איך יודעים? מה לגבי האחיינים שלך, הילד של החבר הכי טוב שלך, הנכד שלך, הילד של השכן?
יש לנו יותר שאלות מאשר תשובות.
אם אחד מכל שלושה ילדים נופל קורבן להתעללות, האם כל הילדים שאתה מכיר ימלטו מכך?
האם יש תכנית למניעת התעללות מינית בבית הספר של הילד שלך?
האם זה עובד? איך אתה יודע?
כיצד תזהה תוקף?
איך?
איך הם נראים?
היכן הם גרים?
בשכונה של מישהו אחר?
מתעללים בילד של אחרים?
מה בדבר סינדרום הזיכרון השגוי?
האם סינדרום הזיכרון השגוי שיתק אותנו?
האם אנחנו מתעלמים מכל הקורבנות כי קיימת אפשרות להאשמת שווא? האם אנחנו זורקים את התינוק עם המים של האמבטיה?
שאלו את ההורים של ילדים שהיו קורבנות התעללות מינית על סינדרום הזיכרון השגוי.
למה אנחנו מפחדים לגלות את האמת לגבי מה שבאמת מתרחש עם הילדים שלנו בקהילה שלנו?
מדוע אנחנו חוששים להעביר סקר בין תלמידי בית הספר על התעללות מינית?
אני לא רוצה לדבר על זה בגלל המילה "מין"
אני לא באמת רוצה לדעת – אולי זה יחייב אותי לעשות משהו
שאחרים יטפלו בבעיה, לי אין זמן
אני אעביר את זה לאחד העובדים שלי
זה קרה לי ואני בסדר גמור. הם יתגברו על זה, זה שום דבר.
זו סתם בעיה שמטפלים מנפחים אותה, היא לא בעיה ממשית
אני נתקל בזה בחדשות לעתים רחוקות, זה לא גרוע עד כדי כך
אלו רק ילדים שהסתבכו בצרות שמנסים לעורר מהומה
אנחנו עושים את כל שביכולתנו!
מדוע אנחנו מתמקדים במילה "מין"?
למה שלא נתבונן בסוגיות האמיתיות:
התעללות מינית
קורבנות לעבירות מין
עבירות מין
תקיפה מינית
ניצול מיני
והכל עניין של פוליטיקה.
מי מחליט איך נגיע אל הקורבנות? מפקחים, תובעים מחוזיים, שופטי נוער. כולם חשופים אל מול הביקורת הציבורית ואיש לא רוצה לסכן את שמו ואת הכנסתו.
מה הם אומרים על חינוך למניעת תקיפה מינית ועריכת סקרים בנושא זה בבתי ספר:
כל פעם שאנחנו מעבירים תכניות כאלה, זה מאלץ אותנו להתמודד עם ילדים שטוענים שהתעללו בהם מינית.
לא בבית הספר שלי – הם עלולים להאשים אחד מהמורים שלי.
אין לנו זמן, לוח הזמנים שלנו מלא.
הייתי רוצה לעשות את זה אך ההורים יגרמו לי לאבד את משרתי.
קל ובטוח יותר להישאר לא מודע ולא מודאג.
לכולנו יש תירוצים
ועדיין יש לנו מיליוני קורבנות דוממים
צעירים מכדי לעזור לעצמם
מפוחדים מכדי לספר
מדוע ילדים לא מספרים?
איש לא יאמין לי.
לאף אחד לא אכפת
אני אסבך מישהו והוא יצטרך ללכת לבית הסוהר, ו…
כולם יאשימו אותי שסיפרתי.
זה קורה לכולם.
זה לא יקרה שוב.
כולם יידעו.
אני אצטרך ללכת לבית משפט.
אנשים ישאלו אותי המון שאלות.
זה מביך מדי.
אני מפחד.
עשיתי משהו רע.
זו אשמתי.
כמה כוח אנחנו נותנים בידיהם של תוקפים?
האם אתה יודע מה קורה בקהילה שלך?
האם אכפת לך מספיק כדי שתנקוט עמדה? מספיק כדי שתדבר?
או שמא עיניך יישארו עצומות?
היכן נמצא את התשובות.
אם אכפת לך ואינך מפחד לנקוט עמדה, לדבר בקול…
השקעתי שלוש שנים כדי לפתח סקר אנונימי למתבגרים צעירים על ניצול מיני שטרם התגלה.
אם אכפת לך
אם אתה רוצה לעזור
אנא תן לי לדעת על זה
המאמר תורגם על ידי אילנה מאתר זה:
http://www.cs.utk.edu/~bartley/faulkner/isYourChild.html