החוק הפלילי

ההבדל בין הליכים פליליים לאזרחיים

נגד אדם שביצע מעשה של תקיפה מינית ניתן לנקוט בהליכים פליליים, ובחלק מן המקרים גם בהליכים אזרחיים.

מהם הליכים פליליים ובמה הם נבדלים מהליכים אזרחיים?

הליך פלילי הוא הליך, שאותו יוזמת ומנהלת המדינה, (באמצעות עורך דין מן הפרקליטות), ומטרתו לקבוע את אשמתו של הנאשם בתקיפה, ובמידה ונמצא אשם, להעניש אותו בעונש מסוג מאסר, קנס, וכדומה. בעתיד יתווסף באתר תאור מפורט של ההליך הפלילי בעבירות תקיפה מינית מנקודת ראות של הנפגע/ת.

בהליך אזרחי, לעומת זאת, היוזמה היא של נפגע העבירה שמנהל את ההליך בעצמו, או באמצעות באי כוחו (עורכי דין שהוא ממנה), ומטרתו להביא לפיצוי כספי של נפגע/ת העבירה על ידי התוקף. תיאור מפורט של ההליך האזרחי, יתווסף לאגף בהמשך.

משמעות הדבר הינה, בין היתר, כי בהליך הפלילי לא נפגע/ת העבירה, אלא הפרקליטות היא שמחליטה האם להגיש כתב אישום וזאת בעיקר על פי הערכת מי שמטפל בתיק, ביחס לקיום ראיות מספיקות, הנדרשות כדי להרשיע את הנאשם. הראיות הן בדרך כלל הודעת המתלוננ/ת במשטרה, הודעת החשוד/ה במשטרה, הודעתם של עדים אחרים (כאלה שהיו נוכחים באירוע או שפגשו את המתלוננ/ת לאחר האירוע ויכולים להעיד על מצבם הנפשי), וכן ממצאי בדיקות רפואיות (חומר על הנושא יעודכן בעתיד הקרוב), שנערכו למתלוננ/ת (אם נערכו), חפצים רלוונטיים מזירת האירוע וכדו'. מומלץ מאד לקרוא את ההסבר המלא על בדיקות רפואיות לנפגע/ת תקיפה מינית.

מעמדו של נפגע העבירה בהליך הפלילי הינו בעיקרון מעמד של עד, שמעיד מטעם התביעה ולא של מי שמקבל החלטות ביחס להליך, ייזומו וניהולו. עם זאת, לאחרונה התקבל חוק שנקרא חוק נפגעי עבירות אשר קובע מעמד מסוים לנפגע העבירה, שבא לידי ביטוי בעיקר בחובת דיווח של המדינה כלפיו. (הדיווח אמור להיעשות על ידי עורכי הדין מן הפרקליטות, המנהלים את התיק, או על ידי מי מטעמם). בעניינים מסוימים, נציגי המדינה אפילו מחויבים לשמוע אותו, בטרם הם מקבלים החלטה (למשל עסקת טיעון בנסיבות מסוימות), אם כי העיקרון הכללי נשאר כזה, שהמדינה היא שמנהלת את ההליך. הסבר מלא על חוק נפגעי עבירות יופיע באתר בהמשך.

עוד יש לציין כי הבדל מרכזי בין ההליך הפלילי להליך האזרחי הוא שבעוד שמטרת ההליך האזרחי היא לפצות את נפגע העבירה (בכסף) מטרתו העיקרית של ההליך הפלילי היא להעניש את הנאשם ולא לפצות את נפגע/ת העבירה. לפיכך גם אם הוטל על הנאשם (בנוסף למאסר או במקומו) קנס, הוא משולם למדינה. עם זאת, כיום, בתי המשפט מורים יותר ויותר בפסקי דין פליליים כי הנאשם, בנוסף למאסר או לקנס ישלם גם פיצויים לנפגע/ת העבירה ולאחרונה הורה בית המשפט העליון להרחיב את השימוש בסעד זה כך שכדבר שבשגרה יחייבו בתי המשפט את הנאשם בהליך הפלילי, בנוסף לעונשים אחרים גם בתשלום פיצויים לנפגע/ת העבירה. עדיין מדובר בסכומים מוגבלים בגובהם (בדרך כלל מספר אלפי ש"ח או לכל היותר מספר עשרות אלפי ש"ח) וכדי לקבל פיצויים בסדרי גודל משמעותיים יותר יש לנקוט בתביעה אזרחית.

חוק העונשין הוא החוק המרכזי המסדיר את ההיבטים הפליליים של מעשי תקיפה מינית – כלומר קובע באילו מקרים וביחס לאלו מעשים יינקטו הליכים פליליים כנגד מי שביצע אותם, ומהו העונש הראוי לכל אחד מהמקרים.

המעשים האסורים המפורטים בחוק העונשין מכונים עבירות (להבדיל מעוולות כאשר אנו מדברים על התחום האזרחי). ביחס לתקיפה מינית, מתייחס החוק לעבירות הבאות:

– אונס ומעשה סדום

– מעשים מגונים

– בעילה אסורה בהסכמה

עבירות הנחשבות בעיני החוק לקלות יותר, וניתן לכנות אותן בשם כולל "הטרדה מינית" מפורטות לא בחוק העונשין אלא בחוק למניעת הטרדה מינית.

תיאור מפורט של ההליך הפלילי ביחס לעבירות מין יתווסף לאגף המשפטי בעתיד בפרק תאור ההליך הפלילי.

עבירת האונס – כיצד היא מוגדרת

עבירת האונס מוגדרת בסעיף 345 לחוק העונשין.

על מנת שעבירה תיחשב כאונס, צריכים להתקיים שני תנאים בסיסיים:

הראשון הוא בעילה, כלומר, החדרת איבר מאיברי גופו של התוקף (גם אצבע, למשל), או החדרת חפץ כלשהו על ידי התוקף, לתוך איבר מינה של הנתקפת. עבירת אונס מתייחסת להחדרה, כאמור, אך ורק לאיבר מין של אשה או ילדה. לגבי מעשים מיניים שבוצעו בגבר או ילד, שימו לב לעבירת מעשה סדום בכפייה המתוארת בהמשך, שדינה כדין אונס.

השני הוא העדר הסכמה; התנאי השני הוא העדר הסכמה של האישה למעשה. בניגוד למה שהיה בעבר, כאשר רק התנגדות פיזית למעשה נחשבה להעדר הסכמה מבחינת החוק, כיום בתי המשפט מכירים בכך שהעדר ההסכמה יכול לבוא לידי ביטוי גם באמירה, בחוסר שיתוף פעולה ולעתים אף בפאסיביות.

הסיבה לשינוי הינה הכרת המערכת המשפטית בכך שלעתים רבות התגובה לתקיפה מינית מצד נפגעת העבירה אינה התנגדות פיזית דווקא (אלא, למשל, "קפיאה" או התנהגות מבולבלת). אמנם מי שנאשם באונס עדיין יכול להעלות טענה כי גם אם האישה לא הסכימה למעשה, הוא טעה בחושבו כי היא הסכימה, ובמקרים מסוימים טענה מסוג זה יכולה להתקבל. עם זאת, כיום, בפרט מאז פסק הדין בפרשת האונס בשמרת (ע"פ 5612/92 מ"י נ' בארי) הטענה הזו אינה קלה להוכחה. אמנם קיימים ניואנסים בהתייחסותם של שופטים שונים לסוגייה, אולם ככלל ניתן לומר, שהנאשם צריך להראות שהאישה הביעה את הסכמתה למעשה בדיבור, או שיתפה עימו פעולה בזמן המעשה (להבדיל מהסכמה המובעת בצורה פאסיבית בהיעדר התנגדות) כדי שבית-המשפט יאמין לו כי אמנם טעה בחושבו כי היא מסכימה.

גם כאשר קיימת הסכמה לכאורה של הנתקפת, מגדיר החוק מספר מקרים, שבהם לא תיחשב ההסכמה להסכמה חופשית ולא יינתן תוקף להסכמה, והמעשה עדיין ייחשב כאונס:

  1. בעילה שנעשתה בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי זהות העושה או מהות המעשה. כאשר הבועל משיג את הסכמתה של האשה למעשה ברמייה, לגבי סוג הפעולה שהוא מבצע בה (למשל, ביצוע מעשים מיניים והצגתם כבדיקה רפואית), או לגבי זהותו של העושה בה את הפעולה (למשל, כאשר אדם מתחזה לאדם אחר) – החוק לא רואה ב"הסכמת האישה" הסכמה של ממש והמעשה ייחשב לאונס.
  2. בעילה של קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, גם אם בהסכמתה. כאשר הבעילה מבוצעת במי שטרם מלאו לה 14 שנים, ייחשב המעשה כאונס גם אם לא מתקיים אף אחד מהתנאים האחרים, וגם אם הקטינה נתנה את "הסכמתה" לבעילה.
  3. בעילה תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (כגון היותה של האישה מסוממת או שיכורה).
  4. בעילה תוך ניצול היותה של האישה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית.

בניגוד להגדרות קודמות של עבירת האונס, החוק חל כיום גם על בני זוג, (כלומר גם גבר שבועל את בת-זוגו ללא הסכמתה מבצע אונס, אפילו כאשר בני הזוג נשואים). התביעה לא צריכה להוכיח שהבועל הפעיל כוח (מעבר לקיום מעשה הבעילה עצמו) כדי שייחשב אונס ולבסוף, כאמור לא נדרש, כמו שנדרש בעבר, שהתביעה תוכיח כי בת-הזוג התנגדה באופן פיזי למעשה.

מידע על העונש במקרים של עבירת אונס – כאן.

מעשה סדום – מין אנאלי ומין אוראלי בכפייה, כמוהם כאונס

מעשה סדום מוגדר בסעיף 347 לחוק העונשין.

על פי החוק, מעשה סדום מוגדר כהחדרת איבר מאיברי הגוף, או חפץ לפי הטבעת של אדם (גבר או אשה, ילד או ילדה), או החדרת איבר מין לפיו של אדם. (בשפת היום יום, מעשה סדום הוא כפייה של מין אנאלי או מין אוראלי). כאשר מבוצע מעשה סדום באדם ללא הסכמתו קובע המחוקק כי דין המעשה כדין אונס. סוגיית ההסכמה בעניין זה זהה למתואר ביחס לאונס, כלומר, הסכמה שהושגה במירמה, הסכמת קטין/ה מתחת לגיל 14, הסכמה מתוך חוסר הכרה או הסכמה מתוך ניצול מצב של מחלת נפש או ליקוי שכלי לא ייחשבו להסכמה תקפה.

העונש על אונס ועל מעשה סדום

חוק העונשין מגדיר את העונש המירבי שניתן לפסוק ביחס לכל עבירה לאחר שהנאשם נמצא אשם בביצועה. על עבירות מסוג אונס או מעשה סדום בכפייה, יכולים השופטים לפסוק עונש של עד 16 שנות מאסר, או, בלשון המשפטית: העונש המירבי בגין מעשה אונס או מעשה סדום בכפייה הינו 16 שנים. במונח "שנות מאסר" מתייחס המחוקק הן לשנות המאסר בפועל, והן לשנים של מאסר על תנאי, אלא אם מצויין אחרת. (ראו הסבר מפורט יותר על עונש מירבי ועונש מזערי).

המחוקק מגדיר נסיבות, שבהן העבירה נחשבת חמורה יותר, ולכן נקבע לה עונש מירבי גבוה יותר. נסיבות אלה נקראות נסיבות מחמירות. במקרה של עבירות מסוג אונס בנסיבות מחמירות, ומעשה סדום בכפייה בנסיבות מחמירות, העונש המירבי עומד על 20 שנה.

מהן הנסיבות המחמירות המפורטות בחוק ביחס לעבירות אלה?

  1. כאשר האונס או מעשה הסדום בוצע בקטינה או בקטין שטרם מלאו להם 16 שנים.
  2. כאשר המעשה בוצע באיום בנשק חם או קר;
  3. כאשר המעשה נעשה תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית, או גרם להריון;
  4. כאשר המעשה נעשה תוך התעללות באישה לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו;
  5. כאשר המעשה נעשה בנוכחות אחר או אחרים, שחברו יחד עם הנאשם באונס לביצוע  האונס בידי אחד או אחדים מהם, (מה שמכונה בשפה היומיומית, "אונס קבוצתי").

עונש מירבי לעומת עונש מזערי

כאמור לעיל, בחוק העונשין מצויין העונש המירבי לכל אחת מהעבירות והנסיבות המתוארות. כידוע, בפועל, גזירת העונש המירבי בעבירות אלה היא נדירה ולעתים רבות נגזר עונש נמוך בהרבה. כדי לנסות ולהתמודד עם מה שנתפס בעיני המחוקק כענישה מקלה בעבירות מין, נקבע בסעיף 355 לחוק העונשין כי בעבירות של אונס (לרבות מעשה סדום בכפייה שכאמור דין ביצועו – כדין אונס) ובעבירות של מעשה מגונה שנעשה בכוח או בנסיבות מחמירות (הסבר על מעשה מגונה בהמשך), אין לגזור על נאשם שהורשע בעבירה פחות מרבע מן העונש המירבי, אלא אם כן החליט בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו. כך למשל, בעבירת אונס (שלא בנסיבות מחמירות), שבה העונש המירבי הוא 16 שנות מאסר, אמור בית-המשפט לגזור על הנאשם 4 שנות מאסר לפחות, המהוות רבע מן העונש המירבי. עם זאת, בפסיקה נקבע שגם מאסר על תנאי ממלא את דרישות הסעיף. לפיכך מי שנידון ל2- שנות מאסר בפועל ו2- שנות מאסר על תנאי, ייחשב כמי שנגזרו עליו 4 שנות מאסר כלומר, רבע מן העונש המירבי לעבירה (הצעת חוק לשינוי פרשנות זו תלויה ועומדת בכנסת). יש לזכור גם, כי השופט יכול להטיל פחות מרבע מן העונש המירבי אולם עליו לנמק זאת בכתב ונימוקים אלה צריכים להיות בעלי משקל כזה שיעמדו גם בפני מבחן של ערכאת ערעור.

ניסיון למעשה אונס או ניסיון למעשה סדום

כשלנאשם היתה כוונה לבצע את המעשים האמורים, אבל לא הצליח לבצעם במלואם (נניח אדם ניסה להכניס את איבר מינו לאיבר המין של האישה או לפי הטבעת ולא הצליח), הדבר ייחשב לניסיון אונס או לניסיון למעשה סדום. על פי החוק, העונש המירבי על ניסיון לביצוע עבירה זהה לעונש המירבי על ביצוע מלא של העבירה (שכן כוונתו של העבריין בשני המקרים היתה מגונה באותה מידה). עם זאת, כפי שצוין, בתי-המשפט בדרך כלל לא גוזרים את העונש המירבי גם לעבירה שהושלמה ובאשר לניסיון לביצוע עבירה – הענישה בפועל היא בדרך כלל מקלה עוד יותר, מאשר ביחס למעשה אונס (או מעשה סדום) מלא.

מעשה מגונה

מעשה מגונה מוגדר בסעיף 348 (ו) לחוק העונשין.

החוק מתייחס למעשה מגונה כאל עבירה שנייה בדירוג החומרה מבין עבירות המין. על פי החוק, ההגדרה היא "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". בדרך כלל ייכנסו להגדרה זו מעשים של נגיעות בגופו של אחר בהקשרים מיניים (כגון נגיעות באזורים מוצנעים, התחככות בהקשר מיני, נשיקות שלא בהסכמה ושלא על רקע חברי או משפחתי וכד'). יש לציין כי אמירות גרידא, גם אם הן לשם ביזוי מיני, יידונו היום בעיקר על פי חוק למניעת הטרדה מינית. מעשים מיניים שאינם כוללים נגיעה באחר (הכוונה בעיקר לחשיפת איבר המין או לאוננות לעיני אדם אחר, שלא בהסכמתו) ייחשבו לעבירה של מעשה מגונה בפומבי, שהיא עבירה חמורה פחות (שימו לב שלתוך קטגוריה זו משתייכים מעשים, שאינם כלולים בהגדרת אונס ומעשה סדום).

ענישת המעשה המגונה

המעשים המגונים מדורגים על פי חומרתם:

מעשה מגונה בפומבי – כאמור, הכוונה בעבירה זו בעיקר לאוננות בפני אדם אחר.  מעשה כזה הוא עבירה, אם נעשה שלא בהסכמת מי שבפניו נעשה המעשה, או בהסכמה אבל תוך ניצול תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות (למשל מעביד שעושה זאת בפני מי שכפופה לו) – שבמקרים אלו ההסכמה איננה תקפה.

העונש המירבי על מעשה מגונה בפומבי כשגיל הנתקפ/ת הוא מעל 16, הוא שנת מאסר. אם הדבר נעשה בפני קטין בן פחות מ16- שנה, העונש הוא 3 שנות מאסר.

מעשה מגונה שלא בפומבי – הכוונה, כאמור, לנגיעות באיברים מוצנעים, התחככות בהקשר מיני וכו'). כאשר העבירה נעשית בהסכמה אבל תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, והנתקפ/ת מעל גיל 18- העונש המירבי הוא 2 שנות מאסר. מעשה מגונה שלא בהסכמה, כשהנתקפ/ת מעל גיל 18- העונש הוא 3 שנות מאסר.

כאשר המעשה נעשה בקטין (בן פחות מ18-) מעל גיל 14, בהסכמה שאיננה תקפה, כלומר, תוך ניצול יחסים מיוחדים (יחסי תלות, מרות וכדומה), העונש הוא 4 שנות מאסר. לגבי קטינים מתחת לגיל 14, מעשה מגונה שנעשה בהם, אף אם בהסכמה, נחשב למעשה מגונה שלא בהסכמה תוך שימוש בכוח.

מעשים מגונים בקטינים בני פחות מ16- ללא הסכמה נחשבים למעשים מגונים בנסיבות מחמירות, ועל כך בהמשך.

מעשה מגונה שלא בהסכמה ותוך שימוש בכוח – הכוונה לביצוע מעשה מגונה שלא בפומבי ותוך שימוש בכוח פיזי, או לביצוע מעשה מגונה באחת מנסיבות עבירת האונס, המגדירות הסכמה שאיננה תקיפה על פי חוק העונשין.

כאמור שם, הסכמה איננה מקבלת תוקף בבית-המשפט כאשר:

א. ההסכמה הושגה במירמה.

ב. המעשה בוצע בקטין/ה מתחת לגיל 14.

ג. המעשה נעשה תוך ניצול מצב של חוסר הכרה.

ד. המעשה נעשה תוך ניצול של היות הנתקפ/ת חולה/ת נפש או לקוי/ה בשכלו/ה.

בכל אחד מהמקרים האלה, המגדירים מעשה מגונה שלא בהסכמה ותוך שימוש בכוח, העונש הינו 7 שנות מאסר.

מעשה מגונה בנסיבות מחמירות – הנסיבות המחמירות לעניין מעשה מגונה מוגדרות בחוק העונשין כזהות לנסיבות המחמירות למעשה אונס ולמעשה סדום והן כוללות: ביצוע המעשה בקטין בן פחות מ16- שנים, ביצוע המעשה תוך איום בנשק חם או קר, תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית, ביצוע המעשה תוך התעללות לפני המעשה, במהלכו או לאחריו או כאשר המעשה נעשה בחבירה לאנשים נוספים, למטרת ביצועו.

העונש על מעשה מגונה בנסיבות מחמירות הינו 10 שנות מאסר.

בעילה אסורה בהסכמה

בעילה אסורה בהסכמה מוגדרת בסעיף 346 לחוק העונשין.

זוהי עבירה פחות נפוצה, או על כל פנים עבירה, שהרבה פחות כתבי אישום מוגשים ביחס אליה. ההתייחסות בסעיף זה בחוק היא לבעילה של אשה או ילדה, אולם הסעיפים כולם תקפים גם לביצוע מעשה סדום, ולכן מתייחסים גם לנפגעי עבירה שהם גברים או ילדים. קיימים שלושה מצבים שבהם מתבצעת עבירה זו:

  1. כאשר אדם בועל קטינה שהיא בגיל שבין 14 לבין 16 בהסכמה (בעילת קטינה בת  פחות מ14- הינה כאמור אונס בכל מקרה).
  2. כאשר אדם בועל קטינה בת למעלה מ16- (ופחות מ18-), בהסכמה, אך תוך ניצול  יחסים מיוחדים הקיימים ביניהם: יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה – למשל מורה  ותלמידה – או תוך הבטחת שווא לנישואין.
  3. כאשר אדם בועל אשה בגירה (מעל גיל 18), תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות – למשל מעביד ומי שכפופה לו – או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי.

כאשר מדובר בבעילת קטינה בגיל שבין 14 ל16- שנה תעמוד לנאשם הגנה על פי סעיף 353 לחוק העונשין (כלומר הוא לא ייחשב כמי שביצע את העבירה) אם יתקיימו כל שלושת התנאים הבאים גם יחד:

  1. פער הגילים ביניהם הוא עד 3 שנים,
  2. אם הקטינה הסכימה למעשה,
  3. המעשה נעשה במהלך יחסי רעות רגילים וללא ניצול מעמדו של הנאשם.

העונש המירבי שצפוי למי שמבצע עבירה זו, הינו 5 שנות מאסר במידה והנאנסת היא קטינה ו3- שנות מאסר במקרה שהיא בגירה (כלומר מי שגילה יותר מ18-).

כאמור, אותו הדין יחול גם על מעשה סדום אסור בהסכמה, וזאת על פי שינוי בחוק העונשין שהוחל לאחרונה, לאחר שעד לפני תקופה קצרה היה הדין ביחס למעשה סדום מחמיר יותר.

עבירות מין במשפחה

אחד הנושאים שזכה להתייחסות נרחבת של המחוקק החל משנות ה90- הינו עבירות המין במשפחה. עבירות אלה מוגדרות בסעיף 351 לחוק העונשין. ההתייחסות באה לידי ביטוי בשלושה היבטים:

  • ראשית המחוקק קבע עונשים מחמירים במיוחד לעבירות המין המוכרות, כאשר הן נעשות במשפחה.
  • שנית, המחוקק הוסיף עבירת מין מיוחדת, המוגדרת בסעיף 351 (ב) לחוק העונשין, על פיה אסורה בעילת בן או בת משפחה עד גיל 21 אף אם ב"הסכמה" (וראו כאן הסבר מפורט).
  • ושלישית המחוקק קבע הוראות פרוצדורליות מיוחדות הקשורות לאופי המיוחד של עבירות אלה – קביעת תקופת התיישנות מוארכת, (הסבר מפורט כאן), המוגדרת בסעיף 354 לחוק העונשין, וקביעת חובת דיווח המוגדרת בסעיף 368 (ד) לחוק העונשין (וניתן לקרוא עוד עליה כאן).

ביחס לשאלה מיהו בן משפחה לעניין זה, החוק נוקט בגישה מרחיבה, כלומר, מתייחס לא רק לבני המשפחה הגרעינית (הורים ואחים) אלא גם סב או סבתא, דוד או דודה, גיס או גיסה, וכן בן-זוג של הורה אף אם אינו נשוי לו.

עד גיל 21 הסכמת מי שנבעלה או שנעשה בו או בה מעשה סדום אינה נחשבת להסכמה תקפה אם הבועל או מי שביצע את מעשה הסדום הוא בן משפחה. על-פי סעיף 351, בעילה של בת משפחה בת פחות מ21- או ביצוע מעשה סדום בבן (או בבת) משפחה בן פחות מ21-, ב"הסכמה" כביכול של מי שבו בוצע המעשה מהווה עבירה שעונשה המירבי 16 שנה (כמו על עבירת אונס שלא במשפחה).

כאשר העבירות בוצעו שלא ב"הסכמת" בן המשפחה, הן ייחשבו לאונס או למעשה סדום בבן משפחה, וראו פירוט החמרת העונשים לגבי ביצוע העבירות בבן משפחה בסעיף הבא.

ענישה על עבירות מין במשפחה

כאמור לעיל, העונשים לגבי עבירות מין במשפחה גבוהים מאלה, שקובע החוק לגבי עבירות שאינן בבן משפחה:

העונש על כל עבירת אונס או מעשה סדום שנעשית בקטין בן משפחה הינו 20 שנות  מאסר, כלומר, העונש השווה לעונש על אונס בנסיבות מחמירות.

העונש על מעשה מגונה בקטין בן משפחה בנסיבות מחמירות – הינו 15 שנה,  בהשוואה לעונש של 10 שנות מאסר עבור מעשה כזה שלא בבן משפחה.

מעשה מגונה בכוח בקטין בן משפחה שלא בנסיבות מחמירות (מלבד העובדה המחמירה שמדובר בקטין בן משפחה) 10 שנות מאסר במקום 7 שנות מאסר על אותו מעשה שלא בבן משפחה.

העונש על כל מעשה מגונה אחר בקטין בן משפחה הינו 5 שנות מאסר, בהשוואה ל3- שנות מאסר במקרה של מעשה מגונה בקטין שאיננו בן משפחה.

העונש על מעשה מגונה בפומבי בפני קטין בן משפחה הינו 4 שנות מאסר בפועל.

נושא ההתיישנות בעבירות מין במשפחה יידון בהמשך בתת-הפרק שעוסק בהתיישנות.

חובת הדיווח

בסעיף 368(ד) לחוק העונשין מוגדרת חובת דיווח על עבירות מין שנעשות בקטינים או בחסרי ישע. המונח חסרי ישע מתייחס למי, שאיננו מסוגל להגן על עצמו. הדיווח צריך להעשות בהקדם האפשרי, לפקיד סעד או למשטרה. חובת הדיווח מוטלת על כל אדם שיש לו יסוד סביר לחשוב, כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, ובמיוחד על אנשים שעיסוקם כולל אחריות או טיפול בקטין (רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פארא-רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או במוסד שבו נמצא קטין או חסר ישע) – אלה יצטרכו לדווח על כל חשד לעבירה, גם אם חלף זמן מאז ביצועה (ולא נעברה "זה מקרוב"). העובר על הוראה זו, דינו – מאסר 3 חודשים. בעלי התפקידים העוברים על הוראה זו – דינם מאסר של 6 חודשים.

יחסי מין בין מטפל למטופל

ביום 17.11.03 עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית תיקון מס'77 לחוק העונשין, שעניינו יחסי מין בין מטפל למטופל. על פי התיקון, קיום יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל שלו (בין אם גבר או אישה) ייחשבו לעבירה שעונשה עד ארבע שנות מאסר. החוק מגדיר כ- "טיפול נפשי" – אבחון, הערכה, ייעוץ, טיפול, שיקום, או ניהול שיחות, שנעשו באופן מתמשך, בדרך של מפגש פנים אל פנים, כדי לסייע לאדם הסובל ממצוקה, הפרעה, מחלה או בעיה אחרת, שמקורן רגשי או נפשי; "מטפל נפשי" – מי שעוסק, באופן מקצועי, במתן טיפול נפשי, כמשלח יד או מכוח תפקיד, והוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמתחזה לאחד מאלה.

התיקון לחוק קובע למעשה שיחסי מין שנעשים במהלך התקופה שבה ניתן הטיפול מהווים עבירה מצד המטפל שכן ההנחה הבלתי ניתנת לסתירה שקובע המחוקק היא שיחסי מין שבוצעו בתקופה זו נעשו תוך ניצול יחסי התלות שבין המטפל והמטופל. חזקה זו היא חזקה חלוטה כלומר המטופל לא יכול לנסות ולסתור אותה (לא יכול לטעון שיחסי המין אין להם קשר ליחסי התלות שנוצרו עימו), אלא אם כן יחסי המין החלו לפני הטיפול. גם במקרה כזה המדינה תוכל להעמיד לדין את המטפל אולם אז היא תצטרך להוכיח שיחסי המין בתקופת הטיפול נעשו תוך ניצול יחסי התלות שבין המטופל ובינו.

החוק קובע כי גם יחסי מין שיקיים המטפל עם המטופל שלוש שנים לאחר סיום הטיפול הינם אסורים ומהווים עבירה שעונשה ארבע שנות מאסר, אולם במצב זה (שבו יחסי המין מתקיימים לאחר שנסתיים הטיפול ולא במהלכו) שוב המדינה צריכה להוכיח כי הסכמת המטופל הושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית בו, שמקורה בטיפול הנפשי שניתן לו על ידי המטפל.

התיקון לחוק גם מבהיר כי קיום יחסי מין של מטפל עם קטין או קטינה שגילם בין 14 ל18 – מהווה עבירה של בעילה אסורה בהסכמה (שהעונש עליה הוא חמש שנות מאסר). ואין צורך להוכיח (כפי שנדרש לכאורה עד כה לגבי מעשים כאלה בקטין או בקטינה שגילאיהם בין 14 ל16 -) כי המעשים נעשו תוך ניצול יחסי תלות. גם כאן המחוקק למעשה קובע כי אם המעשים נעשו בתקופה שבה ניתן הטיפול הרי שהם אמנם נעשו תוך ניצול יחסי התלות והמטפל לא יכול לסתור זאת.

גם לגבי מעשה מגונה שנעשה בקטין בגילאים בין 16 ל18 – קובע החוק שגם אם המעשה נעשה ב- "הסכמה" הרי שאם הדבר נעשה במסגרת טיפול נפשי המעשה ייחשב למעשה מגונה והמטפל לא יוכל להוכיח שהמעשים נעשו שלא עקב ניצול יחסי התלות של המטופל עימו (שוב – אלא אם כן המעשים החלו במסגרת קשר זוגי לפני תחילת הטיפול שאז המדינה כן תצטרך להוכיח שהמעשים נעשו תוך ניצול יחסי התלות. עם זאת, התיקון לא מתייחס למעשה מגונה (להבדיל מבעילה) שנעשה בבגירים ב- "הסכמה" במסגרת טיפול נפשי. כמובן שבעילה שלא בהסכמה כלל – תמשיך להיחשב לאונס, וגם מעשה מגונה שלא בהסכמה כלל ימשיך להיחשב למעשה מגונה גם אם הוא נעשה על ידי מטפל במהלך טיפול.

התיישנות

התקופה שבמהלכה ניתן לפתוח בהליך פלילי (או אזרחי) נגד אדם היא מוגבלת. קיים מועד מסוים, שהחל ממנו ואילך לא ניתן יהיה יותר להגיש נגד אותו אדם כתב אישום וזאת משום שהמחוקק מניח, כי יקשה על אדם להתגונן ביחס לאירועים שקרו זמן רב לפני כן, שהוא לא ישמור ראיות שיכולות להוכיח את חפותו ובשל סיבות נוספות. התקופה שבמהלכה ניתן לפתוח בהליך משפטי כנגד אדם ביחס לעבירה נקראת תקופת ההתיישנות.

ככלל, (וראו הסתייגות ביחס לעבירות מין במשפחה), משך הזמן עד ההתיישנות תלוי בחומרת העבירה. עבירה שעונשה למעלה מ3- שנים (שהיא עבירה מסוג פשע), מתיישנת כעבור 10 שנים. בקטגוריה זו כלולות, למשל, עבירות האונס ומעשה הסדום. עבירה שעונשה עד 3 שנים (שהיא עבירת עוון) מתיישנת כעבור 5 שנים. בקטגוריה זו כלולה, למשל, עבירת מעשה מגונה בפומבי. קיימות גם עבירות קלות מסוג חטא שההתיישנות עליהן קצרה עוד יותר, אולם אף אחת מן העבירות שפורטו לעיל אינה עבירת חטא.

"מרוץ" ההתיישנות מתחיל ביום ביצוע העבירה ונפסק ברגע שמתחילה חקירה משטרתית. כלומר, ניתן להגיש תלונה ממש עד לפני תום תקופת ההתיישנות של העבירה. לדוגמה, אם מיום ביצוע עבירת אונס, שתקופת ההתיישנות בגינה הינה 10 שנים, חלפו 9 שנים ו11- חודשים, ואז מוגשת תלונה ונפתחת חקירה, העבירה לא תתיישן (בלי קשר למשך ההליך הפלילי או האזרחי הכרוך בה, כלומר, גם אם משך ההליך גורם לזה, שקביעת האשמה והעונש מתבצעות לאחר שתמה כבר תקופת ההתיישנות). אם חלפו 10 שנים ולא נפתחה חקירה, לא ניתן יהיה להעמיד את הנאשם לדין. כאמור לעיל, הרגע הקובע להפסקת מרוץ ההתיישנות הוא תחילת החקירה המשטרתית ולא הגשת התלונה. לפיכך, יש להגיש את התלונה בזמן שיאפשר את החלטת המשטרה, כמה שיותר מוקדם.

חריג לכללי התיישנות אלה קיים בחוק העונשין החל משנת 1996, והוא מתייחס לעבירות מין במשפחה. משום הכרת המחוקק בכך, שבעבירות מין במשפחה עלול לקחת לנפגע/ת העבירה זמן רב לאזור אומץ ולהתלונן (בין היתר בשל יחסי המשפחה עם הפוגע), קבע המחוקק תקופת התיישנות מוארכת. המחוקק קבע שתקופת ההתיישנות (בת 10 השנים – שכן כל העבירות הן עבירות מסוג פשע), תתחיל להימנות מיום הגיעו של הנפגע לגיל 18 (ותסתיים, לפי זה, בהגיעו לגיל 28). כלומר, אם המעשה בוצע בעת שהקטין היה בן 10, תקופת ההתיישנות תהיה 18 שנה (יש לציין כי תקופת ההתיישנות המוארכת תחול רק על עבירות מין במשפחה שבוצעו החל משנת 1986 ואילך). במילים אחרות, בכל מקרה של עבירת מין במשפחה, העבירה תתיישן רק לאחר שהקטין שבו בוצעה העבירה יגיע לגיל 28, ללא קשר למשך הזמן שחלף עד אז מיום העבירה.

 


תגובות

החוק הפלילי — 33 תגובות

  1. שאלה:
    ילדה שעברה התעללות מגיל שלושעל ידי בן דודה ונאנסה בכח על ידו בהיותה בת 11.5 והשבוע חלפו בדיוק 18 שנה..לא תוכל להגיש נגדו תלונה?

  2. שלום רב …. מה עונשו למרצה המטריד מינית סטודנתיות במכללה ומנצל את תפקידו ואחרי שיחה עם המנהלת של המכללה הי הגנה עלוו מפחד שיהיה למכללה שם רע לדעתי בהגנתה על המרצה ומנסה לסגור את הנושא בשקט ללא שימוש בחוק אחרי כל העידות של הנפגעות
    ….. ???? תודה רבה

  3. שלום רציתי לדעת מהו עונשו של קטין ילד בגיל 12 ששיפשף את איבר מינו באחותו הקטנה בת שנתיים

  4. שלום רציתי לדעת מה עונשו של נער בן17 שהוא וילדה בת 12 הביאו נשיקה סתם ככה והוא לא ידע בת כמה היא

    • שלום אני בת 35 לפני 5 שנים עבדתי במעון פגשתי פנים מול פנים אדם כמה פעמים מסתבר שהוא היה קשור לאחת המטפלות והוא היה חולה במחלת מין אני לא ידעתי והוא כפה עליי להיפגש איתו ושאין לי מימה לדאוג לא יקרה כלום והשתמש בי כאילו אני בובה שלו ואמרתי לו שאני לא מעוניינת ואני נשואה ויש לי משפחה אחרי שקיבל את מה שרצה ושיקר לי לאורך כול הדרך אמר לי שמה שקרה בינינו ילך איתנו לקבר ושלא אספר על זה לאף אחד אני נואשת מאותו מיקרה אין לי חיים יותר אני נואשת הייתי הרבה חולה ירדתי במישקל יש לי דלקות בשתן עצב פחדים חוסר שינה בכי ומירמור אני זקוקה לעזרא ולא יודעת למי לפנות ???אני רוצה שיתפסו אותו את הבנאדם כי אני יודעת שהוא פוגע בנשים נוספות ואני לא היחידה אני לא יודעת מאיפה להתחיל וחרדה למצב של ילדי ובן זוגי לא רוצה לעזוב אותם אני אוהבת. אותם אבל אני ממש. לא מרגישה טוב מביפנים הכול רקוב נהרסו לי החיים אני מעמידה פנים שהכול בסדר אצלי למען משפחתי וילדיי אבל בפועל אני ממש במצב על הפנים אני לא מרחמת על עצמי פשוט מבחינה גם נפשית וגם גופנית אני לא מרגישה טוב צריכה עזרה גם נפשית וגם רפואית אבא שבשמיים ומי אפנה אני חרדה ומיתביישת לספר

      • שלום לך, למרות הבושה חשוב מאוד שתקבלי עזרה ואולי להתחיל מעזרה רפואית. הבושה כאן לא משרתת אותך ואת טובתך אלא רק את טובתו של מי שניצל אותך… שווה להתגבר ולספר, להיעזר ולהתחק. שהוא יתבייש!

  5. שלום, בחורה שהוטרדה מינית כאשר גם הגבר היה שיכור וגם היא והם אינם מכירים. מה הדין לגבי הגבר?
    היא רוצה להגיש תלונה

  6. אני חושדת שפרוד שלי מבצע מעשה סדום בילד שלנו בן 3 פניתי לרווחה לפני חודשיים ובחקירה אמרו לי שהילד צעיר מדיי ובחקירה הוא ומערב הרבה בין הדימיון למציאות ולא יכלו לקבוע אמת הדבר וגם לא לשלול ,והפרוד זומן לחקירה ונסגר התיק. אבל אני עדיין מקבלת מילד סימנים שהוא עובר משהו! אני מצד אחד מפחדת שאני טועה ומצד שני מפידת שהתחושת בטן שלי אמיתית. אני רוצה מישהו שיעזור לי ! מישהו בעל מקצוע השאלה למי הכי טוב לפנות? אני פניתי לפסיכולוגית ילדים בזמנו גם והיא הפנתה אותי לרווחה ושם הרגשתי שלא נתנו לי מענה. אני רוצה שמישהו יעריך את המצב ויגיד לי כן או לא ומה הכי נכון לעשות.

  7. שלום רב. בנה בם ה 14.5 של בת זוגו של הגרוש שלי ביצע מעשה סדום במשך שנה בבני בן ה 10 (היה בן 9). במהלך הסדרי הראיה עם אבי ילדיי, ילדיי ישנו אצל בת זוגתו ושם נאנס בלילות.
    שאלותיי:
    מהי הענישה הצפויה לנער?
    האם צפויה לגרוש שלי ענישה כלשהי על רשלנות הורית? שלא שמר ודאג לילדי?

  8. אחיינית אומרת שבמשך 9 שנים בעלי( דוד שלה) אנס אותה , מדובר גם בשנה שהיה במוסד סגור… איך אפשר לעזור לו להסביר כי הילדה משקרת

    • שלום קטי,

      איש לא יודע מה קרה ביניהם, חוץ משניהם ואני מקווה לטובת כולם שלא קרה דבר. אך במידה וקרה, רצוי מאוד שהאמת תתברר כדי לשמור על ילדים נוספים שעלולים להיות בסיכון. אם בעלך היה במוסד סגור, אני מניחה שיש לו מטפלים -פסיכיאטר, עובד סוציאלי, פסיכולוג, כדאי להעלות את הסוגיה מולם. בהצלחה!

      • המוסד הוא גמילה מסמים זה מקום משיחי זאת אומרת קשורים לקהילה נוצרית . דיברתי איתם ואכן הוא היה שם ולא היה יוצא הביתה עד שסיים אצלהם תהליך מסוים. כמו כן הילדה תואנת ואומרת עוד כמה דברים אך מצאתי כי באותם ימים אלהם היא מדברת הוא היה בעבודה יש דף שעות. וחוץ מזה הילדה כל פעם אומרת משהו אחר פעם אף אחד לא ידע עכשיו פתאום יש עדים ששתקו שנים רבות…

        • לא הייתי ממליצה לך לערוך חקירה עצמאית של העניין. זה תפקידה של המשטרה או הרווחה, מאחר ומדובר בילדה שלפי מה שאת כותבת, מתחת לגיל 18. רצוי שהם יטפלו בעניין ויגלו מה באמת קרה שם.

  9. הילדה בת 19 עכשיו. ורק עכשיו הגישה תביעה לפני שנה עזבה את בית של אפוטרופוס שלה ( אחיה הגדול ) התאנה שהוא הרס לה את החיים ובגלל זה נהיתה לסבית. ועכשיו הגישה תביעה נגד בעלי כאילו שהוא אשם.

  10. שלום, האם יש חוק דיווח כאשר הנפגע הוא מעל לגיל 18 (על חשד להתעללות במשפחה כיום ועל מה שהיה בעבר? ) ??
    האם יש הבדל בין חובת הדיווח במקרא זה למטפל, חבר וכו.

  11. שאלה:
    ילדה בת 6-8 שעברה פגיעה מינית( חדירה ומעשי סדום) ע"י בן דוד הגדול ממנה בשנה וחצי, האם דבר זה נחשב לעבירה או לפגיעה בכלל ? (בהנחה שאיבר מינו הוחדר אל איבר מינה.)

  12. שאלה:
    האם ילדה שעברה מקרים(בין הגלאים של 6-8) של מין אוראלי, אנאלי והחדרת איבר מין לאיבר מינה ע"י בן דודה שגדול ממנה בשנה וחצי נחשב על פי החוק לעבירה פלילית? והאם ניתן לייחס זאת לכפגיעה מינית בכלל?

  13. אדם שיש לו תפקקיד של מחנך/מורה/רב קהילה/ראש ישיבה וכו שמנצל תמימות של בחורים שנמצאים תחת מרותו ומורח עליהם שמן באמתלה שזה סגולה או שנותן להם למרוח שמן בעצמם ומסתכל עליהם במצלמות האבטחה ותוך כדי מגיע לפורקן מיני ונוגע באיבר המין שלו עצמו האם יש כאן עבירה פלילית?

    • שלום אילן,

      על פניו כן, אם כי איני עורכת דין וכדי לקבל תשובות יותר אמינות, רצוי לקבל יעוץ משפטי. נראה לי בכל אופן שיש כאן חובת דיווח על מי שיודע מהמתרחש כי מדובר בפגיעה על ידי דמות סמכות, שאחראית עם אותם בחורים. אני מניחה שהם מתחת לגיל 18 לכן אפשר לדווח למשטרה או לרווחה . השאלה היא מי ירים את הכפפה ויוציא את הסוד החוצה.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.