גילוי עריות סמוי

אינפורמציה בסיסית

גילוי-עריות סמוי שונה מגילוי-עריות גלוי בכך שהיחסים האינצסטואליים בין ההורה והילד אינם של התעללות מינית-פיזית אלא כאלה של התעללות מינית רגשית. מרבית הבוגרים שהיו קורבן לגילוי-עריות סמוי בילדותם אפילו אינם מודעים לכך שנוצלו בידי הוריהם, בדרך-כלל על ידי ההורה בן המין הנגדי. רבים מהם מרגישים שהניצול שעברו – ואשר סוף סוף הם מכירים בו במלואו – אינו זוכה להכרה זהה לזו של קורבנות גילוי-עריות גלוי. אבל ההשלכות של גילוי-העריות הסמוי שלא זכה להכרה ולא אובחן, הינן חמורות ביותר וגובות את מחירן בבריאות הרגשית וביחסים האינטימיים של השורד הבוגר. בדומה לקורבנות של גילוי-עריות גלוי, קורבנות של גילוי-עריות סמוי זקוקים להיות מודעים למה שקרה להם בילדותם, ולתת ביטוי להרגשותיהם לגבי הקשרים שלהם עם הוריהם – כך שיוכלו אף הם להתחיל בתהליך ההחלמה.

מהו גילו-עריות סמוי? גילוי עריות סמוי מתרחש כאשר הורה, לרוב בן המין הנגדי, הופך את הילד לשותף או בן-זוג חלופי, לעיתים קרובות כאשר הקשרים המיניים והאינטימיים בין ההורים עצמם התפוררו או נמצאים בתהליך התפוררות.

הילד, שמרגיש נאהב על ידי ההורה בן המין הנגדי – הממקם אותו בעמדה מיוחסת-מיוחדת – הופך להיות מייעץ ומי שסומכים עליו, אובייקט לחיבה עזה ועמוקה, ומוקד לעיסוק יתר מתמיד מצד ההורה. הגבולות הראויים בין הילד להורה מיטשטשים או נמחקים כליל, והילד אינו קולט שהוא או היא חיים כדי לענות על צרכי ההורה במקום על אלה שלהם עצמם. ההורה מפתח תלות בילד, והקשרים של ההורה בן המין הנגדי עם הילד הופכים להיות יותר ויותר רכושניים, קנאיים ודרשניים – הודפים ושוברים בהתמדה את גבולותיו האישיים של הילד. בדומה לקורבנות גילוי-עריות גלוי, הילד חש עד מהרה שמתפעלים אותו, משתמשים בו ומעסיקים אותו במילוי צרכי ההורה, בזמן ש- "האהבה" של ההורה מתחילה להיחוות כיותר פולשנית ממטפחת, ויותר דורשת מנותנת. יחסי ההורה-ילד נבנים כדי לתת מענה לצרכי ההורה, כך שהילד מרגיש נבוך להיות בעל צרכים משלו או משלה. אם הילד מנסה למלא את הצרכים האלה שלו, הוא או היא מרגישים בסכנה של איבוד ההורה.

כאשר הילדים שחוו גילוי-עריות סמוי הופכים לבוגרים, הם נוטים לבטל את הצרכים של עצמם במטרה להמשיך ולמלא את צרכי ההורה בן המין הנגדי – במחיר האינטימיות של עצמם וצרכיהם באינטימיות. לא משנה מה גילם של הבוגרים, כל עוד לא יצליחו
לפרוץ דרך מבעד להכחשה, הגבולות הנאותים יישארו שבורים וגילוי-העריות הסמוי ימשך. הגבר הבוגר ימשיך להיות "הילד המיוחד של אמא" והאישה הבוגרת – "הנסיכה הקטנה של אבא". הילד הבוגר בדרך-כלל מתרץ את קשר גילוי-העריות המתמשך בכך שההורה בן המין הנגדי יכול להיות מגונן-יתר או שתלטן, אבל זה מחיר זעום בעיניו. הוא מרגיש צורך "לשלם" למי שכל-כך אהב אותו כל ימי חייו וכל-כך דאג למלא את צרכיו. אבל – יש מעט מאהבה אמיתית ודאגה ביחסים בהם ההורה מסרב להכיר בזכותו של הילד לאוטונומיה או בזכותו להיפרד מההורה. האהבה המוגזמת של ההורה שוללת מהילד את היכולת להרגיש באמת נאהב ומטופח כאישיות בלתי תלויה.

ההורה בן אותו מין, לרוב משתתף בקשר האינצסטואלי בין הילד וההורה בן המין הנגדי. אם הילד נמצא בקשר אינצסטואלי סמוי עם אימו, לרוב האב זז הצידה מהדרך ובכך מאפשר את התרחשות גילוי-העריות – בה בעת שהקשר המיני והרגשי בינו לבין אשתו חדל להתקיים באופן בריא. הילד חש בצורה לא מודעת שהוא ננטש ע"י אביו ומרגיש בערעור תחושת הגבריות שלו עצמו. כך, בעוד הוא מאמין ששני הוריו באמת מבקשים את טובתו, מתחת לפני השטח קיימת בו אשמה גועשת ומרירות, ואפילו זעם כלפי שני ההורים, אשר אם לא ממש שיתפו פעולה ביניהם, הרי שהיו לפחות שותפים שקטים בהתעוררות ובהמשך הדפוס המפתה של גילוי-העריות הסמוי.

סימפטומים כתוצאה מגילוי עריות סמוי

לרוע המזל קורבנות רבים של גילוי-עריות סמוי בילדות אף פעם אינם מבינים או מודים בויקטימיזציה שלהם. ומרבית השורדים הבוגרים של גילוי-עריות סמוי סבלו מסימפטומים שהזיקו לחייהם וכאשר חיפשו עזרה, רק אז הגיעו להשלמה עם והתחילו בתהליך ההחלמה.

מטפל מקצועי מנוסה במקרים של ניצול מיני רגשי יהיה מסוגל לזהות סימפטומים ספציפיים של גילוי-עריות סמוי. אלה עשויים לכלול:

  • אשמה על שיש להם צרכים לגיטימיים, או ביטולם המוחלט לטובת צרכי ההורה בן המין הנגדי;
  • הרגשה שלעולם אינם מספיק בסדר או שאין ניתן לאהוב אותם – ציפיות בלתי ריאליות לגבי הצלחה בחיים, אשר הוכתבו על ידי ההורה בן המין הנגדי;
  • חוסר יכולת לבטא כעס ישיר כלפי ההורה בן המין הנגדי שדרישותיו מציפות;
  • בוז כלפי ההורה בן אותו מין אשר היה שותף לגילוי-העריות הסמוי;
  • קושי בשימור קשרים, לעיתים קרובות חיפוש אחר אדם או בן-זוג "מושלם" או האלהת השותף אשר לעולם אינו יכול לענות על הציפיות – עזיבת הפרטנר ומציאת אחר, וכך ממשיך השורד הבוגר את האודיסיאה הבלתי אפשרית הזו;
  • כפייתיות שעשויה לכלול התמכרות לעבודה או הפרעות אכילה או אלכוהוליזם;
  • קשר ישיר להתמכרות למין או להתרחקות ממין – לילד שהפכו אותו לאובייקט לרוב יש אנרגיה מינית לא מתואמת, והבוגר השורד – שלעיתים קרובות אינו מרגיש בנוח "בתוך העור של עצמו" – משתמש בהתמכרות המינית כריפוי-עצמי.

אבחון/טיפול

מטפל מנוסה הבקיא בסוגיות של גילוי-עריות יכול לעשות אבחון המבוסס על הצגת הסימפטומים המתוארים למעלה, ועל ידי לקיחת ההיסטוריה האישית של המטופל. המטפל יכול לשמש כיועץ למטופל ולהמליץ על אנשי מקצוע טיפולי אחרים העובדים עם שורדי גילוי-עריות. המטפל יכול להציע טיפול קבוצתי ותוכניות של 12 צעדים המיועדים הן להתנהגויות התמכרותיות והן לגילוי-עריות סמוי. להיות חלק מקבוצת החלמה של חברים אשר חולקים את אותם נושאים מאפשר פורום לא-שיפוטי להשגת בהירות, כנות ותחושת ערך-עצמי.

הטיפול מתמקד בריפוי הפצעים שנגרמו מהיותך הפרטנר של ההורה שלך. הצעד החיוני הראשון הוא להיפרד מההורה בן המין הנגדי. זה אינו נעשה ביום אחד – העובדה שהשורד הבוגר מתמיד להיצמד להורה אותו הוא תופש כאידיאלי מצביעה על כוחו הבלתי-רגיל של הקשר. כדי להיפרד אתם חייבים להודות שהאהבה והחיבה המוחצת שקיבלתם הייתה מבוססת על הזדקקות ההורה ובאה על חשבון האוטונומיה האישית שלכם. עליכם להציב גבולות להורה זה – לנקוט עמדה ברורה המגובה ונתמכת על ידי אחרים. אם ההורה בן המין הנגדי אינו עוד בחיים, יכול לעזור אם תכתבו לו מכתב בו תתנו ביטוי לכעסכם ותסבירו את תחושתכם העצמית החדשה לגבי הגבולות האישיים שלכם. הכרה בתחושת הנטישה שלכם על ידי ההורה בן אותו המין, ואם מתאים – פיתוח קשר חדש ושונה איתו באופן שאינו תלוי בהורה בן המין האחר.

חפשו יעוץ ותמיכה ככל האפשר. חיוני שתעבדו על ההתמכרויות הספציפיות שלכם, שכמעט תמיד הולכות יד ביד עם גילוי-עריות סמוי. ברוב המקרים נוכחת צורה כלשהי של התמכרות מינית – המשמשת כניסיון להיפרד מההורה בן המין הנגדי וכהתנסות בעצמי אוטונומי. זה מביא להקלה זמנית מהקשר הבלתי-הולם ומביא איתו את הפנטזיה של שחרור. ככל שהאדם הבוגר אינו מסוגל להתנתק מהיחסים האינצסטואליים הסמויים עם אימו, כך תגדל הנטייה שלו להסלים את בעיית ההתמכרות המינית. אינטימיות רגשית ומינית ובגרות עצמאית ותחושת שלמות של העצמי אינן יכולות להיות מושגות – עד שתרפו מהיחסים האינצסטואלים הסמויים ותתחילו להחלים מכל ההתמכרויות הנלוות.

הערה: המאמר הינו למטרת אינפורמציה בלבד. טיפול נפשי והאחריות על רווחתו של הקורא צריכה להיות במסגרת קשר אישי מתמשך בין מטופל למטפל שלו.

המאמר תורגם על ידי רותי מתוך האתר הבא:
http://alwaysyourchoice.com/ayc/emotional/emotional/incest_covert.php


תגובות

גילוי עריות סמוי — 12 תגובות

  1. אני חויתי גלוי עריות סמוי וכול מילה בסלע רק היום הבנתי מה עברתי ואני בן 26 ולא עושה כלום אם עצמי מגיל 15 התפרץ הכול כרגע המצב תקוע ואני לא יודע למי לפנות לעזרה מההורים כמובן שאני לא רוצה שקל מה לעשות הצילו אני גם לא כתבתי הכול אבל היה תגובה מוחצנת של זלזול בגבריות שלי ודי ברמז

  2. פעם ראשונה שאני מבינה מה עברתי ואני יכולה לקרוא לזה בשם.
    זה נורא ונראה חסר סיכוי להצליח להפריד אותו ממני….
    תודה על המאמר

    • טלי יקרה,

      עצם זה שאת יכולה לכתוב את התגובה הזו אומרת שאת מופרדת מההשפעות האלה במידה מספקת כדי לראות שאת לא אוהבת אותן בלשון המעטה. קיימים כלים היום לעבוד עם ההשפעות האלה כך שתוכלי להגדיל את החופש האישי שלך והבחירות שלך בחיים, למרות ההשפעות של העבר. לא לומר נואש.

  3. תודה על המאמר! קשה למצוא חומרים שעוסקים בנושא…
    אני מוצאת את עצמי אחרי הרבה שנים של טיפול (סביב דברים אחרים) פתאום שואלת את עצמי אם התיאור הזה הולם את החיים שלי. קשה מאוד לשאול את השאלה הזאת, ״להאשים״ הורה במשהו כזה זה איום וצריכות להיות ״עדויות מוצקות״ להתבסס עליהן לפני שאפילו ביני לבין עצמי אוכל לומר דבר כזה… אבל אין ולא יכולות להיות עדויות כאלו. דווקא פה אני מרגישה בנוח ״לשלוח בקבוק על פני המים״ בתקווה שאולי תחזור תשובה, נקודת מבט אובייקטיבית. אשמח לשמוע דעות ומחשבות…

    אני יודעת שאני מרגישה היום דחיה כלפי אבא שלי, ויחד עם זה סוג של רחמים עליו, צער כזה… וצורך לרצות אותו שאני מתקשה לראות בפעולה- אבל מבינה יותר ויותר שנמצא שם. ויחד עם זאת גם הערצה כזאת… קשה להסביר, זה מבולבל.
    כשהייתי קטנה (7-8) ההורים שלי היו מאוד מסוכסכים – ואבא היה שולח אותי לגשר ביניהם, ו״בורח איתי״ מהבית כשקשה כדי לבלות יחד (וזאת היתה הקלה גדולה בשבילי כי בבית היתה אוירה איומה), ומספר לי כמה קשה לו עם אמא (בסביבות גיל 11-12 אני זוכרת שהוא סיפר לי שהם ״לא שוכבים״, והייתי כל כך תמימה שלא הבנתי למה הכוונה, אבל הנהנתי והקשבתי). הוא אדם עם בעיית גבולות באופן כללי, וזה בא לידי ביטוי גם בלבוש שלו בבית – הוא נהג להסתובב עם תחתונים, וראיתי אותו לא מעט עירום. זכור לי מקרה שבו אני במקלחת – ואמא שלי בחוץ צורחת עליו שהוא לא אמור להתקלח עם ילדה בגילי (הייתי בת 9-10 אז… אמא שלי לא דיברה איתי בתקופה הזאת, והרגשתי שעשיתי משהו רע). לפעמים כשהוא ואמא היו רבים הוא היה מגיע לישון במיטה שלי, וזכורות לי במעומעם מעט הזדמנויות שבהם ראיתי אותו נוגע בעצמו מבעד לתחתונים, ספק מאונן… חשוב לי לומר שזה לא הופנה כלפי! פשוט היתה התעלמות מזה שאני נוכחת, ומכך יצאה חשיפה שלי למשהו שלא אמורים להיות חשופים אליו. עם השנים מצאתי את עצמי קצת-פסיכולוגית שלו על בסיס יום-יומי, כולל סביב הגירושים… הוא דיבר רק איתי כי התבייש לדבר עם חברים והיינו נפגשים כל יום, הוא היה משתכר וניסיתי להגביל את השתיה שלו…
    ואולי מעל הכל – היתה לי תחושה (שאין לי איך לגבות בעובדות) שהיה בערוצי התקשורת הלא מדוברים בינינו ״זרם״ שלא אמור להיות שם, סוג התייחסות שלא אמורה להיות – שיש לה גוון מיני. אבל שוב – אין לי על מה לבסס את מה שאני אומרת, ואני מרגישה איומה שאני בכלל אומרת את זה…

    סליחה אם זה לא המקום… אבין אם תמחקו את התגובה. תודה!

    • שלום אחת ששואלת,

      את מתארת בצורה מדויקת את הדברים שהיו ואני תוהה למה את מסיימת את מה שכתבת במילים "אין לי על מה לבסס את מה שאני אומרת". את מבססת את זה על מה שאת זוכרת והמצבים שתיארת, כולל התגובות שלך אז והיום מראים שהיה שימוש בך למילוי צרכים רגשיים (לפחות) של ההורה בלי להתחשב בצרכים הרגשיים שלך. כאילו לא יכלת להיות ילדה, אלא היית צריכה להיות אישה בגילו, לפחות בתפיסה שלו. אלא שלא היית אישה, היית ילדה.

      לא מדובר כאן במשפט, את לא מאשימה, רק מספרת את החוויה שלך. מה לעשות שהוא היה חלק פעיל בתוך היווצרות החוויה הזו, היא לא היתה משהו שחלמת או דמיינת, אלא משהו שנוצר באינטראקציה איתו והשפיע עליך.

      ומה שבעצם חשוב עכשיו זה להבין את ההשפעה הזו ואיך היא פועלת בתוכך היום. אם את רוצה, המשיכי לכתוב.

  4. שלום
    מאמר מאיר עיניים, קצר וקולע.
    לצערי, בתי (25) מגלה היום שהגרוש לי ביצע בה מעשים שמתאימים לגילוי עריות סמוי, התחושות שלה עולות בטיפול והיא מתמודדת עם הבנות ועם קושי גדול ואני לחלוטין עומדת מאחוריה וסומכת על תחושותיה.
    עברתי איתה שנים קשות מאד (דכאון, הפרעת אכילה….)
    היו אלו שנים קשות גם לבתי השניה (בת 20)
    עכשיו שאלתי, כיצד אני יכולה לתמוך בשתיהן?
    האם יש קבוצות לאמהות במצבי ?
    כיצד אני תומכת בבתי הצעירה שאינה מאמינה לתחושות אחותה ומרגישה מצוקה גדולה גם לאור החיים הלא קלים של להיות ילדה להורים גרושים עם אחות חולה . יש לי שאאבד אותה כי תלך לאבא שלה שמכחיש בכל תוקף
    תודה.

    • שלום לימור,

      מצטערת לשמוע על הקשיים שאת עוברת וגם בנותייך. כמה שזה קשה, אין ברירה אלא לפגוש כל בת במקום שבו היא נמצאת, גם אם אלו מקומות שונים האחת מהשניה. ייתכן וחוסר האמון של הצעירה ברגשות הבוגרת הן הדרך שלה להתגונן מפני כאב שהיה מתעורר אילו הכירה באותם רגשות. זה בסדר, ייתכן וההבנות יגיעו אליה בעוד זמן רב, כשתתבגר ותתחזק עוד.

      לגבי קבוצות – קשה לכנס קבוצה של מספיק אנשים שמתעניינים בה באותו זמן, זה המכשול העיקרי מניסיוני. נסי ליצור קשר עם מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית במספר 1202 ולברר אם יש להם קבוצה כזו. מאחר והם באים במגע עם אנשים רבים, ייתכן והצליחו לכנס אותה.

      חזקי ואימצי בהתמודדות הקשה. האמון שאת נותנת בבתך הבוגרת הוא הדבר החשוב ביותר.

  5. שלום
    ראיתי פה שמדברים על גילוי עריות סמוי בן הורה וילד, אך זה יכול לקרות גם בקרבה משפחתית אחרת, כי אני עברתי משהו דומה עם אחים של אמא שלי ו בתקופות מסוימות בהיותי ילדה קטנה הגילאים לא זכורים לי.. ומה עושים במקרה שעברת התעללות מינית יותר מאדם אחד.. אני כלכך לא יודעת מה לעשות ולא סיפרתי לא פחד אני מתביישת בעצמי ועליתי הרבה במשקל במשך השנים בצורה דרסטית.. עכשיו שאני בת 21 אחרי צבא התחלתע להיכזר יותר בדברים וזה מאוד מכאיב לי אבל אין לי אם מי לדבר על כך אני פוחדת שיאמרו לי שאני חיפשתי זאת 

    • שלום תמי,

      מצטערת לקרוא שעברת את הדברים האלה. מציעה שתרשמי לפורומים שלנו ותנסי לשתף שם. תמצאי אנשים שגם הם עברו דברים דומים ולא סביר שמישהו יאשים אותך.

  6. איך ניתן לבסס או להפריך חשד שמתעורר כאשר האבא מורגל להיכנס למיטה של הבת לפני השינה ל"עשר דקות"….

    • שלום דליה,

      שאלה גדולה שאבים מתלבטים בה. כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע שיש להם ניסיון בעבודה עם נפגעי ניצול מיני כדי לבדוק אם יש בסיס כלשהו לחששות שלך. אבל אולי לפני הכל, תדברי עם הבת והתבונני בה.

השאר תגובה