נשים עברייניות מין

"ניצול מיני אינו עניין מיגדרי – הוא ניצול של כוח וצורך בשליטה!"

כשעולה הנושא של פשעים מיניים, החברה באופן כללי תופסת את הנשים כקורבנות ואת הגברים כפוגעים. הנשים נתפסות כדואגות, אוהבות ומספקות הגנה על ילדיהן בכל מחיר.

הפשע הזה נתפס בדרך כלל כנושא מיגדרי והחברה נוטה להמשיך ולהאמין שנשים וילדים הינם פגיעים ונמצאים בסיכון גבוה מצד הגברים. התקשורת, בתי-המשפט והציבור בכללותו רואים את המקרים המערבים נשים פוגעות כ"אירועים נדירים", או את האשה כמאויימת, מנוצלת או מאולצת לבצע מעשים סוטים אלה תחת שליטת הגבר.

גישת החברה כלפי גברים כקורבנות עברה שינוי איטי בשנים האחרונות. בכל אופן, רוב רובו של הציבור עדיין אינו רוצה להאמין או לקבל את העובדה שנשים מנצלות מינית ילדים. ההתיחסויות כלפי גברים קורבנות הן לעיתים קרובות של בוז או האשמת הקורבן, במיוחד כאשר מעורבת אישה פוגעת.

אם, למשל, ילד בן 12 מנוצל מינית בידי שכנה בת 32 והוא חושף את הסיפור, לרוב הוא נתקל בהערות כגון:

  1. אתה בר-מזל
  2. הוכנסת לסוד העניינים על ידי אישה מנוסה
  3. איחולים, עכשיו אתה גבר!
  4. ספר לנו את כל הפרטים…

ניצול מיני בידי נשים עדיין נחשב על ידי רוב החברה ל"פיתוי" כשמעורב גבר – לא כניצול! יחד עם זאת, כשאותו תסריט מתאר ילדה בת 12 וגבר בן 32, אין ספק שמדובר בהתעללות מינית.

לרוע המזל, מוסר כפול זה עדיין מושרש בחברה, והוא חזק היום כפי שהיה לפני 18 שנים, כשהתחלתי את העבודה הזו. כשמישהו שומע על מקרים כאלה, אני ממליצה לו לשאול את עצמו: "לו היתה זו ילדה קורבן וגבר פוגע, האם הייתי מרגיש אותו הדבר?"

בספר של Matthew Parynik Mendel ששמו "הגבר השורד", הוא מצטט את הסיבות הבאות לכך שהחברה ממשיכה לראות את הגברים כמנצלים ולא כמנוצלים. הוא מדגיש שהאמונות שלנו לגבי התפקיד המיגדרי, מסמאות את עינינו כשאנו ניצבים מול דוגמאות שמאמתות את המציאות. הוא מביא את הממצאים הבאים מהמחקר שלו:

  • הנחות בסיסיות ומרגיעות, שנשים פוגעות הן מצב נדיר או לא-קיים כלל
  • הכחשה של מיניות או תוקפנות נשית
  • אמונה שקשר מיני עם אשה מבוגרת הוא תקין וחיובי
  • לנשים ניתן מרחב פעולה גדול יותר מאשר לגברים באינטראקציה המינית
  • פגיעה מינית בידי נשים נוטה יותר להיות בתוך המשפחה
  • נטייה גבוהה יותר להסתיר פגיעה בידי אשה
  • הנחה שנשים פוגעות פועלות תחת השפעה או אילוץ של גברים פוגעים
  • הדגשת יתר על ההסבר הפמיניסטי של פגיעה מינית בילד כנובעת מאלימות גברית והבדלי כוח בין המינים.
  • הימנעות מהכרה בפגיעה נשית, כתוצאה ממניעים פוליטיים.

קיים פרסום הרבה יותר נרחב סביב מקרים המערבים פגיעה של גברים בידי גברים מאשר על מקרים של נשים מתעללות. בתחילת שנות ה- 80 במקרים בהם הייתי מעורבת, רק ב- 1.5% עד 3% מהמקרים דווח על נשים מתעללות. באמצע שנות ה- 80 המספר עלה ל- 13%- 11%. בתחילת שנות ה- 90 מספר הדיווחים על נשים מתעללות שהגיע אלי, כבר עמד על בערך 31%, כשרוב הקורבנות המדווחים היו גברים.

ראוי לציין שבמקרים עליהם ביססתי את הנתונים שלי, רוב האינפורמציה ניתנה לי על ידי הקורבנות של הנשים המתעללות, ולא אותם מקרים שדווחו וטופלו בידי ה"מערכת". באחד-עשר מהמקרים הללו, הפוגעות סיפקו את האינפורמציה במהלך ההערכה של ההתעללות המינית שעברו הן עצמן בילדותן, או במהלך שיחות טיפוליות בהקשר לפגיעה מינית נוכחית בהווה.

משהו נוסף שלמדתי מנסיוני הוא שבאותם מקרים המערבים התעללות נשית, מעורבים ילדים קטנים מאד, לרוב בגילאים 3 עד 6. ועוד מצאתי כי ההתנהגות הסוטה של אותן נשים מערבת גם שילוב של התעללות פיזית, נפשית, והשפלה יחד עם הניצול המיני. זה לא נדיר למצוא שנשים מתעללות מינית מכות את הילד בזמן האוננות, משתינות על הילד, מאלצות את הילד להשתין עליהן ו/או אחד על השני, תוחבות את ראש הילד לאסלה, מאלצות אותו לאכול את הקיא של עצמו וכו'.

לעיתים קרובות הקורבן יחשוף את המעשים בהצהרות שנשמעות כ"מונעות ע"י פנטזיות" או ככל-כך בלתי ניתנות להאמן, שהמבוגר השומע פוטר אותן כבלתי מתקבלות על הדעת. אלו הן רק מעט דוגמאות מהשנה האחרונה:

תאור מקרה:

 ילד בן שלוש מספר לאימו שהבייביסיטר שלו, בת ה13 -, אילצה אותו ללקק חמאת-בוטנים משדיה. אחרי שהנערה הכחישה, הסיפור נדחה בביטול על ידי האם בהנחה שלילד דמיון פרוע. ארבעה חודשים לאחר מכן ילד בן חמש נסע עם אמו וחברה לבית-קפה מקומי. מישהו במכונית השמיע "נפיחה" ושני המבוגרים התחילו לצחוק. הילד רצה לקחת חלק במה שקורה ואמר לאימו שהוא עומד להשתין עליה. היא אמרה לו להפסיק ולא להשתטות. הוא נעשה נסער וסיפר לאימו שהבייביסיטר שלו הרשתה לו להשתין עליה. האם נזפה בו ואמרה שלא יפה לדבר ככה. בשלב זה הילד כעס, אמר שזה נכון ושהם גם עשו דברים מיניים. בשלב זה האם התייחסה ברצינות ונפתחה חקירה. הבייביסיטר הואשמה והורשעה.

תאור מקרה:

שני ילדים, ילד בן 3 וילדה בת 5, חשפו בפני אמם שבייביסיטר בת 14 הכריחה אותם לשכב עירומים אחד על השניה. האם לא היתה בטוחה אם להאמין לילדים או לא. בזמן שהערכתי את המצב, שאלתי את האם האם הילדים אמרו משהו שהיא חושבת לבלתי רגיל או שלא לקחה ברצינות, בקשר למעשים אחרים של הבייביסיטר. היא אמרה שהם סיפרו לה סיפור דמיוני על כך שהבייביסיטר מאלצת אותם לשבת עירומים אחד על ברכיו של השני פנים אל פנים ולהשתין אחד על השני. היא אמרה שהסיפור היה דמיוני מדי מכדי שתייחס לו אמינות כלשהי. זה אכן בדיוק מה שהבייביסיטר עשתה בזמן שהסתכלה עליהם ואוננה.

למרות שמחקרים רבים אחרים מוסיפים לטעון שקיים שותף גברי במקרים אלה, רק באחוז קטן מהמקרים שאני בדקתי היה שותף שני להתעללות. בדרך כלל הנשים פעלו לבדן וברוב המקרים בזמן בייביסיטינג. מצאתי גם שלא נדיר שהאשה המתעללת תערב יותר מילד אחד בו זמנית, ותורה לאחד מהם לבצע פעילות מינית עם השני, בזמן שהיא מתבוננת ומאוננת. נטיה נפוצה נוספת היא להעניש את הילד על ההתנהגויות של עצמו, ולחזק את התחושה שזה רע.

המחקר שלי מראה שהנשים המתעללות ביצעו את הפשע המיני הסוטה הראשון במהלך אמצע שנות-העשרה שלהן. עם זאת, רוב המחקרים האחרים שקראתי הראו שהאשה המתעללת ביצעה את פשעה הראשון בין הגילים 18 ל- 27. אני מאמינה שהסיבה להבדלים הדרמטיים בין המחקר שלי והאחרים, הוא בגלל שמרבית המחקרים שלי מבוססים על אינפורמציה ונתונים שנאספו מהקורבנות של פעילות סוטה זו. המחקרים האחרים נוטים להיות תלויים ביושרה של האשה הפוגעת, ובאמינות ה"דיווח העצמי" שלה לגבי משך המעשים, כמו גם לגבי המספר האמיתי של הקורבנות.

המחקר שלי מצא עוד שהאשה המתעללת אינה "ציידת" כמו הגבר הפוגע. היא אינה יוצאת החוצה לחפש קורבנות באופן אקטיבי. המחקרים שלי מדגישים שלאשה הפוגעת אין כל-כך הרבה קורבנות כמו לגבר הפוגע. אין זה נדיר לגבי האשה הפוגעת שיחלפו תקופות ממושכות בין הקורבנות שלה. היא נוטה לקחת הרבה פחות סיכונים ולרוב היה לה קשר עם הילד והיא שימשה בייביסיטר, הורה, אחות, מורה וכו'. מצאתי שהנטיה של הנשים הפוגעות היא לחכות שהילד יבוא אליהן, ולא לצאת החוצה ולחפש קורבן, מה שאנחנו רואים פעמים רבות אצל גברים פוגעים.

בשיחות עם נשים מתעללות נראה גם שהמוטיבציה שלהן שונה מאד מזו של הגברים הפוגעים. מנסיוני, רוב הנשים הפוגעות יכחישו שהיה שם משהו מיני. לעיתים קרובות ביותר אני שומעת את האשה מצהירה שעשתה זאת כדי להעניש את הילד, לגרום לו להרגיש רע כפי שהיא הרגישה, או כדי ללמד אותו שזו התנהגות רעה. באופן כללי, הגבר הפוגע יתרץ את הסטייה שלו בכך שיאמר שזה היה חינוך מיני, הוא רק רצה להפגין את אהבתו כלפי הילד, הילד התחיל איתו, וכו'.

אני מאמינה שהמוטיבציה מתחת לפני השטח, גם אצל נשים וגם אצל גברים, דומה באופן בסיסי, ושהם מחפשים כוח ושליטה על אוכלוסיה פגיעה. אני מחזיקה בדעה שבגלל העובדה שנשים וגברים תופשים כוח בצורה שונה, זה רק הגיוני שהמערך הנפשי שלהם יהיה שונה גם בהתנהגות הסוטה שלהם. גברים רבים עדיין בוחנים את הכוח שלהם בכושר הביצוע המיני שהם מפגינים, בעוד שנשים תופשות כוח דרך מניפולציות רגשיות. אם יוצאים מנקודת הנחה זו, מובן מדוע ההתנהגות הסוטה שונה בין גברים ונשים פוגעים מינית.

הנתונים שלי מצביעים על כך שאותם ילדים, בעיקר בנים, שנוצלו מינית בידי נשים, נוטים להתנהגות ביזארית יותר. כשהקורבנות של פגיעה מידי אשה גדלים, ההתנהגות שלהם נעשית יותר תוקפנית, במיוחד כלפי נשים, חיות או כל אוכלוסיה פגיעה אחרת.

במחקרים אחרים, האינפורמציה התבססה בעיקר על אותם מקרים אשר דווחו לרשויות והמשיכו דרך בתי משפט. אחרים מבוססים על פגישות טיפוליות עם נשים פוגעות.

במחקר של .Florence Wolfe, M.A, שנערך בשנת 1985 על 12 נשים פוגעות, דווח שהפגיעה הראשונה התרחשה כשהפוגעת היתה בין הגילים 18 ל- 27. המחקר גם מצביע על כך שהתדירות ומשך הפגיעות היו הרבה יותר נמוכים מאשר בין הגברים הפוגעים. המחקר אף הוסיף והראה שהקורבנות היו תשע בנות ושמונה בנים, כששבעה מהמקרים התרחשו בתוך המשפחה, וחמישה מהקורבנות היו ילדיהן הביולוגיים של הפוגעות. חמישים אחוז מהפוגעות במחקר זה דווחו שלהן עצמן הסטוריה של התעללות מינית בילדותן. המחקר של וולף מסכם שהמוטיבציה של הפוגעות לא נראתה קשורה לסיפוק מיני, והן עשו רציונליזציה להתנהגותן בכך שסיפקו חינוך מיני לילד/ה, או שזו היתה למעשה פרשיית אהבים. רק אחת מהן הודתה שהיא מאמינה שיש לה בעייה.

המשותף בין הפוגעת האשה לגבר הפוגע הוא בכך ש:

  • הקורבן היה בסבירות גבוהה בן משפחה;
  • הן לא השתמשו בכוח פיזי אלא שכנוע פסיכולוגי כדי להשיג ציות;
  • רוב הנשים נהנו מפנטזיות סוטות;
  • הן השתמשו במנגנון של הכחשה;
  • השלכה ומיזעור היו בשימוש; ו-
  • הן נטו לבודד עצמן מבחינה חברתית.

המחקר הזה גם מצביע על כך שאצל הגברים הפוגעים יש אחוזים גבוהים יותר של מעצרים בעקבות מעשיהם, והם בעלי תיקים פליליים.

במחקר אוסטרלי מ- 1995 שהופיע בספר בשם "מקורבן לתוקף" מאת פרדה בריגס, נאספה אינפורמציה מ- 200 גברים שהורשעו בתקיפה מינית. עפ"י המחקר,50%  מהם היו בעצמם קורבנות של התעללות מינית ע"י נשים, ומספר רב של פוגעים לאורך תקופה ארוכה.

במחקר מאוחר יותר, שנערך על ידי שירות המבחן בקנדה ב- 1996, האינפורמציה היתה מבוססת על 19 סיפורי מקרה של נשים פוגעות, במהלך ריצוי עונשי מאסר פדראליים. הממצאים מראים שהגיל הממוצע של הפוגעות בזמן הפגיעה הראשונה הוא 30-33, בהתבסס על דיווחן העצמי. חמישים אחוז מהקבוצה דיווחו על פגיעה מינית בעברן, ו36% דווחו על היסטוריה של התעללות מילולית, פיזית ו/או נפשית כילדות.

כמו כן דווח שבשבעה מקרים היתה גם אלימות פיזית כלפי הקורבן, בשלושה מקרים לא היתה אלימות פיזית, ולגבי תשעה מקרים אין מידע האם היה או לא היה שימוש באלימות פיזית. נתונים אלה מרמזים על כך שבמקרים של נשים מתעללות, קיימת סבירות לא קטנה לשימוש גם באלימות.

המחקר גם מראה שלתשעים אחוז מהמתעללות היה שותף-פוגע גבר. הוא מסכם שהמתעללות היו מבוגרות מהמצופה, ולחלקן הגדול היסטוריה של התעללות בעצמן. חמישים אחוז מהקבוצה דווחו על קורבן יחיד, והשאר – על מספר קורבנות, כשהממוצע עומד על 2.44 קורבנות לכל מתעללת.

מהאינפורמציה הנגישה לגבי 29 מהקורבנות 19, היו בנות ועשרה בנים. עשרים וחמישה (76%) מהקורבנות היו ילדיהן של המתעללות או עם קירבה משפחתית כלשהי למתעללת. המחקר הגיע למסקנה שהתעללות בילדים מחוץ למשפחה די נדירה בהתייחס לנשים פוגעות.

בעבודה שנכתבה ב- 1984על ידי Marie Nasjleti היא אומרת: "בקיצור, פיתוי של ילד על ידי אמו, תחליף אם, או אשה משמעותית בחייו, מזיק להתפתחותו הנפשית. ההשלכות השליליות של נסיון מיני כזה רבות מספור, ובעיקר ממשיכות ומסכנות את שלומם של נשים וילדים, אשר הופכים בתורם לקורבנות של גברים, אשר כילדים נוצלו מינית בידי נשים."

מתוך מה שמבצבץ על פני השטח כשבוחנים את האינפורמציה המוגבלת והמחקרים הנגישים המעטים על הנושא של נשים מתעללות, נראה שכשליש מכלל עבירות המין מבוצעות בידי נשים. בשים לב לכך, מעניין להווכח שמתוך 4,545 אסירים פדראליים באשמת פגיעה מינית בקנדה, רק 19 הינן נשים.

והערה אחרונה, חשוב לציין שעל-פי הדו"ח של שירות המבחן הקנדי, רוב הנשים הפוגעות זוכות להכשרה מקצועית בתחום הטיפולי והסעודי. אני מוצאת שזה אירוני כשאני מביטה במאבק המתמשך להרחקת הגברים הפוגעים ממשרות שמאפשרות גישה חופשית, או כל צורה של כוח/שליטה, על אוכלוסיות פגיעות.

לדעתי, ברור שעדיין קיים חוסר במחקר, טיפול והכרה בכל הנוגע לנשים כעברייניות מין. כמו כן קיים צורך עצום בחינוך הציבור בנושא.

References

1. 12 Female Sexual Offenders: Northwest Treatment Associates: Florence A. Wolf, MA.: March 3-5, 1985

2. From Victim to Offender: How child sexual abuse victims become offenders: Freda Briggs: Allen & Unwin Publishers: 1995

3. Suffering in Silence: Maria Nasjleti: Justice Institute of B.C.: Vancouver, B.C.: 1984

4. Case Studies of Female Sex Offenders: Correctional Services of Canada: Fariya Syed, Research Assistant: January 3, 1996

5. The Male Survivor: The Impact of Sexual Abuse: Matthew Parynik Medel: Sage Publications

המאמר תורגם על ידי רותי מתוך האתר הבא:
http://breakingthesilence.com/female.html


השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.