- "עליהום" הקולקטיבי שיצרו הרבנים על הנשים, אשר התלוננו נגד הרב אבינר רק מוכיח עד כמה התקלקלה השורה. עד כמה התגייסו כל הרבנים כמעט, להלחם נגד הקורבנות ובעד החזק, במיוחד כאשר הוא רב חשוב. מה קרה לרבנים? מה קרה להלכה? היכן הרחמים והחמלה?

השמירה על כבוד מוסד הרבנות, אינה הסיבה היחידה לעוות זה. יתכן ורבנים חוששים משבר תיאולוגי. כיוון שבמשך שנים יצרו אידיאליזציה וניסו לשכנע את צאן מרעיתם כי "אצלם אין תופעות כאלו", אין הם בשלים להתמודד עם המציאות, הטופחת על פניהם ומנסים להכחישה, תוך כדי הקרבת הקורבן על מזבח החשש מ- "חילול ה'". יתכן שכמו בחברות רבות אחרות, זו פשוט סולידריות של גילדה רבנית, גברית.

בכל מקרה, כיוון שבקרב אנשים ונשים רבים הולכת ומתבררת אמת מרה זו הרי שלא ירחק היום ומעז יצא מתוק, כפי ש- 'פרשת הרב אבינר' גורמת כיום להתעוררות רבה יותר בקרב הקהילה הדתית לבדיקה עצמית, לחשבון נפש ונסיון להתחיל לתן את הנדרש, הריקבון הזה יגרום כנראה בסופו של דבר לנסיונות לייצר מנהיגות טובה יותר גם בעולם הרבנות.


השאר תגובה