הקשר הטיפולי מנקודת מבטם של מטופלים – פרק 16

כל הזכויות שמורות לאתר מקום ©
אין להשתמש בחומרים ללא קבלת אישור ממנהלי האתר
atar.macom@gmail.com

פרק 16: "… להישפט על ידי המטפל שלך יכול להיות אחד הדברים הקשים ביותר שאפשר להעלות על הדעת …" (אילנה)

  • "מי ישפוט אותי אם לא המטפלת שלי?" (דניאלה)
  • "וזה נראה לי לא הגיוני. לא הגיוני שאין לו דברי ביקורת עלי." (דניאל)
  • "אני חושבת שאין דבר כזה לא להיות שיפוטי" (נורית)
  • "אני חושבת שהטיפול צריך לתת מקום למטופל לא של אי-שיפוטיות כי זה באמת גם לי מורגש צבוע, אלא של הבנה" (לוסט)

אי-שיפוטיות של מטפל/ת – זה טוב או רע? / דניאלה

פעם סיפרתי למטפלת שלי משהו שעשיתי. מזמן, חד-פעמי ו- "קטן", אבל רע לכל הדעות, ויושב לי על המצפון כל השנים עם רגשי אשמה נוראיים. כמובן שדיברנו על זה, וניתחנו, ועבדנו, ובין השאר היא אמרה לי: "אני לא שופטת אותך".

אני יודעת שזה אחד הערכים שמוטמעים במטפלים, והם אמורים לקבל, להיות אמפאתים ולא לשפוט, וכביכול זה היה אמור להרגיע אותי, אבל זה עשה לי רע. כי בהרגשה שלי –

זה משפט לא אנושי. בשבילי הקשר בינינו הוא בראש ובראשונה קשר בין שני בני-אדם, וזה כולל הרגשות, וזה כולל גם שיפוט. אם היא אומרת לי, למשל, "אני מעריכה את אומץ הלב שלך" – זה לא שיפוט? זה לא לתת ציון?

הייתי יכולה לקבל ולהאמין לאמירה כמו "אני לא כועסת עליך", אבל להגיד "אני לא שופטת אותך" זה נשמע כמשהו שבא מרחוק, אולי אפילו מגבוה, מאיזו פטרונות, והפך לי את הכל לכל-כך מנוכר פתאום. כאילו – אם היא לא מוכנה לחלוק איתי את הרגשות הלא-טובים, קשה לי לקבל ולהאמין עד הסוף ברגשות הכן טובים. אולי גם הם רק משהו שמטפלת "צריכה להגיד". אני חושבת שזה מה שעשה לי הכי רע, כי עד אז הרגשתי משהו מאד אמיתי בהתייחסות שלה אלי, וכאן נכנסתי לקטע של ספקות בכל.

ועוד משהו – כשהמטפלת אומרת "אני לא שופטת אותך", מה בעצם היא אומרת בזה? "אני לא אגיד אם זה טוב או רע, אני לא אגיד אם את בסדר או לא בסדר, אני לא מתייחסת לזה בכלל". ואז, מבחינתי, זה אומר אחד משני דברים: או שאם היא כן תחשוב על זה ותיתן לעצמה לשפוט את המעשה – היא לא תוכל להמשיך ו- "לקבל" אותי כי זה כל כך נורא, או שאני כזאת חלשה וחסרת כוחות שלא אוכל לעמוד ב- "פסק הדין" שלה.

בכל מקרה, המסר הוא שזה לא הולך ביחד – גם להגיד שזה רע, וגם לשמר את אופי הקשר בינינו כמו שהוא. והמסקנה – שזה אפילו עוד יותר נורא ממה שחשבתי, ומי שיאפשר לעצמו לשפוט ולגבש עמדה – לא יוכל להמשיך לאהוב אותי.

ואז מתחזקת הדיכוטומיה שקיימת אצלי בלאו הכי: או שאשפוט את עצמי או שאוהב את עצמי, כי גם המטפלת – או שתשפוט אותי או שתאהב אותי. ביחד זה לא הולך.

ומה כן היה עושה לי טוב?

אני מאמינה שלו היא הייתה שופטת אותי ומגיעה ל- "פסק-דין" ואח"כ הייתה "מקבלת" אותי עם זה – היה לי יותר קל. לו הייתי שומעת בצורה זו או אחרת: "זה נורא, זה משהו שאסור היה לך לעשות, זה אפילו קשה לי לשמוע, אבל אני איתך ואוהבת אותך כי אני מכירה עוד חלקים שלך…" וכו' וכו' בכיוון הזה. אני חושבת שדרך אמירה כזו אולי גם אני הייתי יכולה לקבל את עצמי. וחוץ מזה – מי ישפוט אותי אם לא המטפלת שלי? על השיפוט של מי אני יכולה לסמוך אם לא על זה שלה? היא הפידבק האמין היחידי שלי, המראה שלי – לטוב ולרע. אז מה נשאר – שאני אשפוט את עצמי. וזה אפשרי בכלל? כששופט צריך להיות אובייקטיבי ואני בתוך הסערות?

זהו. הרבה מחשבות ושאלות, ובלי תשובות חד-משמעיות.

גם אני חושבת כך דניאלה / נורית

ספרי לה בדיוק מה זה עשה לך, זו הדרך היחידה להבין ולתקן. ברור לי שהקשר שלכן אמיתי ושהטעות הזו שלה נבעה מחולשה רגעית והיא לא מעידה על כך שכל הקשר הוא לא אמיתי למרות שזה מה שאת חווה… זה באמת משפט מכווץ "אני לא שופטת אותך". אבל גם הם עושים טעויות וכל כך חשוב שתפתחי את זה ותבדקו מה קרה שם.

אני יותר מתייחסת לשאלה העקרונית./ .. דניאלה

כמובן שאמרתי לה הכל, ודיברנו, ואנחנו אחרי זה, והביטחון בה חזר לי.

אבל עדיין נשארתי עם השאלה העקרונית. והאם רק אצלי זה נחווה ככה, כמשהו שלא עושה טוב?

כי העיקרון של אי-שיפוטיות הוא ממש עיקרון מקודש אצלם, ומעוגן במלא הסברים חכמים, ואולי הרהורי הכפירה שלי הם רק תוצאה של באג בראש הפרטי שלי, והצורך לבדוק הכל מכל הכיוונים, ולהתייחס לכל מילה במיליון בחינות ובדיקות – למה התכוון המשורר…

ואולי דווקא ההרגשה שלי, מהמקום של מטופלת, צריכה להגיד להם משהו על העקרונות שלהם, שלפעמים הם נשמעים יפה, אבל בפועל זה לא בדיוק זה?

ואולי כמו כל העקרונות בעולם – זה לא משהו שמתאים לכולם?

זה המבוך שאני מסתובבת בו, ולכן העליתי את זה כאן.

ועוד "אולי" אחד / דניאלה

אולי זה בכלל בגלל הצורך המעוות שלי לשמוע ממנה סוף סוף שאני "רעה", ולהיענש?

אולי זה מקביל / דניאל

לדילמה שהייתה לי מול אחד המטפלים שלי. התעקשתי שהוא לא ייפגש איתם (עם הביולוגיים). שהוא יהיה רק שלי. אבל הייתה תקופה, שהיא (הביולוגית) השתתפה בכיסוי חלק מהתשלום, וכמובן שמתוקף כך חשה שיש לה את הזכות לקבל דיווח ממנו על מה קורה בחדר הטיפולים.

בכל מקרה, הייתה לי תחושה ממנו, שהוא כל הזמן אומר לי רק דברים טובים עלי. מקשיב ומחזק. וזה נראה לי לא הגיוני. לא הגיוני שאין לו דברי ביקורת עלי. לא יתכן שהוא לא שופט את הדברים שאני עושה, ואם כן – למה הוא לא אומר לי את דעתו הכנה, המלאה. הוא טען שאני מבקר את עצמי בכזו נאמנות, שהוא צריך לאזן מהצד השני.

ואז היא באה – ואמרה באחד הויכוחים, שכנראה אני עושה שם הצגות, ושלא נראה לה שאנחנו עובדים שם בכלל, כי הוא רק מחמיא לי, ומחזק אותי, אז כנראה שאני אומר לו רק דברים טובים עלי, ואני מציג תמונה שקרית – מה שאומר כמובן שהיא צריכה להיפגש איתו, בכדי להשלים את התמונה המלאה, כדי שבאמת יבין עם מי יש לו עסק, ועל מה הוא צריך לעבוד.

את יודעת דניאלה, אם את מדברת./ .. נורית

ברמה של העיקרון אני חושבת שאין דבר כזה לא להיות שיפוטי, זה מנוגד לטבע האנושי ובגלל זה הרגשת משהו לא טבעי פתאום בקשר. יחד עם זה זו בכל זאת צריכה להיות שאיפה של מטפל להיות כמה שפחות שיפוטי כי אחרת אין מספיק ריחוק מהתכנים שיאפשר להתבונן בהם כך שאפשר יהיה להבין אותם ולתת להם אינטרפטציה שתוביל את המטופל קדימה.

אני חושבת אם כך שצריך לשאוף לא להיות שיפוטי כדי שתתאפשר עבודה אבל לא בכל מחיר, ורצוי שיהיו לזה גבולות ובמקרה שתיארת היה אנושי ומועיל יותר עבורך אם היא הייתה אומרת את מה שהיא מרגישה כי זו הייתה סיטואציה קיצונית מהרגיל. מטפל חייב להיות אדם יצירתי בצורה בלתי רגילה כך שמצד אחד יהיו לו גבולות ברורים ומחשבה בהירה על דרך הטיפול שלו ועל מה מותר ומה אסור ויחד עם זה הוא צריך להיות עם יד על הדופק ולבחון כל מטופל בפני עצמו וכל מצב בפני עצמו ולהגמיש את החוקים כשזה מתאים למצב, כשזה נדרש. זה לא קל אבל זה מה שנראה לי.

הי דניאלה./ .. לוסט

אני גם מרגישה ככה ויש לי בעיה עם התנסחויות לפעמים של המטפל.

ואם הוא היה אומר לי את המשפט הזה זה היה די מעצבן אותי.

הנקודה היא שאני חושבת שהטיפול צריך לתת מקום למטופל לא של אי-שיפוטיות כי זה באמת גם לי מורגש צבוע, אלא של הבנה. למשל, שגם אנשים שפועלים רע, או עושים דברים לא טובים כלפי עצמם או כלפי הסביבה, בדרך כלל מגיעים לידי זה שדברים מסוימים מביאים אותם לפעול כך.

אני עשיתי הרבה דברים "רעים" תחת השפעת המקום שהייתי בו אבל אני יכולה לראות ממה הם באו ומה גרם לי להסכים לעשות אותם.

ואני מכירה את ההרגשה של אם יתייחסו אלי כמו שאני באמת, וישפטו את מה שאני עושה אז "ישנאו אותי", אבל בדיוק הטיפול הוא המקום שצריך לגרום לתפיסות האלו להשתנות, אם אני לא טועה…?

זה גם מה שמפריע לי בעניין של הבחנות, כי יש הבחנות כמו "מצב פוסט טראומטי" שהן לכאורה לא שופטות (אולי רק את התוקף), ומקבלות את המטופל כקורבן, ויש הגדרות של מחלות והפרעות שהן מאד שופטות לטעמי אבל זה כבר לא קשור לגמרי להודעה שלך.

אני חושבת על מה שאמרת./ .. אילנה

ומה שעלה אצלי זו השאלה האם האמירה זהה ליחס. כלומר, נגיד שהיא לא הייתה אומרת את הדברים, אבל ההתייחסות שלה בפועל הייתה של הכלה ומסר של "לא איבדת מערכך בעיני אחרי מה שאמרת", האם אז זה היה בסדר?

ואני זוכרת בטיפול שלי, כמה פעמים שבהן כן נשפטתי, כלומר הועברה עלי ביקורת והאשמה. זו הייתה הגישה של המטפל שלי וזה לא היה בהקשר של טראומה, אלא כל מיני התייחסויות והסברים שהסתובבתי איתם ודי הגבילו את חיי. הוא פשוט נתן לי לראות את האבסורד בתפיסות שלי. זה כאב בצורה שקשה לתאר, שהוא אומר לי דברים כאלה. פתאום הרגשתי מאופסת מולו. אבל אחר כך, השיעורים האלה נשארו. החוזק של הביקורת שלו חולל שינוי בתפיסות שלי, בגלל המשמעות שהייתה לו בעיני.

אני יודעת שיש מי שלעולם לא יסלח למטפל שעושה לו דברים כאלה ויעזוב לעולמים את החדר. אולי לא לכל אחד מתאים טיפול בהלם, אבל אצלי זה חולל את השינוי וכן עזר לי ועוזר לי עד היום (כי תהליכים לוקחים שנים לפעמים) לשנות את החיים שלי על פי מה שאני באמת רוצה ומאמינה בו. לוותר על השקרים העצמיים. לא פעם כשהשקרים הישנים מתגנבים, אני זוכרת גם את העובדה שהם שקרים ולא מאמינה להם יותר.

אבל מה, להישפט על ידי המטפל שלך יכול להיות אחד הדברים הקשים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ועם זאת, ידעתי שהוא מעריך אותי והוא יודע שאני לא אתפרק אם הוא יגיד לי את זה. שרק את קליפת השקר הזו אנחנו מפרקים.

 


השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.