קבוצת התמודדות עם פגיעות רגשיות בילדות והשלכותיהן (Emotional abuse)

הפגיעה הרגשית (Emotional abuse) היא פגיעה שנוטים להתייחס אליה בקלות ראש: אי אפשר לצלם את הצלקות, אין לכאורה נזק פיזי, אז אולי זה לא עד כדי כך נורא? טעות. בסופו של דבר, המכנה המשותף מאחורי כל סוגי הפגיעה היא פגיעה רגשית. סימנים של מכות, חבלות ופציעות מטשטשים ואף נעלמים עם הזמן. הפצעים הרגשיים של אותן חבלות נשארים שנים רבות ולעתים כל החיים. מילים שנאמרות שוב ושוב במהלך שנות הילדות שפוגעות בהערכה העצמית של הילד, מזיקות לא פחות ממכות. הן משהו שהילד לומד להגיד לעצמו שנים רבות אחרי שהן נאמרו במקור על ידי אלו שפגעו בו.

מדוע הפגיעה הרגשית נמצאת מאחורי כל יתר הפגיעות? כי היא המשמעות שהאדם מייחס למה שנעשה לו, ברמה פיזית, מינית או נפשית. בעקבות עוולות שנעשו לו, הוא מסיק על מי הוא כאדם (האם אני אדם טוב, ראוי, בעל ערך או שאני פגום מיסודי, רע ואיש לא יאהב אותי אם יכיר אותי באמת?), הוא מסיק על טבעם של אנשים אחרים (האם אפשר לסמוך עליהם? האם יהיו טובים או רעים אליו? האם הם ראויים לאהבה והדאגה שלו?) והוא מסיק על טבעו של העולם (האם העולם הוא טוב בסופו של דבר או שהוא רע וכל מה שיוכל לצפות לו לאורך החיים הוא הפוגות קצרות בין אסון לאסון?). את הציפיות האלה הבונות את השקפת העולם, אנשים נושאים עמם גם אחרי שכל הפגיעות נפסקו ואפילו אחרי שהפוגעים לא נמצאים עוד בין החיים. הם נושאים את עקבות הפגיעה לכל מקום, לכל מצב ולכל קשר.

פגיעה רגשית או נפשית בילדות כוללת:

הזנחה – כשצרכים מגוונים שלכם לא מולאו. לא מדובר רק בצרכים רגשיים, כמו הקשבה, תמיכה,  הבנה והדרכה מצד ההורים, אלא גם צרכים פיזיים בסיסיים – כמו דאגה לטיפול רפואי כשצריך,  לתזונה מספקת ונכונה, להשגחה כדי שלא יפגעו בכם ועוד.

הטרדות והצקות – כשבני משפחה או דמויות משמעותיות אחרות שיחקו בכם, עשו לכם טריקים  מרושעים, שקרו לכם במטרה ללגלג עליכם מאוחר יותר, כשהקניטו אתכם, לעגו עליכם, כינו אתכם בשמות משפילים שוב ושוב, ביישו אתכם בפני אחרים, כשמעשיכם בוקרו בצורה מעליבה ומשפילה – פגעו בכם ברמה רגשית. הילד אינו מצויד בכלים להתגונן מפני התנהגויות כאלה, הוא חסר את הפרספקטיבה הדרושה כדי לייחס את המילים לדובר ולא אל עצמו ולכן הוא מאמין למילים הפוצעות ומטמיע אותן כאילו היו משהו שבאמת מעיד על מי שהוא.

סחיטה – דרישות שונות שהופנו אליכם במטרה לגרום לכם לספק את צרכי אחרים מתוך פחד שמשהו רע יקרה לכם או שמשהו טוב ילקח מכם אם תסרבו. בכך מצאתם את עצמכם נכנעים לרצונם של אחרים, חסרי אונים להתנגד.

עונשים בלתי הוגנים – במבט לאחור כשאתם בוגרים, תוכלו להעריך אם העונשים שקיבלתם היו הוגנים או לא הוגנים, פרופורציונאליים או מוגזמים, מחנכים או רק מכאיבים. לעתים נעשה שימוש בעונשים ככיסוי להזדמנות לפגוע בילד, לפרוק את התסכולים והכעסים של המבוגר לכאורה בצורה לגיטימית.

מטלות אכזריות ומשפילות – כשהילד מתבקש לעשות דברים רק לשם השפלה, שהוא לא אמור לעשות על פי הנורמות הקיימות בחברה. בבגרות אדם מבין שהמטלות הללו הן לא משהו שמבקשים מילדים לעשות.

כליאה אכזרית – נעילה של הילד בתוך חלל כלשהו, כמו ארון, חדר, לפרקי זמן ארוכים במטרה שאינה משרתת את צורכי הילד אלא את צורכי המבוגרים בלבד.

נטישה – כשההורה נעלם מחייו של הילד לתקופות שהילד תופס כארוכות מאוד ולעתים לתמיד. ועוד.

כשההתנהגויות האלה קורות בתדירות ובעוצמה שעולה משמעותית על ההתנהגויות החיוביות, המעודדות, המטפחות והאוהבות, נוצרת פגיעה רגשית. במקרים קיצוניים זה היחס היחיד שהילד מקבל.

בבגרות, מטען כזה יכול ליצור מגוון של השלכות.

אחת הכואבות ביותר היא נטייה להמשך למערכות יחסים דומות. יש הרואים בכך ניסיון לפתור משהו בלתי פתור מבית ההורים, כך או כך רואים הרבה את המשיכה הלא מודעת לדומה ולמוכר גם אם הוא פוגע ומכאיב באותם מקומות שכבר ספגו פגיעה. למרות שזה היה רע, זה איכשהו מרגיש מוכר ולכן "מתאים". כמו בבית. רק הבעיה היא כמובן שאם הבית המקורי היה מכאיב ופוגע, משיכה אל אותו דבר תיצור עוד בית שבו אנשים כואבים, פוגעים ונפגעים.

השלכה נוספת היא קושי של האדם להתקדם בחייו, לאפשר לעצמו לגדול ולממש את הפוטנציאל שלו. הוא מרגיש שבשלב כלשהו הוא נתקל בקיר של זכוכית שאותו אינו מצליח לעבור. הוא נמנע מלהתמודד עם דברים שחיוניים לצורך הצלחתו ומסתפק במועט למרות שהוא יכול הרבה יותר. לעתים אדם מפצה את עצמו על ידי קריירה מצליחה אך מרגיש ריק בפנים, מנותק מעצמו ולא באמת מבין לשם מה כל המאמץ כי מעולם לא שאל את עצמו אם זה הכיוון שהוא באמת רצה או שרק כיוונו אותו לבחור.

לעתים נראה קושי ליצור מערכת יחסים באופן כללי. משהו לא עובד, הקשרים מסתיימים אחרי זמן קצר, לא מגיעים לקרבה אמיתית ולהדדיות.

ישנן השלכות נוספות, אלו רק דוגמאות בולטות.

כדי להפסיק את החזרתיות, את שחזור העבר בתוך ההווה, חיוני לפתח מודעות לאותם דפוסים ולשנות אותם.

שיעורים רבים שלמדנו בילדות מעולם לא אותגרו, לא שאלנו "האמנם?" אלא קיבלנו אותם כאמת מוחלטת לחיות על פיה. למשל, ילד שאמרו לו שהוא אפס בשפה כזאת או אחרת, יכול להלך היום בעולם, גם אחרי שהתאמץ ובנה לעצמו קריירה, עם הרגשה שהוא אפס בתוך תוכו, שאם רק ידעו זאת האנשים הקרובים לו, יתרחקו ממנו וידחו אותו. ילדה שאמרו לה שהיא מכוערת ושמנה, לא יכולה להאמין היום למחמאות שהיא מקבלת ולמה שהיא רואה במראה וחיה באמונה בלתי מעורערת שהיא אכן מכוערת ואיש לא ירצה בה.

כיום, כאנשים בוגרים, זו זכותכם ואף חובתכם להציב סימני שאלה בסופן של אותן אמירות משפילות ולא הוגנות. לחפש ולמצוא מי אתם רוצים להיות, ללא קשר למה שאמרו לכם בעבר ולהפוך את הרצון הזה למציאות. במילים אחרות, המשימה היא להפריד בין מה שהוא אתם לבין מה שרק האמנתם שהוא אתם.

מה עושים בקבוצה?

תחילה מזהים. באמצעות כלים שהוכיחו את עצמם (שאלונים ותרגילים חווייתיים), מזהים את הדפוסים השונים שנותרו מהילדות ומשפיעים היום.

לאחר מכן, מחברים את ההבנות הללו לחיים בעבר ובהווה, תוך שמעמיקה ההבנה כיצד מסרים ודפוסים מהילדות בנו את החיים שלכם עד לרגע זה.

בשלב הבא, מעיזים לרצות משהו שונה וטוב יותר עבורכם, להצהיר על הרצון הזה, לנסח אותו במילים, לדמיין אותו.

ולבסוף, לאורך תקופת העבודה הממושכת יותר של הקבוצה, פועלים בתמיכה הדדית בכיוון של שינוי.

למי מיודעת הקבוצה?

קודם כל, לאנשים שמזדהים עם מה שנכתב כאן.

אבל לא פחות חשוב, לאנשים שנמאס להם לדבר על זה, לכתוב על זה בפורומים, לספר לחברים ורוצים משהו מעבר לזה – שינוי ממשי בחיים.

הקבוצה מכוונת לשינוי. כך שהחלק של לדבר על זה הוא לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי למטרה הראשית, לעשות משהו לגבי זה היום. לאפשר לעצמכם לחוות חיים טובים ומספקים יותר, לגדול ולצמוח הלאה מהמקום הכואב של הילדות.

לקבוצה יכולים להגיע אנשים שעברו גם סוגים נוספים של פגיעה אבל מעוניינים לעסוק כרגע בהיבט הרגשי.

למה קבוצה?

להפיג את הבידוד – הקבוצה מספקת חוויה ייחודית של אינטראקציה בין כמה אנשים ולא רק בין הנועץ – ליועץ כפי שזה קורה בטיפול פרטני. בכך מתאפשרת היווכחות שאינכם היחידים שעברתם דברים קשים, שמקלה על חווית הזרות והשוני, מפיגה במידה רבה את הבושה. לעתים נוצרות חברויות בתוך הקבוצה שאפשר להמשיך בהן בתוך החיים.

להרגיש שמקבלים אתכם – החוויה של לדבר על הדברים הקשים והמשפילים של הילדות בתוך קבוצה המכילה אתכם כאדם, עם הסיפור הקשה שלכם, יש לה ערך של תיקון וריפוי הפצע של להיות דחויים ולא אהובים בעבר. אחרי שחווים את הקבלה של הקבוצה קל יותר לחפש ולמצוא קבלה כזאת גם מחוצה לה, בעולם הסובב אתכם.

עזרה בתהליכי שינוי – הקבוצה משמשת קטליזאטור לתהליכים והתנהגויות של שינוי. בצד הקבלה של כל אחד כאדם, הקבוצה אינה מסתפקת בהתאבלות על העבר אלא מחוללת ומעודדת שינוי אצל כל חבריה. המשוב, השיתוף והעידוד של הקבוצה הוכיחו את עצמם שוב ושוב כחיוניים לשינוי בתחומים שונים.

נגישות כלכלית – בימים קשים אלה של משבר כלכלי, אנשים רבים שזקוקים לעזרה אינם יכולים להרשות לעצמם להיות בטיפול פרטני. הקבוצה מספקת מסגרת שונה מטיפול פרטני ואפקטיבית מאוד שבה ניתן לחולל שינוי ולהביא לשיפור באיכות החיים בעלות סבירה.

פרטים על הקבוצה

המפגשים נערכים בתל אביב, בשעות הערב.

הקבוצה לא תעלה על חמישה אנשים ולא תיפתח עם פחות משלושה.

איך מצטרפים?

יוצרים קשר איתי, אילנה, קובעים ראיון ומתקדמים משם.

המעוניינים להצטרף לקבוצה מוזמנים לפנות לקבלת פרטים נוספים במייל atar.macom@gmail.com  או בטלפון 054-5329039

 שימו לב: כל הקבוצות של "מקום" עברו להתנהל דרך האינטרנט. תוכלו לקרוא יותר על קבוצות תמיכה וירטואליות כאן


תגובות

קבוצת התמודדות עם פגיעות רגשיות בילדות והשלכותיהן (Emotional abuse) — 30 תגובות

    • הי יהושוע,

      בעבר היו קבוצות מקוונות שאפשרו לאנשים מכל הארץ להשתתף, אני שוקלת להחזיר את הקבוצות האלה לפעילות. האם תהיה מעוניין?

        • פורום בנושא יקום בקרוב, אך הכוונה שלי עם זאת היא לקבוצות עם הנחיה, תכנית של פגישות על פי נושאים שעובדים איתם ובעלת טווח זמן מוגדר לפעילות. בשונה מקבוצות שנפגשות במקום כלשהו, קבוצה מסוג זה נפגשת באינטרנט.
          כשאגבש את הרעיון, אפרסם אותו ותוכל לקרוא ולהכיר אותו טוב יותר.

  1. מה עושים אם אני מזדהה מאוד עם כל מילה אך בשום אופן לא מסוגל לדבר על זה? בוודאי שלא בקבוצה או מול אנשים אפילו זרים?

    • הי איציק,

      הרבה פעמים כחלק מההתעללות, מועבר לילד המסר שאסור לו בשום אופן לדבר, אחרת דברים איומים יקרו. גם אחרי שעוברות השנים והילד כבר מבוגר, יש חסימה על היכולת לדבר. מתחילים בעבודה על הקושי לדבר ורק אחרי שמצליחים להחליש את ה"ציווי" של המתעללים לשתוק, בהדרגה מתחילים לדבר. במצב כזה עבודה פרטנית עדיפה ורק אחרי תקופה של עובדה כזאת, מומלץ להצטרף לקבוצה.

      יש גם סיבות נוספות לקושי לדבר על הפגיעה וגם אותן יהיה קל יותר לברר בשיחה פרטנית.

      • הלוואי שזה היה אפשרי. אני יודע לתאר את הבעיה בצורה מאוד ברורה, רק לא לפני אף אחד. האם קיימת אפשרות לשיחה אנונימית?

  2. האם הקבוצות האלו מתאימות גם למבוגרים שחווים ניצול ואלימות ריגשית מהסביבה הקרובה אליהם?

  3. שלום. רציתי לדעת האם מי שחווה אלימות/התעללות רגשית קשה ביותר, לאחר גיל הילדות [אם כי יש "בסיס" רגשי של אלימות פיזית ומילולית, מתקופת הילדות שלעולם לא סופר. לא מצד המשפחה]. האם גם לאדם שכזה הקבוצה תתאים?

      • היי אילנה
        מה עושים אם כבר הייתי שנים בטיפולים מכל הסוגים ועדיין אני תקוע בחיים?
        -אולי אני צריך תרופות??-

        • מי אמר שיש בעיה בלקחת תרופות? אם הייתי יכולה , הייתי לוקחת מיזמן,חסר עם מה להיתמודד בחיים? אם אפשר ליפתור בעיות, למה לא לעשות את זה?מענין אותי תגובות

          • למי שכתב על התרופות …התרופות הם רק להרגיע ברגע שאדם מחליט לפעול ממקום של רצון לשנות והוא הולך לטיפול ולא רק יש אימון אישי יהודי שנותן דחיפה לחיים שמחים באמת תחשבי על זה…

  4. הייתי שמחה להיצטרף, אני אומנם עוברת טיפול פרטני, אבל חסר לי להרגיש שיש עוד אנשים שמיתמודדים כמוני

  5. הי,אני סובלת מדיסוציאציה ניתוקים ופיצולים ותחושה של איבוד שליטה פנימית כתוצאה מאלימות בילדות..האם זה ניתן לריפוי כל התופעות האלו?

    • הי חני,

      דיסוציאציה שימשה אותך כהגנה מפני המצבים האלימים שנאלצת להיות בתוכם מצד אחד וחוסר היכולת לברוח מהמצבים בשום דרך אחרת – מצד שני.
      היום המנגנון הזה כבר הפך לסוג של תגובה אוטומטית ופוגע באפשרות לחיות חיים מאוזנים ומלאים.

      כן, אפשר לטפל בזה אבל ההמלצה היא על טיפול פרטני קודם כל, אצל מי שמנוסים בעבודה עם טראומה מהילדות.

      שיהיה לך בהצלחה במציאת הטיפול המתאים.

    • הי חני, רק רציתי לאמר לך ולעודד אותך, שגם לי היה את זה,לא תקופה ארוכה, וזה היה ממש ממש מפחיד, והייתי בטוחחחחה שזהו, אני נהית לא שפויה…..אבל היום, עברתי טיפול אצל אחת טותחית,(אני עדיין אצלה) וגם לקחתי תקופה תרופות(היום אני לגמרי בלי) והיום אני בסדר גמור ישתבח שמו, אני מרגישה טוב, שמחה, מצליחה בעבודה, ואף אחד שמכיר אותי מהיום לא מדמין…. אז הכי חשוב- שתתתתאמיני, שאת יכולה לצאת!!!!! כי אז תוכלי, זה הרבה עבודה, הממממון כאב וצער, ולילות בלי שינה אחרי טיפולים, ואולי פתאום המצב יחמיר אחרי טיפול, אבל זה סימן שאת בדרך החוצה!!!! והיום- תצחקי, וזה נישמע הזוי אפילו לי שאני אומרת את זה, כי אני מודה להקבה על התקופה הזאת, שלימדה אותי לא לזלזל באף אדם חלש, באף אדם סובל, ולקלוט עד כמה צריך להודות על כל רגע, שאני מרגישה יציבה, ומחוברת למה שהולך סביבי…. את תצאי מיזה חזקה יותר, מודעת לעצמך יותר, מבינה אחרים יותר, וגדדדדדדדדדדדולה יותר, רק תאמיני!!!!!!!!!!!!שאת בדרך החוצה!!!! וזה לא שאת לא שפויה או משהו, זה שפשוט קשה לך עכשו……. חשבתי עליך כל היום, ואני שולחת לך חיבוק חזק ומעריך מאוד מרחוק, על זה שאת לא נותנת לזה להכריע אותך!!!

      • שולי ריגשת אותי בטירוף! וממש בכיתי מהתרגשות מהתגובה שלך… חיזקת אותי עם הסיפור שלך ועם האמונה -שיש חיים אחרי המוות! הרגשות האלה יכולים להיות גהנום וכיף לשמוע אנשים כמוך שטיפלו בעצמם ונמצאים במקום אחר!

        • בכיף נועה. אני נימצאת כזה בתפר שעדיין מתמודדת , כך שמבינה אותך, מיצד שני, אחרי טיפול- כך שיכולה לספר לך על החיים שאחרי… העולם היום מוצף במלא מלא גורמים מחלישים, כל קבוצה שניה בפייסבוק מוצפת במלא אנשים שבחרו להשאר למטה, ולוותר. אבל הבחירה היא להלחם חזק, לא לוותר,- ולדעת, שזה שווה את זה…
          איך את מרגישה?? עבר מאז הפוסט האחרון כמעט חצי שנה! מה עבר עליך מאז? רוצה לשתף? אני דואגת לך…

  6. חני יקרה, הרבה שנים אני נעזרת בטיפול פרטי, ולא היה לי פשוט לעכל את האבחנה" דיסוציאציה". למרות הרצון לברוח היום אני מצליחה יותר לחבר את ה"תקע-לשקע" ולהרגיש שהניתוקים פחות תופסים חלק מרכזי בחיי. עדיין יש לי נטייה לברוח מהרגש הכואב, ולהתנתק באלף ואחת דרכים יצירתיות אך משהו בתוכי גדל במהלך הטיפול. התמונה שהייתה כל כך רחוקה ומטושטשת של עברי מתחילה להיות ברורה ובעיקר חשוב לי להכיר את עצמי כיום. לכן אני במסע הזה להחלמה. אני רוצה להשאיר אצלך תקווה ואומץ. זה מה שהיה חסר לי בעיקר. ולחבק אותך.
    נרקיסית.

  7. היי,
    נכנסתי לכאן לפני יומיים-שלושה כי באמת סיקרן אותי לדעת אם בימים אלה יש סדנאות מהסוג הזה, אני עדיין בהתלבטות לגבי טיפול, לכן תהיתי בקשר לזה.
    לא הבנתי אם עומדת להיפתח סדנה כזאת בקרוב אבל הבנתי שגם אם נפתחת סדנה באינטרנט צריך תוכנות כמו סקייפ ומצלמת וידיאו, לא? כי אצלי הטכנולוגיה פחות מפותחת, היה יותר נוח לי סדנה אינטרנטית שמתנהלת כמו פורום, כפי שהיה בעבר הרחוק או אפילו מפגשים פיזיים, למרות שאני מבינה את החסרונות בשני המקרים.
    בכל אופן לא יודעת אם זה רלוונטי (כלומר אם בכלל עומדת להפתח סדנה כלשהי בקרוב), אשמח להתעדכן.

    • נ.ב ראיתי גם את הפורום בנושא אבל מסתבר שגם הוא לא ממש פעיל.. אולי אם מישהו מגיע לדף הזה ורואה את התכתובת כאן אולי כדאי להיכנס לפורום ולהחיות אותו איכשהו. מנסה לחשוב איך להחיות את הפורום…

השאר תגובה