| בת שש הייתי כשזה קרה. בת שש הייתי ועדיין הנני. "אסור להציץ!!! אף פעם!!! אסור להציץ אני אומר לך!!! אסור להציץ את מבינה?" אז הוא אמר לי: "בואי נשחק, יש משחק נחמד שאני מכיר" -אה... אז בשביל זה הכיסוי על העיניים... "עכשיו תנחשי מה יש לי ביד! תגעי בזה... כן... ככה..." -אה! בטח! זה, זה כדור! זה קל אבא! "ומה זה? את מנחשת?" -בטח אבא! זה הדובי האדום שלי שקנית לי ליומולדת!" "נכון, נכון... ועכשיו מה זה? את יודעת?" -מה זה יכול להיות? רך כזה... כמו, כמו מרשמלו כזה... "זה בסדר, את יכולה גם לשים בפה... נו, שימי בפה! את יודעת מה זה?" -זה מרגיש לי כמו אצבע גדולה ושמנה מגומי עכשיו... אבא? מה זה? "זו הבוהן שלי ממי? מה את לא מזהה? תכניסי יותר פנימה לפה כן... נו, יותר פנימה... יופי..."
|
 |
|
ככה שיחקנו אני ואבא כמה פעמים. אפילו הבאתי חברות הביתה והוא שיחק אתנו את המשחק שלו. חשבתי, איזה אבא נחמד יש לי משחק איתי ועם החברות שלי עד שיום אחד הצצתי... ראיתי אותו מתקרב אליה ומכניס את הבולבול שלו לפה של חברה שלי והיא לא חזרה לבקר אצלי שוב. מאז, מעולם לא הבאתי חברות הביתה. "אסור להציץ!!! אף פעם!!! אסור להציץ אני אומר לך!!! אסור להציץ את מבינה?" הבנתי למה לפני המשחק הלכת לשירותים. הבנתי למה תמיד חזרת כשהריץ' רץ' פתוח. זוכרת את החולצה החומה עם המשבצות שלבשת. זוכרת את השיניים הצהובות שלך כשחייכת. זוכרת את התחושה של ה- "בוהן" שלך בפה. זוכרת את הטעם. לאחר 22 שנים מצאתי את האומץ ואמרתי לך שהצצתי. ישבתי מולך לאחר
|
|
 |
 |
התמונות והתכנים בחלק זה של האתר נמסרו לידינו כולם על ידי גולשי האתר כדי שנעלה
אותם
עבורם כמו שהם. למיטב ידיעת מנהלי האתר אין בשימוש בהם משום הפרת זכויות יוצרים.
במידה
והינך סבור/ה כי בשימוש בתמונה, תמונות או תכנים שבאתר יש משום הפרת זכות יוצרים
הפוגעת בך, אנא הודיענו ונסירם מיד.
רוצה לכתוב משהו ליוצר החדר?
אפשר לשלוח מייל לכתובת האתר שיועבר ליוצר, לא לשכוח לציין את
שם החדר שבו מדובר.
atar.macom@gmail.com
