צבעים במלים / אהוד

אנשים רעים גנבו לי את האלוהים הטוב.
האלוהים הטוב נעלם רחוק רחוק, התפוגג בערפל.
אנשים רעים טימאו וחיללו עד תום.
את גופי, נפשי ונשמתי הם הפכו משכן לרוחות.
חורבות עשנות.

אנשים רעים השאירו מזכרת רוע ליבם
אז הפסקתי לראות. אז עברו חיי לשביל צדדי.
ילד יפה. ילד רגיש. ילד מלא בתום הזוהר!
הם יקחו ממך. הם יקחו ממך הכל.
הם יעשו אותך לילד-ילדה זונה.
הם ישדדו ממך הכל.

הם שדדו לקחו כמעט הכל
נשאר רק כאב איום שאין לו שם. אין לו אלוהים.
בחלל המון מלים כתובות ללא שורות.
בתוכי חור ענק ודרכו החיים בורחים פעם אחר פעם.
אני את גופי שטומא, נשמתי המרוסקת
את קרעי החיים ושברי הדמיונות ניסיתי לרסק. פעם אחר פעם.
אך האלוהים הטוב השאיר אהבה מזכרת.
אהבה נגעה בי. לא נתנה למות
לאהבה אין דמות וצורה ואין פנים.
נותרתי לבד רק עם עצמי.
לבד עם הכאב הנורא
צבעים במלים
אהבה תכריח אותי לצבוע צבעים חדשים. זוהרים ויפים.
אהבה תתן לי חיים
אני אתן לי חיים.