מאת אילנה סובול, MA, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית-התנהגותית

 נהוג לחשוב שבעיות עם גבולות יש רק לאנשים שקשה להם להציב גבולות אבל למעשה הבעיה קיימת גם אצל אלה שלא יודעים לכבד ואף לזהות גבולות של אחרים. כמו כן, שתי הבעיות יכולות להופיע יחד אצל אותו אדם: הוא יכול להתקשות להציב גבולות וגם לא להבחין מתי הוא מפר גבולות של הזולת.

בסקירה זו תובא חלוקה של סוגי הבעיות במטרה לעורר מודעות ולקדם שינוי לקראת חיים בגבולות בטוחים.

המהנהנים התמידיים – שמסכימים למה שרע להם

אלו "המרצים", אנשים המתאמצים ללא הרף לרצות אחרים ללא התחשבות בעמדתם האמיתית לגבי הבקשה או ההתנהגות של האחר כלפיהם. הם מאבדים את עצמם בתוך הדרישות והצרכים של אנשים סביבם וקשה להם להפריד את עצמם מאנשים שרוצים מהם משהו.

בעיה זו נוצרת כשהורים מלמדים את הילד שלהגיד "לא" זה דבר רע ואסור. בעצם בשיעור הזה הם מלמדים אותו שאחרים יכולים לעשות בו כרצונם ושולחים את ילדם לעולם ללא הגנה להתמודד עם אנשים שתלטנים, מניפולטיביים ונצלנים. גם אם במקור המסר להימנע מלסרב נאמר בהקשר המשפחתי, ילדים נוטים להכליל שיעור זה לחיים מחוץ למשפחה ואף לקחת אותו לחייהם הבוגרים.

מה כדאי להקנות לילדים כדי שיוכלו להתמודד מול אנשים שרוצים לנצל אותם? ללמד אותם להגיד "לא", "אני לא מסכימה", "אני לא מוכן", "אני בוחרת שלא", "תפסיק", "זה כואב", "זה לא בסדר", "אני לא אוהבת שאתה נוגע בי שם".

כשהילדים אומרים מילים אלה בבית, יש להתייחס אליהן ברצינות ובכבוד ולא להעניש בהתרחקות או תגובות שליליות אחרות. גם כשההורה מנחה את הילד לעשות דבר מה שהוא חייב לעשות לטובתו של הילד גם אם אינו רוצה, כמו לקחת תרופה או לסדר את החדר, אפשר לכבד את רגשותיו לגבי הנושא ועדיין להתעקש שיעשה את המוטל עליו. אפשר להגיד לו משהו כמו "אני יודעת שהתרופה לא טעימה אבל אתה תראה שעוד מעט תרגיש טוב יותר" או "חשוב לשמור על הסדר בחדר כדי שיהיה לך נעים יותר לחיות בו".

הבעיה נוצרת כשיש הוראה כללית שעל הילד לציית בכל מצב ורגשותיו אינם חשובים אלא רק הרצונות והפקודות של ההורים.

לבעיה הזו יש רבדים עמוקים והיא יכולה להתבטא לא רק בקושי לסרב למה שרע לנו אלא אפילו מקשה לזהות מה רע לנו. כך, אנשים מרצים רבים מבינים מאוחר למדיי שנקלעו למערכת יחסים מסוכנת או מתעללת. הרדאר שלהם מקולקל והם מתקשים להגן על עצמם.

אם בשנות חייו המוקדמות סופג הילד מסרים שהופכים את שידורי הרדאר ללא רלוונטיים או אף מסוכנים (כי הם מורים לילד להגיד או לעשות דברים שגוררים תגובות כואבות מהסובבים), הוא לומד להתעלם משידוריו של אותו רדאר שיש לכל אדם והוא תקין כברירת מחדל. הרדאר תמיד ישדר וזו בשורה חשובה. בבגרות אפשר לחזור ולפתח מודעות לשדריו.

בעיית גבולות זו משתקת את שרירי ה"לא" של אנשים וכשהם אמורים להגן על עצמם, המילים נעצרות בגרונם כי הם חוששים לפגוע ברגשות הזולת, חוששים מנטישה או פרידה, מפחדים מהכעס של הזולת ועונש שהוא עשוי להטיל עליהם, לא רוצים שיביישו אותם ושיראו אותם כרעים ואנוכיים או מיוסרים על ידי מצפונם הנוקשה יתר על המידה או במילים אחרות, מלהרגיש אשמה.

המצפון הנוקשה נבנה בילדות, דרך שיעורים שאנחנו רוכשים מאלו האחראיים על הגידול שלנו ועם בגרותנו, מותר ואף רצוי שנבחן מחדש את השיעורים הללו ונכוונן את המצפון בהתאם.

אנשי ה"לא תודה" – שאומרים "לא" למה שטוב להם

אנשים אלו מכונים "הנמנעים": הם מתקשים לבקש עזרה, לזהות את הצרכים של עצמם, לאפשר לאחרים להתקרב אליהם. הם מתכנסים בין ארבע קירותיהם דווקא כשהם צריכים עזרה ומתקשים לבקש תמיכה מאחרים.

למה זו בעיה? כי גבולות אמורים להיות גמישים, הם אמורים לנשום ולעבוד כמו גדרות שיש בהן שערים, שיכולים לאפשר למה שטוב להיכנס ולמה שרע לצאת או לא להיכנס כלל. הנמנעים חיים בתוך חומות נטולות שערים: הם לא מכניסים פנימה לא את הרע אבל גם לא את הטוב. איש לא נוגע בהם.

הם חווים את בעיותיהם ואת הרצונות הלגיטימיים שלהם כמשהו רע, הרסני או מביש.

אפשרי השילוב בין בעיות של ריצוי ובעיות של הימנעות. במצב כזה לא רק שהאדם מתקשה לסרב למה שרע לו אלא גם אינו מסוגל לבקש תמיכה ועזרה שלהן הוא זקוק נואשות. אנשים החיים עם שילוב כזה מתהלכים בעולם מותשים וסחוטים.

לבעיה שלהם קוראים גבולות הפוכים: אין להם גבולות בזמן שהם זקוקים להם ביותר והם מציבים אותם כשהם אמורים להרפות מהם.

גם כאן הפתרון יבוא מהקשבה לשידורי הרדאר הפנימי אבל לא רק. יש לשנות את היחס לרצונותיהם וצרכיהם מהיחס השלילי הקיים, ליחס של חמלה, קבלה והקשבה. לא כל צורך או רצון חייבים למלא, אבל אפשר להקשיב ולהבין מבלי לתייג אותם כדבר מה רע ומביש.

ההקשבה והקבלה בראש וראשונה מייצגות את הדימוי של השומר בשער שנמצא בגבולות – נוכחות ערנית שמחליטה מה יכנס, מה ייצא ומה ישאר מחוץ לגבולות.

השתלטנים – שלא מכבדים את גבולותיהם של אחרים

עבורם "לא" של האחר אינו אלא אתגר המוצב בפניהם לשנות את דעתו של אותו אחר. אלו האנשים שבשבילם "לא" זה "אולי" ו"אולי" זה "כן".  הם נתפסים לעתים כבריונים, אגרסיביים או מניפולטיביים.

הבעיה המרכזית של אנשים אלה, שלא מסוגלים לשמוע את ה"לא" של האחר, היא שהם משליכים את האחריות על חייהם, על אנשים אחרים. כדי לוודא שאחרים נושאים את הנטל שלהם עבורם, הם חייבים לשכלל את אמצעי השליטה שלהם באותם אחרים. כך שמאחורי הכוחנות והשתלטנות נמצא חוסר בטחון וחוסר אמון של אותו אדם ביכולת שלו לשאת את משאו בעצמו, גם כזה שהוא אמור לשאת.

קיימים שני סוגים של שתלטנים:

שתלטנים אגרסיביים

– אנשים אלו במפורש לא מקשיבים לגבולותיהם של אחרים. הם דורסים את גבולותיהם של אחרים כמו טנק. לעתים הם אלימים מילולית ולעתים פיזית. רוב הזמן הם כלל לא מודעים לכך שלאחרים יש גבולות. זה כאילו חיו בעולם של "כן" שבו אין מקום ל"לא" של מישהו. הם משתדלים מאוד לגרום לאחרים להשתנות כדי להפוך את העולם להיות כפי שהם סבורים שהוא אמור להיות. תוך כדי מאמצים אלה הם מזניחים את האחריות שלהם לקבל את האחרים כמו שהם.

שתלטנים מניפולטיביים

– סגנונם פחות גלוי מזה של השתלטנים האגרסיביים. הם מנסים לשכנע אחרים לוותר על הגבולות שלהם, מבקשים מהם להגיד "כן". הם מתפעלים את הנסיבות כך שישיגו את שלהם. הם מפתים אחרים לשאת את הנטל שלהם במקומם. הם מרבים להשתמש במסרים של אשמה.

הם מתכחשים לרצונם לשלוט באחרים ומתעלמים מהמיקוד שלהם בעצמם.

המרצים והנמנעים יכולים להיות גם שתלטנים. כשהמרצה הנמנע זקוק לתמיכה רגשית למשל, הוא עשוי לעשות טובה לחבר בתקווה שהוא יחזיר לו טובה ביום מן הימים. הוא עלול לחכות הרבה מאוד זמן, במיוחד אם עשה את הטובה עבור מישהו שלא יודע לקרוא מחשבות…

לדאוג למישהו במטרה שידאג לנו בתמורה זו רק דרך עקיפה לשלוט באותו מישהו. אולי חוויתם את זה כשהייתם בצד שמקבל את שירות הזה: לרגע קיבלתם מחמאה או טובה וברגע הבא פגעתם ברגשות של נותן המחמאה כי לא הבנתם שלמחמאה יש מחיר.

איך נוצרים שתלטנים? אלו אנשים חסרי משמעת. יש להם יכולת מועטה לרסן את הדחפים והחשקים שלהם. בעוד שנראה כאילו הם משיגים את מה שהם רוצים בחיים, הם עדיין עבדים לתאוותיהם. קשה להם לדחות סיפוקים וזו הסיבה שהם שונאים לשמוע "לא" מאחרים.

הם צריכים נואשות לפתח יכולת להקשיב לגבולות של אחרים כדי להיות מסוגלים לשמור על הגבולות של עצמם.

בשל יכולתם המוגבלת לקחת אחריות על חייהם, הם לא מסוגלים לתפקד באופן עצמאי בעולם. התרופה היחידה היא לתת לשתלטנים לחוות את ההשלכות של חוסר האחריות שלהם ולא לשלם את החשבון במקומם. לעזור להם ללמוד לקחת אחריות על חייהם ולהיווכח שהם מסוגלים לכך.

נקודה נוספת שמאפיינת שתלטנים היא שהם אנשים בודדים. אנשים נשארים בקרבתם מפחד, אשמה או תלות. אם יודו בכנות, הם יגידו שהם לא מרגישים נאהבים כי עמוק בלבם הם יודעים שהסיבה היחידה שאנשים נמצאים איתם היא בגלל שהם מפעילים עליהם מניפולציות. אם יפסיקו לאיים או להפעיל מניפולציות, הם יינטשו. הם מודעים לבידוד שלהם.

אם אתם מכירים אנשים כאלה או שהם חלק מחייכם, הטובה האמיתית שתוכלו לתת להם היא להתמיד בהצבת הגבולות שלכם מולם ובסירוב עקבי לשאת את משאם במקומם. ללא שימוש בכם לצרכים אלה, ייתכן ויתפנה המקום לבנות מערכת יחסים שאינה כוללת שתלטנות וכוחנות.

הלא נענים – אלו שלא שומעים את צרכיהם של אחרים

גבולות מגדירים בין השאר את תחומי האחריות שלנו – על מה אנחנו אחראיים ועל מה לא. אנחנו לא אחראיים על רגשותיהם וצרכיהם של אחרים, רק הם אחראיים עליהם. עם זאת, כמי שנמצאים בקשרים מסוגים שונים עם אנשים אחרים, אנחנו אחראיים כלפיהם. אנחנו אחראיים להטות אוזן ולהקשיב כשהם מביעים את רגשותיהם, כשהם צריכים מאתנו משהו.

יש לנו אחריות לעזור איש לרעהו, במסגרת מגבלות כמובן. לסרב לעזור גם כשיש לנו את המשאבים הדרושים, יכול לעורר בעיות ביחסים.

הלא נענים מתחלקים לשתי קבוצות:

ביקורתיים כלפי הנזקקות של אחרים

כנראה בשל הקושי שלהם להתחבר לצדדים בתוכם שזקוקים לאחרים.

השקועים בעצמם

ברצונותיהם וצורכיהם ולא רואים את האחר (סוג של נרקיסיזם).

במה דומים השתלטנים והלא נענים? קשה לשניהם לראות מעבר לאפם. הם רואים באחרים אחראיים על חייהם, מחפשים מישהו שידאג להם. הם נמשכים לאנשים עם גבולות מטושטשים, כאלה שמטבעם לוקחים על עצמם יותר מדי אחריות בתוך מערכות יחסים ושלא מתלוננים על כך.

המרצים-נמנעים הם הזיווג המושלם עבורם, שכן הם מחפשים מישהו לתקן, לטפל בו. מצב עניינים זה מניע אותם להסכים לכל דבר ולהתנתק מצרכיהם שלהם. השתלטנים והלא נענים יעניקו להם את האפשרות לחיות את חייהם בשירות הזולת (השתלטן והלא נענה) תוך ביטול עצמי.

סיכום

החלוקה לטיפוסים כמובן אינה קיימת באופן החד הזה במציאות אלא במקרים נדירים. אך את הקווים והנטיות נזהה על נקלה גם בתוכנו וגם בקרב אנשים שסביבתנו.

בכל מקרים המפתח הוא להקשיב, להביט ולהיות פתוחים ללמוד את עצמנו ואת הזולת יותר ויותר. בקצרה – לפתח מודעות לרדאר הפנימי של עצמכם ולמילים והתקשורת הלא מילולית של בני האדם שעמם אתם באים במגע.

מקורות

Boundaries: When to Say Yes – When to Say No – To Take Control of Your Life. By Henry Cloud & John Townsend

The Courage to Heal Workbook: A Guide for Women and Men Survivors of Child Sexual Abuse by Laura David

I Can't Get over It: A Handbook for Trauma Survivors by Aphrodite Matsakis