סקירה זו נעשתה ע"י דניאל, על בסיס חומר שנמצא בספר סערת נפש, מאת ד"ר יורם יובל, התפרסם בהוצאת קשת.
| זיכרון מפורש (דקלרטיבי) | זיכרון מובלע (לא דקלרטיבי) |
| נשמר בהיפוקמפוס | חלק מהזיכרון המובלע נשמר באמיגדלה |
| זיכרון מודע – הזיכרון היומיומי שלנו, שנאסף וגדל כל יום, וכולל את מה שאנחנו זוכרים שקרה לנו. | זיכרון לא מודע – זיכרונות של פחד ואירועים טראומטיים, נצרבים באמיגדלה בצורה של הקשר, הווה אומר – גירוי תמים כלשהו שנצרב יחד עם חווית הפחד. הגישה לזיכרונות האלה איננה חופשית ונגישה כמו לזיכרונות המודעים. |
| מתאפיין בשכחה גדולה, בגלל ריבוי הפרטים. מה שכן, בכדי להיזכר בחומרים ממנו, אנו נעזרים במנגנונים של "אסוציאציות" ורמזים, וכך מרעננים את הזיכרון והפרטים הקטנים שבו. | הזיכרון נחרט ברגע היצירה שלו, ולא נשכח לעולם. יהיו זמנים שבו הוא ימצא במצב לא מודע לאדם, אבל ברגע שהוא נצרב באמיגדלה של האדם, הוא לא ישכח משם לעולם. |
| מאורגן ברצף מסודר של זמן, ומקום | מורכב מחבילות קטנות, כפי שהן נצרבו בזמן הטראומה. בגדול – מאורגן כמקום אחד – כאן, וזמן אחד – עכשיו |
| זיכרון שמתאפיין בדיוק, בפרטי פרטים | זיכרון לא מדויק, מתאפיין ב- "בערך" |
|
בזמן אירוע טראומטי מופרשים בגוף כל מיני הורמונים ביניהם אדרנלין וקורטיזול. הקורטיזול משפיע על אופן תפקוד המוח: |
|
| קורטיזול גורם להפסקת פעילות ההיפוקמפוס | קורטיזול מגביר את פעילות האמיגדלה |