מאת אלון וקס, מנחה קבוצות ומנהל פעילות בעמותת מים שקטים, מאי 2018
חרדה חברתית מוגדרת כמצב בו אנשים חווים קושי משמעותי בסיטואציות חברתיות, שמתבטא בתחושת אי נוחות המשפיעה על האופן בו הם מתפקדים.
סיטואציות חברתיות זה מושג רחב שכולל בתוכו מגוון של מצבים כמו עמידה מול קהל, ארוחה קבוצתית, מסיבה, דייט, ישיבת צוות בעבודה, מפגש חברתי כלשהו, נסיעה בתחבורה ציבורית וכו'.
קושי במצבים כאלה הרבה פעמים חופף לביישנות, שזה מושג הרבה יותר נפוץ ומוכר. מה הבדל בין ביישנות לחרדה חברתית? ההבדל הוא בעוצמת הקושי, והאם זה ברמה שמפריעה לתפקוד כללי. יש הרבה אנשים ביישנים שמעדיפים פחות לבלוט במצבים חברתיים, אבל במקרה בו נדרשים הם יוכלו להתמודד עם המצבים האלה, כלומר הקושי לא ימנע מהם לתפקד, והם לא בהכרח יחושו חרדה במצבים האלה. במצבים בו הקושי משמעותי יותר, הרבה פעמים זה יכול להוביל לכך שהאדם ימנע מלקחת חלק במצבים. במצב כזה בו אדם משנה את ההתנהלות שלו בחיי היום יום בגלל חוסר יכולת להתמודד עם מצבים חברתיים – זה כבר מוגדר כחרדה חברתית.
עד כמה חרדה חברתית נפוצה? בסביבות 10% מהאוכלוסייה מוגדרת כבעלת חרדה חברתית, כלומר אחד מכל 10 אנשים.
בגלל הקשיים האלה – אנשים עם חרדה חברתית לרוב יחושו תסכול גדול מכך שהם לא מצליחים להגיע לעבודה שהם רוצים, להתקדם לתפקיד שהם רוצים בחברה, למצוא זוגיות ובאופן כללי להיות יותר אסרטיביים ופעילים בסיטואציות חברתיות.
הקושי החברתי הזה, יכול להתבטא גם בצורה פיזית-תחושתית, וגם במחשבות. התסמינים הפיזיולוגיים שלעתים רבות אנשים מדווחים עליהם הם דופק מוגבר, הזעה, רעד בקול או בידיים, יובש בפה ועוד מגוון תסמינים אחרים. מבחינת התחושות ומחשבות הרבה פעמים אנשים מדווחים על תחושת חרדה כללית, שהם לא מצליחים לדבר, תחושה של בלאק-אאוט בו הם חווים סוג של שיתוק חברתי. הרבה פעמים מתלוות לזה מחשבות בסגנון "אין לי שום דבר במשותף עם האנשים האלה", "אין לי מה לתרום לשיחה", "כולם שמים לב שאני לא מעניין", "כולם רואים שאני לחוץ ומתנהג מוזר" ועוד הרבה צורות של מחשבות שליליות.
משום שאנשים עם חרדה חברתית מתקשים ליזום אינטראקציות עם אנשים, והרבה פעמים חשים בושה מעצם זה שיש להם קושי חברתי – הם לא פונים לעזרה חיצונית ומנסים להתמודד לבד. מכל הבעיות הפסיכולוגיות הקיימות – חרדה חברתית היא הבעיה שלוקח הכי הרבה זמן עד שפונים לעזרה מקצועית. הזמן הממוצע לפניה לעזרה עומד על 15 שנה! כלומר מהרגע שאדם חווה חרדה במצבים חברתיים, יעברו בממוצע 15 שנה עד שיחליט לפנות לעזרה חיצונית.
אז מה האפשרויות להתמודד עם חרדה חברתית?
יש כמה אופציות כמו טיפול פרטני (לו יש גם כמה תת-סוגים) וגם להשתתף בקבוצה להתמודדות עם חרדה חברתית.
טיפול פרטני זאת אופציה טובה במקרים בהם הקושי החברתי מאוד משמעותי ומגביל, והשתתפות בקבוצה קשה ומלחיצה מידי ועלולה לגרום להצפה. ישנם סוגים רבים של שיטות טיפול פרטני, בעיקר מקובלות שתי שיטות מרכזיות: דינאמית וקוגניטיבית התנהגותית. טיפול דינאמי הוא היותר מוכר וקלאסי בו מתנהלות שיחות פתוחות בין המטפל למטופל ובהדרגה נוצר אמון ומנסים להבין בדיוק מה מקור החרדה ודרך ההבנה הזאת הרבה פעמים אפשר להתחיל שינוי. זה תהליך שלוקח זמן, ודורש התמדה. שיטה נוספת שמקובלת בשנים האחרונות יותר בנושא של חרדה חברתית היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (באנגלית נקרא CBT) בו מנסים בצורה ממוקדת לחשוף את המטופל לאותם המצבים שגורמים לו חרדה ובהדרגה ליצור עמידות למצבים האלה.בנוסף מנסים לנתח בדיוק את קו המחשבה שמוביל לחרדה ועם הזמן לנסות לשנות אותו. שיטת טיפול זו היא קצרה וממוקדת. לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה, והמטרה למצוא את מה שאישית הכי מתאים עבור כל מטופל.
אופציה נוספת שיכולה לבוא גם במקביל לטיפול פרטני היא השתתפות בקבוצה שבועית בנושא של חרדה חברתית. בקבוצה כזו פוגשים אנשים המתמודדים עם אותה הבעיה, ומנסים יחד משבוע לשבוע לתרגל כל מיני מצבים שאמורים לדמות את הקושי החברתי שבגללו פנו לעזרה. קבוצות אלו לרוב מתבססות על העקרונות של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי שהוזכר קודם לכן – אך היתרון בפורמט הזה, שהתרגול נעשה תוך כדי המפגשים בצורה "חיה" ולא ברמה תאורטית.
מים שקטים – העמותה להתמודדות עם חרדה חברתית, מציעה מגוון אפשרויות לאנשים המתמודדים עם חרדה חברתית: טיפול פרטני בשיטות שונות ומגוון קבוצות.
מידע נוסף על חרדה חברתית, כמו גם אפשרויות טיפול וקבוצות תוכלו למצוא במים שקטים – העמותה להתמודדות עם חרדה חברתית