כל הזכויות שמורות למכון תודעה ©

מפעם לפעם הפורנוגרפיה גורמת לדיונים לוהטים בחברה. מצד אחד מוקיעים אותה בשם המוסר, אינדיוידואלי חברתי או בשם זכויות האשה ומצד שני מגינים עליה בהצהרות שזהו בילוי תמים ואחדים אף טוענים שהיא הוכחה לניצחון החופש המיני.

עד תחילת שנות השבעים נלחמו בצריכת הפורנוגרפיה בגלל השפעתה על המוסר ועל המשפחה תוך רצון להגן על הצרכן. בשנות השבעים, אך בעיקר בשנות השמונים הזרמים הפמיניסטים מובילים לשינוי רדיקלי בזוית הראיה. חלק מהפמיניסטיות שלא הסכימו עם הגישה השמרנית אך ראו בפורנוגרפיה איום ורצו לאסור אותה, העריכו שיש להבהיר כי צריכת הפורנוגרפיה מאיימת על מקומה של האשה בחברה ולאו דווקא על מוסדות החברה. לצורך כך הדגישו את הקשרים של הפורנוגרפיה עם האלימות המינית שאליה חשופות הנשים בחברה, שבה הגישה לפורנוגרפיה פתוחה לכולם. אם הפמיניסטיות, בהשפעת קטרין מקקינון, החליטו להלחם נגד הפורנוגרפיה תוך הדגשת הסכנה לנשים בגלל צריכת פורנוגרפיה ע"י החברה זאת משום שרצו להבדיל בין הגישה שלהן לגישה השמרנית, גישה שגם אם היא מגנה פורנוגרפיה היא אינה מגנה את נחיתות הנשים בחברה שוביניסטית ופטריאכלית. עבור חלק מהפמיניסטיות כמו למשל עבור סוזן גריפין המטפיזיקה של הדת והמטפיזיקה של הפורנוגרפיה הן זהות.

בשני המקרים מדובר במטפיזיקה שמדגישה את התפקיד הנחות של הנשים. "אליו תשוקתך והוא ימשול בך" ואשר מדביקה לאישה תווית של רע.

הזרם הפמיניסטי מק-דבורקין הסכימו לצאת בחזית משותפת עם השמרנים נגד הפורנוגרפיה אך לא הסכימו לאמץ את הנימוקים של השמרנים, בכל מקרה אסטרטגיה זו יצרה אנטגוניזם אצל פמיניסטיות אחרות שטענו נגדה. בקונטקסט זה כדאי לשים לב לעובדה שהשמרנים בארה"ב התלבשו על הנימוקים הפמיניסטים והצביעו על כך שהפורנוגרפיה מסוכנת לנשים. זה לא היה מבחינתם אימוץ הרעיונות הפמיניסטיים אלא בסך הכל שימוש בכלי יותר אופנתי להעברת הרעיונות המסורתיים שלהם. הנימוק האפשרי לחקיקת חוק נגד פורנוגרפיה במדינה דמוקרטית הוא כאשר ניתן להוכיח שהפורנוגרפיה מזיקה לאחר. נימוק זה מבוסס על הרעיון של ז'ון סטוארט מיל "harm principle" שעל פיו המדינה לא יכולה להגביל את החופש של הפרט אלא במקרה מאד ספציפי כאשר החופש של הפרט גורם או עלול לגרום בצורה ברורה נזק לפרט אחר – החופש של האחד נעצר כאשר החופש של האחר מתחיל. אם נצליח להוכיח שהחופש של היוצרים הפורנוגרפיים מסכן את החופש של הנשים נוכל לדרוש מהמחוקק הגבלה ואפילו איסור על צריכת הפורנוגרפיה מבלי שנבקש ממנו לבגוד בעקרון הליברלי שלו.

כפי שראינו לשינוי בחשיבה שנעשה ע"י הפמיניסטיות יש שתי מטרות. מטרה אחת היא להתרחק מהשמרנים ומטרה שניה לגרום למדינה הליברלית לפעול. נראה שמטרה זו נחוצה במיוחד מכיוון שלאחר המהפכה המינית של שנות ה60- וגל החופש המיני שבעקבותיה הפורנוגרפיה מציפה יותר ויותר את החברה. הבעיה היחידה שנשארה ללא פתרון היתה להוכיח שהשימוש בפורנוגרפיה גורם לגידול שיעור האלימות המינית נגד נשים. כדי להוכיח זאת השתמשו בסוגים שונים של כלים: שימוש בעדויות שנאספו מהשטח, מחקרים סטטיסטים, וניסיונות מעבדה במיוחד עם סטודנטים. כל הכלים שנויים במחלוקת כי על כל מחקר יש מחקר הסותר אותו, מה שנשאר לעשות זה להשוות את רמת האלימות נגד נשים במקומות שונים בעולם שאוסרים על פורנוגרפיה או לא. במדינת יוטה למשל השימוש בפורנוגרפיה הרבה פחות נפוץ מאשר במדינת מסצ'וסטס אך רמת האלימות נגד נשים הרבה יותר גבוהה.

אם נחזור לשאלה האם ניתנת לנו הזכות לאסור פורנוגרפיה הרי שהתשובה היא כן אך צריך לקחת בחשבון את ההשפעות של איסור הפורנוגרפיה על החברה. לא חסרות דוגמאות מהעולם שמראות כי איסור מלא על הפורנוגרפיה לא פתר שום דבר ולא בהכרח הביא לחיסול האפליה המינית. למשל בסעודיה הפורנוגרפיה אסורה אך דווקא שם האפליה המינית מאד גדולה וגם השימוש בפורנוגרפיה נפוץ. אם ניקח לדוגמא את קנדה שבה הכיר בית המשפט כמטרה לגיטימית את מניעת האפליה בין גברים לנשים ואיפשר הגבלת פרסומי פורנו לשם קידום הנשים בסופו של דבר התייחסות זו גרמה לאיסור פרסומים של הקהילה ההומולסבית בטענה שהם לא מוסריים. בארה"ב לא אוסרים פורנוגרפיה אך המנטליות הפוריטנית הובילה מדינות שונות לחוקק חוקים נגד מין אורלי ואנאלי אפילו בין מבוגרים בני-זוג בפרטיות ביתם.

אנו מתנגדים לפורנוגרפיה כי היא מחזקת את הסטריאוטיפים המיניים והאפליה המינית בחברה פטריאכלית בכך שהיא מדגישה את ראיית הנשים כאובייקטים מיניים. בעניין החקיקה אנו מציעים לחקות את המודל של פרוייקט של הנשים הירוקות מלוקסמבורג המתמקד רק בנושאים ספציפיים: פורנוגרפיה אלימה המשפילה נשים, פדופיליה, נקרופיליה, זואופיליה וסנאף. אנו מתנגדים לחקיקה גורפת שתאסור פורנוגרפיה על פי הגדרתה בחוק הישראלי העכשווי (תועבה) רק כדי להגן על הנשים. החוק הזה יכול לפגוע באמצעים שבידי הנשים או בידי מיעוטים שוליים אחרים (הומולסביים, טרנסג'נדרים) לדרוש את זכויותיהם. זה יכול גם למנוע מהחברה ללמוד להעריך ולקבל את האחר. החוסר באינפורמציה ובחינוך מיני יפגע בסופו של דבר בנשים ובקהילות אחרות שמשתמשות בכלים הקשורים במין כדי לחקור את הזהות המינית שלהן. חוק נקודתי לא יכול לתת תשובה אלא מדינת ישראל צריכה להוכיח שהיא אכן נאבקת נגד אלימות נגד נשים בזה שתפתח חינוך מיני שוויוני בבתי הספר וזה האתגר האמיתי של מדינה דמוקרטית.