אתמול ה-7/12/2001 סגרתי חודש... חודש של מצב רוח טוב, חודש שאני לא חיה עם הסוד הגדול
ביותר של חיי. לפני חודש בדיוק סיפרתי למשפחה את מה שאני שומרת כבר 11 שנה כמעט. חודש שלם
הם מבינים אותי, חודש שלם הם לא לוחצים עלי, חודש שלם שטוב לי באמת טוב לי.

לפני חודש בדיוק הבנתי לראשונה בחיי את משמעות המשפט -

The first day of the rest of my life

מייק (45) אבא לשלושה והומו: האבא השני שלי, הוא אחד מחיילי המפתח, הוא פה מתי שצריך כדי
לתמוך, לעודד ולעזור כמה שאפשר.

שירי (19 וחצי עוד מעט 20 ): חיילת עדיין (מה לעשות...) לסבית (בי לטענתה) החברה הכי טובה
שלי ואחד האנשים שאני הכי אוהבת וסומכת עליו כיום.

אלעד (24 עוד שבוע 25) בחור מקסים שהכרתי במקרה דרך העבודה באגודה, גם הומו גם דתי (שילוב
מנצח), האיש והקרמה, הוא הצד הרוחני שלנו, בעל החיוך והגבה שאי אפשר לעמוד בפניהם.

הזיכרונות: כל הרגעים, הקטעים שעולים שוב ושוב בלילות.

הכאב: כאב פיזי, ממש כאב פיזי שהורס אותי, שמשתק אותי בכל פעם.

* הזיכרון והכאב עובדים לרוב יחד..