מאת: Carol Giambalvo, חברת כת לשעבר

התמודדות עם טריגרים וריחוף… סוגייה בהתאוששות

"ריחוף" (floating) היא מילה המשמשת לתיאור מצב תודעתי של ריחוק או ניתוק. מצבים טריגריים ודיסוציאציה. אנשים שחיו בעברם בכתות מתארים זאת בדרכים שונות, בניהן תחושת ניתוק, תחושה בה אתה צופה בעצמך חי את חייך, פרקי זמן בהם אתה חווה רגשות בחוסר שליטה (בדרך-כלל עצב או כעס), שאינם תואמים את הסיטואציה. מצב זה מאופיין גם בתחושות פיזיות מוגזמות, חרדה, או התקפי פאניקה מתונים, מצבי חלימה או הזיות הנחוות באופן ויזואלי כמעט כמו חלום הפולש אל תוך מצב העירות. מרבית האנשים ששרדו את החיים בכת מספרים כי חוויות אלה גורמות להם להרגיש כאילו משהו מאד לא בסדר איתם, הם חשים כי הם עומדים להשתגע. מטרת המאמר הזה היא להסיר את הפחד ביחס לחוויות הללו ולסייע בהבנה כי הן נורמליות.

טריגרים הינם תופעה שכיחה בקרב אנשים שעברו חוויה טראומטית או חוו תקופות ממושכות של דחק. החיים בכת כרוכים בדחק רב ועבור אנשים שחיו בה הם מאד טראומטיים. כתות מסוימות גורמות למצבי תודעה חלופיים אצל האדם, בדרכים שונות. יש כתות היוצרות מצבי טראנס באמצעות מדיטציה, שירה, שימוש בשפות זרות, דמיון מודרך, ביקורת קפדנית כלפי חברי הכת ושימוש בציוויים שונים. כתות אחרות מקיימות מפגשים ארוכים בהם אנשיה עוברים עימותים (מאבקים) קשים וכך יוצרים אצלם דיסוציאציה. יש מקומות בהם נוהגים להציף את החושים בתיפופים קצביים, במוסיקה, בעודף מידע או על-ידי הרצאות ודרשות ארוכות טעונות רגשית.

תקופות של floating לרוב נגרמות על-ידי טריגר כלשהו. ד"ר מרגרט ת. זינגר מדברת על חשיבות היכולת להגדיר ולסווג חוויות אלו. להגדרת המונח "טריגר" היא משתמשת בדוגמאות הבאות: "זה עורר את הזיכרון שלי לגבי…"; "זה מזכיר לי…"; "זה גרם לי להיזכר, או לחוות מחדש זיכרונות".

מהו זיכרון?

משמעותי באותה מידה להבין מהו זיכרון. אנשים רבים סבורים כי הזיכרונות מאוחסנים בתודעתנו כמו הקלטת וידאו של אירוע, אותה ניתן להקרין בזמן כלשהו בעתיד. אולם למעשה הזיכרון מאוחסן בחלקים נפרדים. הזיכרונות הם שחזור של זמנים שחלפו שניתן להעלותם מחדש בהווה ויכולים להיות מושפעים מחוויות חדשות וממידע חדש שהתקבל מאז אותם חלקים אוחסנו בתודעה.

מה גורם לטריגרים?

הטריגרים המובילים אל הזיכרונות הפוסט-טראומטיים תלויים בסוג הכת אליה השתייך האדם, הפילוסופיה והמסורות של הכת וכן החוויה האישית שעבר האדם בכת. עבור אנשים שחיו בכת המבוססת על תורות מהמזרח, תחת הנהגה של גורו, שם השתמשו בקטורת בזמן מדיטציה או טקסים, ריח הקטורת עשוי להוות טריגר רב עוצמה. עבור חברים לשעבר בכתות גדולות שעסקו באימוני מודעות אשר השתמשו במוסיקה מודרנית כשאנשים נכנסו לחדר או במהלך תרגילים – שמיעה של אחד השירים הללו ברדיו
המכונית יכולה להוות טריגר חזק ביותר (אנא חנו בצד הכביש אם זה קורה לכם!). חברים לשעבר של כתות המבוססות על התנ"ך יכולים להגיב לטריגר שטמון בשמיעת המילה "אמן" שמבוטאת באותו מבטא והתאמה שבה השתמש המנהיג או על ידי שירת
מזמורים שאותם שרו בכת וקריאת כתבי קודש שקיבלו חשיבות בכת. השפה הטעונה ששימשה בכת אף היא יכולה להיות טריגרית.

מה זה "ריחוף" (floating) או "דיסוציאציה"?

כחלק מחוויית הכת, אנשים נכנסים למצבים דיסוציאטיביים על מנת להסתגל למתח הכרוך בחיים בכת ולהגן על עצמם ממסרים סותרים בתוך האג'נדה של הכת והדרישה להתרפסות.

דיסוציאציה הינה תגובה נפשית נורמלית לחרדה. חרדה רגעית מופיעה כאשר טריגרים פנימיים או חיצוניים מעוררים זיכרון, רעיון או רגש הטעונים בחרדה. חוויה רגעית זו מהווה התראה הגורמת לתודעה להתנתק – כלומר, התודעה מפסיקה להיות ממוקדת במציאות החיצונית באותם רגעים. האדם שוקע ומרוכז לחלוטין בתמונות, מחשבות או רגשות אחרים מסוג כלשהו. מצב דיסוציאטיבי זה מתרחש באופן בלתי צפוי ולא באופן מכוון וניתוק זה נחווה כמה שקרוי אפקט הריחוף (floating effect).

בעת כניסה למצב דיסוציאטיבי בעקבות טריגר אחרי עזיבת הכת, אפשר שהוא יעורר תרעומת וכעס על חווית הריסון בכוח בעת השהות בכת – חוסר אפשרות לקום ולצאת בעת הרצאות, העדר החופש או העדר של מנגנון הגנה נורמלי אחר.

מתי זה קורה?

כל פעילות שאינה ממוקדת, שהיא מונוטונית, החוזרת על עצמה, יכולה להוות טריגר להשתלטות המצב הדיסוציאטיבי משום שבזמנים אלה האדם מוצף על ידי החזרתיות. לעיתים הטריגר יכול להופיע במצב נורמלי, בהתרחשויות יומיומיות רגילות. אנשים    שחיו בכתות רגישים יותר לטריגרים בזמני חרדה, בדידות, מתח, עייפות, היסח הדעת, מחלה או במצבי חוסר וודאות.

כיצד להתמודד עם טריגרים:

ד"ר זינגר מדגישה את הצורך הראשוני בהסברה ובpsycho education- באופן ספציפי. היא מציעה לאנשים שחיו בעברם בכת ללמוד על מצבי טראנס, איך יוצרים אותם, ההשלכות של מצבי טראנס ובאופן ספציפי, איך הכת השתמשה בהם. היא ממליצה גם ללמוד את אוצר המילים המשמשים לזיהוי ולהגדרת התהליכים האנושיים הנורמליים שמתארים טריגרים:

דיסוציאציה (dissociation) – שינוי פתאומי וזמני בפונקציות המאוחדות באופן רגיל של המודעות, הזהות וההתנהגות המוטורית.

דה-פרסונליזציה (depersonalization) – אובדן זמני של תחושת הזהות האישית ואובדן זמני של הקשר עם המציאות – "מי אני?"

דה-ריאליזציה (derealization) – אובדן תחושת הממשות של המציאות החיצונית -"איפה אני?", "האם זה אמיתי?"

שנית, לימדו כיצד להגן על עצמכם. אחרי עזיבה של סביבה מבוקרת מאוד, אתם זקוקים למקום משלכם ולזמן לעצמכם. ללמוד לבסס גבולות אישיים בריאים אחרי החוויה של הכת לוקח זמן וסבלנות. אולי תרצו להתקין לכם תא קולי או מזכירה אלקטרונית ואפילו לסנן את השיחות שלכם. זכרו, אינכם חייבים לענות לכל השיחות, בייחוד לשיחות שמגיעות מהכת.

חברי כת לשעבר מפיקים הרבה מאוד תועלת מקבוצות של חברי כת לשעבר. למרבה הצער, לא לכולם יש את המזל לגור בסמיכות לקבוצה כזאת על כן עליכם ליצור את מערכת התמיכה שלכם. אפילו אדם אחד שאפשר לדבר איתו ומבין יכול מאוד לעזור. חלק    מחברי כת לשעבר יצרו מערכת תמיכה טלפונית או באמצעות האינטרנט.

למען ביטחונכם, התנגדו לדחף להציל אנשים שעזבתם מאחוריכם כשעזבתם את הכת. זכרו, הם מכירים את כפתורי האשמה שצריך ללחוץ עליהם וגם את שיטות השכנוע המבוססות על הפחדה שאפשר להשתמש בהן. אלו עלולים להוות טריגרים בשבילכם גם אם אתם חושבים שאתם מוכנים להתמודד עמם.

הדבר השלישי שמציעה ד"ר זינגר הוא לקבל ייעוץ עם היציאה מהכת. הדבר מהווה חלק מתהליך החינוך לגבי התהליכים הנפשיים שמוכרים במצב זה. זה לא חייב להיות ייעוץ רשמי ליוצאי כתות.

ד"ר זינגר מזהירה יוצאי כתות מפניה למטפל "רגיל", כלומר מי שאין לו את הידע אודות ההשפעות של סביבה הפועלת לשינוי מנטלי. יש מטפלים שנוהגים להאשים את יוצא הכת, לתלות את הסיבה במזוכיזם שלו, הנטיות שלו לתלות או ההורים שלו.
"האשמת הקורבן".

בואו נסלק את הקונוטציה השלילית מהמילה "קורבן". כן, היינו הקורבן למערכת מתוחכמת של שינוי מחשבתי, הוליכו אותנו שולל, הפעילו עלינו מניפולציות של אשמה ופחד. אולי היינו בתקופת מעבר בחיינו שבמהלכה חיפשנו יותר תשובות ממה שאנחנו נוהגים בדרך-כלל או שחיפשנו חברים חדשים, רוחניות, מקום השתייכות. הכת לקחה את התכונות הטובות ביותר שלנו והשתמשה בהן לטובתה, בעוד שהיא לוקחת את נקודות התורפה שלנו ומשתמשת בהן כדי לנצל אותנו ולהפעיל עלינו מניפולציות. הצד השני של המצב הוא ששרדנו! הרבה אומץ נדרש לעזוב את הכת והרבה אומץ נדרש גם כדי לשקם מחדש את חיינו.

אבל מה עלי לעשות כשאני בעיצומה של תגובה לטריגר?

ראשית, התייחסו בכבוד לרגעים השבריריים שלכם. העוצמה של מצבים שמהווים טריגר עבורכם פוחתת עם חלוף הזמן וככל שאתם רוכשים יותר מידע אודות התהליכים הנפשיים שלכם.

שנית, לימדו מה הכי עוזר לכם כשאתם נמצאים במצב של טריגר. ד"ר זינגר מציעה כמה דברים:

הסיחו את עצמכם (עשו תרגילי התעמלות, נקו את הרצפה וכו').
הדחיקו – אינכם חייבם לדבר על זה או לנתח את זה.
עשו מינימיזציה – אמרו לעצמכם "אני לא משתגע. אני פשוט חש קצת חרדה עכשיו. זה יחלוף".

עוזר להכיר דרך להחזיר את עצמכם חזרה למציאות במהירות על ידי השגת שינוי חושי כלשהו. יש יוצאי כת שגילו שמאוד עוזר להם ללכת עם גומייה על פרק היד ולתת לעצמם מכה קטנה בעזרתה כשהם מרגישים את עצמם על סף ניתוק. אחרים, כמוני,
משתמשים בשיטת ה- "צביטה".

דיסוציאציה היא הרגל. לימדו אתכם להיכנס אליה לאורך החודשים או השנים בתוך הכת. זהו הרגל שלא קל לשבור, תצטרכו הרבה סבלנות. אם אתם מרגישים שדחוף לכם להיפטר ממנה, ייתכן ואתם חווים עוד אחת מההשלכות האחרות של חיים בתוך כת תובענית שבה כל דבר היה צריך להיעשות בדחיפות. להיות סבלניים עם עצמכם ולקחת את הזמן הם אחד השיעורים ששווה לכם מאוד ללמוד אחרי הכת.

המאמר תורגם על ידי לוסט ואילנה מתוך האתר הבא:
http://hometown.aol.com/carol2180/coping.htm