מין טיפול שכזה

מאת: מיכל קרן

הכותבת היא מטפלת ברפואה סינית ושיאצו.
לתגובות:michalikeren@walla.co.il

מתברר כי למטפלים האלטרנטיביים יש שם רע מאוד אצל מביני עניין בנושא התקיפה המינית. דו"ח שפירסם 'איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית' מעלה כי בשנת 2001 נרשמו 242 תלונות נגד מטפלים, רובם מתחום הרפואה המשלימה. כנראה שמספר התקיפות בחדרי הטיפול שלא דווחו גדול בהרבה. אם לא די בכך, הרי שכמה מורים ומטפלים בכירים ידועים כ- "מטרידים סדרתיים" אך ממשיכים בשלהם באין מפריע. סיפורה של אורית, מטופלת שהותקפה והתלוננה, ממחיש עד כמה מטושטשים הגבולות ועד כמה כואבת הפגיעה.

בעוד הטרדות מיניות במסגרת הצבא או העבודה זוכות לכותרות תדירות בעיתונים, רוב הנשים שמוטרדות בחדרי הטיפולים אינן מתלוננות, אך מתברר כי מדובר בתופעה רחבת מימדים. מהחוברת 'דו"ח אלימות מינית בישראל '2002, שהוציא איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, עולה כי בשנת 2001 נרשמו 242 תלונות על פגיעות מיניות מצד מטפלים, רובם מתחום הרפואה המשלימה. חשבון זריז מראה כי מדובר בערך בהטרדה בכל יום וחצי. כמו כן סביר מאוד כי מספר ההטרדות שלא הגיעו לכדי תלונה גבוה פי כמה. זה מספר עצום שעושה שם רע מאוד למטפלים האלטרנטיביים ולרפואה המשלימה. האם כל-כך הרבה אנשים שנושאים תעודות מטפלים הם בעצם עברייני מין? ואם כן, למה לא מתייחסים אליהם כאל כאלה? וכיצד ייתכן שמטרידים ידועים ממשיכים לטפל ואף לשמש כמורים בכירים בבתי ספר שונים?

התחקיר המקיף שנערך לצורך הכנת הכתבה מראה כי למעשה טשטוש הגבולות בקליניקה בתחום המיני, במסווה של פתיחות אנושית או מתן סיוע טיפולי, הופך בהדרגה לנורמה סמויה שאינה זוכה להתייחסות המתאימה. נורמה עקומה מאוד המשאירה תמיד את המטופלות והמטופלים בצד הפגוע בעוד המטרידים ממשיכים בדרך כלל בשלהם באין מפריע.

"מטפל בצ'אקרת המין"

אורית (שם בדוי), לאחר שעברה תהליך התפכחות ארוך ומכאיב, הגישה תלונה במשטרה נגד מטפל בהילינג, רפלקסולוגיה וקינסיולוגיה, שאליו הלכה לטיפולים במשך שנה (שמו שמור במערכת). סיפורה אמנם מציג מקרה בוטה של ניצול מיני, אך הוא גם ממחיש עד כמה קל, למי שנתונים בתוך התהליך הטיפולי, ליפול קורבן למניפולציות שונות הנעשות בידי מטפל הזוכה לאמון המטופל.

"באבחון הוא אמר שיש לי בעיה עם הצ'אקרה של המין והיצר," מספרת אורית.  "בהתחלה הוא לא נגע בי. הרגשתי טוב והדימוי העצמי שלי עלה. פעם אחת הוא חיבק  אותי, ואמרתי לו שאני לא מרגישה בנוח. הוא אמר שאמנם הוא מכבד את זה, אבל  הוסיף שאני לא זורמת ובוחרת לא לעשות שינוי משמעותי בחיים שלי. בפגישה הבאה  הוא התעקש להדביק לי חיבוק ונשיקה בפה וכבר שתקתי. ואז הוא החליט שלדעתו  הבעיה העיקרית שלי בחיים היא מיניות, ושאני חייבת לפתור את זה. הוא אמר  שהקליניקה היא כמו מעבדה, ואם אצליח לעשות בה דברים, אצליח לעשות אותם גם  בחיים, וכאן יש לי הזדמנות לעשות את זה עם מישהו מקצועי ובעל ניסיון. היה לי  קשה להגיד שזה מפריע לי, כי חשבתי שאולי באמת משהו לא בסדר אצלי. הוא נתן לי  תחושה שהוא יודע מה הוא אומר, וטען שאני לא יודעת לתת ולקבל מגע. התחלנו  לעשות תרגילים ש- 'הוכיחו' את זה, כי בכל פעם שהוא נגע בי נחרדתי. כשטענתי  שטיפול כזה הוא לא מקובל, הוא אמר שאני כמו סבתא ושאני לא זורמת. הוא שם את  היד שלי על איבר המין שלו. אמרתי לו שאני מרגישה מאוד לא נוח ושאני לא מבינה  איך זה משרת את טובתי. הוא שכנע אותי שזה חלק מהתהליך הטיפולי. ככה זה הגיע  ליחסי מין מלאים."

אורית חוותה מקרה קיצוני של פגיעה מינית. רוב המטפלים שמטרידים מסתפקים בשליחת ידיים תמנונית לאזורים מוצנעים של המטופל/ת, בתור התחלה, ובכך מנצלים את האפשרות לגעת בגוף המטופל באופן מיני אך לא חד משמעי.

בשונה מסיטואציות טיפוליות רפואיות מקובלות או מטיפול פסיכולוגי רגיל, נושא המיניות בין מטפל למטופל בשדה האלטרנטיבי נתון בתוך שטח אפור רחב ידיים, במלוא מובן המילה. בחדר סגור שאורותיו עמומים נמצאים שני אנשים – מטפל/ת ומטופל/ת – בסיטואציה אינטימית מאוד. בטיפולים רבים שוכב המטופל בנינוחות, מוריד את מערך ההגנה היומיומי ונותן למטפל לגעת בגופו בשלל דרכים. אם לא די בכך, הרי שבשונה מהמגע הפונקציונלי של רופא הנשים או האורטופד, בטיפול האלטרנטיבי המגע גם מענג ומשחרר רגשות חבויים. ואם למשל, מדובר בעיסוי עם שמנים, המטופל גם מתפשט.

למען הסר ספק היכן עובר הגבול בין מגע תמים לבין עבירה, להלן פירוט מורחב המגדיר מהי תקיפה מינית, כפי שנכתב ב- "דו"ח אלימות מינית": "תקיפה מינית כוללת אונס, או מעשה מגונה, שהוא כל תקיפה מינית שאינה כוללת חדירה אך נועדה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. הטרדה מינית היא התייחסות מילולית בעלת אופי מיני… ניצול מיני יכול להיות שיחה או תחקור בנושאים מיניים באופן שאינו מתאים למושא הטיפולי, חיזור או פיתוי מצד המטפל, מגע מיני או רומנטי מצד המטפל, שכולל אך אינו מוגבל לנישוק, נגיעה בחזה, במפשעה ו/או מתחת לבגדים, ומגע מיני."

על תקיפות מיניות שבוצעו בידי מטפל או מי שבינו לבין הנפגע/ת היו אמורים להתקיים יחסי אמון, נכתב: "נתונים אלה מעידים על הניצול שעושה התוקף במעמדו העדיף ביחס לנפגע/ת כדי לכפות את רצונו עליו/ה. במקרים אלה הנפגע/ת חסר/ת אונים, ללא יכולת מיידית להתנגד לתקיפה, אם בשל האמון שניתן במטפל ואם בשל החשש מפני התנכלות למעמדו/ה, לשמו/ה הטוב…"

למרות שכולם יוצאים נגד התופעה, חלק מאנשי המקצוע באמת מזדעזעים ממנה, וחלקם מגיבים לעניין בהומור, ולא מתייחסים לכך ברצינות הראויה. זו בעיה שמתחילה מהשורש, מאחר ובחלק מהמכללות לרפואה משלימה ידוע שאנשי מפתח בצוות ההוראה הם "חרמנים ושולחים ידיים" כלשון הסטודנטים, ואיש, כנראה, לא אומר להם להפסיק, כולל צוות ההנהלה. מי שאכפת לו מהעניין, מעדיף להתרחק מהאנשים האלה. אף אחד לא מתלונן. וכך במקום שתוגש נגדם תלונה במשטרה והם ייעצרו, הם ממשיכים לטפל, ללמד ולפגוע באנשים.

"יש מטפלים 'אלטרנטיביים' שהם מטרידים סדרתיים, המתנדבות מקבלות הרבה פניות תלונה עליהם, ואי אפשר לדעת בכמה נשים הם פגעו," אומרת גלית וינר, ממרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שבחיפה, "אי אפשר לעצור אותם, מאחר ורוב הנפגעות לא מגישות תלונה במשטרה."

לתחום האלטרנטיבי יש שם רע מאוד אצל מביני עניין בנושא התקיפה המינית. "נושא הטיפולים האלטרנטיביים נראה בעינינו מאוד לא רציני," אומרת וינר. "כל מי שרוצה מקבל הכשרה באיזה בית ספר אזוטרי ולוקח 150 שקלים לטיפול. אין בנושא הזה פיקוח, מטופלים לא יודעים לאן הם הולכים ולמי הם הולכים."

חציית גבולות מהירה

אורית מספרת כי לאחר שקיימה פעמיים יחסי מין עם אותו מטפל הם הסכימו שהיא 'הבריאה' ושאין יותר צורך במגע, אך בכך לא תם הסיוט.

"חשתי הקלה. אבל אז החלה התקופה הכי קשה, שבה הוא היה שולח לי כל הזמן מסרים  כפולים. הוא היה אומר שזה לא טוב שהוא נוגע בי, אבל נוגע בי בלי התראה,  מושיב אותי על הברכיים שלו, נותן נשיקות וחיבוקים וגם מקיים איתי יחסי מין  מלאים.

ביקשתי שיפסיק עם זה, כי הרגשתי שזה מזיק לי, והוא אמר שהוא מסכים איתי ושהוא  יפסיק, אבל הוא המשיך. בתקופה הזאת התחלתי להרגיש רע, היו לי התקפי זלילה,  כאבי בטן והתקפות חנק. הייתי יוצאת ממנו מותשת, הרגשתי עמוסה ולא מרוכזת  בעבודה. לא הייתי מסוגלת לעשות פעולות פשוטות, הרגשתי מנותקת מהגוף שלי.  לפעמים בטיפול הייתי בוכה, בלי שהוא ישים לב. כאב לי שאני עושה את זה.

כשסיפרתי לו על כך הוא אמר שזה באשמתי. היו לו גם הערות נבזיות בסגנון 'את לא  יכולה בלי מגע' או 'אני לא רציתי לעשות את זה, זה רק בגלל שאת היית מתה  לזה'. לפעמים הוא היה תוקע הסברים כדי שאני ארגיש שאנחנו באמת מתרגלים משהו.  למשל: 'עכשיו נתרגל התמסרות: את לא צריכה לעשות כלום, אל תזוזי'."

קשרי רומנטיקה או מין בין מטפל למטופל מהווים עבירה חמורה על כללי האתיקה, אך החוק לא אוסר על קיום יחסים כאלה. בנוסף לאיסורים על מעשי אינוס, חל איסור בחוק להציג מגע מיני כטיפול, וכן חל איסור לקיים מגע מיני תוך ניצול חסר ישע.

פרופ' אלי זומר, מאוניברסיטת חיפה, שכתב את הספר "יחסים מקבילים: פיתוי וניצול מיני בפסיכותרפיה וייעוץ", יזם לפני מספר שנים הצעת חוק, לפיה יחול איסור על מטפלים שנותנים ייעוץ וטיפול נפשי לקיים מגע מיני עם מטופליהם. הגדרה זו כוללת גם מטפלים הוליסטים מכל תחומי הרפואה המשלימה, שמגדירים עצמם מטפלים "בגוף ובנפש". הצעת החוק עברה בקריאה טרומית וראשונה, וכעת היא מחכה לדיונים נוספים.

פרופ' זומר: "בטיפול במגע יכול לקרות מצב שבו מתעוררת משיכה מינית, וכשיש מפגש בין מטופלת שיש לה צורך או חסך במגע ומטפל שנמשך אליה, חציית הגבולות יכולה להיות מהירה. הבעיה היא שלעיתים תכופות היא גם מזיקה, ובסופו של דבר המטופלות מדווחות שבזמן הנגיעות בחלקים המוצנעים הן הרגישו מותקפות".

"חלק מהמטופלות מוחות ועוזבות את הטיפול, וחלקן יוצאות מבולבלות. השילוב בין משיכה לדמות הטיפולית, אמון, הערכה והרוך שכרוך בעבודה, יוצר בלבול. לפעמים המטופלות לא יודעות אם המגע בהן קשור בטיפול מקצועי או שקורה משהו אחר. בשלב מסוים הן מרגישות שזה לא השירות שהן משלמות עבורו, ושהאמון שלהן הופר. גם אז לוקח זמן עד שהן אוזרות אומץ לעצור או להתעמת, משום שבתחושה שלהן הן הסכימו לטיפול כזה. לפעמים הן מרגישות שמשהו בהן פגום, כי המטפל אומר להן שהוא מרגיש חסימות וכדי לשחרר אותן כדאי שיעסה אזורים רגישים בגוף כמו את הפטמות, הירכיים וכך הלאה. בראייה רטרוספקטיבית, רובן המכריע מרגיש תחושות של מרירות, עלבון ודיכאון, האמון הבסיסי שלהן הופר והן מרגישות שהן נפלו בפח. יש גם נזקים ביכולת לבטוח באחרים וליהנות מהנשיות שלהן, כך שהנזק גדול ולכן זה מטריד."

"לרופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים יש ארגונים מקצועיים שלהם יש חוקי אתיקה," מוסיף פרופ' זומר, "העיסוק במקצועות האלה מותנה ברישוי של המדינה, ולמדינה יש ועדות אתיקה משלה. הסנקציות האפשריות במקרה של הליכים בוועדת אתיקה יכולים להיות גירוש מהאיגוד או איסור לעסוק במקצוע. להערכתי, הסנקציות האלה לא מרתיעות, כי אנשים אלה עדיין יכולים לעסוק בייעוץ כללי, למשל, ולגרום לנזק. הוועדות האלה הן גוף שחוקר את עצמו, שמורכב לעתים מעמיתים של הנאשם, שיוזמים עימות בין הנאשם למתלוננת, דבר שמרתיע את המטופלות שמרגישות שבתנאים כאלה, קשה לעשות צדק."

מדוע לא פונים למשטרה?

שמואל זיידל, שכיהן אחת עשרה שנה כיו"ר איגוד הרפלקסולוגים, קיבל תלונות רבות על מטפלים בתחום ששלחו ידיים לגופן של מטופלות. "יש לי בטן מלאה על כמה מטפלים שלעולם לא אחשוף את שמם, כי איש לא התלונן עליהם במשטרה והם לא נשפטו. אני לא יכול לעשות דבר נגד אדם כזה, גם אם מאה מטופלים התלוננו עליו בפני. אני אפילו לא יכול להוציא אותו מהאיגוד." אך גם אם היה ניתן להוציא אותם מהאיגוד, אי אפשר על פי החוק למנוע מהם להמשיך לטפל.

"בכל מפגש בין גבר ואישה יש מתח יצרי ברמה זו או אחרת," מוסיף זיידל, "אי אפשר להתעלם ממנו, אבל צריך לדעת מה לעשות איתו. הדבר הטוב ביותר לעשות במקרים כאלה הוא עידון, כלומר, להעביר את זה לפסים אחרים, שמפרים אותי ואת היצירה שלי. יצר ויצירה מגיעים מאותו המקור, ומי שמתמודד עם היצר, מפרה את היצירתיות ויוצא נשכר. עידון זה דבר חשוב בחיים, הוא מאפשר לנתב את הכוונות הטיפוליות שלנו בדרך יפה, מבלי 'להתגבר' או לאסור על עצמך. אם אתה לא עומד בפני היצר, אתה לא יכול להיות מטפל."

גלית וינר ממרכז הסיוע בחיפה: "כולם חשים משיכה מינית, אבל לא מתנפלים על אנשים. המטפלים שתוקפים את המטופלות שלהם מנצלים אותן, כי הם בונים את עצמם בדרך של כוח. זה מקנה להם סיפוק והנאה, והרגשה שהערך העצמי שלהם עולה. זה לא עניין של הנאה מינית. זה עניין של שליטה, תוקפנות ואלימות".

יש טיפולים במגע שהם בפירוש מעוררים מינית, זה בעייתי להתלונן אם קצת נהנים מזה?

וינר: "לעיתים, גם במהלך פגיעה מינית אלימה יכולה להיות עוררות גופנית מינית. זהו מנגנון פיסיולוגי של הגוף. בינו ובין הרצון של האישה לא חייב להיות קשר. אין ספק שזה יכול לבלבל ולהעצים את תחושות האשמה, ומכאן גם להקשות על האישה בהגשת התלונה. אך לנו, במרכז הסיוע, ברור מאוד כי הפגיעה המינית שהייתה היא אונס, כי היא בניגוד להסכמת האישה."

איפה לדעתך נמצאת הבעיה העקרונית במצבים שבהם המטופל/ת מרגישים כי הם מעונינים לפתח קשר רגשי או מיני עם המטפל?

וינר: "כשאדם הולך לטיפול הוא מבקש עזרה. זה טבעי שהוא משליך על המטפל/ת את כל הפנטזיות הרגשיות ולעיתים המיניות שלו. מטפל הוא הרי האימא האולטימטיבית. פעמים רבות חשים מטופלים שהם מתאהבים במטפלים. לכן אסור שתיווצר במצב כזה הנאה מינית או מגע מיני, כי זה תמיד יהיה מבלבל. כל הנשים שהתלוננו על מטפלים נפגעו מהם, אבל אף אחת מהן לא נאנסה באופן קלאסי, כלומר, המטפל לא התנפל עליה, אלא השתמש במניפולציות רגשיות. קל לנצל אדם שמבקש עזרה ונמצא במקום רגשי מורכב מול נותן העזרה."

רק 18% מהמתלוננות במרכזי הסיוע פנו למשטרה. זה אחוז קטן למדי. למה הן לא מגישות תלונה?

וינר: "סיבה אחת היא תחושה איומה של בושה ואשמה, רצון לברוח ולשכוח את הפגיעה, חוסר תמיכה ומיזעור הפגיעה מהחברים או המשפחה, מצוקה גדולה השואבת את הכוח להתמודד מול המערכת המשטרתית והמשפטית ועוד. בטיפולים במגע קיימת מערכת יחסים של סמכות ותלות המקשה על הגשת התלונה, וגם תחושת חוסר יכולת להוכיח, כי קיים מגע בעצם הגדרת הטיפול."

בעיית ההכשרה המקצועית

אורית:

"בפגישה האחרונה שלנו אמרתי לו שיחסי המין היו מיותרים בטיפול, שהוא חרג  מהגבולות, שהוא היה צריך להפסיק לטפל בי, במיוחד אחרי שהוא אמר שהמגע איתו  מזיק לי. הוא הסמיק, התחיל לשחק עם הדברים בשולחן ואיבד את הביטחון. הוא אמר  לי 'את צודקת, אבל אני אנושי, את לבשת שמלה והיית רעננה'. באותו רגע נפל  אצלי האסימון. למה מעניין אותו מה לבשתי? הוא אמור היה להגן עלי, לטפל בי.  התחלתי להבין שהוא לא התחשב בי ועשה מה שנוח לו. הבנתי שהיה מין רק כשזה  התאים לו, כשלא היו מטופלים אחרים והוא לא מיהר הביתה, ובלי קשר למה שאני  הייתי צריכה. בכל פעם שביקשתי הסבר הוא היה מטיח בי שאני חולת שליטה. הוא  גרם לי להאמין שאני דפוקה וצריכה להיכנס לראש אחר. הוא עשה לי נזק עצום, גזל  לי תקופה מהחיים. מאז שהפסקתי לבוא אליו, אני מרגישה יותר טוב. התחלתי לפרוח.

היום אני כבר לא תמימה. אני חשדנית כלפי גברים. אני סולדת ממגע עוד יותר  ממקודם. קשה לי לשמוע שהוא עדיין עובד, ולשמוע מאחרים שהוא אומר שהתאהבתי בו  ושאני רוצה להתנקם בו מתוך כעס. זה מורכב, כי הסכמתי לזה, אבל אני מרגישה  מרומה. הוא לא היה חבר שלי, באתי אליו לטיפול, האמנתי שהוא מטפל בי והוא עבד עלי כדי להשיג מין."

יורי סלע, מנהל בי"ס "מגע" ומכון "דמות", טוען כי "הטרדות מיניות קורות כי מטפלים אינם מקצועיים מספיק. חוסר מקצועיות יכול לנבוע מזה שתהליך ההכשרה לא כולל התייחסות לכך שבין מטפל למטופל מתקיימות מספר מערכות יחסים בו זמנית: אחת מקצועית, שנייה אנושית ושלישית לא מודעת. חשוב שמטפל יהיה מודע לכך שבטיפול מעורבים רגשות לא מודעים. דבר שני שמטפל צריך להתייחס אליו, הוא העובדה שבטיפול אין מערכת יחסים רגילה בין שני מבוגרים, אלא מערכת סמכותית, כמו בין הורים וילד, והציפיות הן בהתאם. כמו שיש טאבו בין הורים לילדים, גם כאן צריך להיות טאבו, למרות שלמראית עין, אם נוצרים קשרים מיניים, זוהי התייחסות מוסכמת בין שני מבוגרים".

"בעיה נוספת נוצרת גם משום שאין מספיק בהירות לגבי החוזה הטיפולי. התוכן של טיפולים אלטרנטיביים כולל עולם אנרגטי, שלכאורה מחבר בין הפיזי, הרגשי והרוחני. יש משהו בכמיהה למשהו שלם שפורץ גבולות, כי אין קודים שמגדירים את העניין, אין מסורת ואין חוק. שלא כמו במקור, כאן התלמיד לא לומד מהמאסטר עשר שנים. לכן חסרות הפילוסופיה והדת שמעגנות את העולם האנרגטי. מצד שני, אין ללימודים האלה הגדרה פורמלית, חקיקה וכל קוד חיצוני שמסביר מה כן לעשות ומה לא. כל זה נעשה בעולם שבו רוב המטפלים הם צעירים, והתרבות מקשרת בין ניו-אייג' לפתיחות ומתירנות. כשאדם נכנס למרפאה, ברור לכולם שהטיפול הוא לא מעשה משותף. וזה דבר שחסר בתרבות הניו-אייג', כי הגבולות מטשטשים בקלות."

מה לדעתך ניתן לעשות כדי לשפר את המצב?

סלע: "יש לשפר את תוכניות הלימודים, למשל להכניס יותר שעות של יחסי מטפל-מטופל, ולהסביר למטפלים בצורה עמוקה שבטיפול מתקיימת מערכת יחסים כפולה ביניהם לבין המטופלים שלהם. שיעורים כאלה מלמדים את המטפל להיות ער לצרכים האישיים והרצונות המיניים שלו, נותנים הגדרה מדויקת של מה מותר ומה לא, ומעבר לכל דבר אחר, מעבירים מסר ברור למטפל שתפקידו הראשון הוא לשרת את צרכי המטופל ולא את צרכיו שלו, יהיו אשר יהיו. העבודה שלך היא לטפל, בצורה הכי פשוטה. לעזור למישהו אחר, לא לעצמך. ובכל מקום שיש תחושה שהטיפול משרת את האינטרסים שלך כמטפל, גם אם זה נעשה בהסכמה – שם יש לעצור. בתהליך הכשרת המטפלים צריך לשים דגש גם על האתוס החברתי. באופן כללי, כל אדם אחראי על החיים שלו. בטיפול זה בעייתי, כי חלק מתהליך הטיפול הוא להפקיד את האחריות בידי מישהו אחר."

איך אדם שמקדיש את חייו לטיפול ולעזרה לאחרים, יכול לנצל אותם בצורה כזאת?

סלע: "המוטיבציה להיות מטפל מורכבת מהרבה דברים. ברמה המוצהרת – לעזור לאחר הוא רק אחד מהם. אבל יש גם רצון להיות במגע וקשר עם אנשים, להתפרנס היטב, להיות בעמדת כוח או אפילו לרפא פצעים פנימיים שלך. הפתרון הוא להיות צמוד לקוד חיצוני נוקשה וקפדני, אתי או מסורתי או לעשות בירור פנימי מעמיק."

גלית וינר: "כל סטודנט במהלך הכשרתו צריך להתבונן על חוויות המגע שלו. מגע ומיניות הם לא תחומים מאוד רחוקים, וכל מטפל, כבר כסטודנט, צריך לבדוק עם עצמו, מה זה אומר בשבילו לגעת ומהן החוויות שלו ממגע. חוויות של מגע הן גם מיניות וגם לא, צריך לברר את זה, מה אני צריך, איך אני מרגיש לגבי זה, מה אני רוצה, מה היה חסר לי, וכך תוכל להיבנות רגישות של הגבולות שלי כמטפל ורגישות וכבוד לרצון של המטופל או המטופלת במגע."

פרופ' זומר: "אני מניח שרוב המטפלים הם אנשים הגונים שעושים עבודה נאמנה, ושיש מיעוט קטן של עשבים שוטים, שהציבור המקצועי צריך להקיא אותם מתוכו. מטפלים שומעים לא פעם על מטפל שהטריד מינית. הם לא יכולים להגיש תלונה במקום הנפגעים, אבל הם כן יכולים למשל לטלפן לאותו אדם ולומר לו שנאמרו עליו דברים כאלה, ולבקש את תגובתו. שידע שהתנהגותו לא נשמרת בסוד, או מתפרשת בצורה לא טובה. אם יש מספר תלונות כנגד אותו מטפל, אפשר לשקול לספר לאנשים לא לפנות לאותו אדם. זוהי התנהגות אחראית שתשמור על המטופלים ועל שם המקצוע."

ידוע לנו בעקבות התחקיר על מקרים רבים של הטרדות מצד מטפלים המוכרים כמורים בכירים.

פרופ' זומר: "מי שמועדים הכי הרבה הם המטפלים הבכירים, זו תופעה מוכרת. הצעירים מחויבים עדיין לפיתוח המקצועיות שלהם. הבכירים כבר לא נמצאים בתהליכי הדרכה, חלקם גברים במשבר אמצע החיים שסובלים מספקות לגבי הגבריות שלהם, ומרגישים שהם זוכים להערכה והערצה מצד המטופלות, שנותנות להם עמדת כוח מיוחדת."

המטפל שפגע באורית עומד כיום לדין פלילי בעקבות תלונתה של אורית ותלונות שהגישו למשטרה שתי מטופלות נוספות. בסיום השיחה עם אורית היא מבקשת להעביר דרך הכתבה מסר למטפלים והמטפלות בתחום:

"הגבול חייב להישמר ואתם חייבים להגן על המטופלים שלכם. תסבירו להם את מטרות  הטיפול. אל תהיו חברים שלהם ואל תערבו רגשות. בדיוק כמו שפרופ' זומר אומר –  חייב להיות יחס שווה לאישה בת שבעים ולאישה בת תשע-עשרה, והמגע צריך לבוא  ממקום בריא של נתינת עזרה כנה ורק כשצריך. אם מטפל מחבק ורוצה להעביר אור  ואהבה לעולם, הוא צריך לבדוק אם זה בסדר, כי הפגיעה שיכולה להיווצר היא  עצומה.

היום אני מסיימת את לימודי הרפלקסולוגיה, והאמת היא שלדעתי הזמן שמקדישים  ליחסי מטפל מטופל הוא מזערי. תלמידים לא מבינים כמה חשוב לשמור על הגבולות.  מלמדים אותם טכניקה ולא אתיקה. אני באופן אישי לא הולכת יותר למטפלים. אני  לא מאמינה בהם."

חכמה שלפני מעסה

פרופ' אלי זומר מפרט אילו פעולות כדאי למטופל לנקוט כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה מינית בטיפול

פרופ' זומר מציע כי כשאדם מגיע לטיפול במגע, רצוי שיקבל מידע  מדויק לגבי המקומות שיגעו בו, ושיגיד איך מתאים לו להיות  לבוש, מה הוא לא מוכן להוריד ובאילו אזורים בגוף הוא אינו  מוכן שיגעו בו. הבהרות כאלה עשויות למנוע סיטואציות לא  נעימות. "יש מספר דרכים להימנע מסיטואציות כאלה," הוא אומר.  "כדאי להגיע למטפל שמכירים מטופלות אחרות שלו שמרגישות שהוא  מקצועי, לא כדאי ללכת למטפל דרך דפי זהב או לוח מודעות.  מומלץ לשוחח עם המטפל מראש ולהבהיר מהי מהות הטיפול, במה הוא  כרוך ומהי מידת העירטול. לא להתבייש לשאול על ההכשרה שעבר  המטפל. קיימת סבירות נמוכה במעט, שמטפל שעבר הכשרה רצינית  יטריד, בעוד יש מתחזים שנכנסים לתחום על מנת ליהנות  מהנגיעות".

"אם מטופלת מרגישה שמגע מסוים גורם לה להרגשה לא נעימה, היא  צריכה לבקש מהמטפל שלה לעצור מייד. אם היא לא מסוגלת לעשות  את זה, שלא תחזור לטיפול. אם מדובר במטפל מקצועי, הוא אמור  לעצור באותו הרגע. אם הוא ממשיך, זהו סימן אזהרה למטרידן  פוטנציאלי. 'דגל אדום' נוסף מתנופף כאשר מטפל נוהג בשחצנות  ומבטל את השיפוט שלה – אומר שהיא היסטרית, בכיינית, לא  מבינה, מתעמת עם הזכות שלה לקרוא תגר על המקצועיות שלו. יש  מטפלים שמורים למטופלת להתעלם מהרגשות הלא נעימים שלה  ולהיחשף למגע שלו, כי הוא מרפא. זהו סוג מוכר של מניפולציה  שהולכת לקראת ניצול מיני."

פרופ' זומר מוסיף, כי יכולות להיות כמה סיבות לכך שמגע תמים  יגרום לתחושות לא נעימות: "הסיבה השכיחה היא שהנגיעה מעוררת  זיכרונות לא טובים. לפעמים הזיכרונות הם מפורשים, ולפעמים  עולות תחושות שליליות, בחילה, אימה, דיכאון, או שמטופלת חווה  את עצמה צעירה ומבוהלת. אם דבר כזה קורה, הדבר הנכון לעשות הוא לפנות להדרכה אצל איש מקצוע מוסמך לבריאות הנפש. טיפול  במגע יכול להיעשות, להערכתי, לאחר עיבוד רגשי של חוויות כאלה  ובשיתוף פעולה עם אנשי בריאות הנפש."

למען הבהירות

המלצות למטפלים לשמירה על כללי יסוד בסיסיים המונעים את טשטוש הגבולות

בתאילנד, בעבר הרחוק, היחידים שהורשו לעסוק במסז' תאילנדי היו  הנזירים. כך שמרו על טוהר הטיפול. כדי להיות ברורים בעניין,  ניתן להגדיר כי הטרדה מינית בטיפולי מגע נעשית כשמטפל נוגע,  בכוונה או "בטעות", באזור המפשעה ובשדיים. בחורה אחת שהלכה  לטיפול אצל מטפל רייקי סיפרה כי הוא בחר להניח את ידיו על  החזה שלה, כיוון שטען ששם יש לה חסימות. "זה לא צריך להיעשות  כך," אומר אלון פאר, מורה לרייקי ומנהל מרכז "צ'י חי". "אם  דרוש רייקי באזור החזה, שמים את הידיים מעל החזה ואף פעם לא  נוגעים."

בשעורי השיאצו יש כללים של "עשה ואל תעשה" ברורים: כשמטפלים  בישבן, נזהרים שהאצבעות לא תגענה בטעות באזור פי הטבעת.  כשמטפלים בירכיים, מפנים את היד כך שהיא לא תגלוש לאזורים  אינטימיים. ההדרכה בעניין זה ברורה.

יוסי רחמני, מטפל ומורה במכללת רידמן לעיסוי שוודי, מספר שכדי  להבהיר את חשיבות הגבולות הוא מקפיד בשיעורים על מספר כללי  יסוד:

  1. מקפידים על הלבוש בכיתה. תלמידים לא מגיעים במכנסיים  קצרים, גופיות או בגדים סקסיים. הדבר יכול להיחשב לשמרנות,  אבל זה עובד ועושה את ההפרדה בין טיפול לבין סקס.
  2. כשצריך להחליף בגדים או להתפשט לקראת טיפול, מי שמקבל  טיפול עושה את זה מתחת לסדין, ולעולם לא בפרהסיה. הגוף של  המטופל מקודש ומכובד ואנו לא חודרים לפרטיותו.
  3. כשעובדים על האזור הנגדי בגוף, מקפידים שאזור המפשעה של  המטפל לא יתחכך במטופל, ובכלל, בכל הטיפול אנו מדגישים את  העובדה כי רק הידיים נוגעות במטופל.
  4. חשוב שהמטופל יהיה מכוסה, כדי לשמור על חום הגוף וכדי  לשמור על צניעותו. כשעובדים על הרגליים, צריך לדעת איך לחשוף  עד כמה שניתן את הרגל, מבלי לוותר על צניעות המטופל. כך גם  בטיפולי חזה. לא חושפים חזה של אישה.
  5. הגבולות מאוד ברורים, ואפילו אם למטפל יש כוונה טובה, אסור  לעבור אותם. אזור המפשעה הקדמי והחזה הם הגבול, לא נוגעים  בהם. אפשר לנגוע בסמוך להם, אם צריך.
  6. לפני תחילת הטיפול התלמידים עושים הרפיה בדמיון מודרך,  ומונחים להיכנס לשקט ורגיעה, וכוונות תרפויטיות בלבד.

כיצד לפנות למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

עשרה מרכזי סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית קיימים כיום  בארץ. מרכזי הסיוע מסייעים לנפגעות אלימות מינית ולפונים/ות  בעניינן, בדרך של סיוע נפשי ראשוני ומתן מידע בקו חירום  הפועל 24 שעות ביממה, פגישות סיוע, וליווי הנפגעת במגעיה עם  הרשויות השונות, על פי רצונה.

כמו כן, פועלים מרכזי הסיוע למען שינוי חברתי בנושא אלימות  מינית כלפי נשים בדרך של העלאת מודעות בקרב האוכלוסייה על  ידי מתן סדנאות והרצאות לסוגי קהל שונים, פרסום כתבות
ותגובות באמצעי התקשורת, ייזום תהליכים חברתיים וחקיקה בנושא.

קו טלפון החירום:1202


השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.