את מחברת-חשבון יזמה לראשונה חבצלת וגם נתנה לה את שמה "מחברת חשבון", שם שבא חשבון איתם, עם המתעללים מצד אחד ומצד שני עושה חשבון נפש עם עצמינו. בחוברת אנו שורדים ושורדות של פגיעה מינית בילדות משתפות בתחושות ומחשבות ומאפשרות לחברה שבתוכה אנו חיים להבין מה זה , באמת התעללות מינית. בחוברת השלישית כתבתי דברי פתיחה שבחרתי להביאם גם לכאן.

לאחר מספר חוברות, מספר מאמרים שירים וציורים שיצאו מן הלב העצוב והשואל ניסיתי לראות בעיני רוחי את הקוראים. בתחילה ראיתי את אלו שלא באו מהמקום הנורא הזה ו"מחברת חשבון" פתחה להם צוהר לראות עד כמה שניתן, את הגיהינום שבו חיים ילדים. ויותר מכך להבין שהכאב הזה נמשך עד אין סוף, שמועקת הסוד ממשיכה והורגת בנו את האמת הבסיסית של עצמינו, כשבעצם הסוד אינו שלנו בכלל אנחנו לא עשינו דבר שצריך להתבייש בו-זה הם, המבוגרים עשו.

אחר כך ניסיתי לדמיין את אלו שפגעו בעבר ולא באו על עונשם ומסתובבים בינינו מי כחבר נאמן של ההורים, מי כדוד חביב ומי כאב שעם הזמן היה לסב ורק הילד או הילדה משלמים את המחיר בחריגות או מוזרות ואילו הוא - הדוד החביב, חבר נאמן וסבא יקר... מה זה עושה לו לקרוא את מחברת החשבון שלנו, האם זה מעורר אותו לעשות חשבון נפש? האם לפחות(!) הוא מרכין ראשו בבושה? האם, וזה "האם" הגדול, יתעורר מצפונו לבוא אל הנפגע/ת ולבקש סליחה, האם?!

ואז ניסיתי לדמיין את האיש שממש עכשיו, היום, בימים אלו, חדשים או מזה שנים מתעלל בילד או ילדה, ילדו שלו? ילדתם של החברים הקרובים? אולי אחיו או אחותו...? עכשיו משיקרא, האם יידרש לחשבון נפש?! האם עכשיו ממש עם הקריאה יעצור, יפסיק לנצל ילדים לצרכיו המעוותים...ואולי, אולי אפילו יהיה גיבור של ממש ויפנה לבקש עזרה?!

עכשיו חיפשתי בעיני רוחי את האימהות ושאלתי את עצמי האם הן קולטות את הקריאה לעזרה, את הכאב התהומי, הזעקה לאהבה והתחינה להבנה ואמון הפורצת מתוך החוברת. האם עכשיו תקום האמא שגם אם מפחד וחולשה שתקה - תאזור עוז ואומץ ותקום להגן על ילדיה?

ואולי עכשיו תמצא אמא שלא הגנה ולא האמינה שנים ארוכות לבן או לבת שמסתובבים עם בור פעור בלב מתחננים לאמון ולתמיכה. האם עכשיו משקראה הבינה והעלתה מתוכה את הכח והגבורה לאמר "סליחה, הייתי חלשה", האם?

לבנה