תקיפה מינית של גברים

כנס מקוון עם ד"ר רצ'רד גרדנר שהתקיים באתר http://www.healthyplace.com

ד"ר Richard Gartner הצטרף אלינו על מנת לדון בהתעללות מינית בגברים ובסטיגמה סביבה. הוא דיבר על התפיסה של גברים את ההתעללות שעברו, על ידי גילויי התנהגויות גבריות מוקצנות והתנהגויות גבריות סטריוטיפיות. ד"ר גרדנר ציין שגברים רבים שעברו התעללות הרגישו מוזנחים, פיתחו דיכאון, פלאשבקים והתנהגות כפייתית (למשל, הפכו לכפייתיים מינית) כדי להתמודד עם הטראומה שנגרמה להם על ידי ההתעללות המינית.

הקהל שאל האם מגע מיני בלתי רצוי עם גבר יכול להפוך ילד להומוסקסואל או להשפיע על ההעדפה המינית שלו. אחרים דיברו על בגידה במערכת יחסים משמעותית ועל ההשפעה שלה על היכולת לטפח מערכות יחסים אינטימיות.

נושאים אחרים כללו: להתבייש מכדי לדבר עם מישהו על מה שקרה, גלגל הויקטימיזציה, הפחד מלהפוך למתעלל (האם בנים שעברו התעללות הופכים לגברים מתעללים?) והיכן לקבל עזרה.

David Roberts ששמו מופיע להלן הוא מנהל אתר http://www.healthyplace.com

כאשר שמו של הדובר צבוע בצבע ירוק, מדובר באנשים שישבו בקהל.

דיוויד: ערב טוב. אני David Roberts. אני המנחה של הכנס הערב. רציתי לברך את כולם על הגעתכם ל HealthyPlace.com. הנושא שלנו הערב הוא התעללות מינית בגברים. האורח שלנו הוא ד"ר ריצ'רד גרטנר, מנהל התוכניות טיפול בהתעללות מינית, במכון William Alanson White בניו יורק. הוא גם חבר בועד המנהל של National Organization on Male Sexual Victimization וגם מחבר הספר Betrayed as Boys: Psychodynamic Treatment of Sexually Abused Men ועורך הספר Memories of .Sexual Betrayal: Truth, Fantasy, Repression, and Dissociation

ערב טוב ד"ר גרדנר וברוך בואך ל- HealthyPlace.com. אנחנו מעריכים שהסכמת להיות האורח שלנו הערב. תוכל בבקשה, על מנת ליישר קו, להגדיר עבורנו התעללות מינית?

ד"ר גרדנר: ערב טוב, דיוויד וכולם. ראשית, התעללות היא שימוש בכוח כדי לגרום לאדם אחד למלא אחר צרכיו של אדם אחר, ללא כל התייחסות לצרכים של אותו אדם שהוא מושא ההתעללות. התעללות מינית עושה שימוש בהתנהגות מינית כדי למלא אחר אותם צרכים.

דיוויד: אחד הדברים שהתגלו לי מתוך המיילים הרבים שהגיעו אלינו הוא שגברים מאוד חוששים להודות בכך שעברו התעללות. נראה שזה קשור מאוד לדרך שבה הם תופסים את עצמם כגברים או לחשש של איך אחרים יראו את הגבריות שלהם.

ד"ר גרדנר: זה מאוד נפוץ. לצערנו, בחברה שלנו, קורבנות היא תופעה ששייכת לעולם הנשים ועבור גבר להכיר בכך שהוא היה קורבן זה כאילו להגיד שהוא לא באמת "גבר". זהו חלק מצער של הסוציאליזציה הגברית – איך אנחנו לומדים להיות גברים. הם מתביישים כאשר אחרים חושבים שהם לא גברים, רק בגלל שעברו התעללות.

דיוויד: לכן יש הבדל באופן שבו גבר תופס את ההתעללות, לעומת האופן שבו אישה תופסת אותה.

ד"ר גרדנר: ובכן, הרבה פעמים אנחנו רואים התנהגות מינית טרם זמנה כחניכה מינית. לעתים קרובות הם משכנעים את עצמם שיזמו את המפגש המיני עם המבוגר. זו דרך אחת להרגיש שליטה על מצב של ניצול.

דיוויד: האם התעללות מינית משפיעה על גברים באופן שונה משהיא משפיעה על נשים?

ד"ר גרדנר: במובנים מסוימים, כן. ישנן השלכות רבות שבהן גברים ונשים מראים דמיון רב כמו פלאשבקים, דיכאון או התנהגות כפייתית מסוג זה או אחר. עם זאת, במהלך הסוציאליזציה של גברים, הם לומדים שאין להם רגשות "חלשים" וכך הם יעשו כל שביכולתם כדי לא להרגיש פגיעים. אני כמובן עושה כאן הכללות.

לעתים קרובות, כדי להימנע מתחושת חוסר האונים, הם הופכים למה שנקרא בעלי גבריות-יתר, מתנהגים בצורות סטריאוטיפיות-גבריות, אך התנהגויות גבריות קיצוניות אלה מפריעות בתהליך העיבוד של מה שהיה ניצול מכאיב מאוד.

דיוויד: אחד הדברים שקראתי הוא שגברים לא מושפעים מטראומה באותה מידה כמו נשים, או לא מרגישים שהטראומה של התעללות מינית השפיעה עליהם באותה מידה. האם זה נכון? והאם זו תוצאה של התנהגות מפצה – להתנהג יותר כ"גבר"?

ד"ר גרדנר: זה תלוי באופן שבו אתה מודד טראומה. סביר שגברים יגידו שהם לא לוקים בטראומה כתוצאה מההתנהגות המתעללת, בייחוד גברים צעירים באמצע שנות העשרים שלהם. עם זאת, גברים עם היסטוריה של התנהגות מינית בלתי רצויה עם מבוגרים בתקופת הילדות שלהם, סביר יותר שיגיעו לטיפול נפשי מאשר גברים ללא היסטוריה כזאת, אבל מסיבות שנראות לכאורה בלתי קשורות להתעללות.

דיוויד: איך מושפעות מכך מערכות יחסים אינטימיות?

ד"ר גרדנר: באופן דרמטי. אם הילד נבגד בתוך מערכת יחסים משמעותית, בייחוד עם אדם אהוב וכזה האמון על הטיפול בו, כפי שהרבה פעמים קורה במציאות, אז הטראומה היא לא רק לגבי ההתנהגות המינית אלא לגבי משבר באמון בתוך קשר עם אדם אחר. הדבר מקשה על כניסה למערכות יחסים שיש בהן ביטחון, בשלבים מאוחרים יותר בחיים.

גבר עלול להיות בעל הפרעות בתפקוד המיני במידה זו או אחרת, דבר שגם הוא משפיע על מערכות היחסים האינטימיות שלו. הוא עלול להיות כפייתי מבחינה מינית או להיות חסר תחושה במהלך יחסי מין, בייחוד אם הוא מרגיש, אפילו לרגע, שהוא לא בשליטה על מה שקורה, כך שלא ירשה לעצמו להיות באמת קרוב ואינטימי עם אדם אחר.

דיוויד: השאלה הבאה אולי תישמע טיפשית, אבל הרבה גברים שעברו התעללות מודאגים בגינה. האם התעללות מינית בילדות תשפיע על המיניות של האדם? האם היא תהפוך אותו להומוסקסואל?

ד"ר גרדנר: השאלה אינה טיפשית. היא שאלה חשובה. היא קשורה לפחד שגורם לבנים וגברים רבים לא לדבר על הפגיעה. חוכמת הרחוב אומרת שהתנסות מינית מוקדמת של ילד עם גבר יכולה להפוך אותו להומוסקסואל, אך רוב הקלינאים מאמינים שהעדפה מינית מתגבשת עד גיל 5 או 6, אצל בנים, הגיל הממוצע של הפגיעה הראשונה שלהם הוא 9. כמו כן, גברים הומוסקסואלים שעברו התעללות מינית מדווחים שהיתה להם תחושה שהם הומוסקסואלים לפני שהם עברו את ההתעללות. הבעיה היא שבנים שגדלים להיות הומוסקסואלים, כמעט בכל המקרים מנסים להבין את המיניות להם ושואלים את עצמם "למה אני ככה?" ואז קל מאוד להגיד "זה בגלל ההתעללות". באופן פרדוקסלי, גברים הומוסקסואליים שנפגעו על ידי נשים, גם הם מאשימים את ההתעללות בהעדפה המינית שלהם.

דיוויד: כשאנחנו חושבים על התעללות, מכל סוג, אנחנו חושבים על גברים כמבצעי ההתעללות. האם זה המצב גם עם בנים שעברו התעללות מינית?

ד"ר גרדנר: אתה שואל על מתעללות ממין נקבה?

דיוויד: כן.

ד"ר גרדנר: יש הרבה יותר מתעללות ממין נקבה ממה שאנשים מאמינים. במחקר שנערך באוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון נמצא כי מתוך גברים שהכירו בכל שיש להם היסטוריה של התעללות,49%  מהם עברו התעללות מידי אישה (זה כולל גם גברים שעברו התעללות מידי בני שני המינים). אך נשים מתעללות הרבה פעמים בדרכים שאינן כה בולטות לעין – זה יכול לקרות למשל תחת המסווה של ניקיון – תוך כדי שהיא מנקה את איברי המין של הילד באמבטיה.

דיוויד: יש לי כמה שאלות נוספות, אבל אולי נאפשר לקהל לשאול שאלות קודם:

mark45: מה לגבי התעללות על ידי שני ההורים?

ד"ר גרדנר: גם זה קורה לפעמים, למרבה הצער. הכרתי מקרים בהם שני ההורים שיתפו את הילד בפעילות מינית שלהם. האם יש לך שאלה מסוימת שאתה רוצה לשאול לגבי זה?

דיוויד: אני מתאר לעצמי, שבייחוד אחרי התנסות כזאת, יהיה קשה לבטוח במישהו שוב?

ד"ר גרדנר: זה נכון, אולם הרבה גברים הם בעלי משאבים פנימיים עצומים ויכולים להתגבר על בגידה מוחלטת כזאת.

Terry22: עברתי התעללות על ידי כמה מהחברים של אמי כשהייתי בבית הספר היסודי. יש לי קושי עצום באינטימיות. אני פשוט לא מסוגל להראות את האהבה שלי. האם נתקלת כבר באנשים שהתגברו על הפחד מפני מתן וקבלה של אהבה, בעקבות התעללות מינית?

ד"ר גרדנר: כן, בהחלט. דרושה סבלנות רבה ובהרבה מקרים קשר טוב עם מטפל יכול לעזור. שיהיה מישהו שאפשר יהיה לשוחח איתו על העדר האמון, מישהו שאפשר ללמוד לבטוח בו אולי. וכמובן, יש בני זוג רבים שהם סבלניים בעצמם ועוזרים מאוד אם הם לא מקבלים את ההסתייגות הזו להפגין אהבה כתקיפה אישית עליהם.

דיוויד: בהינתן העובדה שגברים ניגשים לטיפול לעתים רחוקות בלי קשר לסוג המצוקה, בטח שלא בגלל התעללות, אני תוהה אם מקרים כאלה אפשר להתמודד איתם לבד, בעזרת שיטות לעזרה עצמית?

ד"ר גרדנר: כן, כמובן. יש למשל כמה ספרים שאפשר להיעזר בהם, כמו –

Victims No Longer by Mike Lew

Abused Boys by Mic Hunter

שאני כתבתי Betrayed as Boys
(שנכתב עבור אנשי מקצוע אבל אני מאמין שהוא מתאים לגברים רבים).

ההסתייגות מפני טיפול היא חלק מהבעיה שדיברתי עליה – לגברים לא אמורים להיות צרכים. על כן אני מקווה שגברים ישקלו מחדש את הדאגות שלהם לגבי פנייה לטיפול.

Tflynn: בגידה!! אני מאמין שזה הרבה יותר מזה. איך ילד בן 8 אמור לפתור את זה במוחו? למי הוא פונה לעזרה? האם לא מחנכים אותנו לכבד ולהעריץ את הורינו?

ד"ר גרדנר: אתה צודק בהחלט. לכן הבגידה היא כל כך גדולה. אם לילד יש מזל, יש מישהו בחייו שאליו הוא יוכל לפנות – מורה או אחד הסבים, למשל. קשה מאוד "לקלוט" מה שנעשה לך, אם זה היה הורה. במיוחד כי במקרים מסוימים, ההורה הזה הוא אהוב ועוזר בדרכים כלשהן. אני חושב שילד בן 8 לא מסוגל באמת לקלוט את זה, אתה צודק.

דיוויד: איך אתה מבין את זה גם כבוגר?

ד"ר גרדנר: לבוגר יש יותר משאבים כדי להבין את זה, אבל זה אכן מאוד קשה. אחד הדברים שעוזרים כאן הוא לא לשתוק.

mark45: איך אדם יכול למצוא מקום כדי להתחיל לדבר בו על ההתעללות שעבר?

ד"ר גרדנר: אתה שואל על מקומות ללכת אליהם כדי לקבל עזרה? זה תלוי במיקום שלך, כמובן. לעתים קרובות קיימות תוכניות התערבות לנפגעי תקיפה מינית בבתי חולים ובעוד שיחידות אלה בנויות עבור נשים שעברו אונס בבגרותן או שיש להן היסטוריה של התעללות מינית בילדות, הטובות מביניהן יודעות לטפל גם בגברים ולעתים קרובות עזרה זו היא חינם. הם לפחות אמורים להיות מסוגלים להפנות אותך למקום מתאים. קיימים גם מכונים שמתמחים בטיפול בנפגעי תקיפה מינית וגילוי עריות בכמה מן הערים.

Paxnfacto: ומה אם זה לא המצב (כשאין לך מזל)? ואין מבוגר שאתה בוטח בו ואתה יכול לפנות אליו לעזרה?

ד"ר גרדנר: זה המצב כשאתה ילד, אבל המצב הזה לא חייב להימשך כשאתה כבר בוגר. הכרתי בנים שהפכו את זה לעניין חשוב מאוד בסדר העדיפויות שלהם, אחרי שהם התבגרו, למצוא אנשים שבהם הם יכלו לבטוח. שתיקה היא אחד ההיבטים של ההתעללות. אם ילד או גבר מרגיש מבויש מכדי לדבר עם מישהו על מה שקרה, הפגיעה עדיין כמו פצע פתוח ומוגלתי בנפשו.

אני מנהל קבוצה של גברים שעברו התעללות מינית ואני חש פליאה והכרת תודה כשאני רואה שהם לא לבד ואת השינוי שהקבוצה עושה בחייהם. זהו כמובן הצעד הראשון בהחלמה, כמובן. ישנם גם כמה אתרים שבהם מתנהלים חדרי צ'ט ופורומים שבהם גברים שנפגעו מינית או בנות/בני הזוג שלהם יכולים לדבר באופן אנונימי, כפי שאתם עושים כאן.

Guthwyn: ד"ר גרטנר הזכיר דיכאון כאחת ההשלכות. השאלה שלי היא: איך אדם יכול לדעת איזו שיטה מתאימה כדי לפתור את הסוגיה הזו? למשל, האם להמשיך בטיפול בשיחות או להשתמש בתרופות, בהקשר של דיכאון כרוני עם היסטוריה של התעללות חמורה?

ד"ר גרדנר: זה לא חייב להיות זה או זה. אני רואה גברים רבים שנמצאים בטיפול שמופנים במקביל גם לקבל תרופות. כאשר התרופה נוגדת הדיכאון עובדת, הגבר מתחיל להתנהג אחרת בעולמו ויש דברים אחרים, חדשים לדבר עליהם בטיפול.

Paxnfacto: איך גבר בוגר, שהיה במאבק כל חייו לשמר תחושה של אני ושל מקומו הטוב בתוך משפחתו והחברה בכלל, יכול לצאת החוצה ולגלות את הכל הקלפים, בלי לנפץ את היסודות של אותה תחושת אני ואת מקומו הן בחברה והן במשפחתו?

ד"ר גרדנר: נראה כאילו אותה תחושת אני היתה תלויה ביכולת שלך לכסות על סוד נורא, אני תוהה לכן כמה האני הזה יציב. כל מקרה לגופו כמובן, ואני לא אומר שכל משפחה שהתרחשה בה התעללות חייבת להתפורר. למעשה, זה אכן מאוד קשה להאשים נניח את אחד ההורים בהתעללות ולפצל את כל המשפחה לאלה שכן מאמינים ולאלה שלא מאמינים. אני חושב, שבדרך כלשהי, יש להכיר בהתעללות, לפחות באופן פרטי, כדי שתחושת האני תהיה באמת יציבה.

Tflynn: אתה באמת חושב שנפנה למבוגר אחר כדי לקבל עזרה. אני חושב שזו רק התחלה של חיי בידוד והתעללות עצמית. איך אתה יכול לשבור את מעגל הויקטימיצזיה הזה? נכון שגברים רבים עוברים מצד של להיות קורבן להתעללות של מישהו אחר -ללהתעלל בעצמם, באמצעות שימוש באלכוהול וסמים?

ד"ר גרדנר: נכון. אלכוהול, סמים, הימורים, אכילה מופרזת, בזבוז של כספים וכפייתיות מינית כולם דברים שגברים יכולים לפנות אליהם כשהם צריכים להרגיע את הכאב הרב שהם מרגישים. לעתים קרובות גברים מגיעים אלי לטיפול כי הם נוכחים שהם הורגים את עצמם דרך סוג כזה של התעללות בעצמם.

אני רוצה לדבר גם על כך שגברים לעתים הופכים מתעללים בעצמם.

דיוויד: בבקשה, אני חושב שזה פחד נפוץ.

ד"ר גרדנר: חוכמת הרחוב אומרת שבנים שעברו התעללות הופכים לגברים מתעללים, אבל במציאות במרבית המקרים זה לא כך. למרות שזה נכון שמרבית המתעללים, עברו התעללות בעצמם, הם אלה שפנו לדרך ההתמודדות הגברית-קיצונית הזו, שבה אתה עושה acting out לרגשות שלך במקום להתבונן בהם. הפחד מפני זה שאנשים יחשבו אותך למתעלל או הפחד מכך שאתה תהפוך לכזה, זו עוד סיבה שבגללה אנשים מסתייגים משיחה על עברם.

דיוויד: אני תוהה אם הכעס והזעם שעלול להיבנות מכך שאדם לא זוכה לטיפול נאות בילדותו, מכך שהוא נאלץ להתמודד עם רגשות קשים אלה בתוכו, יכולים להוביל את האדם להפוך להיות מתעלל פיזית או נפשית?

ד"ר גרדנר: כן, זה מה שהתייחסתי אליו קודם – אלו גברים שחיים בתוך סיר לחץ. כמו כן, אנו מחקים לעתים קרובות את ההתנהגויות שראינו במהלך ההתבגרות שלנו, כך שגם אם לא נהפוך למתעללים פיזית או נפשית, יכולה להיות נטייה להיות מנצל או להפוך שוב למנוצל בקלות על ידי אחרים, בגלל שאותו אדם "חונך" להיות קורבן.

(שארית המאמר לא תורגמה שכן היא מתייחסת לנתונים ומועדים של כנסים שהתקיימו בארה"ב ואינם רלוונטיים עוד).

המאמר תורגם על ידי אילנה מתוך האתר הבא:
http://www.nomsv.org/articles/gartner.html


השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.