כיצד למצוא, לבחור, לאבחן ולהעריך מטפל/טיפול

המאמר תורגם על ידי רותי מהאתר של Martha Ainsworth

אם אתם מרגישים כואבים ופגועים מבפנים, או שהחיים פשוט אינם מסתדרים לכם… אינכם צריכים רק לשבת ולסבול. יש לכם ברירה: אתם יכולים לבחור לקבל עזרה.

כיצד למצוא, לבחור, לאבחן ולהעריך מטפל/טיפול

  • כיצד ניתן למצוא מטפל טוב ומתאים לי?
  • כיצד ניתן לדעת אם המטפל שלי טוב ומתאים לי?
  • מה אמור לקרות בטיפול?
  • האם יכול להיות שהמטפל שלי אינו מתאים לי מבלי שאהיה מודע לכך?
  • האם פסיכולוג הוא המטפל הטוב והמתאים ביותר? האם סוג הרשיון עושה את ההבדל?

אם אתם שואלים את עצמכם שאלות אלה ודומות להן, המאמר הזה הוא עבורכם. זהו מדריך לכל מי ששוקל יעוץ מקצועי ורוצה לדעת מה לעשות לגבי זה. אני מקווה להראות לכם כיצד לבחור מטפל שיוכל לעזור לכם, וכיצד להימנע מאלה שלא יוכלו.

ייחודו של מאמר זה בכך שאיני עובדת עבור מטפלים. אני עובדת עבורכם. איני מונעת על-ידי הטיה כלפי מקצוע זה או אחר, ואף אחד לא שילם לי כדי לכתוב את המאמר הזה. אין לי שום עניין אחר חוץ מאשר רווחתכם.

אתם מבינים, מאמרים של 'מצא-לעצמך-מטפל' ברובם משמשים כאמצעי שיווק. לרוב הם נכתבים ומתפרסמים על-ידי איגוד מקצועי המעונין שתבחרו באחד מחבריו; או על-ידי מטפלים המפרסמים בדרך זו את שירותיהם. שניהם מוטים.

מאחר ותואר אקדמאי או רשיון אינם יכולים לערוב ליעילות הטיפול, המאמר הזה יראה לכם כיצד להעריך את יכולתו האמיתית של מטפל או יועץ, בהתבסס על נתונים ועובדות פשוטות אותן הנכם יכולים לאסוף בעזרת עיניכם ואוזניכם.

לאף אחד, כולל לי, אין בלעדיות על עצה טובה, ואני מעודדת אתכם לשמוע דעות נוספות בנוסף לאלה שלי; אבל אני מקווה שהאינפורמציה אותה אספתי עבורכם תהיה לכם לעזר בתהליך קבלת החלטותיכם.

 

מדוע כתבתי את המאמר הזה?

המאמר הינו תוצאה של ניסיון חיים עשיר עם טיפול נפשי (טוב, רע ומכוער). ניהלתי קבוצות תמיכה און-ליין במשך 15 שנים. חברים בקבוצה כתבו לי על התנסויותיהם האישיות בטיפול, ושאלו שאלות כגון אלה שהעליתי כאן. כתבתי את המאמר כדי להשיב להם.

ניסיוני האישי הוא חלק מהתהליך. אחרי מספר ניסיונות טיפוליים שנעו מסתם בלתי יעילים ועד להרסניים, מצאתי בסופו של דבר מטפל מתאים. ההבדל הוא כל-כך מדהים שהרגשתי חובה לחלוק עימכם את מה שלמדתי.

אתם ראויים למטפל מתאים וטוב, מישהו שבאמת יעזור לכם, ולא יפגע בכם או יבזבז את זמנכם. בודאי תסכימו איתי בנקודה זו, אבל האם אתם יודעים כיצד למצוא כזה? האם אתם יודעים להבחין בין מטפל טוב לגרוע? מצאתי שאנשים משלימים עם התנהגות גרועה, מסוכנת ואפילו מתעללת מצד המטפלים שלהם, פשוט מפני שאינם יודעים שאינם חייבים להשלים עם התנהגות כזאת.

במהלך מסעותיי במרחב הוירטואלי, מצאתי קוראים רבים שויתרו לחלוטין על פסיכותרפיה, כתוצאה מניסיון גרוע שהיה להם עם מטפל גרוע. לו ידעו רק מעט על כיצד עובד הטיפול ולמה עליהם לצפות, יתכן שהיו יכולים להימנע ממטפל גרוע, ולמצוא מטפל לו הם ראויים.

לכן אנסה במאמר זה לצייד אתכם בשיטה בה הנכם יכולים להשתמש כדי לשפוט האם הנכם זוכים לקבל את העזרה לה אתם זקוקים.

כאשר תמצאו את המטפל המתאים, ממש תופתעו לגלות איזה שינוי דרמטי יכול טיפול טוב לחולל בחייכם – תוכלו סוף סוף להתחיל במסע לקראת השלמות/מלאות הפנימית שאתם כל כך מייחלים לה.

הפוקוס של מאמר זה, כפי שתוכלו לראות בהמשך, הוא בעיקר על רעיונות פסיכודינמיים של טיפול, אבל העקרונות שלו מתאימים לכל גישה טיפולית המוצעת לכם.

הפרקים להלן מבוססים על ראיונות ושיחות שנאספו לאורך תקופה של שבע שנים, עם מספר רב של קוראים, מטפלים וחברים, על התנסויותיהם האישיות בפסיכותרפיה. איני אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש, אני מודה, אבל אני שמחה לחלוק איתכם את מה שאני יודעת. אני מאחלת לכם כל טוב והצלחה בהערכה שלכם את המטפל העכשווי שלכם, או העתידי.

 

איך לדעת אם מטפל מתאים או לא?

כדי שתוכלו לענות לעצמכם על שאלה זו, ראשית עליכם לדעת מעט על שני דברים:

  • עליכם לדעת מה היא פסיכותרפיה ומה היא לא.
  • עליכם לדעת כיצד למצוא את התשובה בתוככם.

החומר בשני הפרקים הבאים מסביר (מאד בקצרה) את התיאוריה שמאחורי ההצעות המעשיות שיבואו בהמשך, ואת חשיבותן.

 

מהי פסיכותרפיה ?

פסיכותרפיסטים אינם רק אנשים שנותנים לכם עצות. פסיכותרפיה אינה מסתכמת בפתרון-בעיות. פסיכותרפיה אמורה להביא לשינוי מהותי ועמוק בחייכם, אבל לא כתוצאה מעצות שניתנות לכם ע"י המטפל.

במציאות, פסיכותרפיה היא חוויה הרבה הרבה יותר עשירה. זו שיטת התמחות מקצועית ואפקטיבית המיועדת לעזור לכם להתמודד עם מגוון נרחב של קשיים נפשיים ורגשיים. היא עשויה להביא לשינויים מתמשכים וארוכי טווח בחייכם.

  • קיימות דרכי טיפול וגישות מגוונות בפסיכותרפיה, בעלות פוטנציאל שינוי בחיי האדם, אפילו  כאשר הבעיות הן עמוקות ומתמידות.
  • פסיכותרפיה עוזרת לפרט לחשוף ולפתור מקורות עמוקים ומתמשכים לקונפליקטים וחוסר סיפוק  בחייו, כך שיחוש ביטחון ושלמות/מלאות פנימית.
  • כריתת ברית-אמון עם המטפל מובילה לעיצוב מחדש של ניסיון רגשי משמעותי, ובונה בטחון ושלמות  בקשרים חדשים. היא מספקת נוכחות אנושית, לא רק טכניקה.

הבסיס לפסיכותרפיה הוא הקשר שאתם יוצרים עם המטפל. מחקרים הראו שהטכניקה בה משתמש המטפל אינה חשובה כמו היחסים שאתם בונים ביחד. ככל שמתקדם הטיפול ומתבסס האמון, אתם תשתמשו למעשה בקשר שביניכם לבין המטפל כמרחב עבודה, כדי לעבוד על בעיות בחייכם.

מאחר והקשר עם המטפל הוא כה חיוני לתהליך, חשוב למצוא מטפל שכלפיו תוכלו להרגיש מחוברים, ואיתו תוכלו לחוש בטוחים. בטיפול, אתם הופכים את עצמכם במודע לפגיעים מול בן אדם אחר. זו באמת משימה מפחידה מאד. אבל אתם חייבים לדעת שהתהליך של חשיפה-עצמית ובניית אמון, הוא זה שיהיה האמצעי להחלמתכם. בקצה השביל המפחיד והקשה הזה נמצאת השלמות הפנימית אליה אתם שואפים.

ברור, שאם הנכם עומדים להפוך לפגיעים כל-כך, אתם חייבים לחוש בטוחים. בהמשך אראה לכם כיצד מטפל טוב בונה יחד איתכם את תחושת הביטחון והאמון.

 

מציאת התשובה שכבר ידועה לכם

(אתם רק לא יודעים שאתם יודעים)

ישנו חלק בתודעתכם, מעבר להכרה המודעת, שיודע אם המטפל שלכם עוזר לכם. הלא-מודע שלכם שולט בהרגשה העמוקה של שביעות-רצון או חוסר שביעות-רצון. אם המטפל עושה משהו שאינו עוזר, הלא-מודע שלכם יודע זאת, ויעביר לכם את המסר. מסרים מהלא מודע הינם מסרים שלכם לעצמכם, ואתם יכולים להשתמש בהם כדי להעריך את טיב הטיפול.

כמובן שבשלב ההתחלתי יכול להיות קשה ללמוד להכיר את המסרים מהלא מודע, מאחר והוא מתקשר עם העולם החיצוני רק בצורה בלתי ישירה. אחרי הכל זה לא מודע. הלא מודע מדבר רק דרך חלומות או תימות המוצאות ביטוי בלתי ישיר בתחומים אחרים בחייכם. מעבר לכך, לעיתים אין הסכמה בין הלא-מודע והמודע שלכם. קורה לא אחת שבאופן מודע אתם עשויים לחשוב דבר אחד, בעוד שעמוק בתוך הלא מודע ההרגשה האמיתית היא הפוכה. למרות זאת, מאחר והלא מודע שלכם שולט ברגשות העמוקים של שביעות-רצון או חוסר שביעות-רצון, הוא זה שמשמש לרוב כזירת ההתרחשות של הטיפול.

כאשר החלק הלא מודע מתקשר, הוא משתמש בפיסות אינפורמציה מודעות כהסוואה למשמעויות שלו. במילים אחרות, כאשר מטופל מספר סיפור או חלום, ישנם שני מישורים של משמעות בדמויים שהוא מביא. מישור אחד הוא מודע – הסיפור מתייחס ישירות לאנשים או אירועים עליהם הוא מדבר. אבל הסיפור יכול להכיל גם אינפורמציה לא מודעת, כלומר, הפרטים והדימויים יכולים להיות קשורים באופן בלתי ישיר למה שקורה בהתנסות הטיפולית עצמה. אתם יכולים להשתמש במסרים מהלא מודע שלכם כדי להעריך את הצלחת הטיפול. אם תדעו לפענח את המסרים, תוכלו לגלות מה הלא מודע שלכם באמת חושב על הטיפול – לא משנה באיזו שיטת טיפול נוקט המטפל שלכם.

למשל, אחרי חוויה טיפולית מספקת במיוחד, אתם עשויים לחלום שמישהו מערסל ומרגיע אתכם. ולהיפך, אם משהו מפריע לפגישה הטיפולית, אתם עשויים לחלום שמישהו פרץ לבית שלכם. לאורך התהליך הטיפולי, מתחילתו ועד לסיומו, אתם יכולים לבחון את חלומותיכם ושיחותיכם, לפענח את המסרים מהלא מודע שלכם, ולהשתמש בהם לא רק כדי להכיר את עצמכם ברמה העמוקה והאמיתית יותר, אלא גם כדי לשפוט את יעילות הטיפול שלכם.

קראו הלאה כדי להבין יותר למה אני מתכוונת.

 

כיצד מטפל טוב גורם לכם להרגיש בטוחים

כפי שציינתי קודם, בפסיכותרפיה אתם מביאים את עצמכם למצב בו תהיו פגיעים מאד מול בן אדם אחר, ומאפשרים להרבה רגשות ומחשבות מטרידות להיות מבוטאות. זה לחלוטין הכרחי לצורך החלמתכם. אבל באפשרכם לעצמכם לעשות זאת, אתם זקוקים לתחושה חזקה של אמון במטפל שלכם; תצטרכו להרגיש בטוחים.

תהליך יצירת 'מרחב בטוח' שבו יוכל להתרחש הטיפול, מתייחס לבניית מסגרת בטוחה וזה אספקט מאד חשוב של הטיפול. ה- "מסגרת" היא הסביבה הטיפולית. זה כולל את הסביבה הפיזית, האווירה הרגשית, המבנה הפסיכותרפויטי, והיחסים ביניכם לבין המטפל שלכם.

מסגרת בטוחה היא מרחב פיזי פרטי שבו אתם מרגישים בטוחים, מוכלים ונתמכים. מסגרת בטוחה היא סביבה שבה כל פרט פיזי, רגשי ומבני, משקף את ההכלה, הביטחון והתמיכה. מטפלים פסיכודינמיים מאמינים שמסגרת בטוחה היא מרכיב הכרחי של הטיפול. אחרים אינם מסכימים לגבי חשיבות מיקומה בנוסחה, אבל לבטח אם המסגרת אינה בטוחה, תמצאו שקשה להשיג משהו משמעותי, ולא משנה מהו אופי התרפיה.

ממה שראיתי, אני מאמינה שמסגרת בטוחה היא המרכיב שנפרץ הכי הרבה בידי מטפלים גרועים. מטופלים שאינם מודעים די הצורך – משלימים לעיתים קרובות מדי עם חריגות מהמסגרת. באופן מודע, אתם יכולים לבטל את רוב החריגות הללו כבלתי חשובות. בכל מקרה, אם הטיפול שלכם אמור להניב תוצאות מתמשכות, הלא מודע שלכם דורש מסגרת בטוחה.

 

המטפל המושלם

בהמשך אתאר ניסיון טיפולי אידיאלי. בכל אופן, המסגרת הטיפולית הינה מושלמת רק לעיתים נדירות. במציאות יש לצפות להפרעות, ומחדלים, ואין דבר כזה כמו מטפל מושלם (גם הם בני אדם אחרי הכל).

למזלנו, טיפול יכול לעזור ולרפא גם אם אינו מושלם לחלוטין. יכול להיות שלא תמצאו את המטפל המושלם, אבל אם אתם מבינים את החשיבות של מסגרת בטוחה, לבטח תוכלו להעריך את כשירותו של המטפל שלכם, ולהיפטר במהירות ממטפלים גרועים ופוגעים.

אם אתם מטופלים באמצעות הביטוח (קופ"ח וכו'), סביר שתגלו כי עליכם להתפשר. למרות זאת, אני חושבת שחשוב שתדעו למה אתם יכולים לצפות. יחד עם זאת, אם השרות המוצע לכם הוא יותר מדי נוראי, נסו לבדוק אפשרות למימון עצמי של הטיפול. אולי ע"י פנייה למרכזי סיוע שלא-למטרות-רווח, או למטפל שגובה שכר מדורג בהתאם להכנסת הפונה. אל תאפשרו למשוכת הביורוקרטיה
למנוע מכם את העזרה לה אתם ראויים.

 

פרטיות: המרכיב ההכרחי

המרכיב החשוב ביותר במסגרת הבטוחה הוא פרטיות. יש לכם הזכות לצפות לפרטיות וסודיות מוחלטת  בטיפול. עליכם להיות בטוחים שאף אחד מבחוץ אינו מקשיב, ושכל מה שתאמרו ישמר לבטח, בקפידה  וללא דליפות, במרחב הטיפולי בלבד. זה יעזור לכם בתהליך החשיפה העצמית, משום שאתם בטוחים  שהדברים לעולם לא יצאו מתוך החדר.

אבל הפרטיות שלכם יכולה להזדהם בדרכים בוטות פחות. הלא מודע שלכם יכול לחוש פלישה לפרטיות  במידה ותצטרכו לתאם פגישות עם המזכירה, אם תוכלו לשמוע מישהו מדבר מחוץ לחדר הטיפול, או אם  המטפל שלכם ידבר בטלפון מאיזושהי סיבה במהלך השעה שלכם. בכל המקרים האלה, הלא מודע שלכם  יחוש שזרים פלשו למרחב הטיפולי שלכם, ושלא בטוח לדבר משום שאין פרטיות מספקת.

לדוגמא, אחד המטפלים עמו נפגשתי, שוחח אודותיי עם המעסיק שלי אשר מימן את הטיפול. באופן  מודע, זה נראה לי מתקבל על הדעת, משום שחשתי שלמעסיק שלי אכפת ממני. אבל אף פעם לא הבנתי מדוע כל-כך קשה לי לגלות רגשות חשובים למטפל הזה (או לעצמי), או מדוע יש לי חלומות כה רבים  על בגידה ומלכוד. אחרי שלמדתי מהו מקום בטוח, הבנתי מדוע – והבנתי שאני לא חייבת להמשיך  ולהיות שם.

מטפל אחר שאני מכירה פגע במסגרת בדרך חשובה אחרת. לחברה בקבוצה שלי – מטופלת שלו – לא היתה  מסגרת זמן קבועה לשיחות. מדי שבוע היה עליה להתקשר אל המטפל ולתאם פגישה. באופן מודע,  שניהם אמרו שזה עדיף להם מאחר ולוח הזמנים שלהם היה גמיש ביותר ונתון לשינויים. אבל,  העובדה שלא היה לה מקום וזמן מובטחים איתו, מנעה בעדה מלבטא כל רגשות שליליים בנוכחותו.  באופן לא מודע היא חשה שהמסגרת אינה חזקה דיה כדי להכיל את הכעס שלה.

 

קבלה בלתי-שיפוטית: אתם ראויים לה

יש לכם זכות לצפות לקבלה. כשאתם מתחילים לחוש בטוחים במטפל, ומוכלים על ידו, אתם יכולים  להתחיל לדבר על דברים מכאיבים. עליכם להיות מסוגלים לבטוח במטפל שלא ימתח עליכם ביקורת, וכי  דבר ממה שתגידו לא ידחה אותו, לא משנה עד כמה הוא נורא. אתם צריכים להרגיש שהמטפל לא יגיב  בצורה שלילית, אפילו אם תפגינו זעם כלפיו. עליו להגיב אליכם בדרך טיפולית, להרשות לכל  הרגשות – טובים או רעים – לקבל ביטוי ושחרור במסגרת טיפולית חזקה מספיק ובטוחה מספיק כדי  להכילם.

תוספת חשובה: אם את/ה שורד/ת התעללות, קיימת סבירות גבוהה שהלא מודע שלך יוביל אותך במכוון  למטפל מתעלל, כזה שלא יכבד את המסגרת הטיפולית. אני מקווה שהמאמר הזה יעזור לך – לכל הפחות  – להיות מודע לכך, אם זה אכן מה שקורה לך.

 

להחליט לאיזה מטפל לטלפן

אתם מתחילים לבנות את המסגרת הבטוחה הרבה לפני שאתם מתחילים בטיפול. תהליך בניית המסגרת מתחיל עוד בפעם הראשונה בה אתם חושבים על האפשרות לטלפן למטפל כדי לקבוע פגישה. הדרך בה אתם שומעים על המטפל ומבררים פרטים לגביו, הזמן בו אתם מתלבטים אם להתקשר או לא, כאשר אתם משאירים את ההודעה הראשונה במשיבון, שיחת הטלפון הראשונה כשאתם מתאמים ביניכם מועד לפגישה – כל אלה הינן אבני דרך בעלות חשיבות רבה לטיפול שלכם עוד בטרם החל. מסיבה זו חשוב מאד לדבר על איך למצוא מטפל לטלפן אליו.

איך אתם בוחרים במטפל אליו תטלפנו? זו השאלה הגדולה ביותר ששואלים רבים מאיתנו – והיא הקשה ביותר למענה משמעותי ומוסמך. פרסומים שנכתבים ע"י איגודים מקצועיים בתחומי בריאות הנפש הם בעיקר כלים שיווקיים. חוברות הסברה מטעם איגוד מקצועי יספרו לכם, באופן טבעי, שחבריהם הינם המהימנים ביותר. מאמרים שנכתבים בידי מטפלים, מטבע הדברים יציגו לראווה את הקרדיטים שבידיהם.

אני רוצה לתת לכם אינפורמציה טובה יותר. טוב, לפחות אני רוצה לכוון אתכם כלפי אינפורמציה טובה יותר. תיאור מקיף של מגוון המטפלים והגישות הטיפוליות הקיימות היום, הוא הרבה מעבר לטווח יכולתו של המאמר הזה. אבל אני חושבת שביכולתי לסכם את הדברים בקצרה, כך שתהיו מצויידים בכלים טובים יותר שיאפשרו לכם לעשות בחירה אחראית.

  1. התחילו על ידי קבלת הפנייה מקצועית
  2. קחו בחשבון את הכישורים/ההסמכה של המטפל
  3. העריכו את המטפל בעצמכם, השתמשו בתחושות ובמסרים שאתם מקבלים מהלא מודע.

 

הפנייה מקצועית

לפני הכל – אולי הכלל החשוב ביותר: אסור שלמטפל שלכם יהיו קשרים קרובים עם שום בן משפחה או חבר שלכם. זה יהיה קשה ביותר, אם לא בלתי אפשרי, לבנות מסגרת בטוחה בנסיבות כאלו. בלתי סביר שאיזשהו מטפל ראוי יקבל אתכם לטיפול אם אתם חברים או קרובים של אחד המטופלים שלו. טיפול הוא גם ככה קשה מדי (ויקר מדי) שבמכוון תשימו מכשולים בדרך. טיפול במסגרת בטוחה דורש אנונימיות, סודיות, פרטיות, וניטרליות של המטפל. למען תוצאות טובות, אם מישהו שאתם מכירים נמצא בטיפול אצל מטפל מסוים – מצאו מטפל אחר.

ההפניות הטובות ביותר הן ההפניות מאנשי מקצוע המכירים את המטפל באופן מקצועי, ואשר אינם מעורבים חברתית אתכם או עם המטפל. המטפל שלכם יכול להיות מוצע ע"י:

  • רופא המשפחה שלכם
  • איגוד מקצועי
  • יועץ עמו נפגשתם לצורך קבלת הפנייה
  • כל אדם שנמצא בעמדה מקצועית כזו שיש בידיו משוב כללי חיובי לגבי עבודתו של המטפל (ואשר  הוא עצמו אינו מטופל שלו).

צריך למנוע עד כמה שניתן את האפשרות שתפגשו את המטפל שלכם מחוץ לטיפול, ושתהיו חלק מהמעגל החברתי שלו. הטיפול עובד הכי טוב כשהקשרים ביניכם מוגבלים למסגרת הטיפולית בלבד.

פחות טוב מכך זו הפנייה שבה אין לכם ברירה: מטפלים אליהם אתם מופנים ע"י מעסיק, בית משפט, ביטוח רפואי או קליניקה. הפניות אלו יכולות להתברר כמוצלחות; אבל אם הן לא, צריך שיהיה לכם החופש לבחור מטפל אחר. מטפלים לא ראויים הם גם אלה שאתם מכירים באופן אישי, או שסביר שתפגשו מחוץ למסגרת הטיפולית. אפשר לעבוד במצבים כאלה, אבל הם הרבה יותר קשים להתמודדות ברמה הלא-מודעת, וכך הם הופכים את הטיפול ליותר ארוך ויותר קשה.

הימנעו מלבחור מטפל בדרך אקראית, למשל באמצעות "דפי זהב". בדרך זו יש לכם פחות ערבויות לגבי כשירותו של המטפל. אם אין לכם ברירה, שימו לב לנושאים שמוצאים ביטויים בחלומותיכם ובמחשבותיכם כשאתם מתחילים בטיפול, ודברו עליהם עם המטפל.

אם אתם נעזרים בשרות או מדריך הפנייה, במיוחד אלה המצויים ברשת, זיכרו שמרביתם הינם שירותים מסחריים. יכול מאד להיות שהם כלל לא בוחנים את המטפלים. יכול להיות שכל מטפל המשלם על מנת להיות ברשימה יכלל בה, מה שאינו מבטיח לכם דבר. במקרים אחרים, השירות יכול להיות מוגבל לסוג אחד מסוים של מטפלים, וזה מותיר בידיכם פחות אפשרויות בחירה.

כאשר אתם מקבלים את ההפנייה, אתם יכולים לבדוק נתונים לגבי השכלת המטפל, ניסיונו המקצועי, ובמידה ואתם יודעים שיש לכם צורך מיוחד – התמחותו ומומחיותו של המטפל (למשל; התמכרות, טראומה, דיכאון, טיפול משפחתי וכו').

המשיכו לקרוא כדי לגלות מה אתם צריכים לחפש.

הסמכת המטפלים (תעודות, רשיונות וכו'): האמת נחשפת

הרבה הושקע בניסיון להשוות, להגן, ואפילו רק להסביר את מהות ההסמכה המקצועית של הפסיכותרפיסטים. זה מבלבל בצורה מדהימה. יש מאות כינויים ואתם יכולים לטבוע בקלות בים האותיות:Ph.D, M.D., Psy.D, L.C.S.W וכו'.

חלקם בעלי 'רשיון', חלקם 'מוסמכים', אחרים 'רשומים'. יכול להיות שתהיה להם אוריינטציה ייחודית, כמו פסיכואנליטית, פסיכודינמית, קוגניטיבית/התנהגותית וכו'. זה יכול להיות טראומטי אפילו רק לנסות להבין את זה, לא כל שכן להחליט באיזה מטפל לבחור.

כמובן שאנשים חוששים מלעשות בחירה מוטעית. כשאתם נתונים בכאב רגשי, אתם רוצים עזרה, ואתם רוצים אותה עכשיו. כמו שאתם לא מעונינים ברופא גרוע, אף אחד לא מעוניין לבזבז את כספו על מטפל גרוע. אתם משוכנעים שכמובן, אי שם בסלט האלפא-בית נמצא המפתח לטיפול טוב… נכון?

טוב, אז לא. אחרי כל הניסיון שלי ושל אחרים אני יכולה לומר לכם שהאנרגיה המושקעת בהסברים אלה לא בהכרח תעזור לכם למצוא מטפל טוב. חלק מהאינפורמציה הזו חשובה. אבל האותיות אחרי שם המטפל אינן יכולות להוות מדד מהימן לצורך הבחנה בין מטפלים טובים למטפלים גרועים.

לרוע המזל, אנשי המקצוע עצמם אינם עוזרים לכם להבין. באופן טבעי כל מטפל מאמין שההסמכות שלו (איזה שלא יהיו) הן הטובות ביותר, ואולי אפילו ההסמכות הפסיכותרפויטיות התקפות בלעדיות. אם למטפל יש רשיון ממשלתי, קרוב לודאי שהוא יגיד לכם שרשיון כזה הינו הכרחי, ואולי אף ירמוז שמי שאין לו כזה הוא גרוע באופן חמור. (זה לא כך!). אם אתם שואלים איגוד מקצועי, כמובן שהם יובילו אתכם להאמין שחבריהם הינם המטפלים הטובים ביותר. לא משנה איזה מקצוע תשאלו, הם רוצים שתאמינו שהם הטובים ביותר.

אבל תואר אקדמאי, ואפילו רשיון ממשלתי, אינם ערבות לכך שמטפל מסוים יהיה מוצלח בלעזור לך. מאחר וטיפול הוא אמנות באותה מידה שהוא מדע, נדרשת מידה מסוימת של כשרון, מה שקשה להגדיר בתעודות; שלא להזכיר איכויות אנושיות של חמלה, אמפתיה ואישיות. לחלק מהיועצים המאוד מוכשרים אין כל הסמכה רשמית.

אחרי כל-כך הרבה שנים אני יכולה להגיד לכם שלושה דברים בודאות:

חשוב שלמטפל שלכם תהיה הסמכה מקצועית מסוג כלשהו. כדי להיות מטפל ראוי, צריך שיהיו לו כל  שלושת הבאים:

  • לימודים אקדמיים אינטנסיביים בתחום בריאות הנפש:  מטפל טוב מתחיל במאסטר או דוקטורט בתחום בריאות הנפש. חוכמה, חמלה, ותכונות אופי הינם  הכרחיים, אבל אין די בהם; ידע הוא חיוני.
  • התנסות קלינית מודרכת:  מטפל טוב השלים תוכנית התמחות בפסיכותרפיה תחת פיקוח והדרכה. יכול להיות כחלק מהשלמת התואר  האקדמי, או כתוכנית נפרדת שלאחר קבלת התואר. זה נתון חשוב, משום שחלק מהרופאים ובעלי תואר  דוקטור הינם בעלי ידע על מחקרים פסיכולוגיים ותרופות פסיכיאטריות, אבל מעולם לא עברו הכשרה  בפסיכותרפיה. אי אפשר ללמוד פסיכותרפיה מקריאה בספרים או משיעורים בכיתה. אלה נחוצים ללא  ספק, אבל אינם מספיקים. התמחות מעשית מודרכת היא הדרך בה המטפלים לומדים את המקצוע.
  • אישור, רישום או רשיון:  לאחר ההתמחות המודרכת, המטפל מקבל הכרה ע"י הסמכות אליה הוא משתייך. זו יכולה להיות ועדת  רשיונות ממשלתית, או כל ארגון מוסמך אחר.  אם למטפל אין את כל השלושה, חפשו מישהו שיש לו.

סוג ההסמכה אינו כה חשוב כפי שמטפלים היו רוצים שתאמינו. אני מדברת מניסיון. פסיכולוג עם  רשיון אינו בהכרח מטפל טוב יותר מכל פסיכותרפיסט מוסמך אחר (עובד סוציאלי, מטפל באומנות וכו').  דוקטור לפסיכיאטריה אינו בהכרח מטפל טוב יותר מיועץ מקצועי בעל רשיון. באופן דומה,  מחקרים הראו שהאורינטציה של המטפל והטכניקות הטיפוליות שלו, אינן הגורם העיקרי להצלחת הטיפול.  כמו לגבי ההסמכות, מטפלים אוהבים להצהיר שהדרך שלהם היא הטובה ביותר. אבל מחקרים מראים שיש  הרבה יותר השפעה לאיכות הקשר שלהם אתכם.

גם אם הם סיימו את חובותיהם האקדמיות וקיבלו את ההסמכה המקצועית, לא כל המטפלים טובים  במידה שווה, ולא כל מטפל יכול להיות נכון לכם באופן אישי. היכולת הטובה ביותר להעריך את  המטפל נמצאת בתוככם. אם תלכו בעקבות המאמר הזה, תלמדו מעט על התהליך הטיפולי, ותדעו למה  עליכם לצפות וכיצד להקשיב לקול הפנימי שלכם, תוכלו להעריך אם המטפל הוא טוב לכם או לא.

אם עד עכשיו הכל עבר בדיקה וקבל את אישורכם, אתם מוכנים לשיחת הטלפון הראשונה.

 

מה קורה בקשר הראשוני עם המטפל?

בחרתם מטפל אליו אתם רוצים לטלפן כדי לקבוע פגישה. לגבי רוב האנשים, החלק הקשה הוא עכשיו: שיחת הטלפון הראשונה הזו. חשבתי שאוכל לעזור לכם בשלב זה אם אתן לכם אינפורמציה לגבי מה אמור לקרות כשאתם מטלפנים. זה עשוי להפחית את החרדה שלכם מפני הבלתי ידוע, ולתת לכם כלים נוספים להערכת יכולתו המקצועית של המטפל.

זכרו מה שאמרתי קודם לכן: אני מתארת כאן מפגש "מושלם", וההתנסות שלכם יכולה להיות מועילה גם אם תהיה פחות ממושלמת. השתמשו בתסריט הבא כמורה דרך להערכת יכולתו היחסית של המטפל הפוטנציאלי.

בפנייה הטלפונית הראשונה קרוב לודאי שתענו ע"י משיבון או (פחות סביר) פקידת קבלה. בכל מקרה, עליכם להשאיר את האינפורמציה הבאה בלבד:

  1. אתם מעוניינים לדבר עם המטפל
  2. שם ומספר הטלפון שלכם
  3. מתי אפשר להשיג אתכם

זהו. בשלב זה אינכם חייבים לפרט את הסיבה לכך שהתקשרתם. אינכם צריכים אף פעם לדון עם אף אחד חוץ מהמטפל עצמו בסיבה בגללה אתם רוצים לדבר עמו. פקידת קבלה אינה זכאית לדעת ואסור לה לשאול. אם היא/הוא שואל/ת – הדגל האדום צריך להתרומם מולכם, משום שהמסגרת הבטוחה כבר נשברה.

גם אינכם צריכים לשכנע את המטפל לראות אתכם. אני חושבת שזה יוצא דופן באופן קיצוני שמטפל פרטי לא יסכים להיפגש אתכם לפחות פעם אחת, כל עוד יש לו זמן פנוי. אל תרגישו שאתם צריכים לעמוד בדרישות כלשהן או להציע סיבה הולמת, על מנת להתקבל לפגישה.

אוקיי: השארתם את ההודעה, ועכשיו אתם מחכים בחרדה לרגע שהמטפל יחזור אליכם. הוא/היא אמור להתקשר תוך מספר שעות, קרוב לודאי באותו יום (אלא אם כן התקשרתם בערב). כשהיא/הוא יתקשרו חזרה, זה מה שצפוי להיות:

  • המטפל מזדהה ומציג את עצמו
  • אתם אומרים שאתם רוצים לקבוע פגישה
  • אתם מציינים את מקור ההפנייה
  • המטפל מציע יום ושעה (לרוב לא יותר מאשר תוך שבוע)
  • אתם מסכימים על יום ושעה. (הערה: עליכם להיות גמישים כאן; דעו שלוח הזמנים של מטפלים טובים  לרוב עמוס, במיוחד בשעות הערב. יחד עם זאת, אם זה דחוף – ציינו זאת).
  • המטפל נותן לכם הדרכה ברורה של הדרך למשרדו
  • אתם מאשרים את הפגישה, אומרים שלום, ומניחים את השפופרת.

זהו זה. הקשר הראשוני הוא למטרה היחידה של קביעת מפגש מוקדם ככל האפשר. כל דבר אחר מיותר בשלב זה, וצריך להשאירו לפגישה הראשונה (היוצא מן הכלל הוא אם אתם רוצים להבהיר שמדובר במצב חירום כמו מחשבות אובדניות או משבר אישי אקוטי). יכול להיות שיהיה צורך לפתור קשיים כלשהם בקשר לפגישה, אבל עדיף לא להעמיס על המטפל יותר מדי פרטים בשלב זה. ניתן יהיה לפתור את הדברים האלה טוב יותר פנים אל פנים בפגישה הראשונה. באופן דומה, המטפל אף הוא אינו צריך לשאול אתכם הרבה מאוד שאלות או להיכנס לשיחה מקיפה. למרות שאתם עשויים לחוש זאת כאכפתיות, זה לא; זה אומר הרבה יותר על הצרכים של המטפל מאשר על האכפתיות שלו.

יכול להיות שאתם מוגבלים מאד ביכולתכם לממן את הטיפול, ולמרות שעדיף להשאיר את זה לפגישה הראשונה, בדקו את הנושא כבר בשיחת הטלפון.

אם אין למטפל שום שעה פנויה לפגישה, הוא יכול לתת לכם מספרי טלפון של מטפלים אלטרנטיביים.

גישת המטפל צריכה להיות מקצועית ועניינית. דברים שבשום אופן אין להסכים עמם הם:

  • המטפל עונה לטלפון בזמן שהוא בשיחה עם מטופל אחר, וגרוע מזה, ממשיך לדון איתך בקשר לפגישה המיועדת.
  • הפגישה נקבעה עבורך על ידי חבר או קרוב או מישהו אחר, וגרוע מכך, האדם האחר מגיע יחד איתך לפגישה.
  • המטפל מבקש ממך לקבוע את הפגישה עם מזכירתו.
  • המטפל מציע לשלוח לך משהו בדואר.

 

כל המצבים האלה מזהמים את המסגרת ע"י הכנסת אחרים לתוכה, והפרת הפרטיות שלכם.

עכשיו, משקבעתם פגישה, עשו הכל כדי להגיע אליה במועד. שום דבר פחות ממצב חירום נוראי ובלתי צפוי לא יגרום לכם לטלפן כדי לבטל או לקבוע מחדש. כל דבר אחר יהיה רק הקרנה של החרדה שלכם ושל ההתנגדות לקבל עזרה.

 

מה קורה בפגישה הראשונה?

היום כבר כאן והגעתם לפגישה הראשונה עם המטפל. בזמן שאתם ממתינים העיפו מבט סביבכם. באופן אידיאלי (וזכרו מה אמרתי לגבי "אידיאלי"), זה מה שתמצאו:

  • למטפל יש משרד פרטי עם חדר המתנה נוח.
  • אם המשרד נמצא בביתו או במיקום פחות-מפרטי, יש לו כניסה נפרדת מוגנת מכל מגע עם אנשים או  קולות מהבית.
  • אין מזכירה או פקידת קבלה בחדר ההמתנה. אין לכם כל מפגש עם אנשים אחרים בזמן ההמתנה או  כשאתם עוזבים את השיחה.
  • חדר ההמתנה והמשרד מוגנים מרעש, והחלונות מכוסים בתריסים או וילונות כך שאף אחד מבחוץ אינו  יכול לראותכם.

אתם יכולים לראות ללא ספק שכל המרכיבים האלה נועדו להבטיח את פרטיותכם ולעזור לכם לבנות מסגרת בטוחה. אם, זמן קצר לאחר הפגישה הראשונה, יש לכם חלומות או אתם מוצאים עצמכם מספרים סיפורים על פורצים, מרגלים וכדומה, כדאי שתבחנו את המסגרת הטיפולית.

אם אתם סבורים שפרטים אלו אינם ראויים להתייחסות כאן, חישבו שוב; למשרד טיפולי בעיר בה עבדתי פעם, היה חלון זכוכית שפנה לחזית על הכביש הראשי, וכל המטופלים שהגיעו אליו היו חשופים ונראו בבירור ע"י עוברים ושבים. המילים "תחנת יעוץ – סמים" היו מצויירות בצורה בולטת על החלון. זה קורה.

בכל אופן, במשרד הטיפולי ה- "אידיאלי" שלנו, המטפל יוצא לחדר ההמתנה, ומכוון אתכם למשרדו. אם לא ברור מיידית היכן עליכם לשבת, אתם יכולים לשאול; כיסאו של המטפל לרוב מובחן, מאחר והוא מבלה בו את רוב זמנו. אם לא – שבו בכל מקום שנראה לכם נוח.

אחרי שהתמקמתם, פתיחת השיחה נתונה בדרך כלל בידכם; אם לא, המטפל בד"כ יפנה אליכם בשאלה כללית כמו "מה מביא אותך לכאן?" אתם יכולים לתאר את הבעיה שלכם, או כל דבר אחר שעולה בראשכם. אל תחששו לגבי האם תוכלו להגיד הכל, ובדיוק מירבי. המטפל אמור לעזור לכם להוציא את הכל.

במפגש הראשון אתם יכולים לצפות לכך שאתם אלה שתעשו את רוב הדיבור. אתם יכולים לצפות שהמטפל יקשיב לכם באופן פעיל. יכול להיות שהוא לא יאמר דבר עד אמצע הפגישה, או שישמיע הערה פרשנית אחת או שתיים או יבקש הבהרה. בזמן שאתם מדברים, המטפל יקשיב, יעריך את מצבכם ויחליט על טיפול אפשרי. על מנת שיהיה באפשרותו לעשות זאת כראוי, עליו להקשיב לכם, ולא להשפיע על מה שאתם אומרים או על הדרך בה אתם אומרים זאת. היזהרו ממטפל שמדבר יותר מכם בפגישה הראשונה, בעיקר אם זה על עצמו.

לקראת המחצית השניה של הפגישה, המטפל ירמוז אם הוא סבור שהוא יכול לעזור לכם או לא. בשלב זה הוא יציע את המבנה הטיפולי: לוח זמנים של פגישות, תשלום, וכל פרט קשור נוסף. יש לכם הזדמנות להגיב למבנה הזה, ולהחליט באם להמשיך. זכרו שהמבנה הטיפולי הזה – לוח הזמנים, התשלום והפרטים האחרים – אינו מקרי. זהו מרכיב חשוב מאד של הטיפול. סביבה "מחזיקה" זו הינה צעד חשוב ביצירת המסגרת הבטוחה. המבנה המוצע צריך להיות ברור ובלתי משתמע לשתי פנים, וצריך לשקף בטחון, עקביות, והכלה. למרות שבאופן מודע אתם יכולים לחשוב שגמישות מצד המטפל היא משהו רצוי, ההיפך הוא הנכון. בשלב זה אתם זקוקים למטפל שיהיה איתן ועקבי (כמו הורה טוב), ולא כזה שאתם יכולים להפעיל עליו מניפולציות.

כשהסכמתם לגבי התשלום ויום ושעה קבועים לפגישות שלכם, אתם – יש לקוות – בדרך להחלמה רגשית. אתם אומרים שלום ועוזבים. מטפלים רבים מאפשרים זמן נוסף לפגישה הראשונה.

 

הבטחון נמצא בפרטים

תשלום ולוח זמנים

יכולים להראות שוליים לגבי הטיפול הממשי; אבל עקביות באספקטים האלו של המסגרת תורמים רבות  לתחושת הביטחון שלכם, של היותכם 'מוחזקים'. אם לוח הזמנים שלכם משתנה בתדירות, תמצאו שקשה  מאד לעשות את העבודה הטיפולית, ואתם עשויים למצוא את עצמכם בתחושות עמומות של סכנה, בלבול  ונטישה. אם, לעומת זאת, הפרטים האלה נשארים קבועים ומובטחים, הלא מודע שלכם יתפוס את המטפל  כאמין, בטוח, חזק ומסור לכם.

תדירות הפגישות היא לרוב אחת לשבוע, למרות שאתם יחד עם המטפל יכולים להחליט על תדירות גבוהה  יותר; פעמיים בשבוע זה די מקובל. במקרים של קושי כספי, המטפל יכול להסכים לפגישות אחת  לשבועיים.

בפגישה הראשונה אתם אמורים להחליט על יום, שעה ומקום קבועים לפגישות. לאחר מכן, הפגישות  אמורות להישאר, באופן אידיאלי, באותו אופן לאורך כל הטיפול. זה הדבר הטוב ביותר להצלחת  הטיפול. אתם עשויים לחשוב שגמישות בלוח הזמנים עוזרת לכם, אבל הוכח שוב ושוב שעבור הלא-מודע  שלכם זה לא טוב. אם אתם תלויים במבנה לצורך תמיכה, כל שינוי במבנה ישאיר אתכם בתחושת חוסר  ביטחון.

פגישות טיפוליות נמשכות לרוב 45 או 50 דקות. כדי לשמור על המסגרת הבטוחה, המטפל יצמד ללוח  זמנים זה. אם אתם מאחרים, בכל זאת תצטרכו לסיים בזמן הנקוב. בשלב מסוים, קרוב לודאי שיהיו  מקרים בהם תהיו באמצע משהו מאד עמוק או מסעיר כשיגיע רגע הסיום. זה יהיה מאד מתסכל עבורכם  ברמה המודעת, אבל מטפל טוב לא יאפשר לעבור את הזמן הנקוב, וזה יספק את הלא מודע שלכם. מצד  שני, אם המטפל יאחר, הוא אמור לתת לכם את מלוא הזמן.

היעדרות ואיחורים שלכם, כמו גם שתיקה עקבית, רצון לעזוב את הטיפול, שכחת התשלום או איחור בו,  אלה לרוב סימנים של "התנגדות" או מלחמה בטיפול. אלה יכולים לשקף (או לא) נושאים חיצוניים,  וכדאי לדבר על זה עם המטפל.

ברוב המקרים האחריות לשלם עבור פגישות קבועות שהחמצתם או ביטלתם מוטלת עליכם. אתם אינכם  אחראים על תשלום עבור פגישות שבוטלו ע"י המטפל.

מגע גופני

למטפלים רבים יש מדיניות סטנדרטית לפיה הם אינם מעורבים בשום מגע פיזי עם המטופלים (חיבוקים  וכו'). למגע כזה יש הרבה משמעויות עבור הלא מודע שלכם. כמובן, אסור על כל המטפלים להציע מגע  מיני אתכם. כשהטיפול מתקדם ואתם בונים קשר עמוק עם המטפל שלכם, תגלו שתודות לעוצמת הקשר ביניכם, אתם יכולים לחוש "מחובקים" רגשית ללא צורך להיות מחובקים פיזית.

פרטיות וחיסיון

זה צריך להיות מובן מאליו שאתם מצפים לפרטיות מוחלטת ולשמירת סודיות מוחלטת. בשום אופן אסור  למטפל שלכם לגלות, ללא הסכמתכם, אפילו את העובדה שהנכם מטופלים שלו, ובוודאי שלא אינפורמציה  כלשהי עליכם או על המקרה שלכם, לאף אחד, אפילו לא לבן משפחה. לדוגמא, ידיד שלי התקשר למטפלת  של אשתו בתקווה לדון איתה ב-"צד שלו" לגבי הנושא. המטפלת סירבה בנימוס אך בתקיפות לדבר עם  אותו אדם. היא פשוט הציעה להפנותו למטפל אחר במידה והוא מעוניין לעבוד על הצד שלו.

אתם יכולים לבקש מהמטפל לא לעשות רשימות או להקליט את השיחות בכל דרך. (אחד המטפלים שפגשתי  רצה לצלם בוידיאו את כל השיחות שלנו. לא!). שוב, לא כולם תמימי דעים בנושא זה, בכל מקרה,  חלק גדול מהמטופלים מרגישים שזו תהיה התפשרות על תחושת הפרטיות שלהם.

יהיו מקרים בהם תבחרו לאפשר למטפל לשחרר אינפורמציה לגביכם. במקרה כזה, המטפל זקוק לחתימתכם  על טופס הסכמה. אם הטיפול ממומן ע" מעסיקכם, כחלק מההטבות של מקום העבודה, זה אינו מחייב את  המטפל לשום דיווח למעסיק על התקדמותכם.

סיום טיפול

ברוב המקרים אתם תהיו אלה שתחליטו מתי הזמן הנכון לכם לסיים את הטיפול. חשוב לדון לעומק  בהחלטה הזו יחד עם המטפל, כדי להיות בטוחים שאינכם מפסיקים בטרם זמן, כתוצאה מהשפעה בלתי  מודעת של נושאים שונים בחייכם. אם, בכל אופן, שניכם מסכימים שהבעיות נפתרו והסיום הוא הדבר  הנכון לעשותו, קיבעו תאריך יעד לסיום, ודיבקו בו. המסגרת צריכה להישאר ברורה ממש עד הסוף.  לאחר הסיום אין לכם יותר כל קשר עם המטפל, אלא אם אתם חווים קשיים רגשיים נוספים, ובמקרה  כזה אתם מארגנים מהלך טיפול נוסף.

מה עכשיו? להיכן ממשיכים מכאן?

לסיכום: מגיעה לכם חווית הטיפול הטובה ביותר האפשרית. מגיע לכם מטפל ראוי, מישהו שבאמת יכול לעזור לכם, ולא לפגוע בכם או לבזבז את זמנכם וכספכם. אל תתפשרו על פחות מזה. לימדו לבטוח בעצמכם, ולהאזין למסרים המגיעים עמוק מתוככם. העניקו לעצמכם כל יתרון שאתם יכולים.

לכל אלה העומדים להיכנס לזירת ההתרחשויות של הפסיכותרפיה: אתם עומדים להתחיל בהתנסות הכי מרגשת, מפחידה ובסופו של דבר מתגמלת, של חייכם. אני מאחלת לכם בהצלחה, ומעל לכל, את האומץ לעשות את המסע הארוך שיוביל אתכם לשלמות/מלאות הפנימית שממתינה לכם בסיומו.

This article was prepared with the generous assistance of Gary Hellman, Director of the Psychotherapy & Spirituality Institute of New York City. PSI is highly recommended as an outstanding and trustworthy source for caring, high quality psychotherapy and counseling. They have seven locations in the New York metropolitan area, and offer services at modest fees based on a sliding scale. Visit their website for more information.


תגובות

כיצד למצוא, לבחור, לאבחן ולהעריך מטפל/טיפול — 5 תגובות

  1. אני מודה לך!
    אם אני מרגישה שאני לא סומכת ב100% על המטפל, בעיקר בפרטיות וחיסיון?(אבל זאת בעיה כללית)
    האם זה בסדר?
    וקראתי את מה שכתבת על חלומות ואני תוהה לעצמי אם חלומות על רדיפה/חיפוש/אקשן הם סימן טוב?

    • הי דנה,

      זה בסדר לא לסמוך ב-100% על אף אחד, אפשר להאמין במידת מה. אם יש לך בעיה ספציפית עם המטפל שנוגעת לפרטיות – שווה לשאול ולברר איתו. אולי התשובות שתקבלי ירגיעו אותך.

      לגבי חלומות – לדעתי חלומות הם השפה הפנימית הפרטית של האדם ורק לך התשובות.. זה למשל משהו ששווה לעבוד עליו בטיפול 🙂

  2. שלום רב,

    אני מטופלת עשרה חודשים במרכז למניעת טיפול במשפחה, לאחר שעזבתי את הבן זוג האלים. אני מעריכה את המטפלת שלי על האדם שבה, אך לאחר תקופה די ארוכה של טיפול אני מבינה שלא התקדמתי לשום מקום, ששום דבר לא השתנה, אותם פחדים וחששות מציפים אותי, אותן שאלות נשארו ללא מענה- למעשה אני ממשיכה לחיות באותה בועה שחייתי בה עד שעזבתי את הבית, למרות שהייתי רוצה להיות לפחות עם חצי רגל במקום אחר ולהתחיל לנשום. ישנם קשיים בתהליך חיפוש תעסוקה, ליצור ולשמר קשריים בינאישיים ולתת אימון באדם.

    למרות שכבר חיים יחד אבל אלימות מצד בן זוגי לשעבר נמשכת גם כלכלית (מזונות על הילד המשותף) וגם רגשית (איומים, השפלות ועוד) וגם לפנות למשטרה ובית משפט מעלה בי המון חששות ואני לא עושה את זה.

    התחלתי לקרוא ולהתעניין על סוגי הטיפול השונים ולדעתי משהו בטיפול שאני עוברת לא מתאים לי או לא עונה על הצרכים שלי. העלאתי את הנושא מול המטפלת שלי והיא לא יכולה להציעה דרך אחרת, כי זוהי הדרך בה מטפלים במרכז למניעת אלימות. כמו כן היא גם לא הציעה לנסות משהו אחר (לאו דווקא במרכז אלה במקום אחר, טיפול שונה (התנהגותי- קוגניטיבי ועוד ועוד). לדעתי היא לא מספיק מקצועית כדי להגדיר מה קורה בי ומהי הדרך הנכונה לטפל בי.

    השאלה שלי – כיצד לדעתך עלי לפעול? להמשיך בטיפול זה עוד שנה על מנת לראות תוצאות? אולי לפנות לטיפול התנהגותי (לדעתי אני צריכה משהו יותר קונקרטי? אני רוצה להתקדם בחיים.

    מודה לך מקרב לב..

    • הי אולגה,

      קודם כל תני לעצמך קרדיט ששברת את מעגל השתיקה ופנית לעזרה.

      את מתארת עם זאת מצב שבו האלימות נמשכת, הפחד עדיין מאוד מורגש – כל אלה כמובן מפריעים לפרוס כנפיים אבל עדיין את עושה את זה, בקצב שלך, מה שמעיד על כוחות פנימיים שיש לך.

      לגבי בחירת טיפול – את הלקוחה, במידה ואת מרגישה שהטיפול לא עונה על ציפיותיך, זה בסדר גמור להמשיך לחפש ולבדוק אופציות נוספות. אבל לא כדאי להישאר בינתיים בלי טיפול בכלל, כך שתמשיכי לעבוד עם המטפלת שיש לך עד שתמצאי טיפול אחר, אז כדאי להיפרד, לסכם ולהיתמסר לתהליך חדש (לא מומלץ להיות בשני טיפולים במקביל).

      שיהיה בהצלחה, חזקי ואמצי!

  3. המאמר הזה אינפורמטיבי, אבל מקומם מאוד.
    קודם כל, הכותבת היא בבירור פסיכותראפיסטית בגישה דינאמית וכל העצות שלה באות מהמקום הזה. אין לה הבנה של פסיכותראפיות אחרות שמצריכות גישה והתנהגות אחרת.

    המחברת היא נוקשה באופן יוצא מן הכלל בהצגת הדברים, בהדגרה של מה טוב, נכון ומה לא, בבחינת "כזה ראה וקדש". מבחינתה יש רק דרך אחת נכונה לעשות דברים, יש לה נקודת מבט אחת בלבד והיא בטוחה שהיא צודקת.
    אבל היא טועה.

    למשל, כן רצוי שהמטפל ידבר בפגישה הראשונה על מתודת הטיפול ועל איך הדברים נעשים, בייחוד בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי שבו יש מטלות לעבודה בבית וכדומה. חשוב שהמטפל יסביר על הגישה הטיפולית והרציונל שלה כדי לתאם ציפיות.

    או למשל, השטות הזאת בדבר "אסור שאנשים אחרים שאתם מכירים יהיו בטיפול אצל המטפל". לפעמים, אנשים זקוקים מאוד להמלצה של מטופל אחר שמכיר את המטפל "מבפנים". רופא משפחה או קולגה לא בהכרח יודע איך המטפל מתנהג עם מטופלים שלו. כבר קיבלתי מספיק המלצות גרועות מרופאי משפחה על פסיכולוגים, ולא בא לי לנסות את זה שוב.

    דבר נוסף, ושגוי מאוד: היא אומרת שבפגישה הראשונה "אתם אלה שתעשו את רוב הדיבור". היא מתעלמת מאחד המריכבים החיוניים בפגישה כזאת, והוא: ראיון עבודה. גם אנחנו צריכים לראיין את המטפלת שלנו. וזה חשוב וקריטי בעיקר לאנשים שעברו טראומה מידי אנשים אחרים, בייחוד מאנשים שהיו אמורים לתמוך או לטפל בנו. איך מנהלים ראיון כזה? מה כדאי לשאול? איך מעריכים את התשובות של המטפל? אף מילה בנושא הזה.

    ככלל, היא יוצרת רושם ברור של "אני יודעת מה טוב לכם" וזה בלתי נסבל.
    למשל הקטע של הבידוד והפרטיות. יהיו אנשים שנוכחות מזכירה בחדר ההמתנה דווקא תרגיע אותם, תתן להם תחושה שיש מסגרת מפקחת, יש דין ויש דיין, בשעה שההימצאות לבד בבנין עם המטפל/ת תלחיץ אותם ואולי אפילו תעורר אצלם טריגר של חוסר ישע (של להיות לבד עם "הטורף", למשל).

    או למשל, הקטע עם איחורים והיעדרויות.
    "היעדרות ואיחורים שלכם, כמו גם שתיקה עקבית, רצון לעזוב את הטיפול, שכחת התשלום או איחור בו, אלה לרוב סימנים של "התנגדות" או מלחמה בטיפול".
    אולי, אבל אלה גם יכולים להיות סימנים לכך שהטיפול לא עובד טוב, שהמטפל איננו נעים או איננו מכוונן לצרכים שלי, ושהגיע הזמן לקום וללכת.
    אבל לא, "התנגדויות" זו בעיה שצריך לעבוד עליה עם המטפל.

    שימו לב: יש פה מנגנון של הפעלת לחץ על אנשים להישאר בטיפול והערמת קשיים עליהם כשהם רוצים לקום וללכת.

    כנ"ל לגבי סיום םהטיפול: "חשוב לדון לעומק בהחלטה [לסיים] יחד עם המטפל, כדי להיות בטוחים שאינכם מפסיקים בטרם זמן… אם שניכם מסכימים שהבעיות נפתרו והסיום הוא הדבר הנכון לעשותו, קיבעו תאריך יעד לסיום"
    סליחה?? האם שני הצדדים חייבים להסכים שהגיע הסוף? ואם רק אני חושבת שצריך לסיים והמטפל מושך להמשיך, אז אני אמורה להמשיך בניגוד לשיקול דעתי??

    גם ההנחה המובלעת שלגיטימי לסיים טיפול רק כאשר "הבעיות נפתרו" הוא שגויה, מטעה ומניפולטיבית.

    יש סיבות רבות להפסיק טיפול מסוים לפני ש"כל הבעיות נפתרו":
    למשל, לפעמים הבנאדם התעייף וצריך הפסקה.
    או הנסיבות השתנו, והוא רוצה / צריך / חייב להתמקד על אספקטים אחרים בחייו.
    לפעמים הבעיות לא נפתרו, אבל המתודה הטיפולית הנ"ל נמיצתה את עצמה, ויהיה יותר אפקטיבי להפסיק עם הטיפול הזה, ואז להמשיך עם מתודה אחרת.
    או שלפעמים המטפל כבר לא מתאים למטופל, או שלא היה מתאים מלכתחילה (כן!)
    (ובמקרה זה, ברוך שפטרנו)

    ולפעמים, את יודעת, הטיפול היה טוב, והושגה התקדמות משמעותית, והמטופלת מרוצה מהיחסים עם המטפל, ועדיין יש דחף חזק לקום וללכת. כי הזכרונות של הרגשות שעובדו והעבודה שנעשתה נקשרים במוח שלנו אל מטפל הזה ולחדר הטיפולים ואפילו לדרך לשם (ובחזרה), וקשה להשיג ככה התקדמות נוספת. הפרידה עוזרת לשחרר את המשקעים והזכרונות, ועוזרת לנו להתחיל מחדש ממקום אחר, טרי, ולהמשיך הלאה יותר בקלות.

    שורה תחתונה: עד לסוף המאמר המחברת פסלה את עצמה מלהיות המטפלת שלי, לפחות ב-5 אספקטים שונים. גם לא הייתי מקבלת ממנה שום המלצה לאיש מקצוע אחר.

    והצעה למנהלי האתר:
    יהיה נחמד לפנות לניצולי טראומה ו/או ניצולי טיפולים למיניהם לכתוב עוד מאמר בנושא הזה.
    כי זה נושא חשוב, קריטי אפילו, והחומר המצוי ברשת לרוב כתוב מנקודת מבט המטפלים, לוקה בחסר, ולא עונה על הצרכים שלנו.
    תודה 🙂

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.