הספריה בירושלים / עטרה

סיפורי התרחש שנים רבות מהיום, בהיותי תלמידת ביה"ס היסודי, הכתה ד'. קניית ספר משומש ללימודים היה עבורי חוויה מרעישה, מה גם שעל קניית ספר ניתן היה לי רק לחלום.

מורת הכתה בקשה מאיתנו הבנות לקנות ספר לימוד בנושא גיאוגרפיה אותו התחלנו ללמוד באותה שנה. המורה גם הציעה חנות מיוחדת שהיתה גם ספריה המתמחה במכירת ספרי לימוד משומשים. אשר שכנה כבוד, בבנין העומד על תילו עד היום בירושלים, ליד ביה"ס לבנות "למל" של אותם ימים.

כסף שצברתי מעבודתי בשעות אחר-הצהרים, כשחזרתי מהלימודים וסיימתי הכנת שיעורים, ניגשתי לעבודה בבתי גבירות "עשירות" לא הרחק מביתנו. את הכסף שהשתכרתי מעבודתי בבתי הגבירות, אספתי וצררתי בהתלהבות בשקית בד שתפרה לי אמא למטרה זו. כל סכום שנוסף בשקית, גרם לי רטט וריגוש שהנה הנה אני מתקרבת למטרה, ואוכל לרכוש בסכום שחסכתי את כל אשר אזדקק לו לצרכי לימודי. כהצעתה הנאמנה של המורה, באחר-צהרים חורפי, כאשר השמים תכולים מעל, והצינה באויר, נשאתי את רגלי בלב מתרונן במעלה התלול שהוביל מביתנו לרחוב דוד ילן. ואל יהא זה קל בעיניכם, ילדה בת 10 פוסעת לבדה מביתה למרחק הגדול עד קולנוע "אדיסון", שהיווה עבורינו הילדות מחוז חפץ נכסף.

אולם קולנוע שבו הקרינו סרטים שכה קסמו לנו ונפשנו ערגה להם, אך הפרוטה שלא היתה מצויה, לא איפשרה מימוש החלומות.

בהגיעי לפני החנות הקטנה ששכנה בקומה התחתונה של בנין נישא בן 3 קומות, לפתע עצר אותי גבר כחוש, גבה קומה בעל פנים חיוורות ונאות, כשהוא לבוש חליפה התלויה עליו ברפיון ולראשו מגבעת. הצעיר נראה לי כעולה חדש זה מקרוב הגיע מאחת הארצות ממזרח אירופה. לתדהמתי הגבר פנה אלי בשאלה, היכן אני לומדת? ומה מעשי כאן בסביבה? בעודו שואל אותי את השאלות, ואני מופתעת מהמפגש הבלתי מתוכנן והבלתי צפוי, הניח ידו על גבי ואמר: " את רואה, אני גר בבית הזה, ממול, בואי נעלה אלי הביתה, כי אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות". בעודו מדבר עימי הניח בידי מספר פרוטות, ואמר: "כשנעלה אלי הביתה אתן לך עוד כסף שיש עימי בבית" חזותו המרשימה של האיש לא העלתה בליבי כל חשד, אך כאשר נכנסנו לחדר המדרגות שהיה אפלולי קמעא, והלה הניח את ידו על אחורי, וביקש ממני ברכות לעלות לביתו בקומה האחרונה, אימה וחרדה תקפו אותי, וקול פנימי בתוכי הזהירני.

מוזר היה בעיני, שאת שאלותיו הוא רוצה לשאול ממני דווקא בחדרו. אני הקטנה אזרתי עוז לפתע, ושאלתי: אם יש לך שאלות, למה אין אתה יכול לשאול אותן כאן, בחוץ"? והלה השיב "יותר נעים יהיה לי לשאול אותך בבית, וגם לתת לך כסף נוסף". התשובה נשמעה לי מוזרה ותמוהה ולא סיפקה את רצוני, מה גם שסלדתי ממגע ידו.

החושך בחדר המדרגות והאיש הזר שלידי, עוררו בי חרדה ולפתע חשתי תעצומות נפש להתנגד לבקשתו של של הזר שניקרה בדרכי, הסטתי את ידו המבחילה מעלי ודילגתי על המדרגות כל עוד רוחי בי כדי להגיע לרחוב הראשי נבוכה ורועדת יצאתי החוצה. ביציאה פגשתי אשה צעירה, ששאלה לשלומי, והוסיפה: "את יודעת, אני ראיתי את האיש שדיבר אליך, ונורא דאגתי לך כשראיתי אותך הולכת איתו, תודה לאל שעזבת אותו וברחת החוצה". דבריה נשמעו לי מוזרים לא פחות מדבריו של האיש שפנה אלי קודם לכן, ושאלתי "אם את חושבת שהייתי בסכנה, למה לא ניגשת והיזהרת אותי מפניו?" תשובתה המבישה הפתיעה אותי ביותר: "פחדתי". לשמוע תשובה זו מפיה של אשה צעירה ששנותיה כפולות משנותי, נשמעה לי כזעקה.

בברכים כושלות נכנסתי לחנות הקטנה שהיתה עמוסה ספרים מהרצפה עד התקרה, מחזה שלא הייתי חשופה אליו עד כה. עמדתי פעורת פה נוכח כל הידע והחכמה המסודרים על המדפים שבחנות. מאחורי דלפק עץ פשוט, שעליו שריטות רבות וכתמי דיו, עמדה אשה גוצה, כבדת גוף, לבושה ברישול, שער ראשה המסולסל פרוע לכל עבר, ודיבורה כבד ובלתי מובן. בפינה אחרת בחנות עמד גבר דק לבוש מכנסים אפורים וחולצה אדומה ושער ראשו הדליל מסורק למשעי, וסידר ספרים על המדפים. המוכרת פנתה אל האיש שכנראה היה בעלה, ושאלה אותו בשפה שצלילה היה זר לי ועד כה לא שמעתיה, היתה זו השפה הרוסית. השניים גם הם נראו לי כעולים חדשים שבאו זה לא מכבר. כשקיבלה מענה לשאלתה, כנראה ביקשה לדעת את מחירו של הספר אותו אני מבקשת. ניגשה למדף והביאה לי את מבוקשי. שילמתי את המגיע ומיהרתי לשוב הביתה.

לקחתי את הספר בידי, ובלב פועם שפגם בחדוות הקניה מהחוויה לה נחשפתי לפני רגעים מספר, אצתי בחזרה הביתה, כשאני משחזרת את המעמד המפחיד אותו חוויתי זה עתה. והבנתי שהשבח לאל ניצלתי מסכנה גדולה שריחפה על ראשי.