ברמה פשטנית אפשר לומר שעל הילד לפתח מנגנוני הגנה פסיכולוגיים על מנת לשרוד. מנגנוני הגנה אלה עוזרים לילדים לשרוד במהלך ההתעללות ולשמר איזון בין החוויה והביטוי של הכאב שאגור בתוכם – לבין תפקוד בחיי היומיום. המנגנונים העיקריים והשכיחים ביותר הם:

• הדחקת הזיכרון

• דיסוציאציה

• הכחשה

הדחקת הזיכרון היא שיכחה מכוונת של מצבים רגשיים מציפים שנחוו במהלך או כתוצאה מההתעללות. זו דרך לשמור את כאב ההתעללות רחוק מהמודעות היומיומית.

דיסוציאציה היא דרך שבאמצעותה חלק מהילדים שורדים התעללות בבריחה מנטלית בעת התרחשות ההתעללות. הגוף והנפש נפרדים זה מזה לכאורה. בעוד שהגוף סופג את הפגיעה, הילד לא מרגיש עוד דבר מכיוון שהנפש מצליחה "להימלט" למקום בטוח שהיא בונה לעצמה. ילדים שונים עוברים דיסוציאציה בדרכים שונות. דוגמא אחת היא "עזיבת" הגוף וציפה על פני התקרה מעל המיטה שעליה מתרחשת ההתעללות. ייתכן שהילד מתבונן במה שקורה כאילו זה קורה למישהו אחר בעוד שהוא עצמו לא מסוגל להרגיש דבר. עקב כך, למרות שילדים זוכרים חלקים מהחוויה, הזיכרון הוא כאילו הדברים קרו למישהו אחר.

הכחשה מגינה על השורד ברמה מנטלית מפני כאב ההתעללות באמצעות הכחשת ממשות ההתעללות (זה לא קרה באמת) או על ידי הפחתת ערך הכאב שגרמה ההתעללות (זה לא היה כל כך נורא). הכחשה היא מנגנון מאיים המחוזק על ידי סודיות שנכפית בכל הנוגע להתעללות המינית בילדים ברמה החברתית-תרבותית. זוהי דרך אפקטיבית לשורד לשמור את ההתעללות בסוד אפילו מפני עצמו.

הפרדוקס המצער שקשור להגנות הוא שבעוד שהן משמשות הגנה מפני הכאב של ההתעללות, הן מפחיתות באופן משמעותי את היכולת של האדם לחיות חיים מאושרים שכן שימור ההגנות והכלה של רגשות גולמיים כאלה דורשים כמות אדירה של אנרגיה. שימור האיזון הזה קרוי "חיי הישרדות" וכל דבר שמאיים להסיט את שיווי המשקל מסוג כזה של מאבק פנימי נחווה כמאיים. זה מסביר רבות מן ההשלכות השניוניות של ההתעללות (תגובות להתעללות ודפוסי חשיבה והתנהגות בעקבותיה).

הטרגדיה סביב ההתעללות היא שלמרות שילדים חוסמים את הזיכרון של ההתעללות, הרגשות הקשורים בה לא נשכחים בקלות. לפני שיוכל הילד להמשיך בחייו, עליו להבין את מה שקורה. אם לא חוקרים ובודקים את הרגשות, ההיגיון של הילד לגבי ההתעללות נוטה לומר לו שההתעללות קרתה בגללו, כי הוא רע. בטווח הארוך חשיבה כזו מחמירה את מצבו.

במהלך הטיפול ייתכן והילד יעבור פרקי זמן שבהם הוא נראה במצוקה גדולה מקודם מכיוון שרגשות קשים נמצאים תחת בדיקה. האלטרנטיבה היא להתעלם מרגשות אלה או להדחיק אותם, עד שיופיעו מחדש שנים מאוחר יותר. הדבר עלול לגרום לבעיות רציניות עם עצמו ועם אנשים אחרים.

הדרך היחידה שבה יכולים ילדים להניח את ההתעללות מאחוריהם היא להבין את הרגשות שקשורים לטראומה. הם צריכים להגיע להבנה של למה זה קרה ולמה זה קרה להם. ילדים צריכים להבין גם שכל הרגשות שיש להם הם נורמליים.

ייעוץ הוא דבר מומלץ ביותר לילדים ומבוגרים שנמצאים בגילאים שמהווים נקודות מפנה בחיים, כמו טרום התבגרות, גיל ההתבגרות והבגרות המאוחרת. עבור מבוגרים נקודות מפנה יכולות להיות נישואין או אירוסין, לידה, הגעת ילדם לגיל שבו ההתעללות שלהם התרחשה או חשיפת ההתעללות שהם עברו כילדים.

טיפול הוא דבר חשוב ביותר!

המאמר תורגם על ידי אילנה מתוך האתר הבא:
http://www.secasa.com.au/index.php/survivors/5/43