ילד שלי

זהו המסע אליו לעולם לא אוכל לקחת אותך. המסע ממנו ביקשתי להרחיקך.
זה שממנו ביקשתי להציל אותך.
הוא החל כשנהרית. כשהחלת לגדול בתוכי, וסיוטי הלילה גדלו בי לצידך.
ראיתי אותך כילד - חלום. עם עיניים גדולות, סקרניות, בולעות עולם.
שמעתי אותך צוחק בתוכי בקולך שהכרתי עוד לפני שאוזניי שמעו לראשונה את צליליך.
שמעתי אותך שואל בי - "אמא - למה?", בוכה בתוכי - "אמא - כואב".
ציירתי אותך בדמיוני פוקח עיניים ראשונות ליום חדש.
ראיתיך מלטף חתולים וכלבים בגן,- כמו הילדה האבודה שפעם הכרתי. כמו הילדה
שפעם הייתי.

רציתי לשריין את קירות הבטן, שלא יאפשרו לסיוטים לחדור ולגעת בך.
ידעתי שיום אחד תצא לעולם - למקום בו הכל פרוץ לרוחות.
בסיוטי הלילה הגדולים ראיתי את הרוח השורקת אופפת אותנו, מושכת ועוקרת אותך מידיי.
ראיתיך כאפרוח זעיר - אוזל מידיי, נמוג ונעלם בערפל. כמו ילדותי שנמוגה.
כמה פחדתי מיציאתך לעולם, ילדי האהוב.
מהרגע בו תיחשף לרוחות השורקות, לשדי עולמי הרדוף.
כמה אהבתי ורציתי בך בן. וכמה פחדתי.



הדרך לשם הייתה נוצת טווס. חודיה שטו סביבה, צבעם עמום בעד הקרום.
וידעה שלא תישרט. כולה כסוייה.
כתמי צבע זוהרים ניתזו על קרומה - והקרום חצץ מפני המגע והצבע, הצריבה והחתך.

כפות ידיה חשופות. החזיקה את ביצת החיים הפועמת.
כפותיה לבדן נשרטו עד דם מקוצי הנוצה, - כחולים-ירוקים - כמתכת.
כפותיה סוככו על פעימת החיים החמה, הדופק ההולם
שהחזיק אותה כאן ועכשיו, מונע בעדה מלהפליג בשקיעתה הוורודה.

ידעה את החרדה המתקרבת. ידעה שאין עוד כוח בכפות ידיה לאחוז בחיים המפעמים.
ידעה שיישמטו ממנה ויאבדו מגבולה.
שיהא עליה לבקע את קרומה, לאמץ את החיים הרכים בזרועות חשופות אל לב חשוף.
שיהא עליה לשוב ולהפקיר עצמה לברקיה הצורבים, למעיכת הכאב הגבוה.

גופה נרכן בסירוב ללטיפתו הכפורית של החוץ. דחתה את מגע הזכרון.
לבה לבדו קרא לה לשוב.
שוב להתנפץ על משברי החול. אל חודי הסלעים שבחוף.
שוב להישרט בקליפת העצים, אל קשי הפלדה, אל קריעת הזכוכית.
שוב לחיות.



ילדי הגדול. המסע הזה, שהחל עם תחילתך, הרחיק אותי לעיתים ממך.
נלקחתי אליו עבורך. אך הוא, - פעמים שהפריד בינינו.
אתה היית שם בתחילתו. למענך הוא התחיל. המשכו לא תמיד היטיב עמך.
במהלך נדודיי, בזמן שתעיתי במעלה הדרך המתפתלת, הקשה, חזרתי לעיתים להיות
ילדה כמוך.
כשנכשלתי באבני הדרך הגדולות, כאשר נפצעתי בסלעים שלצידי הדרך,
לא תמיד הצלחתי להיות לך האימא שביקשתי להיות.
תוך נדודיי במסע הזה, חזרתי להכיר את עצמי. - ביקשתי להשלים זמן אבוד גם בשבילי.
רציתי להפנות את עולמי השלם כלפיך. לא תמיד הצלחתי.

זהו המסע אליו לא אוכל לעולם להכניסך. זה שממנו אבקש להרחיקך עד נשמת אפי האחרונה.

זהו המסע שעד עולם לא יהיה שלנו.




ראשי פרקים:

מי שהייתי
הדרך לשם
להיות שם
הקלות הזו
אפוקליפסה
לאמא
לאבא
מי שאני






התמונות והתכנים בחלק זה של האתר נמסרו לידינו כולם על ידי גולשי האתר כדי שנעלה אותם
עבורם כמו שהם. למיטב ידיעת מנהלי האתר אין בשימוש בהם משום הפרת זכויות יוצרים. במידה
והינך סבור/ה כי בשימוש בתמונה, תמונות או תכנים שבאתר יש משום הפרת זכות יוצרים
הפוגעת בך, אנא הודיענו ונסירם מיד.


רוצה לכתוב משהו ליוצר החדר?

אפשר לשלוח מייל לכתובת האתר שיועבר ליוצר, לא לשכוח לציין את שם החדר שבו מדובר.
atar.macom@gmail.com



~ חזרה לעמוד החדרים ~

דף הבית
אתר מקום פעיל משנת 1999 ומתעדכן באופן שוטף מאז.
ליצירת קשר - atar.macom@gmail.com