הכאב הרגשי שמלווה עזיבת כת

מאת: Jan Groenveld
Copyright 1985, 1995 Jan Groenveld
Email:  py101663@mailbox.uq.oz.au

המשפטים המצוטטים בהמשך נלקחו מתוך תיאוריהם של אנשים אשר שהו בכתות בהן חוו התעללות נפשית-רוחנית. הם מתארים את תחושותיהם לאחר שבסופו של דבר הצליחו להיחלץ מהמסגרות המתעללות.

עיון בנאמר עשוי לשפוך אור ולתת לקורא מידת תובנה לגבי רמת הכאב שלהם, ומדוע אין בנמצא פתרונות פשוטים ומיידיים עבורם.

זה כואב

זה כואב כשאתה מגלה שהונית – שמה שחשבת שהוא "השביל לחירות טוטלית", או "הדת האמיתית היחידה", או "האמת", לא היה במציאות אלא כת.

זה כואב כשאתה מגלה שאנשים בהם בטחת ללא סייג, אנשים ששוכנעת שלא לפקפק בהם – סימאו את עיניך מבלי שידעת.

זה כואב כשאתה מגלה שאלה שלמדת לראותם כ- "אויביך", אלה שלמדת לראותם כשקרנים, רמאים, שטניים ועוד כיוצא באלה, אלה מפניהם הוזהרת שלא להקשיב לדבריהם – הם אלה שדיברו אמת למרות הכול.

זה כואב כשאתה יודע שאמונתך באל לא השתנתה – רק האמון שלך בארגון קרס – ועדיין אתה הוא שמואשם בבגידה, ועל היותך 'עושה צרות'. זה כואב אפילו עוד יותר כאשר משפחתך ו/או חבריך משמיעים האשמות אלו.

זה כואב להבין שהאהבה והקבלה שלהם היו מותנות בהישארותך חבר נאמן לכת. זה פוצע כל-כך עמוק עד שאתה מנסה להדחיק את זה. כל מה שאתה רוצה הוא לשכוח – אבל איך אתה יכול לשכוח את ה-'משפחה' שלך והחברים?

זה כואב לראות את מבטי השנאה על פניהם של אלה שאתה אוהב – לשמוע את השתיקה המחרישה כשאתה מנסה לדבר איתם. זה פוצע אותך כשאתה מנסה לחבק את ילדך והוא ניצב כמו פסל, מעמיד פנים שאתה אינך שם. זה ננעץ כמו סכין כשאתה יודע שבן/בת הזוג שלך מסתכל עליך כמו הפכת מקולל, ומלמד את ילדיך לשנוא אותך.

זה כואב לדעת שאתה חייב להתחיל שוב הכול מהתחלה. אתה מרגיש שבזבזת כל-כך הרבה זמן. אתה מרגיש נבגד, מפוכח מאשליות, חשדן כלפי כל אחד כולל משפחה, חברים, וחברי-כת-לשעבר אחרים.

זה כואב כשאתה מוצא את עצמך מרגיש אשם או בוש במה שהיית – אפילו באשר לעזיבתך אותם. אתה מרגיש מדוכא, מבולבל, בודד. אתה מוצא שקשה לך לקבל החלטות. אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך משום שיש לך כל-כך הרבה זמן בידיים שלך עכשיו – ועם זאת אתה עדיין מרגיש אשם על 'בזבוז' זמן בבילויים ומנוחה.

זה כואב כשאתה מרגיש כאילו איבדת קשר עם המציאות. אתה מרגיש כאילו אתה "צף" ותוהה האם באמת עדיף לך להיות מחוץ והרחק מהביטחון שהיה לך בכת, עם זאת אתה יודע שלא תוכל לחזור.

זה כואב כשאתה מרגיש לגמרי לבד – שנראה כי אף אחד אינו מבין מה אתה מרגיש. זה כואב כשאתה מרגיש שהביטחון העצמי שלך והערך העצמי שלך כמעט ואינם קיימים.

זה כואב כשאתה צריך לעמוד מול ידידים ומשפחה ולשמוע את ה- "אמרנו לך!" שלהם, בין אם האמירה מושמעת בגלוי ובין אם לא. זה גורם לך להרגיש אפילו עוד יותר טיפש מאשר אתה מרגיש בלאו הכי – הביטחון והערך העצמי שלך קורסים עוד יותר.

זה כואב כשאתה קולט שויתרת על הכול למען הכת – על ההשכלה שלך, על הקריירה, הכספים, הזמן והאנרגיה – ועכשיו אתה צריך לחפש עבודה או להתחיל את הלימודים מחדש. כיצד אתה מסביר לסביבתך את כל השנים החסרות ההלו?

זה כואב כי אתה יודע שלמרות שהוליכו אותך שולל, אתה אחראי לכך שנפלת ברשת. כל הזמן המבוזבז הזה… לפחות כך זה נראה לך – זמן מבוזבז.

כאב האובדן

לעזוב כת זה כמו לחוות מוות של חבר קרוב או קשרים שנותקו. ההרגשה מתוארת לעיתים קרובות כבגידה של מי שהיית מאוהב בו. אתה מרגיש שפשוט השתמשו בך.

העוזב ניצב בפני תהליך אבל שעליו לעבור דרכו. בעוד מרבית האנשים מבינים שאדם חייב להתאבל אחרי מוות וכו', קשה להם להבין שהדבר נכון גם לגבי הסיטואציה של עזיבת כת. אין תרופת פלא מיידית ליגון, לבלבול ולכאב. כמו בכל תקופות אבל, הזמן הוא המרפא. חלקם מרגישים אשמים, או שאינם 'בסדר' באשר לתחושת היגון האופפת אותם. אל להם – זה אכן טבעי לחלוטין. זה לא 'לא בסדר' להרגיש בלבול, חוסר בטחון, אשמה, כעס, חוסר אמון – כל אלה הינם חלק מהתהליך. עם הזמן הרגשות השליליים יתחלפו בחשיבה צלולה, שמחה, שלווה ואמון.

 

כן – זה כואב, אבל הכאב ירפא עם הזמן, הסבלנות וההבנה.
יש חיים אחרי הכת.

המאמר תורגם על ידי דניאלה מתוך האתר הבא:
http://www.caicusa.org/leaving/ithurts.htm

This website was started by Jan Groenveld…"
.who passed away in her sleep October 21, 2002
"It continues on in her memory so that her important work will not be forgotten…


השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.