מהי תקיפה מינית?

תקיפה מינית היא כל מגע מיני ותשומת לב מינית המושגת בכוח, איומים, שוחד, מניפולציות, לחץ, מרמה או אלימות. הדבר כולל אונס וניסיון לאונס, הטרדת ילדים, גילוי עריות והטרדה מינית. תקיפה מינית היא פשע אלים, מעורר אימה ופחד. התוקף יכול להיות אדם זר, מכר, חבר או קרוב משפחה. האפקטים ההרסניים של תקיפה כזו מורגשים אצל נפגעי התקיפה ואלו הקרובים אליהם והאוהבים אותם.

אונס הוא פשע של אלימות, שליטה, כעס וכוח. הוא לא מתרחש כתוצאה מדחף מיני. האנס משתמש באלימות מינית כנשק של שליטה והשפלה, בכדי לפגוע. כל אחד יכול להיפגע, מכיוון שהנפגע נבחר בשל רמת פגיעותו, ולא בגלל משיכה מינית, הופעה חיצונית או אופן התנהגותו. תקיפה מינית מכל סוג שהוא איננה לעולם אשמתו של הנפגע. אף אחד מעולם לא הזמין או ראוי להיות נפגע תקיפה מינית.

תקיפה מינית פוגעת בכולנו

אם מישהו יקר לכם הותקף מינית, אתם מרגישים בוודאי עד כמה הוא נפגע, וכאדם קרוב גם אתם סובלים. אתם בוודאי מרגישים הרבה מהתחושות שהנפגע חש – חוסר אונים, כעס, אשמה, דיכאון ופחד. תקיפה מינית יוצרת משבר בקרב הסובבים לנפגע, לא פחות מאשר אצל הנפגע עצמו. החלמה יכולה לקחת זמן רב ותלויה במשתנים רבים, והקרובים לנפגע יכולים להשפיע על מידת ההצלחה של תהליך ההחלמה. בכדי לעזור בצורה מקסימלית לאדם שעבר תקיפה מינית, חשוב להבין את התגובות לתקיפה, של הנפגע ושלכם עצמכם, בכדי שתוכלו לתת אהבה ותמיכה כאשר תידרשו לכך.

תגובת הנפגע

תקיפה מינית היא תמיד חוויה טראומטית ואלו שעוברים אותה לרוב סובלים מתגובות דומות לאלו של אנשים שחוו חוויות של סכנת חיים כמו מלחמה ואסונות טבע. ישנם ארבעה שלבים בתגובה לתקיפה המינית.

שלב המשבר

בשעות ובימים הראשונים אחרי התקיפה, הלם והכחשה הן תגובות שכיחות. ישנו קושי להאמין שהתקיפה  באמת התרחשה, ועוד יותר קשה להבין למה. התגובות הראשונות לתקיפה הן מגוונות ונעות בין סערת  רגשות שיכולה לכלול תגובות כמו בכי, רעידות ואפילו התעלפויות, לעומת תגובה של הלם, שבה לא  יופגנו שום רגשות והנפגע יראה רגוע ושולט למראית העין במצב, ועד לתגובה מרוחקת וקרה לסיטואציה שהתרחשה. כל התגובות האלו הן נורמליות לחלוטין. במהלך שלב זה, הרגש הדומיננטי הוא רגש הפחד. פחד מחזרה של התוקף, פחד להיות לבד, פחד ממקומות דומים למקום שבו התקיימה התקיפה, או מאנשים שמזכירים את התוקף. לעיתים קרובות קיימים רגשות של כעס, דיכאון, בלבול ועצבנות. רבים גם מרגישים אשמה, בושה ו- "לכלוך" מכיוון שהם משייכים חלק מהאחריות לתקיפה לעצמם. ישנן תגובות פיזיות רבות אחרי התקיפה, ביניהן כאבים וקשיים באכילה ובהרדמות. יהיו כאלה שירצו לדבר על החוויה שעברה עליהם מיד אחרי, אחרים יעדיפו לחכות זמן מה ויהיו כאלה שלא ירגישו נוח לדבר על מה שקרה בכלל. ישנם כאלה שלא ירצו שיגעו בהם אחרי התקיפה וישנם אחרים שיבקשו דווקא להרגיש מגע חם ואוהב.

שלב ההכחשה

במהלך שלב זה, הנפגע יכחיש כל השפעה של התקיפה עליו, ויבטיח לכם ש- "הכל בסדר". זה יכול לקרות מכיוון שהוא יחשוב שכולם עייפים מלשמוע על התקיפה, ומכיוון שהנפגע עצמו מנסה לנעול את הכאב ולדחוף אותו עמוק למגירה ולחזור לשגרה. במאמצים לשים את התקיפה מאחוריו, ירצה הנפגע לפעמים לשנות סגנון חיים, מקום עבודה או את מקום מגוריו. שלב זה יכול להיות קצר, אך גם יכול להתפרס על פני מספר שנים. לפעמים, בתקופת ההכחשה, האדם יפנה למעשים פוגעים (אלכוהול, סמים, בולימיה, עבודת יתר) על מנת לאפשר לו לשכך ולהרדים את התחושות הקשות שהוא חווה ולהמשיך הלאה.

שלב הייסורים

זהו השלב בו המציאות של חווית התקיפה מחלחלת פנימה. הוא מאופיין בדיכאון ובתחושות של אובדן. תחושת הביטחון והשליטה של הנפגע בחייו אבדה לו. התגובות כוללות פחד, סיוטים, שינויים בהרגלי השינה והאכילה, בעיות בתפקוד המיני, כאבים פיזיים, בעיות ריכוז וחוסר מוטיבציה בנוגע לפעילות היום יום. כעס, אשמה ובושה הן תחושות נפוצות. יכול להיות שיהיו לו שברי זיכרונות מטרידים של התקיפה ופלאשבקים (כאשר נדמה כאילו התקיפה מתרחשת שוב). חילופי מצב רוח הינם תופעה נפוצה כמו גם מתקפות כעס כלפי הסובבים אותם וכלפי עצמם.

שלב ההשלמה

שלב זה מתחיל כאשר הנפגע מתחיל את התהליך הארוך של התמודדות והכרה עם רגשותיו ביחס לתקיפה המינית, התוקף והוא עצמו. מטרתו של השלב היא קבלת התקיפה כחוויה נוספת (כואבת ככל שתהיה) שנחוותה במהלך החיים. אם החוויה לא תיקלט ככזו ותנוטרל מכוחה, ימשיך הנפגע לגרור בעיות בעקבותיה בתחומים רבים של חייו.

למרות שכל נפגעי התקיפה המינית עוברים את כל ארבעת השלבים, המעבר ביניהם הוא לא תמיד חלק וברור. יכולים להיות מקרים שבהם אדם ימצא עצמו בשני שלבים במקביל, תיתכן חזרה לשלב מוקדם יותר, או אפילו הישארות בשלב הראשון.

התגובה שלכם

חוסר אמון –

התגובה של קרובי משפחה וחברים לתקיפה המינית, יכולה לכלול בתוכה תגובות זהות לאלו של הנפגע.  בהתחלה אלו יכולות להיות תגובות של הלם וחוסר אמונה, במיוחד אם אין סימנים פיזיים לתקיפה. יכול להיות שבכלל תתהו אם הפגיעה התקיימה. תגובה זו נקראת הכחשה והיא מתרחשת לאחר חוויה טראומטית .

פחד –

לעיתים תחושו פחד לביטחון האישי שלכם, ו/או של הנפגע, ותעשו ניסיון להגן עליו מפני תקיפות בעתיד על ידי זהירות מופרזת והגנת יתר. לפעמים אפילו קשה לשחרר את הנפגע משדה הראייה שלכם, או לתת לו לחזור לפעילות השגרתית. כל התסמינים האלו יירגעו זמן מה לאחר התקיפה, אבל יותר מדי זהירות מצדכם יכולה להקשות על הנפגע להרגיש כשיר להתמודדות ולהחזיר לעצמו את השליטה על חייו.

כעס –

לעיתים קרובות אתם חשים כעס וזעם אחרי התקיפה המינית. תגובתכם הראשונה יכולה להיות הרצון לנקום, למצוא ולהרוג את התוקף. זוהי תחושה נורמלית, אבל לא תשיגו שום תועלת, לא לעצמכם ולא לנפגע אם תסיימו פצועים או בכלא, והנפגע יצטרך לדאוג לכם. לפעמים גם תחושו כעס כלפי הנפגע, בייחוד אם הוא עשה משהו בניגוד לדעתכם, לדוגמא – לתפוס טרמפים או ללכת למסיבה שהסתיימה בתקיפה מינית. אם אתם מוצאים את עצמכם מאשימים את הנפגע באחריות לתקיפה, נסו למצוא אדם אחר בסביבתכם הקרובה, שיוכל להקשיב לכם, ואיתו תוכלו לפרוק את תחושות הכעס שלכם. השתדלו לזכור, גם אם הנפגע הפעיל שיקול דעת לקוי, זהו התוקף שביצע את הפשע, והוא האחראי והאשם הבלעדי לתקיפה.

דיכאון –

זה לא חריג להרגיש חסרי אונים ומדוכאים. תקיפה מינית מעלה תחושות של חוסר אונים בנפגע ובאילו שקרובים אליו, ואולי אפילו תרגישו שחייכם יצאו מכלל שליטה. הביטחון האישי שלכם והאמון הופרו באלימות. אם הדיכאון נמשך יותר מכמה שבועות, או מחמיר, דאגו לעצמכם לעזרה מקצועית.

אשמה –

אשמה היא רגש נפוץ כאשר פוגעים במישהו יקר לנו. הקרובים אליו נוטים להאשים את עצמם בפגיעה, אבל לא משנה מה עשיתם או לא עשיתם, אתם לא אשמים בתקיפה המינית. האשמה היא של התוקף בלבד. במקום לבזבז זמן בהאשמה עצמית על משהו שלא היה לכם כל יכולת לשלוט עליו, התרכזו בדברים החיוביים שאתם יכולים לעשות בכדי לעזור.

מה אתם יכולים לעשות

• האמינו לנפגע באשר לתקיפה.
• הראו לנפגע שאתם עדיין אוהבים אותו ושאתם יודעים שהתקיפה לא התרחשה באשמתו.
• תנו לנפגע להבין שעשה בדיוק את הדבר הנכון בזמן התקיפה. אל תשפטו את מעשיו והתנהגותו של הנפגע בזמן התקיפה. הוא היה צריך לקבל החלטות של חיים ומוות.
• בשניות. העובדה שהוא חי ונושם לצדכם מעידה שהוא טיפל במצב בצורה נכונה. עודדו את הנפגע לדבר על התקיפה בקצב שלו. לשמוע פרטים חוזרים על התקיפה יכול להיות קשה, אך גם שתיקה יכולה להיות מתסכלת. אל תשכחו שכרגע הצרכים של הנפגע הם הראשונים במעלה. הסבירו ששיחה והבעת רגשות מקדמת החלמה והתמודדות. הסבירו שאתם שם בכדי להקשיב ולתת תמיכה מתי שהוא יהיה מוכן לדבר, אבל אל תלחצו.
• עודדו את הנפגע לקבל טיפול רפואי כמה שיותר קרוב למועד הפגיעה, אפילו אם הוא חושב שלא נגרם שום נזק.
• כבדו את ההחלטה של הנפגע לגבי דיווח או הימנעות מדיווח על התקיפה. ישנה הקרבה גדולה מאוד של הנפגע בזמן תהליכי התביעה, ולעיתים ירגיש הנפגע שהוא לא מסוגל לעמוד בלחצים ויעדיף לוותר.

 

המאמר תורגם על ידי דניאל מאתר זה:
http://www.cs.utk.edu/~bartley/sacc/ifSomeoneYouLove.html