הקדמה

"כילד הייתי כמו מבוגר מיניאטורי. בישלתי וניקיתי ודאגתי לכך שאחי הקטנים ילכו לבי"ס. אמא שלי תמיד הייתה בדיכאון ונשארה  במיטה – היא הייתה הרבה בבי"ח. אני מניח שאף פעם לא הייתי באמת ילד. עכשיו אני עובד קשה לקבל "מצוין", לוקח הרבה  אחראויות, עוטה חזות מתאימה. בפנים אני עדיין מרגיש ממש ריק"

"אבא שלי הוא אלכוהוליסט. תמיד פחדתי להזמין אלי ילדים אחרים משום שלא רציתי שיראו איזו משפחה יש לי. אף פעם לא ממש  התקרבתי לאנשים, עכשיו נראה לי שאני לא יודעת איך לאפשר לאנשים להתקרב. אני באמת לא יודעת איך ליצור קשרים טובים. רוב  הזמן אני מרגישה לגמרי לבד"

"להורי תמיד יש אמביציות גבוהות לגבי. הם אומרים לי מה צריכה להיות הקריירה שלי, מי צריכים להיות חברי, באיזו מכונית עלי לנהוג, ועם מי אני אמורה לצאת. זה כאילו שהם מצפים ממני להיות מושלמת אבל לא באמת מאמינים שאני מסוגלת אפילו לקנח בעצמי את אפי. אני מרגישה כאילו שאני נחנקת, אבל אם אני מפגינה ולו רק טיפת עצמאות הם מנסים לשלוט בי באמצעות כסף".

כאשר בעיות ונסיבות כמו אלכוהוליזם של הורים, מחלות נפש, אביוז בילדים, או נוקשות ושליטה הורית קיצונית מתערבים בתפקוד  המשפחה, ההשפעות על הילדים עלולות לעיתים להיות ארוכות-טווח, וממשיכות להתקיים גם לאחר שהילדים בגרו ועזבו את  משפחותיהם הבעייתיות. מבוגרים שגודלו במשפחות דיספונקציונליות מדווחים לעיתים קרובות על קשיים ביצירת קשרים אינטימיים  ושמירה עליהם, קשיים בשימור הערכה-עצמית חיובית ובמתן אמון באחרים; הם פוחדים מאיבוד שליטה, ומכחישים את רגשותיהם  ואת המציאות שלהם (Vannicelli, 1989).

מאמר זה יעזור לכם להבין ולזהות דיספונקציה משפחתית והשפעותיה, ויספק מספר דרכים שיעזרו להתגבר על השפעות אלה.

מהי משפחה דיספונקציונלית?

דיספונקציה משפחתית יכולה להיות כל מצב שמפריע לתפקוד משפחתי בריא. לרוב המשפחות יש תקופות בהן התפקוד מופרע על  ידי נסיבות לוחצות (מוות במשפחה, מחלה רצינית של הורה, וכו'). משפחות בריאות נוטות לחזור לתפקוד נורמלי לאחר שהמשבר  חולף.

לעומת זאת, במשפחות דיספונקציונליות הבעיות נוטות להיות כרוניות, ובאופן קבוע צרכיהם של הילדים אינם נענים.

דפוסים שליליים של התנהגות הורית נוטים לשלוט בחיי הילדים.

כיצד מתנהגות משפחות בריאות?

משפחות בריאות אינן מושלמות; יתכן ויהיו בהן צעקות, קטטות ומריבות, אי-הבנות, מתח, פגיעה, וכעס – אבל לא כל הזמן. במשפחות בריאות מותר ומקובל לבטא רגשות. בני משפחה יכולים לבקש ולתת בחופשיות תשומת לב. חוקים נוטים להיות מבוטאים בגלוי ולהישאר קבועים, אבל עם מידת גמישות שתתאים אותם לצרכיי הפרט ולנסיבות מסוימות. משפחות בריאות מאפשרות ייחודיות. כל פרט בהן זוכה לעידוד במאמציו להשיג את מה שמעניין אותו, והגבולות בין הפרטים מכובדים.

באופן עקבי מתייחסים אל הילדים בכבוד, והם אינם פוחדים מאביוז רגשי, מילולי, פיזי או מיני. אפשר לסמוך על ההורים שידאגו ויטפלו בילדיהם. מטילים על הילדים אחראויות מותאמות לגילם ואין מצפים מהם לקחת על עצמם אחראויות הוריות. לבסוף,  במשפחות בריאות כל אחד עושה שגיאות; מותר לשגות. שלמות אינה ניתנת להשגה, אינה מציאותית, ובאופן פוטנציאלי היא משעממת ועקרה.

ישנם סוגים רבים של דיספונקציות במשפחות. חלק מההורים נמצאים בתת-תפקוד, משאירים את הילדים לדאוג לעצמם. הורים  אחרים הם בעלי יתר-תפקוד, לעולם אינם מרשים לילדיהם להתבגר ולעמוד ברשות עצמם. אחרים אינם עקביים ומפרים גבולות בסיסיים של התנהגות נאותה. להלן תאור קצר של סוגים אחדים של דיספונקציה הורית, יחד עם מספר בעיות משותפות/נפוצות שקשורות לכל אחד מהסוגים.

מה משובש במשפחות דיספונקציונליות?

תת-תפקוד של הורים

הורים בתת-תפקוד (לקויים/חסרים) פוגעים בילדיהם יותר על ידי הזנחה מאשר על ידי עשיית מעשים פוגעים. לעיתים קרובות, מחלה  נפשית כרונית או מחלה שפוגעת בתפקוד פיזי תורמות לחוסר המסוגלות של ההורים. במשפחות כאלה ילדים נוטים לקחת על עצמם מגיל צעיר אחראויות של מבוגרים. צרכיהם הרגשיים של המבוגרים מקבלים עדיפות, ובמקרים רבים מתבקשים הילדים להיות המטפלים של ההורים. ילדותם של הילדים נשללת מהם, והם לומדים להתעלם מצרכיהם ומרגשותיהם. משום שהילדים פשוט אינם מסוגלים לתפקד כמו מבוגרים, לעיתים קרובות הם מרגישים לא מתאימים/לא מספיק טובים ומוכשרים, ואשמים. הרגשות אלה נמשכות אל תוך הבגרות.

הורים שתלטנים

שלא כמו ההורים הלקויים שתוארו למעלה, הורים שתלטנים נכשלים בלאפשר לילדיהם לקחת אחראויות בהתאם לגילם. הורים אלה  ממשיכים לשלוט ולקבל החלטות עבור ילדיהם הרבה מעבר לגיל בו הדבר נחוץ. הורים שתלטנים לרוב נדחפים להתנהגות זו על ידי הפחד להיות בלתי נחוצים לילדיהם. פחד זה משאיר אותם בתחושת נבגדות ונטישה כאשר ילדיהם נעשים עצמאיים (Forward, 1989). מצד שני, ילדים אלה לעיתים קרובות מרגישים דחויים, בלתי מסוגלים וחסרי אונים. המעבר לתפקידי בוגרים קשה להם, משום שלבוגרים אלה פעמים רבות יש קושי בקבלת החלטות באופן עצמאי ונפרד מהוריהם. כאשר הם מתנהגים בעצמאות, מבוגרים אלה מרגישים מאד אשמים, כאילו שלהתבגר הוא מעשה של חוסר נאמנות קיצונית.

הורים אלכוהוליסטים

משפחות עם בעיית אלכוהוליזם נוטות להיות כאוטיות ובלתי ניתנות לחיזוי. חוקים שמיושמים ביום אחד, אינם מיושמים למחרת.  הבטחות לא מקוימות ואין זוכרים אותם. ציפיות משתנות מיום אחד למשנהו. הורים עלולים להיות קפדנים לעיתים, ופעמים אחרות – אדישים כלפי אחרים. בנוסף, לעיתים קרובות קיים איסור על ביטוי רגשי, ולא קיים שום דיבור על השימוש באלכוהול או כל בעיה משפחתית קשורה אחרת. בדרך כלל מצופה מבני המשפחה לשמור את הבעיות בסוד, וכך מונעים מכל אחד מהם לבקש עזרה. כל המרכיבים האלה משאירים את הילדים חסרי בטחון, מתוסכלים, וכועסים.

ילדים מרגישים לעיתים קרובות שחייב להיות משהו לא בסדר איתם, משהו שגורם להוריהם להתנהג כפי שהם מתנהגים. חוסר אמון  באחרים, קושי בביטוי רגשות, וקשיים בקשרים אינטימיים נישאים הלאה לתוך הבגרות. ילדי אלכוהוליסטים נמצאים בסיכון גבוה יותר מילדים אחרים להפוך אלכוהוליסטים בעצמם.

הורים מתעללים

אביוז יכול להיות מילולי, פיזי, או מיני. אביוז מילולי – כמו ביקורת מזלזלת תכופה – עלול להיות בעל השפעה מתמשכת, במיוחד  כשהיא מושמעת על ידי מי שהטיפול בילדים הוטל עליו. הביקורת יכולה להיות מכוונת כלפי מראה הילד, האינטליגנציה שלו, היכולות, או הערך הבסיסי שלו. חלק מהמתעללים מילולית הינם ישירים מאד, בזמן שאחרים משתמשים בצורות מתוחכמות של השפלה  מחופשת להומור. שני הסוגים הרסניים במידה שווה.

לאביוז פיזי יש הגדרות שונות ומגוונות. הורים רבים, בזמן זה או אחר, חשים דחף להכות את ילדיהם. כשמדובר בהורים אשר  מתעללים פיזית בילדיהם, הדחף תכוף, ונעשה מאמץ קטן ביותר – אם בכלל – להשתלט עליו. הand Treatment Act – Federal  Child Abuse Prevention מגדיר אביוז פיזי כ- "גרימת פגיעות פיזיות כמו חבורות, כוויות, סימני הצלפות, חתכים, שברים; אלה נגרמים על ידי בעיטות, חבטות, נשיכות, דקירות סכין, הצלפות, סטירות וכו'."

הכאת ילד עונה בעיקרה על צרכיהם הרגשיים של ההורים, ואין לה שום קשר עם דאגה לילד; לעיתים תכופות ההורים מצדיקים את האביוז כ- "הטלת משמעת" שכוונתה "לעזור" לילד, אבל זה אירוני, בפרט שהאלימות היא לרוב מקרית ובלתי צפוייה. ילדים שנתונים לאביוז מרגישים כעס גדול. לילדים של הורים מתעללים יש קשיים בפיתוח רגשות אמון ובטחון גם בחייהם כבוגרים.

בעוד הורים עשויים להצדיק או לעשות רציונליזציה של האביוז המילולי או הפיזי כהטלת משמעת שמכוונת איכשהו לעזור לילד, הרי שלא ניתן למצוא שום הצדקה לאביוז מיני. אביוז מיני הוא הדוגמה הבוטה ביותר לשימוש בילד אך ורק לצורך סיפוק המבוגר.

אביוז מיני יכול להיות כל מגע פיזי בין מבוגר וילד, שבו המגע חייב להישמר בסוד. הפגנת חיבה – כמו חיבוק, נישוק, או ליטוף שיערו  של הילד – אשר נעשית באופן גלוי, היא מקובלת ואפילו מועילה ומהנה. כשהמגע הפיזי אפוף סודיות, קרוב לודאי שהוא אינו הולם.

אביוז מיני קורה לבנות ולבנים כאחד. הוא מבוצע על ידי גברים ונשים כאחד. הוא חוצה גבולות גזע, דת, ומעמד חברתי/כלכלי. ברוב  המקרים, אביוז מיני הוא חלק מדפוס משפחתי שבאופן כללי הינו דיספונקציונלי, חסר ארגון, ועם גבולות תפקיד בלתי-מתאימים.  האחריות על אביוז מיני בכל המקרים מוטלת כולה על המבוגר. אף ילד אינו אחראי לכך שנוצל. רוב הילדים המנוצלים מינית פוחדים  מהתוצאות לעצמם ולמשפחותיהם יותר מדי מכדי שיסתכנו בלספר למבוגר אחר מה קורה. כתוצאה מכך הם גדלים לבוגרים שנושאים איתם רגשות תעוב-עצמי, בושה וחוסר ערך. הם נוטים להעניש את עצמם, ויש להם קשיים רציניים בכל מה שנוגע לקשרים ולמיניות.

 

ללא קשר לדפוס הדיספונקציה או האביוז, ההשלכות משתנות מאחד לשני. קבלת תמיכה ממבוגרים בריאים אחרים, הצלחה  בתחומים אחרים, או שינויים חיוביים במשפחה, יכולים לעזור למנוע או לצמצם השלכות שליליות. השאלות שלהלן עשויות לעזור לך לזהות כיצד הושפעת, או עדיין מושפע/ת.

מהן ההשלכות עלי?

מבוגרים שגדלו במשפחות דיספונקציונליות מדווחים על מגוון השלכות ארוכות טווח. יתכן ותשובות חיוביות לשאלות מרמזות על  השלכות שנובעות ממשפחות דיספונקציונליות. סביר להניח שרוב האנשים יזהו חלק מהן. אם אתם מוצאים עצמכם עונים בחיוב על יותר ממחצית השאלות, קרוב לודאי שהנכם נתונים להשלכות ארוכות-טווח של חיים בתוך משפחה דיספונקציונלית. אם אתם עונים בחיוב על מרבית השאלות, כדאי שתשקלו אפשרות של קבלת עזרה נוספת.

1. האם את/ה מוצא/ת את עצמך זקוק/ה לאישור מאחרים על מנת להרגיש טוב לגבי עצמך? כן / לא

2. האם את/ה מסכימ/ה לעשות עבור אחרים מעבר למה שנוח ומתאים לך? כן / לא

3. האם את/ה פרפקציוניסט/ית? כן / לא

4. או האם את/ה נוטה להימנע או להתעלם מאחריות? כן / לא

5. האם את/ה מוצא/ת שקשה לך לזהות רגשות? כן / לא

6. האם קשה לך לבטא רגשות? כן / לא

7. האם את/ה נוטה לחשוב במונחים של הכל או לא כלום? כן / לא

8. האם את/ה מרגיש/ה בודד/ה לעיתים קרובות אפילו בחברת אחרים? כן / לא

9. האם קשה לך לבקש מאחרים את מה שאתה זקוק לו? כן / לא

10. האם קשה לך להתמיד בקשרים אינטימיים? כן / לא

11. האם קשה לך לבטוח באחרים? כן / לא

12. האם את/ה נוטה לדבוק בקשרים פוגעים או הרסניים? כן / לא

13. האם את/ה מודע/ת יותר לצרכים ורגשות של אחרים מאשר לאלה שלך? כן / לא

14. האם קשה לך במיוחד להתמודד עם כעס או ביקורת? כן / לא

15. האם קשה לך להירגע ולהסב לעצמך הנאה? כן / לא

16. האם את/ה מרגיש/ה "מזויף" בחייך האקדמיים או המקצועיים? כן / לא

17. האם את/ה מוצא/ת את עצמך מצפה לאסון שיכה בך גם אם הכל הולך היטב בחייך? כן / לא

18. האם יש לך קושי עם דמויות סמכות? כן / לא

כיצד ניתן להתגבר על ההשלכות של משפחה דיספונקציונלית?

ללא קשר למקור הדיספונקציה, אתם שרדתם. סביר להניח שפיתחתם מספר כישורים בעלי ערך כדי להצליח ולעבור את הנסיבות הקשות.

לכן, חשוב קודם כל לעצור ולעשות ספירת מלאי. אתם עשויים לגלות שהרבה ממה שלמדתם במשפחתכם הוא בעל-ערך.

רבות מההתנהגויות ההישרדותיות שפיתחתם הינן הנכסים הטובים ביותר שלכם. למשל, לעיתים קרובות אנשים שגדלו במשפחות דיספונקציונליות הינם בעלי יכולת אמפאתיה מעולה כלפי אחרים; לעיתים קרובות הם בעלי אוריינטציה הישגית ומאוד מצליחים בשטחים מסוימים של חייהם; לרוב הם גמישים במצבי לחץ ומסתגלים לשינויים. כשאתם בוחנים את השינויים שברצונכם לעשות  בעצמכם, חשוב שלא תאבדו קשר עם האיכויות הטובות שלכם.

נחוצה סבלנות! השלכות שליליות של גדילה במשפחות דיספונקציונליות נובעות בדרך כלל מהתנהגויות הישרדותיות שהיו מאד  מועילות בזמן שגדלתם, אבל עלולות להפוך לבעייתיות בחייכם כמבוגרים. זיכרו שבמשך שנים רבות למדתם ויישמתם את כישורי ההישרדות הישנים, כך שזה יכול לקחת זמן ללמוד וליישם התנהגויות חדשות.

1. קבלו עזרה. ברוב המשפחות הדיספונקציונליות ילדים נוטים ללמוד להטיל ספק באינטואיציה שלהם ובתגובותיהם הרגשיות. תמיכה חיצונית עשויה במקרים רבים לספק פרספקטיבה אובייקטיבית ואינפורמציה חיונית אשר תלמד אתכם לסמוך על תגובותיכם. עזרה או תמיכה יכולה ללבוש צורות רבות: טיפול אישי ,טיפול קבוצתי ו- קבוצות לעזרה הדדית.
2. לימדו לזהות ולבטא רגשות. גדילה במשפחה דיספונקציונלית לעיתים קרובות מביאה לתשומת לב מוגזמת לתחושות האחר, והכחשה של תחושות העצמי והתנסויותיו. בזמן שהתוצאה היא רגישות רבה לאחר, יתכן והזנחתם את רגישותכם לעצמכם. עיצרו, ומדי יום נסו לזהות רגשות שאתם חווים עכשיו או שחוויתם בעבר. מה מעורר אותם? כיצד אתם יכולים לאשר אותם או להגיב להם? נסו לנהל יומן רגשות יומי.היו סלקטיביים בשיתוף אחרים ברגשותיכם. אתם עשויים לגלות שאין זה מועיל לחלוק עם אחרים את כל רגשותיכם. כשאתם משתפים אחרים – התחילו בנטילת סיכונים קטנים, ואחר כך המתינו לתגובה. אם נראה לכם שהתגובה תומכת ומאשרת נסו לקחת סיכון גדול יותר.
3. הרשו לעצמכם להרגיש את הכעס על מה שקרה. סליחה היא צעד אחרון סביר בהחלמה, אבל היא צעד ראשון נוראי. ילדים צריכים להאמין ולבטוח בהוריהם; לכן, כשהורים מתנהגים רע – ילדים נוטים להאשים את עצמם ולהרגיש אחראים על טעויות הוריהם. מסקנות שגויות אלה הולכות איתכם אל תוך הבגרות, ולעיתים תכופות גורמות לאשמה, בושה, והערכה-עצמית נמוכה. אם תתחילו – כצעד ראשון – בניסיון לסלוח להוריכם, סביר שתמשיכו להרגיש רע מאד לגבי עצמכם. היכולת לשים את האחריות למה שקרה לכם בילדותכם במקום הנכון, כלומר, על המבוגרים האחראים, מאפשרת לכם להרגיש פחות אשמים ומבוישים ויותר מטפחים ומקבלים כלפי עצמכם. מציאת דרכים פרודוקטיביות לאיוורור הכעס לרוב עוזרת. זה יכול להיעשות בקבוצות תמיכה או עם חברים טובים. נסו לכתוב מכתב לאחד או לשני ההורים ואחר כך לשרוף את המכתב. יתכן ותרצו לדבר עם ההורים ישירות על מה שקרה. אם אתם מחליטים לעשות זאת חשוב שהמטרה תהיה ברורה לכם. האם אתם רוצים לעודד שינוי ולעבוד לקראת קשר טוב יותר, או שאתם רוצים לנקום ולהכאיב להם בחזרה? שאיפות נקם לעיתים קרובות מביאות לתוצאה של יותר תחושת אשמה ובושה בטווח הרחוק. להיאחז בכעס ותרעומת בסופו של דבר אף הוא בעייתי וגורם לתחושה של תבוסה-עצמית. התמקדות בעלבונות ותרעומות של העבר עלולה למנוע צמיחה ושנוי.
4. התחילו את העבודה על לימוד מתן אמון ובטחון באחרים. כשאתם מאפשרים לאחרים להכיר אתכם, קחו בתחילה סיכונים קטנים. לאט לאט אפשרו לעצמכם לקחת סיכונים גדולים יותר. ללמוד להבחין במי לבטוח עד וכמה לבטוח זה תהליך ארוך. ילדים בוגרים ממשפחות דיספונקציונליות נוטים לגשת לקשרים בין-אישיים בגישה של הכל-או-כלום. או שהם נעשים מאד אינטימיים ותלותיים בקשר, או שהם מתעקשים להסתפק בעצמם באופן כמעט מוחלט, ולקחת מעט מאד סיכונים בין-אישיים. שני דפוסים אלה הם למעשה בבחינת "גול עצמי". לעיתים קרובות, ילדים ממשפחות דיספונקציונליות ממשיכים לחפש אישור וקבלה מהוריהם ומשפחותיהם. אם אנשים אלה לא יכלו להיענות לצרכיכם כאשר הייתם ילדים, לא סביר שהם יענו לצרכיכם עכשיו. הכירו במגבלות של הוריכם בזמן שאתם מקבלים כל תמיכה שהם יכולים להציע. חפשו תמיכה אצל מבוגרים אחרים. התאמנו בלהגיד מה אתם מרגישים ולבקש מה שאתם צריכים. אל תצפו מאנשים לנחש – אימרו להם. קרוב לודאי שצעד זה ידרוש מאמץ ניכר.
5. תרגלו כישורי דאגה לעצמכם. לרוב, שורדים של משפחות דיספונקציונליות הם בעלי תחושת אחריות מוגזמת. הם נוטים לעבוד יתר על המידה ולשכוח לדאוג לעצמם. נסו לזהות את הדברים שאתם באמת נהנים לעשות, ואז תנו לעצמכם רשות לעשות לפחות אחד מהם מדי יום. עבדו על פיתוח היכולת להגיע לאיזון בין הדברים שאתם צריכים לעשות לבין אלה שאתם רוצים לעשות. איזון היא מילת המפתח בשביל אנשים שגדלו במשפחות דיספונקציונליות. זהו תחומים אליהם אתם נוטים לגשת באופן כפייתי: שתיית אלכוהול? אכילה? קניות? עבודה? ספורט? כיצד אתם יכולים לגשת אליהם באופן יותר מאוזן? אחד הדברים הטובים ביותר שאתם יכולים לעשות למען בריאותכם הגופנית והנפשית הוא לטפל פיזית בעצמכם. האם אתם שומרים על דיאטה בריאה ומאוזנת? האם אתם עוסקים באמון גופני בקביעות?
6. התחילו לשנות את הקשר שלכם עם משפחתכם. שימו את הפוקוס על עצמכם ועל התנהגותכם ותגובותיכם. זכרו, אינכם יכולים לשנות את האחרים, אבל אתם יכולים לשנות את עצמכם. עיבדו על הימנעות מההסתבכויות בבעיות המשפחתיות.Alanon קורא לכך "detachment" (ניתוק). טיפול או תמיכה חיוניים בדרך כלל כשמנסים לשנות את הקשרים המשפחתיים. אתם נלחמים בשנות חיים במהלכן אולפתם להילכד בתוך הבעיות שלהם, מה שלרוב כולל מנות גדושות של אשמה. כמו כן חשוב להיות סבלניים כלפי משפחתכם. עלול להיות להם קושי רב להבין ולקבל את השינויים שהם רואים בהתנהגותכם. בעוד ניתן לעבוד עם חלק מהמשפחות, ללא ספק ישנן גם לא מעט כאלה שהרבה יותר מדי מסוכנות או אביוסיביות מכדי להסתכן בהמשך הקשר איתן.
7. קיראו. ספרים רבים מספקים אינפורמציה מועילה אודות משפחות דיספונקציונליות, ואסטרטגיות של החלמה מהשלכותיהן. להלן רשימה קצרה של ספרות עליה אנו ממליצים:

Toxic parents: Overcoming their hurtful legacy and reclaiming your life .(1989) .Forward, S .New York: Bantam Books

Guide to recovery: A book for adult children of .(1985) .Gravitz, H.L. and Bowden, J.L .alcoholics. Holmes Beach, FL: Learning Publications

Codependent no more: How to stop controlling others and start caring .(1987) .Beattie, M .for yourself. New York: Harper and Row

Outgrowing the pain: A book for and about adults abused as children (1983) .Gil, E .San Francisco: Launch Press

The courage to heal: A guide for women survivors .(1988) .Bass, E. and Davis, L .Row & of child sexual abuse. New York: Harper

תורגם על ידי רותי מתוך המאמר

DYSFUNCTIONAL FAMILIES: RECOGNIZING AND OVERCOMING THEIR EFFECTS
HELP YOURSELF is created by University Counseling Services
copyright 1993,1997 by Kansas State University

http://victimbehavior.com/dysfunctionalfamilies/index.html